ספר משכנות הרועים· רבי עוזיאל אלחאייק
שי"ן · אות קעח
שכירות אע"ג דקי"ל דאין המשכיר רשאי להוציא את השוכר עד שיודיענו לזמנים אשר גבלו ראשונים תנאי נינהו כמ"ש בטוש"ע סי' שי"ב ע"ש ה"מ בפורע השוכר דמי השכירות מדי חדש בחדשו או עד שנה בשנה כאשר התנו ביניהם בתחלת השכי' אבל אם אינו פורע לו דמי השכירות מוציאו לאלתר אפילו בימות הגשמים דאדעתא למשקל אגריה הוא דאגר ליה וזה פשוט כמ"ש הרב מוהרימ"ט ז"ל ח"א סי' קי"ג דף ע"ז ע"ד וכ"כ הרב פמ"א ח"א סי' ע"ב ומסיק לדינא דאפילו בימות הגשמים רשאי להוציאו ע"ש: ולענין אם עובר משום בל תלין כמו שכר בהמה ומטלטלין הנה הטור ר"סי של"ט כתב משם הרמ"ה ז"ל דשכירות קרקע אין בה משום בל תלין וכו' והיה טעמו דדרשי' כל אשר בארצך ולא כל ארצך עכ"ל ומרן ז"ל בב"י לא הראה מקור דרשה זו מאן אמרה ובמקו' פרק המקבל במ"ד לדף קי"ב כתב משם הרא"ש ז"ל וז"ל והרא"ש כתב דשכירו' קרקע אינו עובר עליו דדרשי' כל שבארצך ולא ארצך ומסתבר טעמיה דלא מרבינן אלא בהמה וכלים שעושים בהם מלאכה דומיא דשכיר עכ"ל וה"ט דלא תני תנא קרקע בהדי בהמה וכלים אלא מאי דדמי לשכיר דעושה מלאכה פרט לקרקעות. ומ"ש הרמ"ה ז"ל דרשינן אשר בארצך וכו' כלומר דטעמא דברייתא קיהיב דלא מרבה קרקע משום דדרשינן אשר בארצך ולא ארצך דהשתא הוי ריבויא למאי דדמי לשכיר והרב"ח ז"ל כתב קרוב לזה ומרן ז"ל בש"ע כתב סברא זו משם יש מי שאומר ע"ש ולא משום דאיכא מאן דפליג עלה אלא דהכי אורחיה דמרן הש"ע כשמוצא סברא שלא נמצאת לגדולי הפוסקים המפורסמים כותב כן כמ"ש הסמ"ע ז"ל בכמה דוכתי ע"ע:
והנה בעת"ה נדפס ספר דעת זקנים תוס' על התורה ובס' קדושים כתב ולא תלין בת"כ אין לי אלא שכר אדם שכר בהמה וקרקעות מנין ת"ל לא תלין אתך פעולת שכיר כל דבר במשמע מכאן יש ללמוד דשוכר בית או בהמה ומשהה שכירו עובר עליו משום בל תלין ותלמודא שלנו אינו מזכיר קרקעות עכ"ל ומ"מ לענין דינא כיון דתלמודא דידן ומייתי לה נמי גם בירושלמי התם להאי ברייתא דלא מדכר בה קרקעות הכי נקטינן וכמ"ש הרמ"ה והטור והש"ע ז"ל. ודע דבירוש' התם מייתי לה הכי לרבות עבדים בהמה וכלים ובגמרין לא תני בה עבדים ולא בת"כ דמייתי בעלי התוס' ע"ע ור"ל בין עבד עברי בין עבד כנעני ואע"ג דמאחיך ממעטי' אחרים הב"ע בקנויים לישראל דשכר פעולתם לרבם דהו"ל בכלל בהמה וכלים שהיא של הבעלים אבל ע"ע הקנוי לגוי לית ביה משום בל תלין כיון דמעשה ידיו לרבו ורבו אחר הוא ולא אחיך:
ומנהגינו להפציר במשכיר להיות גובה מכאן ולהבא קצת מהחוב המוטל עליו מהזמן העבר עם כל שכירות כל חדש וחדש הבאים אחריהם והכל לפי מה שהוא אדם וכך היו דנין ב"ד של כת הקודמין נו"ן זיע"א: