ספר משכנות הרועים· רבי עוזיאל אלחאייק
שי"ן · אות נ
שבועה ה"ן ספק בידי בשומע ואינו מדבר שנתחייב שבועה לחבירו היכי לדיינו דייני להאי דינא מי אמרינן דאומרים לו אנו משביעין אותך בשם פ' או בכינוי על כ"וכ ומרכין בראשו ובודקין אותו ג"פ וחשבינן ליה כנשבע ממש א"נ שיכתוב בכתב ידו הריני נשבע בכ"וך שכ"וך הוא האמת וכיוצא בזה ובפרק מי שאחזו דף ע"א אמרינן דחרש השומע ואינו מדבר כותב בכתב ידו אתם פ' ופ' כתבו ותנו גט לאשתי אלא דגבי עדות רחמנא אמר מפיהם ולא מפי כתבם הוא דלא מהני לבד מעדות אשה דהקילו בה רבנן אבל לענין מק"ומ וגיטין כל שכותב בכת"י מעשיו קיימין ובמילתא דכתי' אמירה כגון חליצה דכתיב בה וענתה ואמרה אמרי' בפ' מצות חליצה דק"ד דחליצתן אסו' כיון דלא מצו לקרות וקריאה בכ"הג דאינו ראוי לבילה מעכבא ובסוטה סו"פ הארוסה דהאלמת אינה שותה דכתיב ואמרה האשה אמן וכתבו התוס' שם דאפילו למ"ד לא בעינן קרא כדכתיב מודה דאלמת אינה שותה משום דלא מציא לקבולי שבועה ע"ש וצ"לד אי לא בעי קרא דואמרה האשה כדכתיב אמאי לא מציא לקבולי שבועה ע"י הרכנת הראש וכדכתי' אלא עכ"ל משום דבעינן ואמרה אמירה ממש כדכתי' בקרא כמו בחליצה והנה מדברי רבינו בפכ"ט מהלכות מכירה נראה דבכותב בכת"י א"צ בדיקה אלא לגבי הרכנת הראש הוא דבעינן בדיקה ואין כאן מקום להאריך מכל האמור נתבאר דכת"י הוי כדבור אלא דשניא עדות דבעינן מפיהם והשקאת סוטה וחליצה משום דכתיב בהו אמירה:
ומעתה נובין ונדון לגבי שבועה למאי מדמינן לה והרב מוהרשד"ם ז"ל חי"ד סי' קי"ב כתב אע"פי שלא בטא בשפתים הורה להחמיר וחלקו עליו חבריו והורו להקל ע"ש ומאי דפשיטא ליה להת"הד סי' שכ"ז דאפילו כתב בכת"י וחתם שנשבע אין כאן שבועה ע"ש שאני התם דקטעין שלא נתכוון לישבע אבל כשהוא כל עיקרו לא בא אלא להשבע איכא למימר דשפיר חשיבא שבועה ומצאתי להרב מוהרשד"ם חי"ד סי' פ' שהביא תשו' למוהר"י הלוי ז"ל וז"ל אם כתב בכת"י שבועה לחבירו חייב לקיים שבועתו ואפילו לא הוציא שבועה מפיו ואם לא קיים דינו בדי"ש אבל אין לחייבו דבר בדיני אדם הואיל ולא הוציא שום שבועה מפיו עכ"ל ולא ידעתי לחלק ד"ש מדיני אדם ממ"נ אי כת"י חשיבא כדבור בדיני אדם נמי לחייב ואי לאו כדבור דמיא מד"ש נמי לפטור:
וראיתי לה' מוהריב"ל ז"ל בס"א כלל ד' סי' ט"ל שנשאל על מי שהודה בכת"י וחתם שקבל עליו גזי' והשיב כיון שלא הוציא שום דבר בפיו אין כאן גזי' וראיה ממ"ש רבינו מי שנשבע שלא לדבר עם חבירו מותר לכתו' לו בכתב ע"ש ואע"פי שאין משיבין את הארי החי דשאני התם דאין בלשון בני אדם כתיבה בכלל דבור אבל מה שקבל עליו גזירתו בכת"י איכא למימר דכת"י כד"ד ואני תמיה על הרב ז"ל דאדרבא מדאצטריך קרא גבי עדים למעוטי מפי כתבם ש"מ דבעלמא כת"י כדבור דמי ואיך לא נרגש ממאי דאמר בכמה דוכתי בגמרא וכדכתי' בעניו' ומשו' הרב ת"הד ז"ל ל"ת להרב ז"ל דשאני נדונו דמיירי בכתב שהודה שנשבע כבר ולא בבא לישבע עכשיו ע"י כת"י והרב מוהר"י אדרבי ז"ל סי' ס"ח כתב בסו"ד משם הגאון מוהר"ם ז"ל בתשו' שנאמין לעולם לאדם שיאמר לא נשבעתי על כך אע"פי שהוא חתום דאין בחתימתו כלום ואין זה ענין לנ"ד דהתם לא כתב שום שבועה רק חתם חתי' ידו על השבועה הכתובה מיד הזולת. גם אשו"ר להרב מוהרש"ך ז"ל ח"א סי' עק"ב אחר שהביא תשו' הח"הד ז"ל הלזו לחייב למי שהודה בכת"י שנשבע פסע לאחוריו וכתב וז"ל ואפילו אם היה בזה כתב החיוב שבועה בשם או כינוי ולא הוציא שום דבר מפיו רק שכתב כך בכת"י אין בכתיבתו וחתימתו ממש לחייבו משום שבועה וכמו שהוכיח דבר זה ה' מוהריב"ל ז"ל וכו' עכ"ל וכבר כתבתי מאי דנלע"ד:
ודע שתשובת הגאון מוהרא"ם ז"ל הלזו לא ראיתיה וממה שהביא לשונו ה' מוהר"י אדרבי ז"ל נראה דלא פליג אתשובת הת"הד ז"ל וכדכתי' אמנם ה' מוהרשד"ם ז"ל שם סי' פ' גזר אומר דהרא"ם לא ראה תשו' הת"הד ע"ש מי יתן ידעתי ואמצאהו וכדו חזי הוית לה' חוות יאיר סי' קצ"ד דפשיט' ליה בכותב הריני מקבל עלי בשבועה דהוי כנשבע ממש ואע"ג דקי"ל בנודר שלא לדבר עם חבירו מותר לכתוב לו כתב שאני נדרים דאזלינן בהו אחר לשון ב"א ובודאי דדבור אינו מענין כתי' וראיה מדאצטריך מיעוט גבי עדות מפיהם ולא מפי כתבם עש"ב שש אנכי על שכוונתי קצת לדעתו ז"ל ומדבריו ז"ל שכתב מדאצטריך מיעוט גבי עדות דמפיהם ולא מפי כתבם ש"מ דבעלמא אמרינן כת"י כדבור למדנו זכות למ"ש מר"ן ז"ל בב"י א"ח סי' מ"ז משם הרד"א ז"ל דהכותב בתורה צריך לברך אע"ג דקי"ל דמהרהר בדברי תורה אין צריך לברך דשאני כותב דחשיב כמדבר מדאיצ' קרא גבי עדים למעוטי כתבם כמדובר והכי דייק לישנא דתלמודא דפרק מי שאחזו דקאמר שאני עדים דכתי' וכו' מוכח דבעלמא כתיבה כדיבור דמיא והט"ז ז"ל שם הקשה דמדגלי רחמנא גבי עדים דכתיבה לא חשיבא כדבור א"כ נגמור מינה לדעלמא נמי דכתיבה לאו כד"ד ע"ש:
ותבט עיני להרב מוהראנ"ח ז"ל בשניות סי' ז"ן דאייתי בידיה דברי הת"הד ז"ל הניתנים למעלה ופסיקא ליה דאם חתם בהסכמה שכתוב בו שבועה דחייב לקיים שבועתו ע"ע ועיין בסמ"ע סי' ע"ב סקי"ח וה' ש"ך ז"ל שם ובי"ד סי' רל"ב סקכ"ו ועיין לה' תורת חסד סוף סי' ל"א מ"ש קצורן של דברים כי אינו מענין נדונו כמ"ש הרב שם וראיתי לה' פמ"א ז"ל ח"א סוף סי' ה' שעמד ע"ד הת"הד וה' מוהרא"ם ז"ל באורך ותמצית דבריו שאם יש אמתלא או מיגו נאמן מן לומר שחתם ולא בטא בשפתיו ע"ש וכעת חמות"י ראיתי או'ר להר' משפטים ישרים ז"ל סי' מ"א שהעמיק הרחיב ומכלל דבריו דברינו ע"ש:
ובצפית"ינו צפי"נו למרן ז"ל בתשו' בס' אבקת רוכל סי' קצ"ב שהביא תשו' הת"הד ומסכים והולך דכל היכא דאיכא אמתלא נאמן ע"ש וע"ע להרב דבר משה ז"ל חי"ד סי' כ"ו וספר שיירי כנ"הג י"ד כעת אינינו אתי במחיצתי ועיין להרב שמש צדקה ז"ל חי"ד סי' א' וסי' ב' ע"ש ועט"ר תנא דידן מו"הר ח"ק נתן זיע"א מדי דברו בו הור"ה גבר דכתיבה לאו כד"ד וחיליה מהא דתנן במס' סנהדרין גם עדים שהעידו על ברכת השם צריכים הסנהדרין לקרוע ע"ש ואמאי כולי האי יכתבו העדים עדותן ויתנו לסנהדרין ואי משום דכתיב על פי וכו' ודרשי' מפיהם ולא מפי כתבם הניחא לשאר רבוותא אלא לר"ת ז"ל דס"ל דלא ממעט קרא אלא אלם דלאו בר הגדה הוא אבל אם בר הגדה שפיר מצי להעיד בכתב א"כ עדי ברכת השם יכתבו עדות ולא להעיד מפיהם ולברך את השם ויצטרכו הסנהדרין לקרוע אלא לאו ש"מ כת"י לאו כד"ד א"ד מורי הרב ז"ל ואני שמעתי ולא אבין דא"ה בשאר עדות נמי היכי מקבלים להו מפי כתבם לר"ת כיון דלאו כדבור דמיא לא קרינן בה הגדה אלא הנח לעדי ד"ן הואיל וצריך ד"וחק כדבעי למעבד אמטו להכי צריכים להעיד מפיהם לדקדק במלייהו כל מה דאפשר משא"כ אם מוסרין עדותן בכתב ודע שאפילו לת"ח התירו לו לשלוח עדותו בכתב כמ"ש הסמ"ע סי' ק"ח סקמ"ב ע"ש כ"ש משום כבוד הבורא יתברך והסנהדרין אלא ודאי כדכתי' בעניו' ועוד בה שדעת הריטב"א ז"ל דס"ל כדעת רש"י ז"ל דלא אמעיט ולא מפי כתבם אלא לשלוח עדותן בכתב להב"ד באגרת הא כל שהוא כותב עדותו לב"ד ואומר מה שכתוב כאן אני מעיד מפיהם קרינן ביה וכן נהגו עכ"ל ומעתה נובין ונדון כיון דבכל יום כשחוקרין העדים אומרים השם בכינוי יכה יוסי את יוסי כדאיתא התם בפרק ד' מיתות א"כ בשעת גמ"ד שצריכים העדים לומר כמו ששמעו אמאי לא יכתבו בכתב כמו ששמעו ונותנים לפני הסנהדרין ויאמרו מה שכתוב כאן אנו מעידים כיון דבכ"הג מפיהם קרינן בהו שכבר חקרו ודרשו כדת מה לעשות אלא ש"מ משום דכת"י כדברים דמי אם כן מ"ל אמרו במוצא פה מה לי כותבים בכת"י כיון דאידי ואידי חד שיעורא ולפי"ז קמה וגם נצבה ראיית הרב עט"ר מו"הר זלה"ה ולפי"ז מ"ש מרן ז"ל דכותב ד"ת א"צ לברך דלפי האמור נתבאר דכותב כד"ד ובא"הע סי' ק"ך ס"ה כתב מרן דפלוגתא דרבוותא בכותב כת"י לעדים ומ"ד לא מהני טעמא טעים ועיין בב"י שם ובהב"ש מ"ש בזה:
ומצאתי להרב כנ"הג סי' רי"ב בהג"הט אות מ' שכתב משם מוהר"ם גאלנטי ז"ל סי' י"ג דדוקא בפה אבל בכתב לא וכעת איננו אתי ולא ידעתי מאי קאמר עד שמצאתי להרב נחלת שבעה ח"ב סי' פ"א שהביא דבריו ז"ל דמיירי במי שעשה צואה בכת"י לחוד אי מהנייא או לאו ומסיק דלא מהנייא ועיין מ"ש עליו הרב ז"ל וע"ע להרב בני יעקב מרף קנ"ב והלאה. ולענין המראת פי מלך שצוה על ידי כתיבה והמרו למה שצוה בכת"י עיין סו"ף נגמר הדין דמ"ט ע"א שהן בפה ולא עשו והוא באגרת ועשה ע"ש אלמא דכתיבה נמי חזי אלא דמפה אל פה אלים טפי ועיין להרב גו"ר ז"ל י"ד כלל ג' סי' נ"ט. וגבי טענת השטאה כתב ה' כנ"הג ח"מ סי' ל"ב בהג"הט אות ט' משם הרב משפטי ש שמואל סי' ע"א דדוקא בהודה ע"פיו מצינן למימר משטה אני בך אבל לא בכת"י ע"ש ואין הספר מצוי אצלי דלא שייך טענת השטאה אלא כשתבעו תחלה דמצי למי' ליה כשם שהשטית בי לתבוע ממני מה שאיני חייב לך כך אני השטיתי בך כמ"ש בטוש"ע שם ולע"ע לא אאריך עוד בזה ועיין להרב ברכ"י א"ח סי' מ"ז וסי' תפ"ט ובמח"בר שם ובש"ות ה' קול אליהו א"ח סי' למ"ד מ"ש בזה:
ואתה דע לך אע"ג דבשבועה כתוב ולכל אשר יבטא בשפתים דמשמע דבעינן בטוי שפתים ממש כיון דגבי עדות נמי כתיב ע"פי ואמעוט כתבם וס"ל דבכותב ומוסר לב"ד ואמ"ל אני מעיד מה שכתוב כאן וקרינן ביה שפיר מפיהם ה"נ דומיא דידיה בשבועה אם כותב ואומר מ"ש כאן אני נשבע ש"ד וגדולה מזו כתב הגאון מוהרי"קו ז"ל שורש קי"ב דהא דבעינן לבטא בשפתים ה"ד בבא לאסור איסר ונדר על עצמו אבל שבועות שאדם עושה לחבירו לקיים לו מה שהתנה עמו השבועה תליא בתנאי ובכל מה שיחול התנאי תחול גם השבועה עכ"ל הא למדת אע"ג דבעלמא אמרי' דברים שבלב אינן דברים הכא גבי שבועה דכתיב בה לבטא בשפתים ס"ל כל שאדם עושה ומתנה עמו הולכים בו אחר הענין והתנאי שהיה ביניהם ומינה למי שנתחייב לחבירו שבועה וכותב לו אני נשבע בכך וכך הויא שבועה ובודאי הכתיבה עדיפא מנדון הגאון ז"ל אע"פי שהש"ך ח"מ סי' ע"ג סקכ"ז תנא הוא ופליג ע"ד הגאון ז"ל הללו ע"ע הא מיהא בנ"ד שכותב בכת"י ע"ד חבירו נראה דאזיל ומודה ומור"ם ז"ל שם העלה דברי הגאון במפתו ואע"פי שכ' בלשון י"א לאו למימרא דאיכא מאן דפליג כמ"ש רבני האחרונים ז"ל. והנה מרן ז"ל הביא סברת האומ' דאם כתב בכת"י לעדים לכתוב גט לאשתו לא מהני וכ"ה דעת הרמב"ם וסיעתו ז"ל בשם יש מכשירים ע"ש בש"ע א"הע סי' ק"ך ס"ח והיינו מדאמרינן התם בגיטין דע"ב ע"א קולו לאפוקי מדר' כהנא אמר רב ע"ש ולע"ד למ"ד דפוסק כרב כהנא חשיב ליה דבור מעליא וחשיב הגדה כמ"ש התוס' שם דף ע"א ע"א בד"ה אמר ר' זירא וכו' ע"ש לבד מעדות דגזירת הכתוב היא א"כ גבי שבועה נמי אם כתב בכת"י שהוא נשבע מסתייה כיון דחשיב דבור מעליא ועדיין צריכים למודעי דאפילו לסוברים סברא הלזו דוקא באלם אבל בפקח לא מהני כ"י כמ"ש הרב בני יעקב ז"ל דף קנ"ד סוף ע"ג וע"ע לה' יד אהרן ז"ל שם סי' ק"ך בהג"הט אות כ"ד ומשם באד"ה ואחרי מופלג מצאתי למהרי"א בס' האורו"ת בסי' צ"ז סק"א שהביא משם הרב שבות יעקב ז"ל ח"א סי' קנ"ו עלה ונסתפק במאי דא דאסתפקא לע"ד ופשי' ליה דמהני ושה' שבות יעקב חלוק עליו בזה והרב ז"ל פלפל בחכמה בזה ואין הספרים הללו מצויים אצלי וס' שבות יעקב לא ראיתיו עד הנה וחולשת מזגי גברה עלי ותמ'נע היתה לעמוד בעניו' להתלמד מדבריהם: