ספר משכנות הרועים· רבי עוזיאל אלחאייק
שי"ן · אות ר
שליחות קי"ל אין שליח לדבר עבירה כמ"ש רי"סי קפ"ב ע"ש ופשיטא דה"ד בישראל משום דאמרינן דברי הרב ודברי התלמיד דברי מי שומעין ואשתכח כי קא עביד איסורא אדעתא דנפשיה הוא דקעביד ולא אדעתא דמשלחו אבל בשליח גוי בן סורר ומורה אינינו שומע בקול הרב המשלח חייב דמצות המשלח הוא דקא עביד ונלע"ד דמלתא דפשיטא היא ואינה צריכה ראיה ומ"מ אמינא לה נמי מהא דתנן בפרק הפרה דף נ"א בור של שותפין וכו' ובגמ' איתמר עלה היכי משכחת לה דאי שויוהו שליח לחפור הא אין שליח לדבר עבירה והק' הרשב"א בחי' לשם ולוקמה בשליח גוי ומאי קשיא הא אמרת אין שליח לדבר עבירה אלא ש"מ דפשיטא ליה להרשב"א ז"ל דהאי מלתא לישראל נאמרה ולא לבני נח לא עשה כן לכל גוי ונראה דהיינו טעמא כדכתי' וגדולה מזו כתב הרשב"ץ ז"ל והביאו מרן בב"י ס"סי שפ"ח דישראל המוסר כיון שדינו כגוי כמ"ש הרמב"ם ז"ל א"כ כל לגבי דידהו אמרינן יש שליח לדבר עבירה דאינו שומע דברי הרב ע"ש אלא הא מיהא דלא דיינין ליה כגוי לכל מלי דהא בגוי קי"ל אין שליחות לגוי ואלו בנדון הרשב"ץ קמחייב ל"ש מתורת שליחות ומעתה ת"ם אני מ"ש הכנ"הג שם אות כ"א בהג"הט דבגוי אמרינן יש שליח לדבר עבירה דבישראל הוא דאמרינן אין שליח לדבר עבירה משם הרשב"ץ ע"ש דבלא"ה אין שליחות לגוי ואע"ג דפליגי רבוותא בהאי מילתא דאיכא מ"ד לחומרא ואין כאן מקום להאריך וכל עיקר חידוש הרשב"ץ אינו אלא דה מוסר הרי הוא כגוי ויש שליח לדבר עבירה אלא דבגוי בלא"ה איכא טעמא רבא דאין שליחות לגוי. אלא דאכתי איכא למידק בדברי הרשב"ץ ז"ל דקא יליף למוסר מדין גוי והרי בגוי לאו משום דדברי ה' איננו שומע אלא משום דאין שליחות לגוי כמדובר ועו"ק דהך טעמא דדברי הרב וכו' לא קאי למסקנא אלא גזירת מלך היא כמו שהוכיח הרב ש"ך בסי' שמ"ח סק"ו ע"ש ומאי דכתיבנא בעניו' בקונטריס שושנת המלך נמוקים על הרמב"ם ז"ל בה' ק"פ בס"ד כיון דגזירת מלך היא מ"ל גוי מ"ל ישראל ותו דלא מוקי תלמודא דבור של שני שותפין ברשות שליח למסור דיש שליח לדבר עבירה כיון דבלא"ה מתניתין באיסורא קמיירי כדאמרי' אין שליח לדבר. עבירה וכו' שוב מצאתי תשו' הרשב"ץ הלזו בח"א סי' קכ"ו ודוק כי קצרתי: