אור ברסלב
ספר משכנות הרועים שי"ן › אות רט

ספר משכנות הרועים· רבי עוזיאל אלחאייק

שי"ן · אות רט

אות רח

שליח ראובן נתמנה לגבות נדבת ע"הק תוב"ב המתנדבים בעם ובעוד דמי הנדבה ברשות הגבאי עמד הש"דר ושכר בספינה א' ההולכת לבירות יע"א ואז אמ"ל הגבאי שהנייר נמכר ביוקר בעיר הלזו אם יש את נפשך לקנות אני אמכור לך ויענהו הש"דר כטוב בעיניך עשה ויצו עליו לאמר להניח אותם בשני שקים כדי שיהיו נוחים במשאם והגבאי לא עשה כן רק שם אותם בתוך שק אחד והוליך השק ההוא ע"י פועלים גוים והניחוהו ברחוב על שפת הים עד אשר יטעון אותו בספינה כמנהג ובקרב הימים אז התחילו הגשמי' אז צוה הש"דר לגבאי להכניס השק לאוצר אשר ישנו בנמל כי הנייר נוח להתקלקל ע"י המים ויען ויאמר לו כבר צויתי לשומר הנמל לכסותם יפה יפה וכשפגע הש"דר ביהודי השומר אמ"ל מפני מה לא הנחת. השק באוצר ויען ויאמר כי משא כבד הוא ואלו היו שנים שקים היה נוח להכניסם הן היום נתרבו הנוטפין ונתקלקלו הניירות וטוען הש"דר כי עדיין הם ברשותו לפי שלא משך ועדיין ברשות מוכר חשיבי ואת"ל דהו"ל מוכר שלוחו של לוקח הא מיהא לא באו לרשותו אלא לרשות הרבים וא"כ פשיטא דבכ"הג לא הוי שליח להניחם שם ועוד הוה ליה שליח ששינה מדעת המשלח הראשון שאמ"ל להניח אותם בב' שקים והב' שאמ"ל להכניסם באוצר ובא הנזק מחמת השינוי יורה המורה לצדקה ויבא שכמ"ה:

זאת אשיב בריש מרא'ין כי יהבינן ליה לש"דר כל דיליה דלא חשיבא משיכה ס"ס קאי עלה במי שפרע דדבר תורה מעות קונות כמ"ש בש"ע בריש סי' קצ"ח ע"ש איברא דבמוכר לחבירו בחוב שיש לו עליו ורצה לחזור בו אי קאי במ"ש או לא. דבר זה נפתח בגדולים הרמב"ם והראב"ד ואחריהם כל ישרי לב ז"ל ומרן בסי' ר"ד ס"י הביא שתי הדיעות ע"ע א"כ הא איכא מ"ד דקאי עלה במ"ש ובר מן דין נלע"ד דע"כ לא פליגי רבוות' אלא בקונה במלוה כיון דלהוצאה ניתנה אע"ג דאכתי בעינה קיימא לא חשבינן נתינת מעות בעין דמסתמא כי יזיף אינש אדעתא דהוצאה משו"ה לא שני לן אבל בגבאי שבתורת פקדון אתו לידיה נהי דיכול להשתמש בהן אע"ג דלאו שולחני ולא חנוני ולאו רוב עסקיו ברבית משום דהאידנא רוב עסקנו ברבית וסחורו' כ"ע חשיבי כשלחני כמ"ש המרדכי והעתיקו הסמ"ע ז"ל סי' רצ"ב סקי"ח והש"ך סקי"ב ע"ש ול"ש לן בין עשיר לשאינו עשיר כמ"ש מוהרי"קו ז"ל והביאו הסמ"ע ז"ל סקי"ט ע"ש ה"מ לענין להתחייב באונסין אם כבר נשתמש בהם או בגניבה ואבידה אם עדין לא נשתמש בהם כמ"ש מרן ז"ל שם הא מיהא לא חשיב כלוה עלייהו תדע דהמקדש בפקדון מקודשת כמ"ש בטוא"הע סי' כ"ח ס"ז ולא אשתמיט שום פוסק לחלק בנושאין אם כבר נשתמשה בפקדון ללא נשתמשה ובצרורין וקשורין אלא פסקי ותני דהויא מקודשת גמורה ש"מ דחשיבא כנתינת מעות בשעת קידושין ודכוותה גבי מקח וממכר דחשי' כאלו נתן עכשו דמי המקח וקם ליה במי שפרע וכ"ש בגבאי צדקה דמשבאה לידו אינו רשאי להלוותה אלא היכא דמטיא הנאה לעניים לעשות לאחרים כדאיתא בגמ' ופסקו מרן בי"ד סי' נט"ר ע"ש ול"ד גבאי צדקה הקבוע לכך אלא אפילו במי שהוקבע עראי לגבות צדקה לדבר אחד חשיב גבאי צדקה להאי מלתא כמ"ש ה' אשל אברהם שם סק"א משם תשו' רבני אחרונים ע"ע ואוקמינן ליה אחזקתיה דלא נשתמש במעות א"י תובב"א אלא דאכתי איכא למימר דליכא לתא דמי שפרע בנ"ד דדוקא כשחוזר מהמקח אבל אם נאבד או נאנס ולא היה כח בידו להציל אעפ"כ חייב להחזיר הדמים כמ"ש מרן שם בח"מ סי' ר"ד ס"ב ע"ש:

והנה בעת"ה עת לדבר במשפט המשיכה שע"י המוכר דהו"ל מוכר שלוחו של לוקח ודבר פשוט הוא דודאי משוי ליה שליח מיהו נראה דוקא בהניחה ברשות לוקח אבל בנ"ד שהניחה בנמל שאינו רשות לוקח לא חשיב משיכה דאכתי לא באה לרשות לוקח כלל וגדולה מזו מצאתי להכנ"הג ז"ל בריש סימן ק"ק שכ' משם הרב מוהר"א מוטל ז"ל בלוקח שאמר למוכר להוליך המטלטלין טלין לחנותו ונמצאת שהחנות ההיא יש חלק לשותפו של לוקח דחשבינן שפיר רשותו ע"ע וה"ט כיון דס"ס אית ליה לשותפו חלק בגוה אבל כל שאין לו חלק בה אכתי קיימא ברשותיה דמוכר אלא דלפי הנשמע שמקום הנמל כמושכר לבעלי הסחורות מבעל המכס וצריך בעל הסחורה ליתן שכר השומרים במקום ונלע"ד דלא שמה מתיא דלאו שכירות המקום הם נותנים אלא מכס המוטל על הסחורה לטוענה בספינה ועוד את"ל שכר המקום הם נוטלים בעינן שישכור המוכר קודם הנחת המטלטלים במקום ההוא כמ"ש הש"ך סי' קצ"ח סק"ז ע"ע אלא שה' מח"א בה' קנין חצר סי' ד' חלק עליו בזה אלא שאין אני רואה בכאן שכי' מקום כלל כדכתי':

ואם באנו להסתפק במשיכה זו הנעשים על ידי הגוים דלאו בני שליחות נינהו בזה ראיתי לה' מוהרשד"ם ז"ל בח"המ שנשאל במי שחפר בקרקע ע"י גוים אם קנה בחזקה זו שכתב שם דף ער"ב ע"ג וז"ל פשיטא לי דהויא חזקה דמ"ל חפר הוא מה לי חפרו הם. בשבילו ואע"פי שהגוי לאו בר שליחות לאו מתורת שליחות אנו אומרים אלא כיון דכ"ע הכי עבדי דפרעי לחופרים הגויים ואדעתא דהכי נחתי במלאכה זו וכו' ע"ש במה שהאריך ודכוותה בנ"ד כיון דכ"ע הכי עבדי לטעון המשאות ע"י פועלים גויים אדעתא דהכי נחתי כמדובר:

ותבט עיני להרב מח"א הלכות קנין מעות סימן י"ז עלה ונסתפק בלוקח שמשך המטלטלים שקנה ע"י פועלים גויים להוליכם לביתו אי קנה כיון דאין שליחות לגוי והשיב דדוקא במלתא דבעיא שליחות כגון תרומה דבלא דעת בע"הב לא מצי עביד משו"ה בעינן בר שליחות לאפוקי גוי אבל בכ"הג דמצי עביד שלא מדעת הבע"הב מה שעשה עשוי וע"ע בהלכות שלוחין סי' י"א וכמ"ש במ"א בס"ד:

אמור מעתה נתנה ראש למה ששינה השליח מדעת משלחו כבר נתבארו סעיפיו בטוש"ע סי' קפ"ב וקפ"ח וכתב מוהרי"קו סוף שורש ז"ך שאפילו בדברים שאין הבעלים מקפידים עליהם כגון בנתאנה פחות משתות וכיוצא ע"ש שהאריך בטוב ט"וד וכבר הארכתי בזה אות פ' ע"ש ומרן בסי' קפ"ח כתב דשליח ששינה מדעת משלחו בטלה שליחותו מכל וכל עכ"ל והנה בבא הנזק שלא מחמת שינוי דעת המשלח איפליגו בה רבוותא וציינתים לשם אמנם בנ"ד אין הנזק בא אלא מחמת שינוי דעת המשלח הא' שעשה כל הניירות בשק אחר דין גרמ"א דעצירא"ה מלהכניסה לאוצר כמו שאמר היהודי שומר הנמל גם את השני שהוא צוה עליו להכניס לאוצר והו"ל לחלקם לשני שקים או להרבות שכר הפועלים להכניסו לאוצר לקיים דברי המשלח:

ואולם עדין יש מקום לומר נהי דשינה משליחותו הא מיהא כי אודעיה דהניח הכל בשק אחד ושתק אמרינן שתיקה כרצוי דמי ותו לא מחייב משום משנה מדעת בעלים והנה לגבי שותפים דקי"ל דאין רשאי השותף לשנות ממנהג הסוחרים או אם התנו ביניהם על איזה ענין קי"ל שאם שינה השותף והודיעו אח"ך והסכים למעשיו מה שעשה עשוי כמ"ש מרן ז"ל בש"ע סי' קע"ו ס"י ע"ש ונחלקו גדולי ישראל בזה דמוהריב"ל והסמ"ע ז"ל פירשו עד שיאמר לו כן בפירוש שהסכים למעשיו אבל אם שתק לחוד לא חשיבא הסכמה ומוהרשד"ם ומוהראנ"ח ז"ל ס"ל דאפי' בשתיקה לחוד סגי ועיין:

באריכות בכנ"הג ז"ל שם בהג"הט אות פ"ב ואפשר לי לומר דלא סמך מוהרשד"ם ז"ל על השתיקה לחוד אלא מפני שקבל הסחורה ומכרה ועשה. בה כחפצו ורצונו כמו שסיים שם ע"ש אבל בלא"ה מודה למוהריב"ל ז"ל וש"ות מוהראנ"ח ז"ל כעת אינם אצלי להתבונן בדבריו:

ונראה לע"ד דאפילו למ"ד התם דבשתיקה לחוד סגי היינו בשותף שהוא עושה בשלו אבל בשליח כ"ע מודו עד שיפרש שיחותיו ויאמר נתרציתי דודאי שליח גרע משותף. להאי מלתא וכן מתבאר מדברי מוהרשד"ם ז"ל בח"מ סי' ק"ל ע"ע ואע"פי שאחר שאמ"ל שהניחו בשק אחד אמ"ל הכניסהו לאוצר א"כ הו"ל טפי משתיקה מ"מ הסכמה בפירוש לא הויא ועוד דילמא לטובתו של גבאי יעצהו ואת"ל דרחוק הדבר הרי עכ"פ שינה שינוי גמור הגורם לנזק במה שלא הכניסו לאוצר ונתבטלה שליחות דידיה וכל נזק שיתהוה עליה דידיה להדר זה הנלע"ד ועדין צריך לברר במה שאמ"ל להניח אותם:

באוצר ואמ"ל הגבאי כבר צויתי לשומר לכסותם יפה יפה א"כ לא קבל עליו להיות שלוחו ואין כאן מקום לומר שליח ששינה מדעת משלחו וצריך להתיישב בדבר:

תוכן העניינים

ספר משכנות הרועים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה