ספר משכנות הרועים· רבי עוזיאל אלחאייק
קו"ף · אות מג
קנם ראובן שידך יתומה אחת כבת שש כבת שבע וחייב עצמו בקנס אם תמאן הבת ולכשגדלה עמדה ומיאנה ותובע המשודך סך הקנס מראובן המחייב עצמו שורת הדין שאם היה הדבר ע"י שבועה חייב לשלם לקיים שבועתו אבל אם לא היה הענין אלא ע' ק"ס פטור מלשלם דליכא טעמא לחייב משום בושת דהוא לא ביישו אלא היתומה ומשום טעמ' דנהגו בכך דמנהגם מנהג מידי דהוה אסימוטתא דקניא כמ"ש בטוש"ע סי' ר"א ע"ש היינו דוקא באב המשדך את בתו הוא דנהגו כך ולא המשדך את בת זולתו עיין לה' ב"ד בחא"הע סי ל"ב מ"ש בזה ואנן בדידן דבתר מרן ז"ל בש"ע גרירנא ובתר מור"ם ז"ל היכא דלא פליג אס' מרן ז"ל שלא כתבו אלא טעמא דבושת עיין בא"הע סי' ן' ובח"מ סי' ר"ז ע"ש א"כ אפילו בשידך את בתו פטור אלא שצריך לחקור ולדרוש היטב אם האב מלמד את בתו וכמ"ש ה' בית דוד ז"ל שם וכזה נעשה מעשה לפני מי שגדול עט"ר ר' אבהו ז"ל ומאותו הזמן הנהיג לכתוב בשטר השידוכין בביטול טענת לא ידעתי שבתי תמאן וכו' עכ"ל שע"מ כן חייב עצמו ואין עוד פוצה פה: