ספר משכנות הרועים· רבי עוזיאל אלחאייק
קו"ף · אות יד
קביעות זמן לשוכר:
שמעון ולוי אחים ירשו ממורישם ב' בתים והשכירו לראו' בית אחת מהב' והדר בה אח"ז ובעוד שלא חלקו עמד שמעון וקבע זמן ב"ד לראובן השוכר שלא מדעת לוי אחיו ובתוך הזמן עמדו האחים ועשו חלוקה בבתים ההם ונפל בגורלו של שמעון הבית המושכרת ביד ראובן בחלקו והוא הוא שקבע זמן לשוכר ולכשהגיע הזמן אשר גבלו תבע מהשוכר להריק לו הבית ויצא ועמד השואל ושאל אם שומעין לו דהא מטא זמניה דהשתא מיהא הך ביתא דידיה הוא או"ד אזלינן בתר שעת קביעות הזמן וההיא שעתא לית ליה זבייה אלא בחציה יורה המורה לצדקה ויבא שכמ"ה:
זאת אשיב הן אמת כי מתורתו של הרב מוהרשד"ם ז"ל בח"מ סי' תי"א למדנו דהשותף רשאי להשכיר בית שיש לו בשותפות עם הזולת אפילו שלא מדעתו כיון דהיא קיימא לאגרא ואסברה למלתיה מדקי"ל סחורה שיש לה זמן ידוע למכירתה דרשאי השותף למכור בהגיע תור מכירתה אפילו שלא מדעת חבירו כמ"ש בטוש"ע סימן קע"ו סט"ו וה"נ הבית כל שעתא זמניה הוא למיגר ע"ע אבל להריק הבית שלא מדעת חבירו נראה דאינו רשאי דחובה היא לו דמי יימר דמזדקק ליה שוכר ואין חבין לאדם שלא בפניו אלא דבנ"ד דאחר החלוקה נפל בגורלו הך ביתא הוא דאיכא לספוקי ומצאתי להרא"ש המעוז ז"ל בכלל צ"ט סי' ג' כי שאול נשאל בחצר של שני שותפין ולראובן חצר א' מצד א' סמוך לה וטען על אחד מהשותפים שקנה ממנו שאם יעלה בחלקו אותו צד שבצד חצירו שיוכל לפתוח חלונות לאותו צד ולא ימחא בידו והכי הוה דכשחלקו עלה בגורלו של המוכר אותו צד והשיב הרא"ש ז"ל כיון שעדין לא חלקו אעפ"י דכשחלקו עלתה לו בגורלו אין בו מועיל דקי"ל האחים שחלקו לקוחות הם דאין ברירה וכמי שהחליפו זה עם זה דמי ופנים חדשות באו לכאן ועוד דדמי לשדה זו לכשאקחנה תהיה קנויה לך דלא קנה ע"ש נשמעינה מן הדא דכל עוד שלא חלקו אין במעשה הא' כלום אעפ"י דכשחלקו עלתה לו בגורלו מהנך תרי טעמי שכתב הרא"ש ז"ל ה"נ דכוותה בנ"ד כיון דבנ"ד היכא דקבע ליה זמנא לא הוה כולא ביתא דידיה אע"ג דהשתא מיהא בתר חלוקה דידיה הוא לא אהני ליה האי קביעות דפנים חדשות באו לכאן ולא אמרינן איגלאי מלתא למפרע דדידיה הוא ואע"ג דבתשו' הרשב"א ז"ל ח"ב סי' ר"א נראה דפליג אתשו' הרא"ש ז"ל הלזו כבר כתב' לקמן בעניו' במע' אות שי"ן מדין שכירות דמר אמר חדא ומא"ח ולא פליגי גם ה' משאת משה ז"ל ח"א י"ד סי' טו"ב דף. ע' ע"א הסכים דהרשב"א והרא"ש ז"ל בחדא שריין ואת"ל דפליגי לדידן לא נפק"ל מידי דאנן בתריה דמרן ז"ל בש"ע גרירי והוא ז"ל בסי' קנ"ד סי"ז פסק לתשובת הרא"ש ז"ל הלזו ומינה לא תזוע:
וראיתי לה' מוהרשד"ם ז"ל בח"מ סי' רפ"ו שכתב בתו"ד עוד נשאל ממני הגע עצמך שבית זה שהשוכר דר בו ואחד מהאחים אמ"ל שיצא מהבית ואח"ך נפל לו בגורלו אם תעלה אמירתו או לא והשיב הרב ז"ל דלא עלתה לו אמירתו וכרכר כמה. ברבורין וירד לחלק בדין הברירה היכא דחב לאחרים בשאינו חב ולא זכר שר האל"ף תשובת הרא"ש ז"ל הנצבת עמך והביאה הטור סי' קנ"ד:
ואולם נשאר לנו לברר דבנדון הרב מוהרשד"ם מיירי בשאין השות' מסכימי' עמו בקביעו' הזמן שקבע וגלו דעתייהו דלא ניחא להו כמבואר שם אבל בנ"ד אם טוען שמעון דאחיו שמע ושתק או אם אחיו מודה לדבריו היכי לדיינו דייני להאי דינא כי הך שתיקה מהניא או"ל. אמת אגיד כי בכיוצא בזה איכא פלוגתא דרבנן בתראי נו"ן דעמ"ש הרמב"ם ז"ל בפ"ה בה' שותפים מא' מהשות' ששינה המנהג ושמע חבירו ונתרצה ה"ז פטור שדעת הרב מוהריב"ל ז"ל בס"א כלל ה' דף ע"א דפירוש נתרצה ר"ל שאמר רוצה אני וה"נ שמיע ליה להסמ"ע ז"ל סי' קע"ו סקל"ד אבל דעת הרב מוהרשד"ם ז"ל בח"מ סי' רי"ט בכמה דוכתי בתשו' וה' מוהראנ"ח ז"ל ח"א סי' ס"ד דבכ"הג אמרי' שתיקה כהודאה דמיא וע"ש בהכנ"הג בהג"הט אות פ"ב וזו הלכה העלה זרע אברהם ז"ל ח"מ סי' ח"י ודישרן סמכין עלוהי תלתא דמרחמי ה' מוהרי"ך וה' מוהר"ם חיון וה' מוהר"י קונקי זצ"ל כדעת הרב מוהרשד"ם והרב מוהראנ"ח ז"ל וא"נ דדעת מוהריב"ל והסמ"ע ז"ל דבעינן עד שיאמר רוצה אני אי טעין שמעון כשקבע זמן השוכר והודיע לאחיו השותף ונתרצה במלא פום והשוכר מכחיש בזה מי הוא הנק' מוחזק מי אמרינן השוכר הוא דקאים גו ביתא או המשכיר מאריה דביתא ומדברי הטוש"ע סי' שי"ב סט"ז ושי"ז ס"ב נראה פשוט דהמשכיר הוא הנק' מוחזק וכבר הארכתי בזה בס"ד במ"א וא"כ נשבע משכיר ויוצא השוכר לאלתר אלא דבנ"ד אם טוען השוכר טענת בריא ששמע אין המשכיר יכול לטעון טענת בריא שלא שמע או שלא הסכים במעשיו למר כדאית ליה ולמר כדאית ליה והשותף לאו בר עדות הוא כי אנשים אחים הם ואין עליו אלא חרם סתם ואכתי פש גבן לברורי אם היו השותף והשוכר מודים ששמע ושתק א"כ תלויה בפלוגתא דרבנן כדכתי' מי הוא הנק' מוחזק לומר קי"ל כסברת פ' הפוסק ואשכחנא דהאי מלתא נמי באשלי רברבי תלייא ועיין להכנ"הג סי' ק"ם בהג"הט אות י"ד והרב דבר משה ז"ל ח"ב סי' ס' וה' עדות ביהוסף ז"ל סי' ל"ה ונ"א ותשו' הכנ"הג ז"ל סי' ר"ו וה' מש"ל ז"ל בפ"ז מה' שכירות דין ב' שהסכימו דפלוגתא דרבוותא השוכר הוא הנק' מוחזק ע"ע ואח"ז רב נדפסו תשו' הרב כנ"הג ובח"ב שבראשון סי' רי"ח שעמד בשותף שהשכיר שלא מדעת חבירו או ששמע חבירו ושתק ע"ש ותלי"ת שכיונתי לרוב דבריו ז"ל עלץ לבי ויגל: