אור ברסלב
ספר משכנות הרועים צד"י › אות ט

ספר משכנות הרועים· רבי עוזיאל אלחאייק

צד"י · אות ט

אות ח

צוואה שטר צוואה ודין מקצת נוסחיה. אנו עדים ח"מ מעידים בתורת ע"ג איך שנכנסנו אצל האשה פ' ומצאנוה חולה מוטלת על ערש דוי ודברנו עמה ומצאנוה בדעת מיושבת להשיב על הן הן ועל לאו לאו ודברים מכוונים בפיה כבני אדם הבריאים ואז צותה בפנינו ח"מ וכך אמ"ל הוו עלי עדים וכת"וח כל לשון זכות ויפוי כח בכל אופן המועיל ותנו ביד אחותי להיות בידה לראיה ולזכות איך שנתתי לזרע היוצא מבני פ' בין המצויים ובין העתידים לבא וכו' חלק החצר פ' שירשתי מאבי. וזכיתי להם החזקה הנז' ע"י בני הנז' מתנה וכו' מתנה מסולקת וכו' מתנה מפורס' וכו' כתבוה בברא וחתמוה בשוקא וכו' ומע"ומ ילכו מקבלי המתנה ויחזיקו בחזקת חצר הנז' ע"י אביהם הנז' וכו' וקנינו מיד האשה הנז' לאלומי בקש"ם וכו' ביום פ' ש' וקיים. פ' עד פ' עד. והבן הנז' חייב לזולת סך שקדמו לזמן המתנה וכתובת אשה ושאלו לדעת אם שטר המחנה שריר וקיים ואין להם פה להשיב או"ד בטילה ומבוטלת היא וזוכה בחלק החצר בתורת ירושה מאמו וגובין ממנו ב"ח וכן בגירש את אשתו או מת אי גובה כתו' יורה המורה לצדקה ויבא שכמ"ה:

זאת אשיב ראשית ביקור"י קו"ל לנו יש לדעת מ"ש ואז צותה מח"מ וכו' מאן קאמר לה כי עדין לא התחילה לסדר דבריה אלא שאח"ך העידו וז"ל כך אמ"ל הוו עלי עדים וכו' ובסדר צוואתה לא נזכר היותה מצוה מחמת מיתה או שהית' מתאוננת על ענין המיתה אלא ש"מ שהעדים מלבם הוציאו מלים ומה ראו על ככה וכבר כתבו הפוסקים ז"ל שלעולם אין לפרש ולא להוסיף בכונת המצווה רק שיעתיקו דבריו כאשר יבטא בשפתיו הבט ימין וראה תשו' גדולי ישראל שכותבים הלשון כמות שהוא ללועזים בלעז איש ואיש בלשונו ואם אמת היה הדבר שכך אמ"ל הי"ל לכתוב וכך א"ל הוו עלי עדים שאני מצווה מח"מ וכו' כמו שהובא כן בתשו' הגאונים והרבנים ז"ל ואם באמת שראו אותה מתאוננת וכיוצא הו"ל לפרש ולא למסתם סתומי ונ"מ טובא לענין דינא בין מתנת שכ"מ למצוה מח"מ כמ"ש בפ' מ"ש והרמב"ם ז"ל בפ"ח מה' וטוש"ע סי' ר"ן ע"ש. מאן דקמן לנ"ד דודאי שלא נתנה במתנה אלא חלק החצר שנפל לה בתורת ירושה מאביה ובודאי דחשיבא מתנה במקצת שהרי שיירה מטלטלין את הלבוש ושמושי ערסא דלאו בערטילאי עסקינן ואי דיינינן לה כמתנת שכ"מ א"כ צריכה קנין ובלא קנין לא מהניא כלום כמ"ש רבינו שם דין י"ד ומרן בש"ע ס"ד שם ע"ש ובנ"ד כתוב לאמר וקנינו מיד האשה הנז' לאלומי וכו' דשמעת מינה דס"ל דלעיקר המתנה לא בעייא קנין. ואין זה ענין למ"ש ה"המ ז"ל שם דין ך' וז"ל ומ"מ נראה דאף בלא קנין אם מת זכו וכו' ע"ש דשאני התם דמיירי שהדבר תלוי שהן כל הנכסים שיש לו וכו' ע"ש אבל בנ"ד שייחדה מה שנתנה שאין בלשון שום משמעות שיהיו כל נכסיה א"כ הו"ל מתנה במקצת ולא סגיא בלא קנין ומאי לאלומי דקאמרי ועוד מרי ועוד נראה לע"ד דגרע טפי האי לישנא דאית בה ולאלומי ממה שלא נכתב בה קנין כלל ואיכא למימר במש"מ שנתן נכסיו שהדבר גלוי שהן כל נכסיו וכתוב בשטר המתנה וקנינו ממנו לאלומי לא מהני דמדינא קנין בעי אע"ג דכי לא נכתב ס"ל לה"המ ז"ל דאם מת הנותן זכה המקבל מודה הוא דאי כתוב וקנינו לאלומי דלא מהני כנלע"ד:

תבנא לדיננא כיון דפשיטא דמתנה במקצת היא וכדברירנא ומדינא בעייא קנין ואם לאו אינה כלום וא"כ מאי דקאמרי סהדי וקנינא לאלומי בדותא היא כמי שלא קנו מידו ולא זכה המקבל כמדובר אבל אי דייני' ליה כמצווה מח"מ קושטא קאי דלא בעינן קנין אפילו במתנה במקצת כמ"ש רבינו ז"ל שם דין כ"ג ובש"ע שם ס"ז ע"ש אמטו להכי כתבו וקנינו לאלומי אלא שעדין הלב מהסם דפשטן של דברים מוכיחים שהעדים מאליהן ומעצמן הסכימה דעתן לחזק שטר מתנה הלזו יתר שאת ולכן נטלו מידה בקנין ולאלומי והשכל גומר שאין הדעת יודעת מאי אולמיה ואדרבא המשוער אצלה שאין קיום והעמדה לדבריה אלא ע"י קנין דלאו ב"ע דינא גמירי דמתנת שכ"מ אינה צריכה קנין ואדרבה מגרעות נתן אלא שהעולה על רוחה דלא סגי בלא"ה כשאר הקנאות דעלמא ודאמרינן במיפה את כחו דהיינו שהמצוה יאמר לעדים וקנו ממני ליפות כח המקבל וכן משמע מפי' רשב"ם ז"ל פרק מ"ש דף קנ"ב ע"א בד"ה והלכתא וכו' שכתב וז"ל דליפוי כח של מקבל מתנה צוה לכתוב עכ"ל אלמא צריך המצוה שיאמר כן ולא מפיהן של עדים אנו חיים שוב מצאתי הדבר יוצא מפי הרצב"ש ז"ל בס' יכין ובועז ח"ב סי' ל"ז ותורף דבריו לבטל המתנה וז"ל לכן מתנה זו כיון שלא אמרה להם קנו מוסף על המתנה בטילה היא וכו' וגם היא לא אמרה לעדים קנו ממני מוסיף על המתנה וכן יראה מלשון השטר שכ' בו וכדי לייפות כח הצוואה זו קנינו מידה של מיימונ' ולא בא בשטר אמרה לנו קנו ממני מוסיף על המתנה. נמצא מטעם זה מתנה זו היא בטלה עכ"ל:

איברא דמודינא דאי איתנהו לסהדי קמן ונשיילינהו היכי הוה עובדא ואמרו דהיא אמרה להו דמצוה מח"מ היא ואמרה לנו לקנות ממנה לאלומי נלע"ד דמהימני אע"ג דקי"ל עדים החותמים על השטר כמו שהעידו ומסרו עדותן בפני ב"ד דמי וכיון שהגידו שוב אינם חוזרים ומגידים שאני הכא דפרושי הוא דקא מפרשי לסהדותייהו ושפיר מצו למימר מימר הכי קאמרינן וכמ"ש הר"ן ז"ל בתשובה סי' מ"ו הובאה בב"י וש"ע סי' כ"ט ע"ש ואשכחן לר"ן דר"ר בר"י דשיילינהו לסהדי היכי עובדא וא"ל דהות מתאנחא דמייתא ולא תחמי לאחוהא ואמר ר"ן א"כ הו"ל הך אתתא מצוה מח"מ ואפי' במקצת אם עמד חוזר ע"ש אלא דאיכא למימר דשאני התם דאכתי לא מסרו עדות לב"ד ולא כתבו בשטרא עדות משא"כ בנ"ד מ"מ קושטא קאי אי דינא יתיב דמהימני וכדכ' בעניו' וכן מצאתי להרשב"ץ האחרון ז"ל בחוט המשולש טור הא' סי' נ"ז ומתשובת הריב"ש ז"ל סי' קס"ח ע"ש גם אשו"ר לה' מוהר"ש צרור ז"ל שם בטור ב' סימן ב' דף מ"ב ע"ג ומתשובת הריב"ש ע"ש. מעתה קם דינא אי איתנהו לסהדי קמן ואמרה דהאשה הלזו לא אמרה ולא מידי אלא מדנפשייהו עבוד היכי דסא"ד דהרשות נתונה והיד כותבת ולא הזכירה ענין מיתה ולא לאלומי פשיטא לענ"ד דמתנה זו מגן שויא ולא זכו מקבלי המתנה והבן הוא היורש ויד האשה וב"ח פשוטה לגבות ממנתא דידהו כדת של תורה אלא היכא דליתנהו לסהדי קמן דלשיילינהו א"נ דאיתנהו קמן ואעקר מנייהו מלתא מאי הוי עלה דהאי תפקדתא מי אמרינן כיון דהני סהדי זוגא דרבנן נינהו וחזקת חבר שאינו יוצא מתחת ידו דבר שאינו מתוקן ואמרינן הכי הוה כדבעי למעבד עבדו איברא דאשכחן פלוגתא דתנאי בפרק יש נוחלין דף קל"ח לגבי בית דין ואיכא מ"ד דחיישינן לב"ד טועין ואע"ג דאפסיקא הלכתא דלב"ד טועין לא חיישינן ע"ש כבר כתב הרשב"א ז"ל בתשו' סי' אלף קמ"ט דאנן סהדי דרוב הדיינים שיושבין עכשו בדין אינם בקיאין עש"ב אם בדיינים אמרה הרשב"א ז"ל ק"ו לשאר רבנן דלא רמייא עלייהו מלתא פשיטא דלא דייקי וכדאמרי' התם ב"ד בתר עדים דייקי ע"ש בפירוש רשב"ם ז"ל ואהא דאמרי' חזקה דאין העדים חותמין על השטר אא"כ נעשה גדול כתב הריב"ש ז"ל סי' שע"א דלא אמרינן אלא בעדים הידועים ומוחזקים כמו סופרי הדיינים שהיו רגילין לכתוב השטרות בזמן חכמי התלמוד והם בקיאין ברוב הדינים וכו' ע"ש ובמערכת אות ב' מדין ב"ד יעו"ש שהארכתי בס"ד:

ומצאתי לה' מוהר"י בן מיגאס המובא בשיירי המקו' לבתרא ואיתנהו אגב סיפא בחי' הרמ"ה לבתרא בדף ט"ו סוף ע"א שכתב וז"ל הילכך אי כתבו עדים וקנינא מניה מוסיף על מתנתא א"נ כתיבנא ליה מוסיף על מתנתא דא אמרינן מדכתבי ליה הכי מכלל דאתברר להו דליפות כחו הוא דאיכוון בהאי שטרא א"נ בההוא קנין וכגון דאמ"ל כתבו וכו' עכ"ל דעת שפתיו ז"ל ברור מללו דמחזקי להו לסהדי דהכי אמר לון המצוה ושלא כדעת הרשב"א אשר הונף ואשר הורם וצריך להתיישב בדבר להוציא מחזקת יורשים שהם א"צ ראיה ומדאורייתא זכיין:

ואשוב אתפלא עוד במ"ש עוד ותנו ביד אחותי פ' להיות בידה לראיה ולזכות איך שנתתי לזרע היוצא מבני וכו' דמי שמע כזאת שהמתנה לזרע בנה והזכות שבשטר הם לזכות אחותה והענין ממקומו מוכרע שהנותנת הלזו מידע ידעה כי בנה נושים בו הזולת ולשמא ילחצוהו הב"ח ומקרעו ליה לשטר המתנ' ומגבה להם חלק החצר שזוכה בו מאמו לכן נתחכמו מו לו חכמת נשים להיות השטר ביד אחותה ולא תעשנה ידיו תושיה גם בזה לא כוונו שמוע לכתוב שטר המתנה כהלכתו וכמשפטו ואח"כ כתבו שבכלל צוואתה שיהיה השטר מופקד אצל אחותה או זולתה ונ"מ בנ"ד דלא מטא שטרא לזוכה בחיי הנותן ובאנו למחלוקת אבות העולם נו"ן ודעת ר"ח והרי"ף והרמב"ם לדעת הנמק"י ושאר רבוותא ז"ל לא קנה ודעת ר"ת והרמב"ן והרשב"א והרמב"ם לדעת המ"מ ז"ל בפי"ט מהלכות זכייה דין כ"ד וכ"ד הריב"ש ז"ל סימן קס"א דקנה ועיין במרן בב"י סס"י ט"ל שכתב דר"ח ז"ל יחידאי לגבי כל הנך רבוותא עכ"ל ועיין בה' כנ"הג שם אות פ"ב בהגהב"י ואע"ג דבנ"ד כתוב קנין כיון דכתב לאלומי רואין אותו כמי שאינו וא"כ הו"ל כמי שלא קנו מידו ולכ"ע בעינן עד דמטא שטרא ליד המקבל או למי שזיכה לו ע"י אלא שעדיין יש לצדד בנ"ד שאמר כתבו ותנו ביד אחותי דחשיב כאלו זכתה לה השטר להיותו מופקד אצלה לזכות מקבלי המתנה ועיין לה' כנ"הג סי' ד"ן אות ע"ו ע"ז ע"ח ולקמן יתבאר בס"ד ועיין בתשו' הרב לב שמח ז"ל בח"המ סי' כ"ב מה שהאריך בזה ע"ש:

עתה אקום יאמר העבד לדעת כי אני מסתפק במ"ש עוד איך שנתתי לזרע היוצא מבני פ' בין המצויים בין העתידים לבא וכו' דפשיטא דהעתידים לבא לאו בני זכייה נינהו ואפילו במעוברת כתב הנ"י דלא מהני אא"כ הוכר עוברה ועיין במערכת אות ע' מדין עובר מ"ש בזה ובהוכר העובר נמי לא אמרן אלא באב המזכה לעובר דידיה אבל באם המזכה לעובר דידה לא קנה כמ"ש ה' המבי"ט ז"ל ח"א סי' של"ט הן אמת דה' פני משה ז"ל ח"א סי' צ"א חלוק היה ועיין לעיל מערכת אות ד' מדין דעתו של אדם ע"ש דאפילו למ"ד אמו נמי מזכה לעובר ה"מ אב או אם לעובר דידהו אבל לעובר דבן הבן פליגי בה רבנן עיין כנ"הג סי' ר"י אות ח"י בהג"הט ודעת מור"ם ז"ל שם דלא קנה ע"ש ובנ"ד דאינה מעוברת אף אב דאמר לדביתהו נכסי לבני די יהוו לי מינך לא קנו כדאיתא בפרק מ"ש דף קמ"ב ע"ב וכ"ש במת הנותן ולא נולד המקבל אמור מעתה דהו"ל כקני את וחמור דקי"ל קנה מחצה והו"ל הך מחצה ליורש:

איברא דאכתי איכא לברורי במ"ש לזרע היוצא מבני וכו' דהיינו ר"ל דעתיד לצאת כמו היוצא השדה ות"א דיפיק דהיינו זרע העתיד לצאת מבנה והדר קאמר בין המצויים בין העתידים לבא והוא סותר הקודם והו"ל חזרה וחזרה בכולא א"נ כמ"ד יקנו המצויים בזרע שעתיד לבא וכגון דא לא קנה כלל דהו"ל כקני בחמור דאמרינן התם לא קנה ע"ש. וטוש"ע שם ואת"ל דפירוש היוצא דקאמר הכא ר"ל שכבר יצא ושעתיד לצאת והיינו דמפרש ואזיל בין המצויים בין העת"ל א"כ באנו למחלוקת ה"המ ז"ל בפי"ו מהלכות אישות כתב ע"כ לא פליגי דקני את וחמור בב' עניינים חלוקים אבל אם כלל שתיהם בבת א' דכ"ע לא קנה ועיין שם בהרא"ש והר"ן ז"ל ושיטה לא נודעה שם מחברה לקידושין פרק הא"מ וכ"כ הריטב"א ז"ל בחי' לשם וכ"כ משמו הרב מוהרימ"ט ז"ל ח"מ סי' נ"ב מיהו אנן ברידן בתריה דמרן גרירן וכבר בח' א"הע סי' מ"א פסק כמ"ד לא שני לן וסוגייא דקידושין אדחייא ועיין במערכת אות ק' מדין קני את וחמור בס"ד ונמצא כתוב בזכרונות מה' מוהר"ם די בוטון ז"ל בתשו' סימן מ"ה נשאל ע"ד פתגם וכעת אינינו פה עמדי ומי יתן ידעתי ואמצאנו הן היום קם דינא דזכה היורש במחצה כמו שפסק מרן בש"ע שם סוף סי' ר"י ע"ש ועיין בתשו' ה' פרח מט"א ז"ל ח"ב סי' טו"ב ותשובת הרב תורת חסד ז"ל דף ל"ד: ואולם זו היא שקשה מה שכתב עוד ומעתה ומעכשו ילכו מקבלי המתנה ויחזיקו בחזקת החצר ע"י אביהם הנז' וכו' ולפי"ז הו"ל מתנת בריא ולא סגיא בלא קנין כמ"ש הרמב"ם ז"ל בפ"ח מה' זכייה דין י"ח ומשם בש"ע שם סי' ר"ן ס"ט ופי' מור"ם דאפילו לא שמענו מפי הנותן רק שבא השטר בפנינו כתוב בו מעכשו ולא אמרינן ט"ס והסופר מדעת עצמו כ"כ ע"ש בסמ"ע סקכ"ו אלא שמרן ז"ל בתשובה שבס' אבקת רוכל סי' פ"ג ס"ל דתלינן בט"ס ומור"ם חולק עליו ומהר"ם מפדווא ז"ל הסכים לר' מור"ם ז"ל ע"ש בסמ"ע סקכ"ז גם אשו"ר להרצב"ש ז"ל בספר יכין ובועז ח"א סי' קי"ו שכתב דשטר מתנת שכ"מ שכתוב בו מעכשו בלא קנין וביטל המתנה והעיד שכך דן הרב אביו הרשב"ש ז"ל סי' שמ"ט ע"ש זאת אומרת דהרשב"ש ובנו הרצב"ש ומור"ם מפדווא ז"ל ארבעה ראשי בתי אבות כחדא שריין לבטל המתנה שכתוב בה מעכשו ואין כתוב בה קנין וכ"ד מוהריב"ל ז"ל בס"א סי' ס"ב והוכיח כן מדברי הרמב"ם והנמק"י ז"ל ולא קיים שטר המתנה ההוא אלא משום דנפק דק ואשכח בשפולי שטרא כל הדברים הנ"ל אמר וצוה ר"ש הנז' בהיותו מצוה מח"מ וכו' ושהכל הולך אחר התחתון וכו' ע"ש ונדון הרב ז"ל בשטר צוואה הבא לפניו ולא בשמעו מפי המצווה ובעיקר דינא דמתנת שכ"מ שכתוב בה מעכשו דאינה כלום ושהר' מוהריב"ל ז"ל הוכיח מדברי הרמב"ם ז"ל דהכי ס"ל קרא עליו ערער הרב מוהרש"ך ז"ל בח"ב סי' ק"ח שלא כ"כ אלא לענין שאם עמד אינו חוזר אבל לענין קיום המתנה אפשר שאעפ"י שכתוב מעכשו ובלא קנין המתנה קיימת ע"ש וא"המ אין זה מתקבל דלענין החזרה דיינינן ליה כמתנת בריא ולענין קיום המתנה דיינינן ליה כמתנת ש"מ וכבר תמה עליו מוהרח"ש ז"ל בח"ב סי' ג' סי"א ע"ש ומה שהביא משם הרמב"ן ז"ל בחי' לבתרא שכ"כ בפירוש ע"ש הוא הדבר אשר דבר הרשב"ש ז"ל משמו ומ"ש הרמב"ם ז"ל ט"ס וצ"ל הרמב"ן ז"ל וממקומו מוכרע ומאי דשמיע ליה לה' מוהריב"ל ז"ל מדברי הרמב"ם ז"ל ה"נ שמיע ליה להרצב"ש ז"ל בספר יכין ובועז ע"ש והכין יש להוכיח מדברי הרב מוהר"י אבן מיגאס ז"ל בתשו' סי' צ"ו ע"ש ולא שבקי' פשיטותא של כל הני אשלי רברבי משום פקפוקה של ה' מוהרש"ך ז"ל גם הרב מוהרשד"ם ז"ל סי' שי"ו דייק הכי וכדברי ה' מוהריב"ל ז"ל ע"ש ומיירי בשטר צוואה אשר נשאל עליו וכ"כ הרב מוהר"י אדרבי ז"ל סי' פ"ד ע"ש וע"ע לה' תורת חסד סי' רל"א ע"ש ועד אחרן ה' משאת משה ז"ל ח"מ סי' ב' האריך בדברים המצודקים:

ומה שלא כתבו העדים ומגו מרעה אתפטרת ופסק מרן ז"ל בש"ע סי' רנ"ה דהמתנה בטילה דנכסי בחזקת יורשים קיימי ע"ש אי מהא לא ארייא שכן העליתי במקום אחר בס"ד כמ"ד דסומכים על משמשיו ובני ביתו ולהעיד עש"ב:

איברא דאכתי פש גבן לברורי דכי יהבי' למקבלת המתנה הלזו כל דילה לומר דשטר מתנה מעליא הוא הא מיהא כיון דקטנה היא וסמוכה על שלחן אביה כל זכות דמטי לה ויהבו לה אחריני דאבוה הוא מידי דהוה אמציאתה כמ"ש הרב נמק"י ז"ל בפ"ק דמציעא במ"ד לדף י"ב משם איכא מ"ד ושהר"ן ז"ל מסכים בזה ע"ש. גם הש"ך ז"ל בסי' ע"ר כתב שכ"כ הריטב"א משם הרמב"ן ז"ל ע"ש וכ' ה' מוהרשד"ם ל אח"המ סי' שצ"ו שגם ר"ת והמרדכי משם מוהר"ם ז"ל הכי ס"ל ע"ש ואת"ל דהראב"ד ז"ל פליג בהא כמ"ש ה' מוהרשד"ם מ"מ היורש הוא המוחזק ודישרן סמיכי עלוהי וה' מוהר"ם ז"ל קבעו להלכה בלתי שום חולק ונקטי' טי' כוותיה דינא היכא דלא פליג אמר"ן כדכתיבנא בכמה דוכתי דהכי נהוג ב"ד של כת הקודמים נ"ון זי"עא וכ"ש לפי מה שהעליתי לעיל במערכת אות ב' סי' שכופין ללוה לטעון קי"ל נגד בע"ד כדי שיזכה בדינו ומצא ב"ח לגבות את חובו ע"ש ועיין לקמן במערכת אות ק' מדיני הקי"ל ע"ש:

האמנם עדין צריכים אנו למודעי אי מצי האב למימר נהי דרבנן תקנו לי זכייה במתנת בתי מ"מ אנא נפשאי אי איפשי בתקנה הלזו וכדאמרן בכתובות דף פ"ג ורפ"ק דבב"ק דף ח' ובכמה דוכתי בגמרא אלא שראיתי למרדכי פ"ק דבב"ק סי' עז"ר דלא שייכא האי מלתא אלא היכא דליכא פסידא לאחריני ע"ש וכבר עמדתי על דבריו ז"ל במערכת אות א' מדיני אי אפשי ע"ש בס"ד. שוב מצאתי לה' כנ"הג שם בתשו' ח"מ סי' קמ"ו דף כ"ח ע"ש שעמד בכיוצא בזה ופסק דכופין אותו לומר קי"ל כמו שכופין על מדת סדום אלא שאין כופין אותו לעשות מעשה למחות באשתו ע"ש וכ"ש בנ"ד לעשות מעשה לעקור תקנת' דרבנן להפקיע זכות הב"ח שהוא מתחייב להם:

וחדשות אני מגיד כי הוגד הוגד לי מפי סופרים רבנן נינהו סהדי דתפקדת' הדין דאינהו מנפשייהו הוא דעבוד הכי ונטלו קנין מידה סתם גם מ"ש היא מצווה מח"מ אמרו שכך דנו בדעתם וכבר העליתי במ"א דלא קי"ל הכי לענין דינא לדידן ע"ש וגם הגידו לי שיש לה עוד חלק בחנות א' המגיע לה מירושת אביה וירש אותה הבן אחריה אמור מעתה הוברר הענין דמתנת שכ"מ במקצת היא וקנין בעיא והכי העידו שהקנין לא הוה אלא לאלומי כמו שאינו מכל ה"מ דכתי' כ נלע"ד דמתנה זו בטלה ומבוטלת היא והיורש הוא מוחזק מדאורייתא וקשה הדבר להוציאו מחזקתו ומי שחותמו אמת יעמידנו על דבר אמת אכי"ר:

תוכן העניינים

ספר משכנות הרועים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה