ספר משכנות הרועים· רבי עוזיאל אלחאייק
שי"ן · אות ב
שבועה קי"ל דאין להשתבע היכא דאיכא למיחש שמא יתברר הדבר כמ"ש מרן ז"ל בש"ע סי' פ"ז סל"ג וכתב מרן בב"י שכ"כ התוס' בפרק המפקיד דל"ד בד"ה שמא ע"ש. ולעמוד על מבחן הדברים צריך חיקור דין דא"כ מצינו חוטא נשכר שהנתבע יכפור דדינא הוא דמשתבע ומפטר ומשום דשהתובע טען דאית ליה סהדי משהינן ליה עד דמשכח סהדי ואי מיית נתבע ביני ביני אזלא לה שבועה מעיקרא:
והנה עיקר דברי התוספות אהא דמייתי התם תלמודא הא דתנן בס"פ שבו' הדיינין סלע הלויתיך ושקל היה שוה והלה אומר לא כי אלא סלע הלויתני וג' שקלים היה שוה חייב וקתני מי נשבע מי שהפקדון אצלו שמא ישבע זה ויוציא הלה את הפיקדון עקרוה רבנן לשבו' מהלוה דמודה במקצת ומשבע ומפטר ושדיוה על המלוה ופירש"י שאם הלוה ישבע ששוה ג' שקלים שמא יוציאה מי שהפקדון אצלו ואינה שוה כמו שאמר ונפסל והתוס' הקשו עליו וכי עבדינן תקנתא לרמאי ואדרבא כי רמינן שבועה על הלוה יחוש על עצמו שמא יפסל וכ"ש שידקדק ביותר ולא יאמר כי אם האמת לכן נראה לר"ת לפי' ר"ח דנראה כמו שבועה לבטלה וגנאי הוא לישבע היכא שיתברר הדבר אח"ך שהמלוה יוציא את הפיקדון אבל כי רמינן לה על המלוה לא ישבע עד שידע שלא יוכל להוציא' וכדמסיק שנגנבה בעדים הילכך מלוה דידע מאן רגיל למיעל ולמיפק לביתיה אמרינן דטרח ומייתי לה אבל לוה דלא ידע לא טרח ומייתי לה ומכי משתבע מלוה תו ליכא למיחש דאתי לידי שבועה לבטלה ומשום דנראה כשבועה לבטלה דלאו שבועה לבטלה גמורה הוא דאפשר דאתקלקל הפיקדון כמ"ש התוס' שם אפי"ה כיון דנראה כשבועה לבטלה וגנאי הדבר לישבע בדבר שיוכל להתברר שלא כמו שנשבע וראיתי להרי"ף והרא"ש ז"ל בשבועות שכתבו שמא יוציא הלה את הפיקדון ונמצא שם שמים מתחלל ע"ש ונראה דמפרשי לה כפי' ר"ח דודאי תקנתא לרמאי לא עבדינן אלא דחיישינן ש"ש מתחלל ח"ו והתוס' לא כתבו אלא דנראה כשבועה לבטלה וגנאי היא הדבר ולא הפליגו לומר ונמצא ש"ש מתחלל ח"ו אבל הענין בפירוש השמועה כחדא שריין וכשי' ר"ח אמרוה ובמקו' שם פ' המפקיד כתב משם הריטב"א ז"ל ופירש ר"ח שמא ישבע זה ויוציא הלה את הפקדון ונמצא זה נשבע לבטלה או שמתחלל שם שמים ע"י עכ"ל דהני תרי טעמי אליבא דר"ח משמע דהחששא על הב"ד שגנאי הדבר לישבע על דבר שיכול להתברר או משום דנמצא ש"ש מתחלל ומשם הרשב"א כתב שם אמאי דמוקי לה במאמינו דלפי' ר"ח כולה א"ש דכולה מיירי במאמינו ואפי"ה ברישא נשבע מלוה משום דלא בנאמנותו של לוה תליא מלתא דאנן הוא דלא שבקינן ללוה לאשתבועי עד דמשתבע מלוה משום חשש שבועה לבטלה ואף לדברי הרי"ף ז"ל שפי' שמא יוציא הלה את הפקדון ונמצא ש"ש מתחלל כי במאמינו נמי אנן לא מהימנינן ליה עכ"ל מוכח דהריף ז"ל נמי לא ס"ל כפי' רש"י ז"ל אלא כפיר"ח דהחששא אינה על הלוה דיפסל ויפסל אלא על הב"ד שלא תבא שבועה לבטלה על ידם או שלא יתחלל ש"ש ע"י ודע לשמואל דמפרש לה מי נשבע מי שהפקדון אצלו עקרוה רבנן שבועה מלוה ושריוה לה אתובע ומשתבע ושקיל ומשכחת לה כגון שתבעו. שחייב לו מנה ופ' ופ' עדיו והלה כופר ונמצא עד אחד שיעיד כדברי התובע ואידך ליתיה קמן דאזל ליה למדינת הים דאין משביעין אותו להכחיש את העד דאיכא למיחש דחיישי' דילמא אתי הך סהדא אחרינא ומסהיד נמי כאידך ונמצא ש"ש מתחלל אלא משתבע תובע ושקיל אבל לרב אשי דמפרש למתני' כרב הונא דמלוה נשבע שאינו ברשותו ולוה נשבע כמה היתה שוה ותני תנא מי נשבע תחלה מי שהפקדון אצלו שמא זה ישבע ומוציא הלה את הפקדון דתרוייהו רמי שבועה עלייהו אלא דלאקדומי למלוה דמשתבע שאינה ברשותו שלא יוציאנה אחר שישבע הלוה דליכא למגמר מינה דהיכא דאיכא למיחש שמא יתברר הדבר דעקרינן השבועה מהלוה ושדינן לה אמלוה אלא דלכי מחייבי מלוה ולוה מלוה נשבע תחלה כמדובר ומעתה נובין ונדון מה שפסק מרן משם התוס' דאין להשביע היכא דאיכא למיחש שמא יתברר הדבר בעדים אם ר"ל דמהפכים השבועה לתובע אין זה במשמעות דבריו והוא ז"ל בסי' ע"ב סט"ו כתב כאוקמתא דרב אשי דהמלוה נשבע תחלה ואם ר"ל שמחמצין את הדין א"כ מצינו חוטא נשכר:
וראיתי. לרבינו בסוף פי"ד מה' מלוה שכ' האומר לחבירו מנה יש לו בידך והלה אומר אין לך בידי או שאומר פרעתיך אמ"ל התובע השבע לי היסת אמר לו הנתבע והלא שטר יש לך עלי ואתה רוצה להשביע אותי תחלה ואח"ך תוציא השטר הפרוע ותגבה בו אומרים לו הבא השטר אמר המלוה לא היה לי שטר עליו מעולם או שטר היה לי עליו ואשר הורו רבותי שאומרים למלוה. בטל כל שטר שיש לך קודם זמן. זה ואח"ך חשביעהו וכתב ה' המגיד ז"ל הגאונים ז"ל הוציאו דין זה ממ"ש בפ' שבועת הדיינים ופ' המפקיד מלוה נשבע תחלה שמא ישבע זה ויוציא הלה את הפקדון ופי' ר"ח ותהיה שבועת הלוה לבטלה ואעפ"י שאין זו ראיה גמורה מורה דמיון הוא קצת והענין נכון בעצמו עכ"ל ונראה דמה שאינה ראיה גמורה משום דשאני התם דהמלוה נמי רמינן עליה שבועה שאינה ברשותו אמטו להכי אהני הך טעמא דשמא ישבע זה והלה יוציא את הפקדון דלהשביעו תחלה אבל למילף מינה דאע"ג דאין על המלוה שבועה דלהכריחו לבטל כל שטרי שיש לו עליו מהכא לא שמעי' לה אלא שהענין נכון בעצמו:
איברא דאכתי איכא למידק נחזי אנן דמאי שבועה לבטלה איכא דאי קטעין לוה אין לך בידי ר"ל שלעולם לא לויתי ממך או דקטעין פרעתיך ר"ל לויתי ופרעתי א"כ מאי קמהדר ליה לוה למלוה והלא שטר יש לך עלי והא איהו דקאמר ליה לא לויתי ממך ואי ליכא הלואה מהיכא איתיה לשטרא ותו איכא למידק באומר פרעתיך מאי חלול ש"ש איכא אמור דקושטא קאמר דפרעיה ומדינא הוה מפטר אלא מידי הוא טעמא דמשתבע מלוה ושקיל משום דמצי אמ"ל שטרך בידי מאי בעי אבל לוה אכתי צווח ואמר דפרעיה והך דפקדון שאני דלוה קאמר ג' היה שוה ומשכחת דלא שוה ג' דבהאי ודאי איכא למיחש לחילול ש"ש ח"ו:
שבתי וראה תשובה להרי"ף ז"ל הובאה בספר פאר הדור תשו' להרמב"ם ז"ל סימן ר"א וז"ל ומאי דשאלתם מאן דאמר לחבריה שטרא אית לי גבך וארכס ואמ"ל אידך גבך הוא ואת בעי לאפוקי בתר דאשתבענא כדי לשוויי אנן חשוד אי משבעינן ליה דליתיה גביה או לא ודעתך להדמותה להפקדון דהתם מי נשבע תחלה מי שהפקדון אצלו שמא ישבע זה ויוציא הלה את הפיקדון אח"ך ונמצא שלא היה שוה מה שאמר ונמצא שנשבע שבועת שוא ונמצא ש"ש מתחלל אבל השטר אינו כך כי אין שום חילוק בזה דהא אם טוען הלוה פרעתיך נשבע שפרע ואינו מפחד שמא יוציא הלה את השטר ותהיה שבועה לשוא כי בזה אינו חשו' כלל שהלוה אומר כשאמר לו שאבד האמנתיך ופרעתי לך אך אם מפחד שאני אשבע הב לי ביטול כל שטר שתוציא עלי שהוא מקודם שבועה זאת לא נשאר עליו שום חשדא ולא שום פסידא ואם מודה שהוא חייב לו אך אומר לו השבע לי שאבד השטר חייב לשלם ולא יחייבוהו שבועה אמנם אינו דומה דין פקדון לדין שטר נקוט הך כללא בידך דמי שתובע דבר שיש בו ממון או יש חיוב שבועה שהתורה אמרה ולקח בעליו ולא ישלם אבל בדבר שאינו ממון אין בו חיוב שבועה וכן הדין יצחק אלפאסי עכ"ל והנה השואל שאל שהנתבע טוען פרעתיך אלא שחש בראשו למאי דקא"ל שטרא אתרכס שקורי קמשקר ביה דלבתר דמשתבע מפיק לשטרא ומשוי ליה חשוד וכך בפיקדון ועל זה השיב הרי"ף ז"ל דלא דמי דין שטר לדין פקדון ומטעמא דכתי' בעניותין עלץ לבי ויגל אלא דמשבעינן הלוה ומפטר וה"מ בדלית ליה למיחש אלא משום דמשוי ליה חשוד אבל אי טעין דמטי ליה דררא דממונא דילמא הדר וגבי ביה זמנא אחרינא דינא הוא דמבטל ליה כל שטרי מקמי האי שבועה ואז משתבע ומפטר ואי מודה דחייב ליה מאי דכתי' בשטרא וטען מלוה דאתרכס ליה שטרא והלוה טוען דאיתיה גביה דחייב לשלם ולא משבעינן למלוה דליתיה לשטרא גביה כיון דלאו טענת ממון היא ונלע"ד דאי נמי טעין לוה הב לי ביטול מכל שטרי מקמי דפרענא לך השתא דינא קתבע ועדיפא מאידך דכתב הרי"ף ז"ל והשתא לפום מאי דכתב ה"המ על דברי רבינו שהגאונים הוציאו דין זה מהך דשמא יוציא הלה את הפקדון וכו' הו"ל רבינו כדעת השואלים להרי"ף ושלא כדעת רבו בתשו' דמנחן ליה בכיסתיה ואסקינהו באמתחתיה ואי לא מסתפינא אמינא דהרב והתלמיד כחדא שריין והכי פירושא דאי טעין לוה דשטרא איתיה גבך ואת משביעני והדר תפיק לשטרא ותגבי ביה זמנא אחריתי אמטו להכי אייתי לשטרא ותשבע כדין מוציא שטר על חבירו או דאשתבענא אנא ואפטר שלא תחזור ותגבה אבל אי טעין מלוה דאתרכס ליה שטרא אמרי' ליה בטל ליה כל שטר דקדם זמניה וכדעת רבו וז"ש רבינו וכן הורו רבותי וכן נראה ממ"ש ספ"ב מה' טוען טענו שיש לו חוב אצלו ואמ"ל פרעתיך ונשבע ואח"כ הוציא השטר ה"ז חייב לשלם ואינו חשוד שהרי לא העידו שלא פרעו עכ"ל ופשיטא דע"כ בב"ד נשבע ולב"ד טועים לא חיישינן אלא דהיינו טעמא דאין זו הכחשה לשבועה: חזי הוית להבע"הת ז"ל ריש שער כ"ד דאייתי להך דשבועת הדיינים ומאי דפיר"ח וכתב שמעינן שהאומר לחבירו וכו' וכן כזה כתב הר"ר משה בפי"ד של מלוה ונראה כדבריהם מטעמא דאמרו שלא תהיה שבועה של לוה לבטלה עכ"ל ולעיל דפי' ר"ח דכשיוציאנה נמצאת שבועת הלוה לבטלה ובזה ש"ש מתחלל עכ"ל נהי דאינו נעשה חשוד דעדים לא קא מסהדי דלא פרעיה וכדכ' רבינו הא מיהא כיון דדינא הוא דמריה דשטרא אשתבע ושקיל אשתכח דהך שבועה לא אהניא ליה ולא מידי והוייא לבטלה ובהכי ש"ש מתחלל ולפ"ד ר"ח והרי"ף ז"ל אמרו דבר אחד וכבר כתבנא דלא משמע הכי מדברי הרשב"א ז"ל שהביא רב"א ז"ל במקובצת שם ורבינו בפי"ד מה' מלוה גבי סלע הלויתיך וכו' דמשתבע המלוה תחלה לא יהיב טעמא דמלתא ומסתמא מסתמיך ואזיל אדעתא דרבי' איך שיהיה דעת הרב בע"הת בדעת רבינו כדעת הרב המגיד ואנן בעניו' כתי' מאי דנראה לע"ד ע"פי תשו' הרי"ף ז"ל דדוקא גבי פקדון דהויא שבו' שוא הוא דאיכא למיחש משום ש"ש מתחלל אבל משום שבועה לבטלה ליכא לתא דש"ש מתחלל ומרן בש"ע סי' ע"ב סט"ו דיהיב טעמא משום דנמצא ש"ש מתח' הוא כלשון הרי"ף ז"ל ומאי דכתב בסי' פ"ז משם התוס' מוכח ודאין כשיטת בע"הת והמ"מ לא שלטה עין של מעלה בתשו' הרי"ף הלזו:
ואכתי פש גבן לברורי במאי דדייקנ' ברישא במאי דכתב רבינו האומר לחבירו מנה לי בידך והלוה אומר אין לך בידי או פרעתיך דתרתי קאמר אין לך בידי לא לויתי או קטעין לויתי ופרעתי דא"כ היכי הדר ביה ואמר ליה למלוה והלא שטר יש לך עלי ונראה דמיירי דאית ליה שטרא פריעא גביה והשתא קתבע ליה להלוהו מנה והלוה אומר לא לויתי ואמ"ל מלוה אשתבע לי אמ"ל עד השתא לא תבענא מינך שטרא דתהדר לי הך שטרא פריעא דאוקימנא לך בחזקת גברא מעליא ומהימנא אבל השתא דקא תבעת מני מאי דלית לך גבאי אתרע ליה חזקתיה ולא משתבענא עד דמהדרת לי האי שטרא פריעא והכי דייק לישנא דרבינו דכתב ותוציא שטר הפרוע דלא הו"ל למכתב אלא לא תוציא השטר ולפום מאי דכתי' ניחא טפי דידע בנפשיה דשטרא פריעא הו"ל גביה תו משכחת לה דהא דקאמר ליה אין לך בידי ר"ל שאתה חייב לי ממקום אחר או פרעתיך שו"ר להרל"ם ז"ל שם שכ' בשם יש מי שתי' כמה דאמרן בשינוייא קמא אך לא ידעתי אמאי לא דייק מלשון רבינו כמ"ש והלא שטר. יש לך עלי אלא ממ"ש ל ואח"ך תוציא השטר והוא ז"ל תי' דאין לך בידי אפשר דהוי להד"מ ואפש' דהוי פרעתיך וכשאומר אח"ך תוציא השטר מפרש דבריו דמה שאמר אין לך בידי הוי פרעתיך עכ"ל וכן פסק רבי' ברפ"ו מה' טוען ועיין בהרל"ם שם גם ה' פרישה בס"סי ע"א כתב על מ"ש רבינו והלא יש לך שטר עלי פי' ובאמת אין לך בידי כלום כי שטר אמנה או פרוע הוא כדמסיק עכ"ל והרב נרגש מריש דברי רבינו כדוקיין וכן הב"ח תי' כדברי הפרישה דשטר אמנה הוא וכתי' הרל"ם ז"ל ג"כ ע"ש והרב פרישה משם רבו מהרש"ל ז"ל והב"ח כ' דטעמא דאין משביעין הנתבע אע"פי שאינו נפסל בשבועה זו ה"ט כדי שלא תהיה השבועה לבטלה ובפי"ד מה' מלוה דין ה' הוציא עליו שט"ח שאינו יכול לקיימו ואמר הלוה אמת שכתבתי לך שטר זה אבל פרעתיו וכו' ה"ז נאמן וישבע היסת ויפטר ואם קיימו המלוה אח"ך בב"ד ה"ז כשאר השטרות עכ"ל ומדברי רבינו שכתב וישבע היסת נראה פשוט דב"ד משביעין אותו ולא חיישינן דילמא לבתר דמשתבע לוה הדר מלוה ומקיים לשטריה ונמצא שבועה לבטלה אלא כל היכא דמשוי ליה חשוד והכא א"נ מקיים לשטרא לא הוי חשוד שאין העדים מעידים שלא פרעו כמ"ש בהלכות טוען וכדכ' בעניו' ע"פי תשו' הרי"ף ז"ל וקמ"ל תו דאי הדר וקיים לשטרא שפיר הדר וגבי ביה מניה מאי דמסיק ביה ולאפוקי מדר"ה אמר רב דאמר מנה הלויתיך והלה אומר לא כי ואח"ך באו עדים פטור מלשלם כדכתיב ולקח בעליו וכו' כיון שלקחו הבעלים שבועה שוב לא ישלם אלא כדר"ן ורב"ח דפליגי עליה כדאי' בפ' הגוזל דק"ו וכן פסק רבינו ז"ל בספ"ב מה' טוען וכמ"ש ה"המ ז"ל שם והטור רי"סי פ"ב הוסיף וכתב בדברי רבי' וגובה בו וכתב מרן הב"י ז"ל ופשוט הוא ור"ל דכבר נתבאר בדברי רבינו והטור סי' ע"א סל"א וכדכתי' והרב הפרישה כתב דקמ"ל דגובה בו אפילו מהלקוחות ולא מצו אמרי סברנו שטרא ריעא הוא וכו' וכתב הסמ"ע ז"ל דגובה בו אפילו מהלקוחות דביני ביני וכ"כ הש"ך ז"ל שם סק"ה ופשוט הוא ואע"ג דבאומר הלוה פרעתיך והמלוה אמר איני יודע ואח"ך אמר שנזכר שלא פרעו דחוזר וגובה בו עלה ונסתפק הש"ך סי' נ"ט אם גובה בו מהלקוחות דביני ביני ומסיק וצ"ע לדינא שאני התם דמלוה גופיה מרע ליה לשטרא דקאמר ליה לא ידענא אי פריעא או לא אהא מספק"ל להש"ך ז"ל אבל הכא דהמלוה עומד בשטרו אלא שלא מצא עדים לקיימו משו"ה הו"ל ללקוחות לאזדהורי דהיום או מחר ימצא עדים לקיימו וזה פשוט:
וראיתי להרב"ח ז"ל שכתב כדברי הפרישה וכתב עוד אבל אין נראה לפרש דאפילו לאחר שנשבע אם אח"ך מצא לקיימו חוזר וגובה בו וכו' ע"ש וכל דבריו אינם מוכרחים וכבר הושג מה' ש"ך ז"ל ותלי"ת שכוונתי לדעת הכהן הגדול ז"ל ומאי דפשיטא ליה להרב"ח דמצי לוה למימר לא משתבענא עד דמהדרת לי שטרא היא גופא מבעייא ליה להגד"ת ז"ל ריש שער י"ז ע"ע ובמאי דמוקים הרב"ח ז"ל לדברי רבינו כשלא נשבע א"נ כשנשבע מאליו בלא חיוב ב"ד ע"ש אין מדרך פוסקי הלכות הלכה למעשה לאסתומי הדברים ולאוקומי' באוקמתות דאפילו באמוראים אמרינן דרכו של אמורא לפרש ולא לסתום והכנ"הג ז"ל הביא ספקו של הגד"ת ז"ל ופשיט דחייב לישבע ולכשיתקיימו חוזר וגובה בו ואח"ך הביא דברי הרב"ח ז"ל בסתם וודאי דמסתמיך ואזיל אמאי דפשיט ליה לספקו של ה' גד"ת ז"ל גם הט"ז שם בסס"י ע"א חלק על ראיות הרב"ח ז"ל ומסיק ודלא כהמו"ח וזו הלכה העלה הגאון באורו"ת סי' פ"ב ע"ע וכעת מצאתי ראיתי לה' ראש יוסף ז"ל סי' ע"ח אות נ"ח שעלה בדעתו לומר כסברת הרב"ח ז"ל והדר ביה וע"ע שם באות נ"ט. אמור מעתה ה' ראש יוסף והרט"ז והרב ש"ך והכנ"הג והאורו"ת ז"ל סברי מרנן דלא כהרב"ח ז"ל והוא ז"ל יחיד בדבר והרב כרם שלמה ז"ל בח"מ סי' י"א הביא תשו' לה' מהר"ם אמריליו ז"ל שלדעתו הש"ך הוא יחיד בדבר ובימיו ז"ל לא נראה ספר הט"ז על ח"מ ועוד לא הביט בה' ראיה יוסף ז"ל ובדעת ה' כנ"הג ספוקי מספק"ל ואנן בדידן כיון דאשכחן להני רבוותא בתראי דפלגי בהדיה דהרב"ח ז"ל כוותייהו נקטינן ואין המוחזק יכול לומר קי"ל כהרב"ח כיון דיחיד הוא בדבר ואת"ל דהכנ"הג ז"ל ספוקי מספקא ליה ומ"ש הסמ"ע סי' פ"ז סקצ"א דמיירי כשנשבע מאליו אבל אין ב"ד משביעין אותו עד שיבטל כל שטר שיש לו עליו התם שאני דמיירי באבד השטר והש"ך שם סקע"ד וע"ע להש"ך סי' ע"א סקפ"א ואינו ענין דשטרו בידו אלא שאינו רוצה לקיימו ודלא כה' בית אברהם ז"ל שצירף דעת הפרישה לדעת הרב"ח ז"ל ולא השגיח בדברי הש"ך ז"ל דאיהו ז"ל פליג על הרב"ח ז"ל ולשם הסכים לדברי הפרישה ואלו פלגן בהדייהו דברי הש"ך סתרא"י נינהו אלא מחוורתא כדאמרי' בעניו': תבנא לדיננא אריש דינא מאי דפסק מרן בש"ע דאין להשביע היכא דאיכא למיחש שמא יתברר הדבר מכאן רצה ללמוד מורה א' הובאו דבריו בתשו' הרב בני אהרן ז"ל ס"סי צ"א במי שתבע מחבירו שחייב לו מנה שהוא במדינת הים ושלח מורשה לגבותו ממנו ונאנסו ביד המורשה וטען המלוה שהתנה עמו שכל האחריות עליו עד שיגיעו לידו ושיש לו עדים ע"ז וכשבאו העדים הא' העיד שכדבריו כן הוא והשני אומר אמת שהייתי שם אבל איני זוכר זה התנאי דדינא הוא דנשבע לוה שבועה דאוריי' להכחיש את העד ומפטר וה' המורה דן את הדין שאין להשביעו דאיכא למיחש שמא יזכור העד שכך היה תנאי ונמצאת שבועת הלוה שבועת שקר ולענ"ד נראה דלא שמה מתייא דכבר כ' התוס' דתקנתא לרמאי לא עבדינן ואי משום שבועה לבטלה כפי' ר"ח ור"ת שגנאי הדבר לשמואל עקרינן לה מהלוה ושדינן לה אמלוה ולרב אשי היכא דשניהם חייבים לישבע דמשבעינן למלוה תחלה דשמא ישבע הלוה ויוציא הלה את הפקדון וכ"הג הוא דפסק מרן מדברי התוס' להך מלתא ולדדמי לה לכי משכחת לה אבל בנדון הרב המורה נמצא חוטא נשכר דלא למגבי מניה ודלא לאשבועיה: