אור ברסלב
ספר משכנות הרועים שי"ן › אות סב

ספר משכנות הרועים· רבי עוזיאל אלחאייק

שי"ן · אות סב

אות סא

שומא והכרזה. יעקב נשא לאה והוליד ממנה ראובן ושמעון ועוד לקח לו רחל לאשה ולאה הלכה לא"י ויעקב נאסף לעמו וחל"ש ומכלל עזבונו הניח אחריו חצר אחת ועליה ועמדה אלמנתו רחל ומכרה חזקת עליה לראובן ובשטר המכירה לא נמצא כתוב ששמו את העליה והכריזו עליה רק שהשביעוה בב"ד כדבעי להו למעבד ואחד מן הב"ד מומחה ופקיע צדיק ונושע חתום בשטר המכר והנה בעת"ה קמו היורשים לערער על המכירה הזאת יען שלא נמכרה בשומא והכרזה כדת מה לעשות ועוד טענו שלא מכרה רחל בזה הסכום אלא מחמת שהיה להם השטר העולה בעש"ג המחזיק חזקתם ולא היה בידם כי היה ממושכן אצל גוי אחד ואמר להם שאבד ממנו ועכשו שנשתדל הקונה הלז עד שמצא שטר העש"ג הנז' א"כ הדרי' לשומא והקונה טוען שהמכירה היתה ע"י הב"ד ואהימנותייהו סמיכנ' דודאי אינהו ידעי כרת של תורה ומציאות השטר העולה בעש"ג כרכרתי כמה כרכורים ואחר הפיזור הוא נעתק ומן השמים רחמו עלי הן שקלי ודידי שקלית ועוד מכרו לו היורשים הנז' ויהי היום כאשר ירד ראובן מגדולתו עמדו והוציאו שטר מודעא על אותה המכירה והקונה יצא לטעון דאדרבא הם הרבו עליו רעים והפצירו בו עד בוש לקנות אותה הבית יתר על כדי דמיה יורה המורה לצדקה דבר מי יקום משניהם ויבא שכמ"ה:

זאת אשיב בריש כל מרא'ין צריכנא לאקדומי מ"ש מור"ם ז"ל בח"מ סימן קמ"ו ודין לוקח כדין יורש וכתב עליו הסמ"ע וז"ל נראה דבא לומר כשם שטוענים ליורש שדר בו יום א' ואביו שלשה שנים או אפכא דקנהו מהמערער כך טוענים ללוקח כשדר בה המוכר ג"ש והוא לא החזיק בו כלל או כשהוא דר בו ג"ש והמוכר יום א' וכו' וסיים וכתב דאפילו אם יאמרו הלוה או המוכר שלא קנאוה מהמערער אינם נאמנים בהודאתם לחוב לזה המחזיק בה עכשו עכ"ל וא"א והרי הכא בנ"ד יורש ולוקח היו ומאי חזית דאזלת בתר לוקח ולא בתר יורש פוק תנו לברא כי הסמ"ע ז"ל ברי"סי ק"ח סק"ח נראה דאפילו יורש עם יורש טוענין למי שממון אצלו ה"ה נמי הכא כמ"ש וכ"כ וכ"כ בש"ע ח"מ סי' מ"ב ס"ג וז"ל דקי"ל טוענים ליורש וללוקח וכו' וא"כ בנ"ד נמי נקום אנן וטענינן ללוקח ולמימר שעיקר קניית ראובן בזאת העליה היא דוקא מאת הבנים ראו' ושמ' שהם יורשי אמם לאה בעלת העליה כולה וחזקת חצי החצר. כמ"ש בעיקר שטר המשכונה שמשכנה האשה לאה ביד ה"ר אליהו הכהן ואח"כ מכר אליהו הנז' לראובן הנז' כל כח וזכות ושעבוד שיש לו במשכונה הנז' ובשעת הקנין שקנה ראו' מאת יורשי לאה שתיף עמהם לאשת אביהם רחל הנז' בשטר כדי לאלומי מלתא בעלמא הוא והסופר שכתב בשטרי הקניה שאחים בני לאה ואשת אביהם רחל מכרו זאת העליה לראובן הנז' אפשר לאלומי. מלתא בעלמא כדאמרן ואפשר נמי שלא ראו שטר המשכונה הנז' ועוד אפשר שהדיין החתום בשטר והסופר הנטפל לו בחכמה יסד אר"ש מפני שהאשה לאה עלתה לא"י תוב"ב ולא נודע אם בעלה קדם לה במיתה דאז יורשיה יורשים שטר כתובתה בין נצ"ב בין נ"מ או האשה קדמה במיתה ואז אין יורשיה יורשים כי אם חצי סכי שטר כתובתה יען כי האיש יעקב הלזה ונשיו הוא מק"ק פורטוגיז וכך הוא מנהג תקנתם כי ע"כ חכם בחכמתו דן ידין במ"נ אמטו להכי כתב שטר המכר שמכרו יורשי לאה וצרתה רחל וא"ת לפי"ז נשאר לנו ספק במחצית המכר דחיישינן דילמא האשה קדמה במיתה ואז אין יורשיה יורשים כ"א מחצית העליה וחצי האחר שמכרה האשה רחל אין במכירתה כלום ולית לה עליו רק שעבוד בעלמא. התשו' לזה כיון דהוי דבר שיש בו ספק והמע"ה ואם לא הביאו ראיה מוקמינן לארעא בחזקת הלוקח ואי תימא דהרי זה קרקע ואנן קי"ל דבקרקע אמרי' אוקי יתה בחזקת מרה קמא ליתא. חדא דבעיקר החזקות מחלוקת אבות העולם איכא דאמרי דדיינינן בהו כדין קרקע ממש ואיכא דאמרי לא דייני' בהו אלא כדינא דמטלטלי ובמטלטלי קי"ל דמתנתה וממכרה קיים ועיין להרב כנ"הג סי' ק"ם מאות ד' וע"ע בתשו' הרשב"א ז"ל סי' תתקע"ב ובח"ב סי' רכ"ט ובמרן בב"י סי' כ"ט ומ"ו ועיין בכנ"הג שם ותשו' ה' אנג'יל סימן ס' ובתשובו' ה' משאת משה ז"ל סי' ח' ואנן קי"ל דבפלוגתא דרבוותא לא אמרי' אוקי הקרקע בחזקת מרה קמא אלא מי שהוא בתוך הקרקע מוקמי' יתה בחזקתיה וכמ"ש ה' כנ"הג ז"ל סי' רל"ה בהג"הט אות כ"ב בענין קטן שמכר חזקה שירש מאביו והקונה החזיק ודר בה וסיים וכתב מאחר שהיא מחלוקת הפוסקים איך נאמר בה העמד הקרקע בחזקת מרה קמא וגם מצינו למור"ם ז"ל סי' לק"ט ובסי' קע"ה סקמ"ה ובסי' רל"ה שכתב במקום שהפוסקים חולקים אין מוציאין מיד הלוקח וא"כ בנ"ד דאפילו אם יהיה שהאשה לאה קדמה לבעלה במיתה הא מיהא מאחר שי"א שהחזקות דין מטלטלי טלי יש להם ובמטלטלי ממכרן ממכר א"כ בודאי דמוקמינן יתה בחזקת הלוקח:

ועוד נראה דאפילו את"ל דדין קרקע אית להו מ"מ הרי מצינו מחלוקת גדולה בין גדולי הפוסקים ואשכחן דהרי"ף והרמב"ם ז"ל בפי"ז מה' אישות ור' שמחה ור' ברוך ור' יהודה אביו ושאר פוסקים שהביא המרדכי בפ' הכותב וזולתם דאית להו דאלמנה שמכרה בנכסי בעלה בינה לבין עצמה הן מטלטלי הן מקרקעי אפילו בלא שומא והכרזה ממכרה ממכר א"כ יכול הלוקח לומר קי"ל כהני רבוותא וכ"כ הרב פרח מטה אהרן ז"ל ח"ב סי' ע"ג ועוד מצינו למור"ם בא"ה סי' ס"ו ס"ה שכתב וכן אם המוחזקים המקבל או הקונה בקרקע או מטלטלי שמכרה האלמנה או נתנה בלא שומת ב"ד שממכרה ומתנתה קיים וכתב וכן נ"ל לדון ואפי' בלא הכרזה נמי מועיל כמ"ש מור"ם ז"ל בא"הע סי' ק"ד ס"ד שכ' ובמקום שאין נוהגים להכריז שום דבר דינו כדברים שאין מכריזין ע"כ ואנו אין נוהגים להכריז אלא בהגבוהו ב"ד ועוד בה אני אומר דבנ"ד שהדיין חתום בשטרי מכירה וגם כתוב בהן אחר שנשבעה שבועת האלמנה כדחזי דבודאי אמרינן שנגמר המכר על ידו כדין וכהלכה ובי דינא בתר בי דינא לא דייקי ואע"פי שלא נכתב השומא וההכרזה אמרי' כנכתב דמי דבב"ד טועה לא חיישינן דא"ה היכי מגבינן וטורפים בשטר מפני שהוא מקוים בקיום ב"ד אכתי ניחוש שמא לא נתקיים כדינו דהיינו שלא היו שלשתן במעמד אחד בשעת הקיום אלא ודאי דלב"ד טועים לא חיישינן ולא זו בלבד אלא אפילו שיאמר הדיין שנעשה שלא כדין אינו נאמן כמ"ש הרמב"ן ז"ל בסימן צ"א והביאו מור"ם ז"ל בהגהה סי' מ"ו סכ"ה וכתב עליו הסמ"ע משום דאין אדם משים עצמו רשע וכ"ש בנ"ד יש לנו לתלות מחמת שזה י"א שנים שעברו ובתוכם כמה תלאות שעברו עלינו בעו"ה מהלכות מלכים ומלחמותיהם דין גרמא שעבר מזכרונו ומעיד על עצמו שהמכר לא נעשה כדין וכשורה וכמדומה לו שהאלמנה רחל צרתה שתהיה המכירה בסתר לאיזה סיבה הנודעת לה וקבלה עליה אחריות שיתהוו מהיורשים המערערים שאם יזכו בדינם שינכו לה משטר כתו' ושלכך הוצרך להשביעה שבועת האלמנה אלו דבריו וקים לי בגויה דחברין דרב גובריה ורב חיליה:

ועוד בה דכיון דבא ממ"ה ולא מיחה תכף אמרינן דמסתמא מחל כמ"ש מור"ם ז"ל סימן קמ"ג שהכל הולך אחר סוף הג' שנים שאם היה בתחלת הג"ש במקום שלא היה יכול למחות ובסוף הג"ש היה במקום שיכול למחות ולא מיחה מחל ע"ש ודכוותה נמי לנ"ד דנימא הכי ועוד כיון ששיירות ואניות מצויות לילך מהכא להתם ומהתם להכא בחזקת ששמע וכיון שלא מיחה ודאי מחל כמ"ש סי' קמ"ג וכתב הסמ"ע משום דחברך חברא אית ליה ועוד אני אומר דבדברי הסמ"ע שהבאתי לעיל דברי א"ש בנדון החזקות הנהוגות כדין קרקע גמור משום דאנן מצינן למטען להלוקח דהאשה רחל לא מכרה מחצית. זאת העליה אלא לאחר שקנתה אותה מאת הבנים המערערים עכשו ואפילו היה אחד מהבנים במד"ה ואחד מהבנים היה קטן פחות מבן עשרים מצינן למימר דמי שהיה במ"ה גלתה אזנו דברים שבכתב על מכירת חלקו המגיע לו ונתרצה ומכר חלקו לרחל ואח"ך עמדה היא ומכרה לראובן והבן הקטן שמכר אע"פי שאין מכירתו מכירה מ"מ מאחר כשהגדיל ונעשה בן ך' ולא מיחה שוב אינו יכול למחות כמ"ש הרמב"ם ז"ל פכ"ט מה' מכירה ודבר זה נלמד ממתקדשת ע"י אחיה ואמה למיאון שכיון שגדלה שעה אחת ולא מיחתה שוב אינה יכולה למחות וטעמא דשתיקה כהאי כהודאה דמיא כמ"ש ה"המ ז"ל שם וכן פסק טוש"ע בסי' רל"ה שכתב קטן שמכר בנכסי אביו וכו' מכשנעשה בן ך' ולא מיחה שוב אינו יכול למחות ואפילו אם תאמר מר האשה רחל שמעולם לא קנתה מבניה אינה נאמנת לחוב להמחזיק בה עכשו כמש"ל:

ועל דבר האויר של האכסדרא סדרא של ב"ה שלקח ראובן ובנה עליו בית שנמסר עליו מודעא כמדובר נ"ל דאין לחוש מתרי טעמי חדא מאחר שזה כמה שנים שעבר האונס שהם אומרים שמחמתו הוא שמכרו ושתקו ולא מיחו אמרינן ודאי דמחלו כמש"ל בענין קטן שמכר בנכסי אביו וכשגדל לא מיחה לאמר הבן עיין מ"ש לעיל במע' אות מ' בדיני מודעא שנשאלתי על כיוצא בזה והארכתי בס"ד) ועוד טעם אחר כיון שיש לנו במדינתנו שר ושופט שיכול לכוף אותו ולמי שגדול ממנו ולא עמדו כנגדו אמרי' ודאי דמחלו כמ"ש בטוש"ע סי' רל"ו ס"ח וט' וז"ל בא הגוי בעקיפין על ישראל וכו' צריך להחזיר לבעלים וכו' במד"א כשאין שופטים בעיר שיוכל להוציא שדהו מיד הגוי אבל אם שופטים בעיר והיה אפשר להוציא שדהו מיד הגוי ולא עשה אז ודאי נתיאש וישאר ביד הלוקח וכו' עכ"ל וא"כ בנ"ד נמי נימא הכי וכ"ש שעינינו רואות דגברא דציית לדינא הוא וכשהזמינו ה"ר אליהו הכהן לדין על דין ודברים שהיה ביניהם עמדו למשפט יחד וקבל עליו את הדין בספ"י וא"כ הם ג"כ למה לא עמדו כנגדו לקבול עליו כדין אלא ש"מ חדא מתרתי או דמידע ידעי דהך מודעא לית בה מששא והנך סהדי לא גמרי ולא סברי חתמי אמאי דלא ידעי או שנתיאשו ומחלו אע"ג דבנ"ד המודעא בידם קיימת נ"ל דאין לחוש דהא אנן קי"ל דבאונסא דמנכר אין צריך מודעא ובנד"ד דהגוי שלקח שדה מישראל אין לך אונסא דמינכר יותר מזה והו"ל כאלו המודעא קיימת ביד הישראל הנגזל ואפי"ה אמרינן מאחר שיש בעיר שר ושופט והיה אפשר להוציא שדהו מן הגוי ולא עשה כן אמרינן ודאי נתייאש ומחל ותשאר ביד הלוקח מיהו י"ל דהתם הלוקח קנאה מיד הגוי בדמים דכ"ע ידעי אבל הכא הלוקח בעצמו מודה שלקחה בלא דמים אלא שהוא אומר שנתן לו במתנה והרי הנותן מסר מודעא וגלה בדעתו שהמתנה היתה באונס הא נמי לאו מילתא היא דהתם נמי קאמר או נתנו א"כ גם במתנה נמי דינא הכי ומוקמינן לה בחזקת מקבל המתנה:

ועל הטענה שטוענים שלא היה בידם שטר העולה בעש"ג ומפני זה מכרו באותו הסכום זה אינו חדא שהוא ג"כ קנה זה האחריות אלא שאח"ך מזלו גרם לו שמצא שטר ביד גוי המשכיר ופדה אותו מכיסו ומזלו הטוב גרם לו ועוד דאחר שנתודע להם שמצא השטר ההוא ולא ערערו עליו אמרי' ודאי דמחלו כמש"ל בענין קטן שמכר בנכסי אביו כשהגדיל ולא מיחה מיד מחל וג"כ בענין אם היה בסוף השלש שנים במקום שהיה יכול למחות ולא מחל דמחל כנ"ל והנלע"ד הקצרה כתבתי וחתמתי שמי בסדר אלה החוקים והמשפטים בשנת אודך ביושר לבב היא שנת תקי"ח לפר"ק:

ע"ה מרדכי אלחאייך ס"ט זה כת"י של אבא מארי ועט"ר תמ"ך זיע"א:

תוכן העניינים

ספר משכנות הרועים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה