אור ברסלב
ספר משכנות הרועים שי"ן › אות לד

ספר משכנות הרועים· רבי עוזיאל אלחאייק

שי"ן · אות לד

אות לג

שבועה מי שיודע בחבירו שנשבע לשקר ותבעו בכ"ד שחייב לו מנה והלה כופר או מודה במקצת או עד א' מעיד כדברי התובע ושרו רבנן שבועה על הנתבע דאורייתא או דרבנן אי שרי ליה מריה לתובע להשביעו כיון דקי"ל בגויה דנשבע לשקר או לא:

זאת אשיב אהא דאמרינן בפרק שבועת הדיינים דס"ל ע"ב אר"ש בן טרפין שבועת ה' תהיה בין שניהם מלמד שחלה השבועה על שניהם ופי' רש"י ז"ל ששניהם. נענשים בה שלא דקדק למסור מעותיו ביד נאמן ובאו. לידי חילול ה' עכ"ל מדבריו מוכח דהמשביע לחבירו דקי"ל בגויה דנשבע לשקר ענוש יענש וכתבו שם התוס' דף מ"ז ע"ב בד"ה חלה וכו' שכן נר' מדמייתי לה התם מהא דרשב"ט לא מייתי מהך ברייתא גופא אלא לאשמועינן שאפילו היכא שהדין עם התובע ומשביעו לו ענש הכתוב:

אמנם מצאתי להריטב"א ז"ל במ"ד לדף ט"ל אחר שהביא פיר"שי ז"ל ב' ור"ת פי' חלה על שניהם דרך כלל כלומר על א' מהם והיינו דכתוב שאם נשבע שלא כדין עונש שבועה עליו ואם חבירו השביעו שלא כדין העונש חל על חבירו. עכ"ל דעת עליון דאם חבירו השביעו אין שום עונש עליו ולא ידעתי מה יענה ז"ל לקו' התוס' דא"ה אמאי לא מייתי מהך בריי' גופה כמדובר עוד כ' הריטב"א ז"ל ומסתברא דזמנין משכחת לה על שניהם ממש כשחבירו מהפך עליו שבועה ויודע שנשבע שלא כדין עכ"ל ונר' שרעתו שלא כדעת רש"י'זל דכשהמשביע יודע בחבירו שנשבע לשקר דאיהו הגורם אבל תובע לחבירו שחייב לו. והלה כופר ונתחייב לו שבועה שהדין להשביעו שאע"פי שיודע בחבירו שנשבע לשקר משביעו כדין ואין עליו שום עונש וגבי חשוד שנתבאר בטוש"ע ריש סי' צ"ב שאפילו אם ירצה התובע להשביעו אין שומעין לו ע"ש ובהרמב"ם ז"ל רפ"ב מה' טוען וכתב הסמ"ע שם וטעמו נראה מפני שהוא נחשד שהוא יוצא ש"ש מפיו לשקר וכו' אין שומעין להתובע להשביעו משום חילול השם עכ"ל לא תותביה להתם מהכא דחשוד שאני דכ"ע ידעי דחשיד אשבועתא וכי משביע ליה התובע איכא חילול השם משא"כ הכא דליכא חילול ה' מצי לאשבועיה וחטאו ישא האיש ההוא והמשביעו אין עליו עון אשר חטא ופשיטא דע"כ ל"ק רש"י ז"ל אלא לענין עונש דרח' שדי עונש עליה שלא דקדק למסור ממונא ביד נאמן או בפני עדים אבל לאו למימרא דאיכא לתא דאיסורא להשביעו דהא במודה במקצת דהתובע מידע ידע דכי משתבע לשקר משתבע ורחמנא אמר שבו' ה' תהיה ומי איכא מידי דרחמנא שרי ורבנן אסרי כמ"ש התוס' במס' חגיגה די"ו ובריש פרק הרבית וכבר הארכנו בזה בעניו' במ"א בס"ד אלא לאו ש"מ דרש"י ז"ל הכי שמיע ליה דהא דקאמר רשב"ט מלמד שהשבו' חלה על שניהם דאע"ג דשרי ליה מאריה להשביעו והדת נתנה מפי עליון הא מיהא כיון שלא דקדק למסור ממונו וכו' איתיה בחלות עונש השבועה:

וראיתי לה' מוהר"ם אלשיך ז"ל בפירושו בתודה דקנ"ו ע"ב לא תשא. את שם ה' אלהיך לשוא וז"ל באמרו אשר ישא את שמו רובה את המשביע גם הוא כי שבועת ה' תהיה בין שניהם לזה חזר ואמר את אשר ישא את שמו ובפרט ביודעו דלשוא ישבע עכ"ל מ"ש שריבה את המשביע גם הוא כי שבועת ה' תהיה בין שניהם קשה דתנא דברייתא דפ' כל שבועת הדיינים מוקי להאי קרא דשבועת ה' וכו' בידוע שאינו חייב לו וגונב דעתו להביאו לידי שבועה ולרשב"ט לשיטת רש"י ז"ל ודעמיה ביודע בחבירו שישבע לשקר והיא החלוקה הב' שכתב הרב ז"ל ובפרט ביודעו וכו' ולדעת הריטב"א בשבועת ה' תהיה בין שניהם ואפילו לדעת רש"י כתבנו דליתיה בכלל לאו כלל אלא שנענש על שלא דקדק וכו' וכדכתי' עו"ק לפ"ד ז"ל בחלוקה הא' דגם המשביע ריבה הכתו' מאת לאיסור לאו א"כ חיוב שבועה לא מתוקם אלא במשביע דעבר על הלאו דלא תשא וק' לשמוע:

גם אשו"ר להרב מוהרימ"ט בדרשותיו שם דף ע"ח ע"ב שכ' וז"ל בכלל לא תשא שאם יודע שישבע חבירו על שקר שלא ישבי' עכ"ל ולא ידענא מהיכא פסיקא ליה האי ואם סמיכתו על רש"י ז"ל כבר כתבתי מאי. דנלע"ד בכונת רש"י ז"ל וסבור הייתי לומר דמסתמיך ואזיל אכתפיה דרבינו יונה שכתב אח"כ וז"ל ובכלל אם קבל עליו להשבע אע"פי שלא נשבע עובר כן. הביא רבי' יונה ז"ל עכ"ל וכנראה דהני תרי מלי גמרינהו מרבינו יונה וכדאי הוא רבי' יונה לסמוך עליו אע"פי שלדין יש תשו' כמו שנאמר אלא שאח"ך מצאתי לה' ז"ל בס' קדושים דרוש ב' דף קכ"ט ב' שהביא דברי רבי' יונה ז"ל בבחי' הב' דהמקבל עליו לישבע והכי איתא בספרא ועיין במרן בש"ע סי' כ"ו ס"ך ובב"י ז"ל שם ס"ל שהביא פירש"י ואח"כ הביא דברי הגמ"יי פ"א מה' שבועות אות ו' שכתב משם התוס' שא' מהם חלה עליו השבועה והוא פי' ר"ח שהביא הריטב"א ז"ל שכתבתי לעיל ועיין בפרישה שם ובסמ"ע סקס"א עוד מצאתי סמוכים דרבנן לס' הרב מוהר"ם אלשי"ך ז"ל והרב מוהרימ"ט ז"ל מדברי ה' שלטי הגבורים בפ' שבועת העדות וז"ל מההיא דלא תשא ולא תשיא כתב בפסקים דיש להזהר שלא להשבע מי שיודעים בו שאם ישבע ישבע לשקר ע"ש ומשמעות דורשין איכא בינייהו:

ותבט עיני להרדב"ז ז"ל בישנות סי' קנ"ב שאול נשאל דוד ז"ל על האי דינא ואייתי בידיה פירש"י ופי' התוס' ומכללם דברי הריטב"א ז"ל הנאמרים באמת ומ"ש דהק' על פירש"י ז"ל בתוס' שלפנינו ונמצא כתוב דאדרבה מסייעי לפירש"י והקושיא מעיקרא ליתא דודאי מצי להשביעו דפרשי משבועתא ולא פרשי מממונא אלא על שלא דקדק נענש והסכמת דעתו ז"ל דהנמנע מלהשבע נקרא חסיד שוטה ואדרבה הלעיטהו לרשע וימות ע"ש ולא נגלה בימי הרב ז"ל ס' של"הג דגברא רבא קא מסהיד דפוסקי הלכות פסקו דיש להזהר מלהשבע מי שיודעים בו שישבע לשקר ואנן בדידן דאשכחן לתרי אריוותא מהר"ם אלשיך ומוהרימ"ט ז"ל דפשי' להו דאית ביה איסור דלא תשא יש להזהר מלהשביע כשיודע חבירו שישבע לשקר והרדב"ז ז"ל גופיה סיים עלה דכל ירא שמים אין להשביע אלא יטיל עליו חר"ס ע"ש ועיין בה' הערוך ערך היסת והעתיקו הרמב"ם ז"ל בתשו' פאר הדור סי' קמ"ה דשמיע ליה דהשבועה חלה על שניהם ר"ל ממ"נ א' מהם נכשל בחומר השבועה וכדמפרש לה ר"ת ז"ל כמ"ש הריטב"א ז"ל אשר הובא לעיל ועיין לה' כנ"הג ז"ל סימן פ"ו אות ס"ג בהגהב"י ז"ל:

תוכן העניינים

ספר משכנות הרועים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה