אור ברסלב
ספר משכנות הרועים קו"ף › אות נה

ספר משכנות הרועים· רבי עוזיאל אלחאייק

קו"ף · אות נה

אות נד

קידושין במותב תלתא כחדא הוינן יתבין אנן ב"ד דחת"ל שעמדו בפנינו שנים עדים היק' ה"ר משה יצ"ו בכ"הר המנוח ה"ר שלום כהן נ"ע והבחור ה"ר מכלוף בכ"ר שלום הכהן ישצ"ו וקאלו אלדי הומאן יכדמו מעא ישועה ן' אברהם אזברו ודאיים יקול אלדי יחוב יכוד אסתר אלמנת יעקב פרץ נ"ע ומשה זאד קאל אלדי קאלו ישועה הנזכר ראני נחב נעטיהא לקידושין לאכן מא נערף כיף נעמל באש נעטיהא לקידושין ועוד העידו שניהם אלדי יום אג'מעא סדר בשלח מכלוף דאכל לברצ'ו מן באב אנחאס ושאף משה הנז' אבט מן אלבורז ותקאבלו בעצ'הום בעץ' וקאלו מכלוף יא משה אסבך אבט וקאלו משה ראו ישועה הנז' בעת וראייא מרתאיין ולא תלאתא ועאטיהום ישועה הנז' והווא וואקף קדאם באב אצ'אר אלא מחבובא מן בארא וסאבו אסתר הנז' וואקפא מן דאכל קודאם אלבאב וספסארי מורמי עלא וג'אה ושאפו אלדי וג'אה ליהום ופ'י ידהא כסווא אלדי יערפ'וה מתאע ישועה הנז' ומן בעד צ'וור וג'הו ישועה הנז' ליהום וקאל הרי את מקודשת לי כדת משה וישראל וקאלו משה הנז' אסהאר לקידושין אלחרוף ואג'ב ישועה הנז' וקאל אדא מא ינפעסי בתמיהה ומן בער עאייטאה יא אסתר יא אסתר מקודשת לי ומשה קאל סמע אלדי קאלת מליח ומכלוף קאל אלדי שאף אזת ראסהא אלדי הואה דרך ריצוי ומש"ו ממה שהעידו בפנינו שני עדים הנז' ביום כ"ב לחדש שבט ש' התקע"ב ליצירה פה תונס יע"א והכל שריר וקיים וחתימי עלה תלתא בי דינא:

ויום אחר עמדו שניהם קודאם ב"ד יצ"ו ה"ר משה ומכלוף הנז' קאל משה אלדי ישועה ואקף קוד אלבאב מן בארא ואסתר הנז' קודאם אלבאב מן דאכל ופי ידהא כסווהא מחלולא וג'אה להום ומהבט אספסארי עלא וג'אה וצ'וואר ישועה וג'הו ליהום וקאל ראייתוסי אלכסווא ורמו באצבע וקאל הרי את מקודשת לי וכו' וקאלו משה הנז' אם אד לקידושין לחרוף וואג'בו ישועה אדו מא ינפעוסי בתמיהה ועאייטאה יא אסתר יא אסתר מקודשת לי ואסתר כאנת בעידא אלדאכל מן לבאב כיף עיטהא וסמע קאלת מליח ומכלוף מכחישו וקאל מן לוול כאנת לדאכל בעירא מן לכאב ופי ידהא לכסווא הנז' וואקפא וג'אה להום כנז' ותתכלם מעא לכאדם וצ'וואר וג'הו ליהום ישועה הנז' וקאל הרי את מקודשת וכו' וכיף עייטהא יא אסתר יא אסתר מקודשת לי מאזאלת פ'י מוצ'עהא וואקפא תתכלם מעא לכ'אדם וראה אלדי אזת ראצהא אלדי הווא דרך ריצוי לא מא נערף מעא אל'כארם קאעדא תתכלם מעאה הוולא מעא אל מקדש ומא סמעסי כלמת מליח:

זאת אשיב בענין שתיקה לאחר מתן מעות דסבר רבא דלאו כלום היא מסייע למלתיה מדתנייא אמר לה כנסי סלע זו לפקדון וכו' ולא שני ליה היכא דיהבינהו ניהלה בתורת קידושין או בתורת פקדון ורב הונא בריה דר"י סבר דהיכא דיהבינהו בתורת קידושין א"ל דשתיקה כנתרצית דמי ושלח להו רבינא אתון שמיע לכון הא דר"ה בריה דרב יהושע חושו לה וכתבו הרי"ף והרא"ש הילכך לאפוקי צריכה גט לעיולה צריכה קידושי אחריני ע"ש מדבריהם למדנו דהיכא דיהבינהו ניהלה בתורת פקדון לכ"ע שתיקה לאחמ"מ לאו כלום היא אבל בדיהבו ניהלה בתורת קדושין סברי מרנן למיחש להו ולהצריכה גט וכדיהיב לה סתמא לא לשם קידושין ולא לשם פקדון לא פורש בדבריהם:

ומצאתי להרמב"ן ז"ל בחידושיו לשם שכתב וז"ל חושו להא דר"ה אפילו היכא דליכא למיחש לדשמואל כיון דלא יהיב לה מעיקרא מידי אלא שדא לה כסף מעיקרא לתוך חיקה וחזר ואמר התקדשי לי בו ולא אההיא עובדא דצפתא שדרו דהתם לאו בדרב הונא חיישינן אלא מדשמואל עכ"ל:

גם אשו"ר להרשב"א שם דף י"ט סוף ע"ב מהספר דקשיא ליה בצפתא אמאי לא חיישינן לדשמואל וכדקשיא להרמב"ן ז"ל ותי' דהא דשלח ליה וכו' לאו עובדא דצפתא שלח ליה ולא משום צפתא הוא דאבעיא ליה אלא משום שתיקה דלאחמ"מ וכגון דשדא זוזי בחיקה ואמ"ל לבסוף התקדשי לי בהם והשתיקה דליכא משום דשמואל עכ"ל:

והריטב"א ז"ל קשיתיה הא דשמואל וכתב ע"ז וז"ל ואחרים תירצו כי מה ששלחו לקמיה דרבינא לאו עובדא דצפתא שלחו קמיה אלא הכי שלחו ליה שתיקה דלאחר מת"מ במידי דלאו פקדון כגון דזרק לה כסף לתוך חיקה וחזר ואמר לה התקדשי לו בו מי מהניא דהא אנן לא תנן דלא מהניא אלא בפקדון אבל היכא דלא הוי פקדון מי מהניא ואהדר להו דאינהו דשמיעא להו דר"ה יחושו ליה וכתב ע"ז ואינו מחוור ונלע"ד דלא פליג אעיקר דינא אלא דלא ניחא ליה לאוקומי שמעתתא בהכי והריב"ש ז"ל סי' ק"ע דף צ"ט ע"ג כתב וז"ל ואפילו לדעת הרי"ף ז"ל שכ' דוקא כשבא לידה מתחלה בתורת פקדון הוא דאמרינן דשתיקה דלאחמ"מ לאו כלום היא אבל כשבא לידה שלא בתורת פקדון צריכה גט מספק כמ"ש זה בהל' וכו' עכ"ל דעת עליון בדעת הרי"ף ז"ל דכל שבאו לידה סתם כבאו לידה בתורת קדושין וצריכה גט מספק דבהכי איתשיל הרב ז"ל ע"ע ומעתה מ"ש ה"ה ז"ל בפ"ה מה' אישות דין ח' משם הרשב"א ז"ל וז"ל שאם לא היו עסוקים כלל בזה ונתן לה כסף סתם אינה מקודשת שאפי' חזר ואמ"ל הרי את מקודשת לי והיא אינה רוצה שיטול הכסף ממנה ויחזור ויתנהו לה בתורת קידושין עכ"ל לאו למימרא דלא הוו קידושין כלל אלא דלא הוו קידושין גמורים:

וראיתי למהריב"ל ז"ל בח"ב סי' ז' עלה ונסתפק בנ"ד דבתחלה נתן בסתמא ואחר שנתן אמ"ל אלו שנתתי לך לקדושין דמי לפקדון ואליבא דכלהו רבוותא לא הוו קידושין או"ד דדמי לההוא גברא דקדש בצפתא ומסתמא דכל דבסתמא הוי כפקדון אלא שהרב רבינו ירוחם ז"ל כתב ודוקא שבאו לידה בתורת פקדון דאל"כ הוי ספק מקודשת נראה דכוונתו דוקא שבאו לידה בתורת פקדון אבל בסתמא הויא ס' מקודשת וכיון דכן הוא בנ"ד |דבסתמא נתן לה ואח"ך אמ"ל התקדשי לי הו"ל כאלו באו לידה בתורת קידושין ואע"ג דהרמב"ם ז"ל וכו' מ"מ ספקא הוא וס' דאורייתא לחומרא וכ"ש ספק קידושין דהוי ספק ערוה ומשום הך ספקא דהוי פלוגתא דרבוותא אזלינן לחומרא וכו' עכ"ל:

והרשב"ץ ז"ל ח"ב סי' כ"ג נשאל בנתן לאביה סתם ואח"ך אמ"ל אלו קידושין לבתך וכתב הרב ז"ל דף י"ט ע"א וז"ל עוד יש בשאלה זו עניינים אחרים ואין להאריך בהם וכו' והב' ענין שתיקה דלאחמ"מ אי מהניא או לאו וכו' וכל אלו העניינים אין מוציאין מידי החשש מבואר לדעתו שדעת המחמירים אפילו בנתן סתם. גם הרב מוהר"ש צרור ז"ל בס' חוט המשולש טור ב' סי' ד' נשאל על נתינה בסתם ואח"ך קידש ואחר שהביא עובדא דצפתא ומאי דאיתמר עלה כתב בדף מ"א ע"ב א"כ בנ"ד שבשעת נתינת החפץ לא אמר הבחור לאבי הבת שום דבר מענין הקידו' אלא אחר שהיה החפץ בידו ושהה זמן רב עד ששתה הכוס או הוזכרו הקידושין נראה פשוט מדברי הני רבוותא דאין כאן בית מיחוש כלל ואפי' לדעת הטור שכתב במד"א שבאו לידה בתורת פיקדון וכו' אלא דהוי מקודשת משום ד' זוזי אע"פי שלא אמר לה התקדשי לי בהם אלא לאחר שהיו בידה כבר אפי"ה אמר שהיא מקודשת והיא סברת הרי"ף ז"ל בהל' ולאפוקה צריכה גט והיא ס' הרא"ש ז"ל ולדבריהם הסכים מוהרי"קו וכו' דמשמע מדבריו דספק מקודשת היא משום ד' זוזי כמו שפי' הטור וכו' ע"ש קרי בחיל דסבר לה מר נתינה בסתם כנתינה לשם קידושין: אמנם מרן ב"י בתשו' סי' ב' מדיני קידושין כתב בפשיטות על מה שנשאל בנתן סתם ואח"ך קידש אע"פי שהרי"ף והרא"ש ז"ל כתבו ולאפוקא צריכה גט ה"מ בהאי דצפתא דמעיקרא קבלה לשם קידושין אבל היכא שלא קבלה מעיקרא לשם קידושין כמו בנ"ד גם להרי"ף והרא"ש ז"ל אינה מקודשת וכו' הא קמן וכו' נמצא דבנ"ד לד"ה שתיקה דלאחמ"מ לאו כלום היא וכו' ע"ש ולפי המשוער מדברי הרמב"ן והרשב"א והריטב"א לא כן ידמה וכדכתי'. והרב עצמות יוסף שם חלק על מרן ז"ל ונסתייע מדברי הריב"ש ז"ל ע"ש ודעת הרב אלמושנינו כדעת מרן ז"ל ב"י הובא בתשו' מוהרשד"ם ז"ל חא"הע סי' ל"ד וה' מוהרשד"ם חלק עליו וז"ל ולא שייך למימר הכא לשם מתנה יהבה ניהלה דדוקא בקידושי אחותו דכ"ע ידעי דאין קידושין תופסין באחותו אבל לא בשאר אינשי דעלמא דאי למתנה איכוון למ"ל להעדאת עדים ע"ש שהאריך קושטא קאי כי הענין סובל האריכות ועיין למוהרח"ש ז"ל בתשו' השייכות לטור א"הע סי' ל"ו שעמד וימודד אר"ש רחבת ידים וכבר עמדו כל גדולי עולם בזה אשר הובאו בכ"הג ובס' הרב יד אהרן ז"ל. וחדשות אני מגיד כי גדולי רבני אחרוני זמנינו שני אחים אזרחים הרב מוהר"א ישראל ז"ל בס' אמרות טהורות שכתב וז"ל אחר שהעמיק הרחיב הענין הביא דברי הרשב"א והריטב"א ז"ל הניתנים למעלה והסכים עם דברי הרשב"א ז"ל שהביא הרב המגיה ודברי הרמ"ה שהביא הטור כתב וז"ל ולענין הלכה ידעי רבנן דמלכים מתדיינים יש מהם ס"ל דנתינה סתמית דמיא לפקדון ויש מהם דס"ל דדמיא להאי דצפתא אינו ראוי להכנס בס"ס וברור עכ"ל וה' אחיו בספר קול אליהו בחא"הע סי' ז' לאחר שפלפל בחכמה כתב וז"ל כללא דמלתא דאין ספק לענ"ד לפ"ד הרשב"א והריב"ש והרשב"ץ ז"ל סברי מרנן דדעת הרי"ף וסיעתו בנתינת שתיקה דלאחר מ"מע בסתם נמי מקודשת מספק ומפקא מפקדון ול"ד כעין צפתא והמיקל בזה אינו אלא מן המתמיהין וכו' עכ"ל כל זה נסיתי בקן קולמוסא בקידושין הראשונים דשתקה ולא אמרה ולא מידי אמנם בקידושי פעם כ' כשאמר לה מקודשת לי משוער אצלי דבקריאת שמה יא אסתר יא אסתר הוי כעין הרי את ואע"פי שלא אמר בזה כבר הורה גביר הרב המבי"ט דאינו מעכב והכי שמיע ליה להרב מוהרש"א בס' הבהיר משחא דרבותא שהוא ג"כ דעת הרשב"א ובירר לו זה הדרך שהיא דרך ישרה ושלא כדעת הרב אביו בנימוקיו שם הפליג לסברת המבי"ט ז"ל ע"ש:

אכתי נשאר לנו לברר בהעדאת העדי' שהא' אמר שהרכינה בראשה שמורה הריצוי והב' מעיד שאמרה בפי' מליח ואתה דע לך דאפליגו רבוות' בהרכנת הראש דמהני גבי גט דאיכא מ"ד דדוקא בנשתתק דלא אפשר ליה אבל בבריא כיון דמצי לאשתעויי לא מהניא הרכנת הראש ואיכא מאן דאמר דל"ש וה' ב"ש דקכ"א כ' דרוב הפוסקים דס"ל דאפי' בפקח מהני וכיון דכן הוא תרוייהו מחזיקי לה בתורת מקודשת ולא הויה הכחשה ועיין בתשו' מרן ב"י שם ועל שינוי לשון שאמר בטבעת ואלה הבגדים לאו טבעת נינהו הנה האדון הרשב"א זל בתשו' סי' אלף קפ"ו פשיטא כיון דקא חזייא במאי מקדשה סברא וקבילה עש"ב קצת. ונשאר לנו לברר עוד מה שטענת שהיא לא שמעה שהוא מדבר עמה לא בפעם ראשונה ולא בפ"ב ואשר ענתה ואמרה מליח או הרכינה את ראשה אפשר שהיתה מדברת עם אחת השפחות אי מהימנא בכה"ג או לא הנה הדבר מפורש יוצא בתשו' הרשב"א ז"ל סי' אלף קע"ט דאי אית לה מגו מהימנא ע"ש והרב מוהרא"א קובו סי' יו"ד הפליא עצה הגריל תושיה דלא אמר הרב דברי הרשב"א אלא לנדונו דוקא דידים מוכיחות הויין והקיף בתשו' לכן גילו אחד מרבני העיר ע"ש והתימה מרבנים הללו שלא שלטה עיניהם בתשו' מרן הב"י שם ועוד תימא על מרן שלא השגיח בתשו' הרשב"א ז"ל הלזו אלא שיש לצדד בנ"ד דמהימנא במגו דאי בעיא אמרה לקוחים הם בידי ובודאי אי טענת הכי מוקמינן להו בידה והו"ל כקדשה בדבר שהוא שלה אע"ג דפליגי רבנן בתראי במשך ולא נתן הדמים אי אהדר קדש בהו אי אהנו מעשיו או לאו הא מיהא יכולה לו' לקוחים ופרעתיך ובענין ס"ס להקת הנביאים פלג"ן בהדייהו דאיכא מ"ד בתלת ספיקי שריא לכתחלה דהיינו ספק בדעתא דרבוותא וכ"ש ס' מושכל בענין ואיכא מ"ד דלא שרינן אפילו בכמה ספקי ונסבין מן חברייא דע"כ לא אמר הרשב"א דאם אמר בטבעת זו והוא לא נתן לה אלא חפן מהני אלא כשמסר לה החפץ ושינה בלשונו ואמר טבעת אבל אם החפצים היו כבר בידה ואמר לה בטבעת זו לא סמכא דעתה להתקדש בחפצים שבידה אלא בטבעת שאמר לה והוא לא נתן לה הטבעת וסברא נכונה בטעמא ובנ"ד שהחפצים שהיו בידה המה יעלו לסך הקרוב למאה מחבוב דודאי לא סמכא דעתה לאיש הלזה שיקדשנה בסך גדול כזה דבר זה מוקצה מן הדעת ולפי הנשמע הוברר במה שחייבת לו איזה סך ממה שהיה מוכר על ידה איזה חפצים איגלאי מלתא דלא יהבינהו ניהלה אלא לזבונינהו ואערומי הוא דקא מערים וכיון דכן הוא בנ"ד יש לסמוך על חבל הנביאים המקילים בנתן סתם ואח"ך קידש וכ"ש בנ"ד כי הדעת גומרת ומעשיו מוכיחים כי לשם מכירה נתנם לה למכור אותם לזולת ואין לדיין אלא מה שעיניו רואות עם כי הדבר חמור כיון דאשכחן סברי רבוותא דלא תפסי בה קידושין א"כ בנ"ד דהאמתלאות מוכיחות דלאו לשם קידושין יהבינהו ניהלה ולא לשם פקדון אלא לשם מכירה כמדובר כ"ע מודו דליכא למיחש לקידושין כלל וכ"ש דהעדים ידעי דרגילה היא למכור לו כמה חפצים כנלע"ד ומ"ש הרדב"ז ז"ל ח"ב ס"סי נ"ז וז"ל הכלל העולה דלשון זה מועיל בקידושין וכ"ש בהצטרף אליו דהוה מהדר לקדשה שהרי אמרו שקידשה פעם אחרת במעט חלווא דרך חלון ולא הועיל א"כ אין לך מדבר עמה על עסקי קידושין גדול מזה וכו' עכ"ל וצ"ע מהך עובדא דצפתא דקידשה בצפתא ולא הועיל דלית בה שו"פ וכי הדר ואמר התקדשי בד' זוזי דאית בה אמרינן עלה דלאחמ"מ לא אמר כלום אע"פי שהיו עסוקים בענין הקידושין דצפתא אלא דלא אהנו אע"פי שהיו באותו פרק באותו מקום ולדעת הרב ז"ל אע"פי שנראה מדבריו שלא היו באותו פרק חשיב ליה עסוקים באותו ענין וצ"ע:

תוכן העניינים

ספר משכנות הרועים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה