אור ברסלב
ספר משכנות הרועים קו"ף › אות כג

ספר משכנות הרועים· רבי עוזיאל אלחאייק

קו"ף · אות כג

אות כב

קידושין על דבר העדויות שנתקבלו בב"ד ודי"ן כמותב תלתא הוינא יתבי אנן ב"ד דחתימי לתתא כד אתו קודמנא תרי סהדי מהימני ה"ר יוסף צרפתי אלפייטן וה"ר דוד זיתון המכונה בדוד וקמו על רגליהון ואחר האיום והגיזום כדחזי העידו בפנינו בתורת עדות גמורה איך ביום שבת קדש פרשת זכור שקורין בו מי כמוך כאנו קאעדין פי צ'אר שלמה לוצאטו פי' בית לחתן יוסף סולימא אלדי הווא חתן מעא בנת שלמה לוצאטו יצ"ו והאדך שבת כאן שבת לברכה מתאע לחתן הנז' וכאנו קאעדין מעאה פלבית הנז' אלפיטנים ויוסף כאריליו אטביב וולדו כיף כאנו קאעדין אלכולייא כלט עליהום שלמה אובו אלכלה הנז' וקעד מעהום ובעד קאם יוסף כאריליו הנז' ואכ'ד מן אלבותשא די מאחייא רום אלדי פ' סעודה ומלא כאם מנהא ועטאה לשלמה הנז' וקאלו כו'ד האד אלכאס מאחייא מן ענדי קידושין עלא בנתך לוולדי וכדא שלמה הנז' מן יד כאריליג הנז' ושרבו וקאל דוד מן בעד מא שרבו קאל שלמה הנז' לכאריליו הנז' בסי"טו ותבווסו פ'י בעצ'אום בעץ' אמא צרפתי הנז' קאל מא יתפ'כרסי עלא אלכלמא אדי זהו מה שהעידו בפנינו בתורת עדות גמורה ביום ג' ח"י לחדש מנחם יה"ל שנת התק"ס וחמש ליצירה ואנו ב"ד מודיעים שיום הנישואין של ה"ר יוסף סולימא החתן הנז' היה בד' בשבת עשרה ימים לחדש אדר ש' התק"ן ושבע ליצירה כמש"וח בשטר הכתובה של החתן הנז' וקיים:

פ' דיין פ' דיין פ' דיין ולפי המשוער כי בנו של כאריליו הנז' באותו פרק היה כבר שמונה ותשע שנים ועמד השואל ושאל אם חוששין לקידושין הללו או לא יורה המורה לצדקה ויבא שכמ"ה:

זאת אשיב ראשית מאמר על דבר בע"ה ב המזמין לאכול ולשתות יין שהשמחה במעונו ועורך לפניהם שלחן מלא דשן בשרא שמינא וחמר חדת ועתיק כפרים עם נרדים והמסובין ששים ושמחים כשמחה בקציר ובתוך הסעודה עמד אחד מהמסובין ושגר כוס יין וקידש בו את בת רעהו אי הוו קידושין או לא דבר זה מתורת משה למדנו שכתב בהגהה סי' כ"ח סי"ז שהיא מקודשת עש"ב ופשוטן של דברים נראין דברי רבינו ז"ל דמקודשת גמורה קאמר אע"ג דמור"ם ז"ל קאי על מ"ש מרן ז"ל בש"ע דהמקדש בדבר שאין בע"ה מקפיד עליו דמספק דוקא ומור"ם ז"ל אייתי למלתיה עלה ולכאורה דבר הלמד מעניינו נלע"ד דלא ראי זה כראי זה דגבי אורח מקודשת גמורה קאמר ולא מבעייא לדעת מוהראנ"ח ז"ל בכ"י שהביא ה' כנ"הג שם בהג"הט אות ע"ו והרשב"ץ ז"ל שהביא הרב מח"א ז"ל בהלכות גזילה סי' ד' וכמדומה שה' ז"ל הוא ניהו שהראה תשובה לה' מש"ל ז"ל בפ"ה מה' אישות דין ח' וכ"כ מוהר"ש צרור ז"ל בח"ב מחוט המשולש משם הרשב"ץ ז"ל והפרישה דסברי רבנן כדעת רבינו דפסק דאינן אלא קידושי ספק ה"ט דמיירי בדבר שאינו שו"פ דבעי' דלא קפדי עליה וליכא לתא דגזל אלא משום דחיישי' שמא שו"פ במידי הלכך מקודשת מספק וכמו שנתבאר בדברי רבינו שם בפ"ד אלא דלדעתם ז"ל אין כאן מקומו בפ"ה דמיירי בדין מקדש בגזל וכמ"ש הרב המגיה ז"ל שם ולפ"ד ז"ל היכא שהדבר ההוא שו"פ אם אין דרך בעלי בתים להקפיד מקודשת גמורה ולא חיישינן דילמא האי בע"ה מקפיד ולשון רבינו ז"ל מוכיח שכתב סתם דאין הבע"ה מקפיד משמע דכל אפיא שוין וכמ"ש ה' המגיה שם וא"כ בנ"ד שקדש בכוס של מים שרופים דשוה כמה פרוטות ודאי דהויא מקודשת קידושין גמורים ומורם ז"ל שכתב ע"ז דין האורח לא נקט תמרה ואגוז דעל הרוב אינם שוים פרוטה אלא סתם להורות נתן דבשו"פ מיירי ומקודשת קידושין גמורים אלא אפי' לדעת הרל"ם והב"ח והט"ז וב"ש ז"ל דס"ל דמיירי אפילו בשו"פ ואינה מקודשת אלא מספק משום לתא דגזל והטעם משום דילמא בע"ה קפדנא הוא והמשוער אצלי שזו היא ג"כ דעת ה' המבי"ט ז"ל ח"א סי' י"ד שהביא הרב כנ"הג שם והרב בנו בראשו' סי' ק"ן ומוהר"י אדרבי ז"ל סי' יו"ד ע"ע תלתא סרכין הללו ס"ל דטעמא דרבינו משום דילמא האי גברא קפדנא איהו אמטו להכי גם בשו"פ אינה מקודשת אלא מספק אלא בדידעינן בודאי שאינו מקפיד כגון שהוא קרובו וכמ"ש מוהר"י אדרבי ז"ל שם דמקודשת בודאי וכל דלא ידעינן בודאי שאינו מקפיד אפילו בשו"פ אינם אלא קדושי ספק ואומר אני עני דע"כ לא פליגי רבוותא אלא במי שנטל איזה דבר שלא מדעת בעלים הילכך אפי' דשו"פ חיישינן דילמא האי בע"ה מן המקפידין אמטו להכי לא הוו אלא ספק קידושין אבל בנ"ד שהבע"ה ביום שמחת לבו הביא את האנשים הביתה וטבוח טבח והכין ומזמין אורחים הרבה להרבות את השמחה ובעין יפה הוא מערך את השלחן וערך אותו מכל מאכל אשר יאכל ויין משתיהם כ"ע לא קפדי אם יתן איש אל רעהו איזה דבר מהמסודר וערוך על השלחן כיון דמדעתיה קא יהיב וכן מבואר בדברי הרשב"ץ ז"ל ח"ג סי' צ"ה ובנו ז"ל סי' תקפ"ג ונכדו ח"ב מספר יכין ובעז סי' א' וכן מצאתי לה' מוהרח"ש ז"ל חא"הע סי' י"ג שכ"כ בפשיטות וכן מתבאר מדברי מוהרימ"ט ז"ל שם וע"ע לה' מוהרח"ש ז"ל סימן ל"א דף קנ"ח ע"א שכתב כן ומדבריו אתה למד שהוא ג"כ ס"ל בדעת רבינו כדעת הרל"ם ז"ל דוק ותשכח ודלא כהט"ז ז"ל הובא בבית שמואל דס"ל דאינם אלא קידושי ספק ומאי דק"ל ז"ל ממ"ש מרן ז"ל בא"ח כבר תרגמוה רבנן סבי נינהו ז"ל וכ"כ רבינו יונה ז"ל בפרק אלו דברים והביאו מרן ז"ל בב"י א"ח סימן קס"ט ועיין בה' מג"א ז"ל שם ובמוהרש"ל ז"ל ביש"ש בפ' נ"ה סי' ך' ע"ש ואין לדקדק מדברי מור"ם ז"ל דדוקא במה שמבורר לחלק האורח לבדו אבל אם מזומן לפני אורחים הרבה אין לו רשות לזכות בו לעצמו ולקדש בו את האשה דלמאי ניחוש הן לו יהי דהו"ל שותפים במזומן אצל כל האורחים אין כאן טענת מאן פליג לך כיון דכולהו חמרא ומכלא כהדדי נינהו והו"ל כזוזי דשותף חולק שלא מדעת חבירו דזוזי כמאן דפליגן דמו כדאיתא בפ' הרבית וכ"כ רבינו שם ופסקו מרן ז"ל בש"ע שם באם היתה סחורה משותפת ביניהם ע"ש ומה גם דשיחת כל הפוסקים הרשב"ץ ובנו ונכדו ז"ל וכן בקדש חזיתי להרדב"ז ז"ל בחדשות סי' תי"ד דכתב סתמא שנטל כוס א' מהמזומן לפניהם וזה נלע"ד פשוט כביעתא בכותחא ואין לפקפק דדילמא בכוס זה קאמר ובאנו לצלע המחלוקת או בו או במה שבתוכו או בו ובמה שבתוכו עיין להרשב"ש ז"ל שם והרצב"ש בנו בספר יכין ובעז שם מכמה טעמי חדא כיון דאמ"ל כוד הד אלכאס מאחייא יורה יורה דלא נתכוון אלא על מה שבתוכו דוקא ועוד כיון דעיקר הכוס הוא של בע"ה נהי דמדעתיה קא יהיב להו היינו אכילה ושתיה קבל עליה אבל על הכוסות ודאי כ"ע קפדי ולא עלה על לב האורח לקדש בדבר שאין הבע"הב מזמין לפני האורחים לאכול ולהאכיל כגון כלי תשמישי סעודה ועיין בתשו' הרדב"ז ז"ל בסי' קי"ד גם הרשב"ש ז"ל שם כתב דאין הכוונה אלא על היין שהם מסובין לאכול ולשתות:

איברא דאכתי פש גבן לברורי בנ"ד שהאורח נתן הכוס מהיין המזומן לבע"ה בעד קידושי בתו מי אמרינן כיון דרשאי ליתן מהמזומן למי שירצה מ"ל האב הבע"ה מ"ל אחר או"ד אנן סהדי דכל מאי דמשתייר מהמזומן לקמייהו דאורחים לבע"ה מהדר אשתכח דאכתי אית ליה זכותא בגווה דסעודה נהי דאי בעי אורח אכיל ושתי לית מאן דימחא בידיה הא מיהא כל כמה דלא אכיל אשתכח דלא נפיק מרשותא דמריה א"כ במה קדש את בת בע"ה כיון דמדידיה קא יהיב ליה איברא דאיכא פלוגתא דרבוותא באורח המיסב בסעודה אצל בע"ה מאימתי זוכה האורח דאיכא מאן דאמר דמדאגבה קנייה וקמא ליה ברשו' אפילו לקדש בו את האשה והרשב"ש ז"ל מהדעת הלזו כמ"ש שם בתשו' ואיכא מ"ד עד שיתן לתוך פיו ואבי התעודה מהרימ"ט ז"ל בראשונות סי' ק"ן מהסברא הלזו וכבר כתבנו בעניו' במ"א בס"ד א"כ מידי פלוגתא לא נפקא דלמ"ד עד שיתן לתוך פיו דוקא ס"ל דאכתי ברשות מארה קמא קיימא ויכול בע"ה לקאש במה שמזומן בפני האורחים כמ"ש הכנ"הג בשם מוהרימ"ט ז"ל שוב מצאתי להכנ"הג ז"ל שם שנסתפק בזה וכתב שה' מקור ברוך עלה ונסתפק בהאי מלתא וצרפו לספק אחר להפקיע הקידושין למ"ד בהדי ספיקי מבטלין הקידושין ע"ש ולקמן יתבאר בס"ד:

ומעתה אבא נבא חקור דבור כי כפי הנשמע כי בעת שקדש האב הילדה הלזו לבנו הוא כבר תשע כבר עשר אי חלו הנך קידושין או לא. דורשין תחלות אם באנו להאריך בשי' הגאונים ז"ל בפירוש השמועה וסברתם בפסק ההלכה ולהציג מערכות אלקים חיים מערכה מול מערכה כגון דא צריכא רבא ברם נקיטנא נפשאי בקצירי קצי"ר אמיץ לא עלתה ארוכה:

ראשית מאמר אהא דגרסינן בפרק הא"מ דמ"ה הנהו בי תרי דהוו שתו חמרא תותי צפא דבבל שקל חד מנייהו כסא דחמרא ויהיב ליה לחבריה ואמ"ל ברתך לברי וקאמרי דאפילו לרב ושמואל דקאמרי בקטנה שקבלה קידושין שלא מדעת אביה חיישינן שמא נתרצה האב אבל שמא נתרצה הבן לא חיישינן וטעמא דמלתא ע"ש בפירש"י ז"ל ולמיחש נמי דילמא הבן שווייה שליח לאבוה לא חיישינן דלא חציף אינש למשוי לאבוי שליח לקדש לו אשה ופריך ודילמא ארצויי ארצייה קמיה ומשני דבפירוש אמר רבינא דלא ס"ל להא דרב ושמואל ע"כ ופשיטא דכל האי עובדא מיירי בבן גדול דמצי הוא למשוי שליח אלא משו' דלא חציף למשויי שליח ואי ארצויי ארצי קמיה אבוה דניחא ליה בהך אתתא או ששמענו שנתרצה מצי אבוה למהוי ליה שליח כיון דזכות הוא לו ע"ש בפירש"י ז"ל אבל בבן קטן דלאו בר שליחות הוא לא למשוי שליח לאחריני ולא למהוי איהו שליח לאחרינא פשיטא דאין כאן חלות הקידושין דאין שליחות לקטן ומלתא ברירא היא:

אפס כי עז מה שראיתי להגאון מוהר"י קולון ז"ל שורש למ"ד דף ל"ג ע"א שכתב על אודות בן י"א שנה שקדש לו אביו אשה בטבעת ופסק הר"י בר"י דצריכה גט משום דזכין' לאדם שלא בפניו ועוד כיון שהגדיל ולא מיחה מאן לימא לן דלא. רצה ושרבינו קלונימוס איש רומי ולשב"ש ז"ל חולקים עליו ע"ע והאמת שלא נאמר טעמא דזכין לאדם וכו' אלא כשגלה דעת הבן קודם דאז חשיב זכות כמו שמבואר במפרשי השמועה והיינו בגדול דבר שליחות ולא בקטן דלאו בר שליחות ויותר מאלה יש תמיהות בסברא זו וכבר מרן ז"ל בב"י סי' מ"ג כתב ע"ד הללו שדברים תמוהים הם ע"ש ובתשו' סי' ז' דף ז' ע"א אחר שהקיף הסברא זו כתנור של עכנאי כתב וז"ל הילכך ליתא להאי תשובה כלל ואפשר שאיזה תלמיד טועה כתבה ותלה עצמו באילן גדול ר"י ן' ר"י ואינו ר"י ן' ר"י המפורסם וח"ו מלטעות אפי' קטן מקטני תלמידיו וכו' ואף על פי שמוהריק"ו ז"ל הביא תשובה זו של הר"י בר ר"י לאו כיפי תלה לה ולא הביאה אלא ללמוד ממנה בקידושי קטנה וכו' ואפשר לומר עוד שבעל תשובה זו יהיה מה שיהיה לאו מדינא קאמר אלא לאותו מקום שאירע בו עובדא שהיו ע"ה הורה כן כדי שלא יזלזלו באיסור א"א והכי דייק לישניה שכתב שלא יהיו בנות. ישראל הפקר ואין לפקפק באיסור וכו' עכ"ל מרן הקדוש ז"ל גם מוהר"י ן' צייאח ז"ל שם דף ה' אחר שפסק דאין בקידושי האב לבנו הקטן ממש ואפילו נתרצה אח"ך אין בו מועיל בראיות ברורות ראויות אליו הביא תשו' מוהריק"ו ז"ל הלזו ותמה עליו וכתב ונוכל לומר דדעת ר"י בר ר"י דקטן בר י"א שנה יש לו דין שליחות ותמה עליו מרן שם דאין נביא רשאי לחדש דבר מעתה ע"ש אמנם לענין דינא כתב מוהר"י ן' צייאח ז"ל וז"ל ולכן אין לנו להצריכה גט ולפוסלה לכהונה אלא משום רווחא דמלתא וכן אם קדשה בכוס של יין שאינו מתקיים עד שיגדיל דהא לשתיה עומד ושתאו בפנינו בזה ודאי יש לנו לסמוך ע"ד רבים הגדולים גאונים ורבנים ראשונים אשר הוכיחו סברתם בראיות ברורות והוכחות נכוחות וחולקים על הגאון איש ריב"י יצחק בר יהודה בסברא זו ואין לנו לזוז מדבריהם כי מימיהם אנו שותים ומפיהם אנו חיים עכ"ל הרב ומרן הב"י תפס עליו דהאיכא הרמ"ה והר"ן ז"ל דס"ל דאפילו נתאכלו המעות הוו קידו' עכ"ל ולדידן דגרירנא. בתריה דמרן ז"ל דסבר לה מר דאפילו בקטנה לא חיישי' לשמא נתרצה האב כמ"ש בסי' ל"ז וכדעת הנך רברבתא אשר הובאו בית יוסף ז"ל כ"ש בקטן וכן מצאתי להרב מוהרשד"ם ז"ל בחא"הע סי' ה' אחר שהשיג על סברת ר"י. בר יהודה הלזו וכתב שהדבר מתמיה ואין בו ממש ועוד אני אומר שאם באנו לחוש לכל הסברות הנמצאים בקונטריסים כמעט לא הנחתה בת לאברהם אע"ה וכתב עוד ומ"מ אחר שמוהריק"ו ז"ל שהוא רב גדול ומפורסם הביא הסברא הזאת ראוי לחוש קצת לדבריו ונראה בעיני דבנ"ד אין לחוש אחר שרוב הפוסקים המובהקים אשר מפיהם אנו חיים לא הזכירו רמז מזה אלא אדרבא מצאנו ראינו שאפילו בקטנה וכו' כתב הרי"ף ז"ל דכלהו רבוותא קמאי רב אחא משבחא ורבינו האיי גאון דחו להא דרב ושמואל וכו' וכן הרמב"ם וכו' וכ"ש בקטן שקדש לו אביו אשה דפשיטא דלא חיישינן דאותה סברא דחזיה היא מכל גדולי עולם ראשונים ואחרונים דלא חיישינן לומר שמא כשגדל ארצויי ארצי וכו' וכ"ש באב שקדש אשה לבן דאיתמר בפי' בגמרא דליכא למיחש כלל וכו' והדברים ק"ו ומה כשהבן גדול שבאותה שעה יכול לקדש אפ"ה אם קדשה האב בלא גלוי דעתו אפילו נתרצה אח"ך לא הוו קידושין בקטן דלא שייך ביה קידושין בההיא שעתא על אחת כמה וכמה דלא הוו קידושין כלל ואין לחוש ולהחמיר בזה וכן נראה שלא היה מוהריק"ו חושש לדברי ר"י הנז' לענין הדין גבי קטן וכדמשמע קצת מדבריו וכו' משמע דכיון דפליגי עליה הרבנים הנז' הלכה כוותייהו וכו' וזו היא כוונתו מעיקרא ולרווחא דמלתא אני או' דאפילו לדעת ר"י בר יהודה בנ"ד מודה דליכא למיחש כלל דע"כ לא לא קאמר התם אלא משום דהוו הקידושין בטבעת וכשנתגדל הבן איכא למימר דבשנתרצה הוו הקידושין בעין אבל בנ"ד בכוס של יין וכו' מודה ר"י דלא הוו קידושין כלל וכו' עכ"ל עין רואה כמה הפליג לדחות סברת ר"י בר יהודה ועל צד הדוחק אוקמה כסברת הג"המ דבעינן שיהיו הקידושין קיימין בשעה שהגדיל הבן ושה' מוהריק"ו ז"ל פליג עלה וס"ל דהלכה כר' קלונימוס והרשב"ש ז"ל דפליגי ושהיא דחויה מכל גדולי ישראל:

גם אשו"ר למוהר"ש צרור בס' חוט המשולש ח"ב סי' י"ב שנשאל על כיוצא בזה ובסו"ד כתב וז"ל ועוד נלע"ד טעם אחר להתר הבת הזאת והוא פתח כפתחו של אולם וכו' אין כאן בית מיחוש כלל לפי שבן שמעון כפי מה שהוגד לי בעת ההיא היה כבן ח' שנים ואם הדברים כנים שהבן היה קטן אין קידושי אביו כלל וכו' וא"ת אם הקטן עצמו קדש דקי"ל אין מעשה קטן כלום אבל בנדון זה שאביו קדש לו אפשר לומר שיש ממשות במעשיו גם זה נראה פשוט דלאו מידי הוא דאי משום שליחות אין קטן עושה שליח וכו' וא"כ מאחר שבן שמעון זה היה קטן בעת ההיא ולא בא לכלל איש אין במעשה אביו כלום עכ"ל ואח"ך הביא מ"ש מרן הב"י ז"ל בשם מוהרי"קו ז"ל ומה שתמה עליו וגם הביא דברי מוהרשד"ם ז"ל הנאמרים באמת ומה שהרבה לתמוה עליו ומה שהליץ בעדו לחלק בין אם קידש בדבר המתקיים לאחר שהגדיל הבן לדבר שאינו מתקיים כגון כוס של יין וסיים ומסיק וא"כ זכינו לדון בנ"ד וכו' אין הקידושין בעולם ולכל הני טעמי נראה לע"ד הדבר פשוט שבת ראו' מותרת להתקדש לכל מי שתרצה כמש"ל וכו' עכ"ל והסכים עמו רבו הר"ן ז"ל ע"ש:

וחמו'תי ראיתי אור בתשובת הרב יכין ובעז ז"ל בח"ב סי' א' שהשי' על נדון וז"ל הטעם הב' כי האיש רשאי לקבל קידושי בתו וכו' נמצינו למדין לפי"ז בנדון שלפנינו שהקידושין הא' הם בטלים ואין להם על מה שיסמוכו וזה דרך נקיה וקלה כדי לבטלם וכו' עד ולענין מ"ש שהבן אחר שהגדיל נתרצה בקידושי אביו וחששתם לזה דע כי רצון אינו מועיל לקיים הקידושין וכו' ולא שייך הכא אפי' חד טעמא מהנהו טעמי אם תיתי עלה מתורת שליחות הבן קטן ואינו בר שליחות ואי מטעם ארצויי ארצי הרי הבן קטן ואין לו רצון הלכך בנדון הזה אין חוששין למה שנתרצה הבן אחר שהגדיל וכו' עכ"ל. גם ה' מוהרש"ך ז"ל ח"א סי' צ"ג רצה לחלק ולומר אע"ג דאין קידושי קטן כלום ה"ד כשהקטן עצמו הוא המקדש אבל בקידש ע"י גדול ואחר שהגדיל נתרצה יש מקום חלות קידושין ורצה ליחס סברא זו להר"י בר יהודה שהביא מוהרי"קו ז"ל וחזר ודחה סברא זו ובתוך דבריו כתב ואפילו אם נתרצה הקטן בעודו קטן וגלה דעתו דניחא ליה בהאי אתתא מלתא דפשיטא היא דניחותא דקטן ורצויו לאו מלתא היא ומסיק וז"ל באופן שדברי הרב הם תמוהים ואין לחוש להם בלי ספק והיא סברא דחויה שלא מצינו לה רמז בתלמוד ולא בספרי הגאונים וע"כ אומר דאדרבא יראה לי בלי ספק דגריע טפי כשנעשו הקידושין ע"י גדול כנ"ד מכשנעשו ע"י קטן וכו' עכ"ל גם הרב משפטי שמואל סי' קי"ו דקל"ז הביא דברי מוהרי"קו הללו והקיפם בתשו' ערוכות לך נא ראה וע"ע בדף קע"ה ע"ד שכתב שנעשה מעשה בהסכמת רב אחד אשכנזי להתיר ע"ש. גם הרב משפט צדק ח"א ריש סי' ס"ה הביאו תשו' מוהרי"קו ז"ל הלזו והסכים למה שדחאוה ה' מוהרש"ך ורבי' בצלאל ז"ל בסי' ד' ע"ש שכ' דגם לדעת הר"י בר יהודה אינה מקודשת אלא מדרבנן ע"ש וגם ראיתי את הלח"ש שכתב ה' לחם רב סי' כ"ה שס' הר"י בן ר"י תמוהה היא ואפילו לפי סברתו אינם אלא קידושי דרבנן וכיון דפליגי רבנן עליה בספיקא דרבנן מתירין לכתחלה וכ"ש אנן בדינן דבתריה דמרן ז"ל גרירנא ובביתו המלאה והרחבה ובתשו' הרמתה דחאה בשתי ידים ועיין לה' כנ"הג סי' מ"ג אות י"א בהגהב"י וכ"ש בנ"ד דאיכא עוד ריעותא אחריתי במה שקידש מהיין של בע"ה וכמש"ל משם הכנ"הג משם ה' מקור ברוך דספקא דדינא הוא ומצטרף לספק אחר כמש"ל ועיין בתשו' הרב בית יהודה ז"ל ח"א בחא"הע סי' כ"ו שפסק כן בפשיטות ועוד בה ריעותא אחריתי בלשון המקדש שאמר כ'וד אד אלכאס די מאחייא קידושין עלא בנסך ואשכחן להרשב"ץ ח"א סי' כ"ג שכתב וז"ל האשה הזאת אינה מקודשת כלל מכמה טעמים הא' וכו' וה"נ וכו' שכשאמר לו קידושין על בתך אין מוכיח בדברים אלו שהאשה הוא מקדש ודומה לזה למי שנתן לחבירו דינר לקנות קרקע ואמ"ל המקבל כסף זה על קרקע וכו' ע"ש שהאריך והרשב"ש בנו ז"ל הביא דברי תשובה זו והמשל והדמיון וגמגם בה דלשון עלא בנתך בשביל בנתך ולישנא מעלייא הוא ובסימן תקפ"ג בד"ה אמנם וכו' כתב שלשון מה' דאומר בשביל שאינם קידושין ע"ש והר"ש בנו לשם בס' יכין ובעז הביא דברי זקנו הרשב"ץ ז"ל בשם המפרשים להלכה והסכים דלא הוו קידושין כלל ע"ש אי לזאת נלע"ד דבנ"ד מכמה טעמי חריצי הילדה הזאת שרייא לאתנסבא למאן דתצבי ודברי אלה להלכה ולמעשה אם יסכימו עמי אחי ורעי השומר אמת ישמרם אכי"ר. שוב מצאתי שהתשובה שהביא מוהרי"קו ז"ל בשם הר"ן בן מכיר ז"ל הלא היא כתובה על ספר הישר הפרדס לרש"י ז"ל דף קכ"א ע"ד ושהרשב"ש ורבי' קולונימוס חולקי' עליו בזה ולזה הסכימה דעת רש"י ז"ל:

ודין פתקא דשדר לי חביבי ה' המערך ערך השלחן אח כת"ר בענין קטן שקדש לו אביו אשה אכתוב לכת"ר מה שרשום אצלי בקיצור דמרן ושאר אחרונים תמהו על תשובת ר"י בר"י ודחו אותה מהלכה וכתב מרן בתשובה שאיזה תלמיד טועה כתבה ותלה עצמו באילן גדול ועוד אפשר דלא מדינא קאמר אלא במקום שהיו ע"ה הורה כן ע"ש ואני מצאתי תשובה זו בס' הפרדס לרש"י ז"ל דף כ"א ע"ג ודף כ"ב וכן מצאתי לראב"ן ז"ל דף קמ"ט ע"ג שהביא תשו' זו וכתב עלה ואעפ"י שאין משיבין את הארי לאחר מיתה וכו' הרי דראב"ן ז"ל העיד דגאון הזא היולדה ומחזיקה ולא תלמיד טועה ושם מוכח בבירור דאפילו בעודו קטן הוו קידושין מדינא ע"ש ראייתו והא דאמרינן נתרצה הבן לא אמרינן ה"ד בגדול שקדש לו אביו שלא מדעתו ולא בקטן ע"ש וכן ראיתי למהר"י באסאן בתשו' סי' למ"ד יישב כן דעתו ע"ש מלתא בטעמא וגם בס' הפרדס הביא מעשה דהשאלתות דמיירי בקדש האב אשה לקטן בבשר משמע דאפילו בדבר שאינו מתקיים עד שיגדיל כמו בשר לדעת ר"י הוי מקודשת וגם השאלתות משמע דהכי ס"ל לפי מה שתמה רש"י ז"ל שם דאם היתה קטנה אפילו קידשה גדול יכולה למאן וא"כ קשה אמאי הוצרך לטעמא שלא קבלה הבשר לשם קידושין ובלא"ה אינם קידושין כיון שהנער קטן בן י"א שנה אלא משמע דס"ל כדעת ר"י דקידושי האב לבנו קטן הוו קידושין וכבר כתב הרב שמחת יו"ט ז"ל סי' ע"ה דכלל מסור בידינו מפי ספרים ומפי סופרים דלענין איסור ערוה לכתחלה יש לחוש לכל הסברות ואף אנו שקבלנו הוראת מרן הב"י ז"ל לענין איסור וממון אבל באיסור ערוה מחמרינן ככל הסברות לכתחלה כשאין עגון בדבר ובנ"ד בנקל כופין אותו לגרש וכו' ע"ש וא"כ בנ"ד מי יקל ראשו נגד הגאון באיסור ערוה וכ"ש דנראה דגם השאלתות ס"ל הכי כמ"ש ולע"ד אלו ראה מרן ז"ל עדות ראב"ן ז"ל וס' הפרדס דתשו' זו של גאון שחילק בין גדול לקטן וגם השאלתות דס"ל הכי לא היה מקל לכתחלה בלא גט כמ"ש מרן גבי פיסולי אישות דחשש לדעת הרמב"ם לכתחלה ע"ש וגם קצת אחרונים מוהראנ"ח ומהר"י באסאן ז"ל חששו להך תשו' באיסור א"א ע"ש ומה שצירף כת"ר בנ"ד דברי הרשב"ץ ז"ל דכשאמר לו קידושין על בתך אינו כלום הרי מוהרח"ש סי' י"ג לא סמך על טעם זה דהרשב"א והרא"ש והריב"ש נראה דלא ס"ל הכי גם מהרב"א סי' י"ט חולק בזה וכתב דגם הרשב"ץ ז"ל לא אמרה אלא בנ"ד ונמשך אחריו ה' משפט צדק ז"ל ח"ב סי' ע"ד ע"ש ומידי פלוגתא לא נפקי ומה שנסתפק הרב מקור ברוך וה' כנ"הג ז"ל רואה אני דהרדב"ז סי' תי"ד ומהרח"ש סי' ל"א דנ"ד שקדש לבת בעל הסעודה ואפי"ה דס"ל דהוו קידושין ולא שבקינן פשיטותא דהררב"ז ז"ל ומוהרח"ש ז"ל משום ספקו של ה' מקור ברוך ז"ל והרב שמחת יו"ט ז"ל דף מ"ד ע"ג הסכים עם הרב עדות דבס"ס דפלוגתא דרבוותא לא שרינן לכתחלה בלא גט עש"ב אם כן נראה לע"ד אם אפשר בגט מהיות טוב כופין אותו לגרש אבל אם אי אפשר שריא להנשא במקום עיגון בלא בלא גט זה כתבתי לכת"ר בקיצור נמרץ ובע"ה אתראה עמו ושו"ש:

ע"ה יצחק טייב יצ"ו זו תשובתי להרב נר"ו אחד"שו כת"ר אנהרינהו לעינין דתשובת הר"י בר יהודה ודישרן סמכן עלוהי בס' הפרדס וראב"ן ז"ל ולא שלטו מאורות עיני מרן הב"י ולא תלמיד טועה כתבה כי מאיש לוקחה זאת מיהו ודאי לענין דינא דהרשב"ש ורבינו קלונימוס ז"ל וראב"ן ז"ל פליגי עלה ורבנן סבוראי מרן ומהר"י צייאח ומוהרשד"ם ומוהרי"מט וה' משפטי שמואל וה' לחם רב וה' משפט צדק ומוהר"ש צרור ויותר מאלו מקהו בה אקהתא ועושי' מוקפת חומה מכל צדדיה ומגדולי אחרוני זמנינו מוהר"י עייאש ז"ל פשיטא ליה כביעתא בכותחא דלא למיחש לה וממ"ש הטור ומרן בסי' קמ"א סי"ח דאם הנער רך בשנים בודקין אותו לגט גדולי המחברים מוהרש"ל ומוהרימ"ט והרב"ח והחל"ם והב"ש ז"ל וזולתם המה ראו כן תמהו ולא אוקמוה בקידש לו אביו וכדעת ר"י בר יהודה משום דס"ל דסברא זו דחויה היא וכמ"ש הפוסקים הנאמרים באמת וה' מש"ל ז"ל בפ"ו מה' גירושין כתב וסבור הייתי לומר דס"ל כדעת הר"י בר יהודה ע"ש ולענ"ד א"א לומר כן בדעת מרן ז"ל שהוא ז"ל דחה סברא זו בב' ידים וגם בדעת הטור א"א לומר כן דא"ה הו"ל לבאר בהלכות קידושין דין זה לחוש לסברא זו להצריכה גט מיהא אלא ודאי דלא חש לה כל עיקר וע"ע במוהרי"מט ז"ל שם בחא"הע סי' מ"א שהביא הך דפרק מ"ש ע"ש וכבר כתבנו משם מוהרשד"ם ז"ל וז"ל ועוד אני אומר שאם באנו לחוש לכל הסברות הנמצאות בקונדריסים כמעט לא הנחת בת לאברהם אע"ה ע"ש ותו בנ"ד דאיכא תו ספיקא אחריתי שהכוס הוא של בע"ה וכמו שנסתפקו בזה ה' מקור ברוך וה' כנ"הג ז"ל אע"פי שהוא ז"ל ציין לתשובת מהרח"ש משום דס"ל ז"ל דבכ"הג לא אמרי' לא שבקינן פשיטותא דהני רבנן כיון דאינהו ז"ל לא נחתי להאי ספיקא כלל ואל תתמה על החפץ אי לא סא"ד למיחת להאי ספיקא זו הוא דרכה של תורה אם במטבע לשון על בתך כבר מלתא אמורה ואיכא מ"ד דאפי' לדעת ר"י בר"י בעינן שיקדש בדבר המתקיימת לאחר שהגדיל ולא במידי דאכילה ומידי פלוגתא לא נפקא ומיום שנחרב בית המקדש אין בידינו הלכה ברורה מפני היד שנשתלחה ורבו הדיעות אי לזאת יפה לנו וכשר הדבר להיותנו נוטים אחרי הרבים קמאי ובתראי ואדוני יודע כי האנשים האלה קשים לרצות ודי בזה ותשו' כת"ר מהרה תצמח הלא כה דברי נאמן אהבתך בלב שלם ונפש חפצה:

ע"ה עוזיאל אלחאייך ס"ט אח"ך נתראינו פנים אל פנים בועד הרבנים חבירינו יושבי על מדין ישצ"ו והסכמנו לפוטרה בלא גט כלל ונשאת והלכה והית' לאיש אחר וה' אלהים אמת יעמידנו על דבר אמת שלא נכשל בדבר הלכה משפטי ה' אמת אכי"ר:

ומ"ש לעיל שכתוב אצלי במקום אחר הנה זאת מצאנו אמרתי זהו מקומו לחבר את האהל להיות אחד:

תוכן העניינים

ספר משכנות הרועים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה