ספר משכנות הרועים· רבי עוזיאל אלחאייק
שי"ן · אות קלג
שטרות קי"ל דשטר שלוה בו ופרעו אינו חוזר ולוה בו דמכי פרעיה כבר נמחל שעבודו כמ"ש בטוש"ע סי' מ"ח ואם לא פרע אלא מקצת החוב כתב מרן בש"ע שם דאינו חוזר ולוה בו באותו שטר אותו מקצת דהוי נמחל שעבודו לאותו מקצת עכ"ל מוכח מדבריו ז"ל דס"ל דבחלק שעדיין לא נפרע אכתי שטרא אחזקתיה קאי לגבות בו ממשעבדי וכן מתבאר מדבריו ז"ל ס"סי נ"ה גבי מי שפרע מקצת חובו והשליש את השטר ואמ"ל אם לא נתתי לך עד יום פלוני תן לו שטרו וכו' ה"ז קנה וכו' בד"א וכו' כשאומר יהיו המעות שנתתי במתנה וישאר השטר כבתחלה שאל"כ הוי השטר שנמחל שעבודו כדי המעות שנתן עכ"ל מוכח מדבריו דלא איתרע שטרא אלא לגבי חלק שפרע אבל החוב הנשאר ככחו אז כחו עתה ומסיים מור"ם ז"ל ואינו גובה כלום אלא מבני חרי ע"ש וכנראה דאין זה דעת מרן וכדכתי' ולפ"ז הו"ל למור"ם ז"ל למכתב וי"א ולפ"ד ז"ל איכא למימר דאי טעין לוה פרעתי מהימן דכיון דלא גבי ביה ממשעבדי לא מצי מלוה למימר ליה א"ה שטרך במ"ב כמ"ש הרמב"ן ז"ל שלהי גט פשוט בס' המלחמות ע"ש אלא דאכתי איכא למימר כיון דשם שטר עליה לא מהימן לומר פרעתי כמו שהארכתי לעיל במע' אות כ' מדיני הכת"י סי' בס"ד. קושטא קאי דהרא"ש ז"ל בפי' לנדרים דף ז"ך והביאו מרן בב"י שם סי' ד"ן וכתב לחד פירושא דאינו גובה בו ממשעבדי אפילו חלק הנשאר דחיישינן דילמא אתי למגבי לכוליה שטרא ממשעבדי והדר כתב פי' אחרינא באומר אותם מעות שפרעתי יהיו בתורת מתנה ולא בתורת פירעון יגבה לכוליה שטרא ממשעבדי ולפי' זה נחה דעתו יותר ע"ש א"כ מרן ז"ל בש"ע שם שכתב שאמ"ל יהיו מתנה אם כן השטר ההוא שב לאיתנו למגבי כוליה ממשעבדי דתו ליכא למיחש הא אטו הא דגובה חלק דכבר נמחל שעבודו ממשעבדי אשר לא כדת דקושטא הוא דגבי כוליה ממשעבדי וצ"ל מ"ש שאל"כ הוי שטר שנמחל שעבודו כדי המעות שנתן ה"ק דכיון שנמחל שעבודי כדי המעות שנתן לא גבי ביה ממשעבדי אפילו חלק הנשאר בחוב משום דגזרינן הא אטו הא כמ"ש הרא"ש ז"ל והיינו מה שביאר דבריו מור"ם ז"ל ולאו בפלוגתא תני לה ולא דמי לפוגם שטרו דגובה השאר ממשעבדי דהתם כיון דכתיב ביה הפרעון תו ליכא למיחש למידי משא"כ הכא דאיכא למיחש כיון דהדר ולוה ביה ולא ידעתי מ"ט מור"ם ז"ל לא גלה רז זה כי בסימן מ"ח ונטריה עד סימן ד"ן ואפשר משום דעיקר דברי הרא"ש אהך דמי שפרע מקצת חובו אמורים משו"ה נקיט להו התם ומאי דחייש הרא"ש לשמא יגבה חלק הנמחל שעבודו מלקוחות אע"ג דקי"ל דהטורף מהלקוחות צריך לישבע כמ"ש בטוש"ע סי' קי"א שאני הכא משום דהמלוה העולה על רוחו כיון שחזר ולוה בו הדר שטרא אחזקתיה למגבייה כוליה מהלקוחות ובקושטא משתבע דלא שמיע ליה מאי דאמרי רבנן דנמחל שעבודו דלאו כ"ע דינא גמירי אלא דאי קשיא הא ק' דמכי פרעיה כבר נמחל שעבודיה מה שגבה ומלוה לא זכי בתורת מתנה אלא מכי עבר זמן המוגבל ולא השלים הפירעון וא"כ הו"ל בנמחל שעבודו וחזר ולוה בו דאינו גובה בו ממשעבדי אלא מבני חרי והשאר שלא נפרע סברי מרנן דאינו גובה בו אלא מב"ח ואם אמ"ל מעכשו יהיה מתנה אם לא אפרע לזמן פ' הרי דעת מרן בש"ע סימן ר"ז סי"ד דמעכשו לחוד מהני לסלק האסמכתא וא"כ כיון דבע"כ מיירי בדאמ"ל מעכשו מה צורך למרן ז"ל לומר דקנו מניה בב"ד חשוב לבטל האסמכתא כיון דבלא"ה ע"כ לאוקומה בדא"ל מעכשו דאל"כ נמחל שעבודו ובשלמא להרא"ש והטור דס"ל דבמעכשו לחוד לא סגי לסלק האסמכתא אלא דבעי ג"כ קנין ובד"ח כמ"ש שם בסימן ר"ז ובמור"ם שם סי"ד א"כ ממילא זכה במתנה ולא חשיב שטר שנמחל שעבודו כיון דלסלק האסמכתא מבעי לן קנין מעכשו ובד"ח ע"ש בסמ"ע אלא דלדעת מרן הש"ע דס"ל דבמעכשו לחוד תסגי לבטל האסמכתא וממילא לא הוי ג"כ שטר שנמחל שעבודו אמאי אצטריך ליה למכתב דקנו מניה בבר"ח: