אור ברסלב
ספר משכנות הרועים צד"י › אות ז

ספר משכנות הרועים· רבי עוזיאל אלחאייק

צד"י · אות ז

אות ו

צוואה ראובן חשקה נפשו לעלות לא"י ת"ו וחילק נכסיו כפי אשר נדבה רוחו אותו ולפי שהיו לו בנים נשואים ובלתי נשואים ריבה לב' בנים הבלתי נשואים וכל הממון מוטל ביד האחים הנשואים ועלה האיש ההוא מעירו לשכון כבוד בארצנו ויתיישב ויען כי א' מבניו הבלתי נשואים לא היה שם בשעה שחילק נכסיו על כן שלח אליו בכתב מפורש סדר הצוואה מה שהוסיף בחלקו על יתר אחיו הנשואים מנא אמון עא הלא היא כתובה ביום ז"ך לחדש אלול ואמ"ל שכבר הוא רוצה לירד בספינה ההולכת ליפו בער"ה וסדר הצוואה היא לא נעשית בעדים ושטר וקנין רק בע"פ וגם האחים הנשואים אזלי ומודו בכל דברי האגרת ששלח לבנו מא"י ת"ו אלא שטוענים דילמא אהדורי הדר ביה בעודינו חי בנא אמון יע"א ועוד טוענים שקודם מותו הקדיש ת"ק זהובים וא"כ חזר בו מהמתנה:

ראשית מאמר אהא דתנן בגיטין דף ס"ה בראשונה היו אומרים וכו' חזרו לומר אף המפרש בשיירא ובגמרא אר"ה היו אומרים היוצא בקולר ואומ' כתבו גט לאשתי הרי אלו יכתבו ויתנו גיטו כמתנתו וכו' ומה גיטו אעפ"י שלא פירש כיון דאמר כתבו אע"ג דלא אמר תנו אף מתנתו כיון דאמר תנו אע"ג דלא קנו מניה ע"כ ועיקר מילתיה דר"ה אהך דפ' מי שאחזו ש"מ הרי זה גיטך וכו' דאיתא התם דף ע"ב ע"א וסובר תלמודא דה"ה ליוצא בקולר דחד טעמא אמנם במפרש ויוצא בשיירא לא אשכחן דמדכר לה תלמודא וכתב הרי"ף ז"ל למימרא דהכי הלכתא דתניא במתניתין כולהו כש"מ דמצוה מח"מ נינהו וכן הלכתא גם בפרק מ"ש במ"ד לדף קמ"ד כ"כ גם אשו"ר לה' העיטור בדף צ"ח ע"א שפסק דהמפרש ויוצא בשיירא נמי לענין מתנה כש"מ דמצוה מח"מ ע"ש. וכן מצאתי להרמ"ה בבתרא במ"ד לדף קמ"ו סי' פ' ע"ש ואי ק' בשלמא יוצא בקולר ומסוכן כיון דבהילי כ"כ אין ספק בידם לברר דעתם ולומר תנו אלא ביוצא מדעתו ורצונו מ"ט העמידו דבריו בלי שום קנין ומצאתי להרשב"א ז"ל בחי' לגיטין שם שתי' שזהו חידושו של ר"ה שעשאום כמסוכנים וכמצוים מחיים כדי שלא תטרף דעתם עליהם עכ"ל לפי"ז מ"ש הרב המגיד ז"ל אחר דברי רבינו יונה ז"ל וכן הסכים הרשב"א ז"ל יש לומר דאדעת רבינו קאי וזה ודאי שלא כדברי מרן הב"י ז"ל סי' ר"ן סי"ג משם ה"המ ז"ל דהרשב"א ז"ל כרבי' יונה ז"ל ס"ל ע"ע. מיהו הר"ן ז"ל כתב שהרשב"א ז"ל סובר כדעת רבו ז"ל ואתמהא ממאי דכתי' גם הריטב"א בחידושיו לגיטין הק' מאי דק"ל להתוס' והרשב"א ז"ל ותי' וז"ל דמפרש ויוצא קמ"ל דהוו בכלל הנך ע"ש ומצאתי במרדכי בפ' מ"ש סי' תרכ"א שהביא דברי הרי"ף ז"ל הנאמרים באמת ואח"כ כתב וז"ל כתב הר"ח הא דקחשיב הכא מסוכן כמצווה מח"מ לאו באומר בפירוש וי וכו' אלא טעמא דאומדנא וכו' וראיה מפרק התקבל גניבא וכו' ומשני שאני גניבא דמצוה מח"מ וכ"פ ר"מ וכן הסכימו כל גדולי אשכנז וצרפת וכו' עכ"ל פשטן של דברים שהראייה שמביא מגניבא למימר דגניבא אע"ג דבריא הזה כיון דאומדן דעת שהיוצא בקולר בן מות הוא אע"ג דלא אמר ולא מידי דינו כמצוה מח"מ:

אמנם ראיתי בחידושי אנשי שם שכתב משם מהרי"ל מפראג דקאי אסברת הרי"ף ז"ל דהני אחריני נמי הכי הוו עכ"ל ולפ"ד צדק במ"ש וכן פסק הר"מ שכבר כתבנו דר"מ פסק כדעת הרי"ף ז"ל אבל אי קאי על סברת ר"ח אין כאן הוכחה מדברי ר"מ ואדרבא נראה שצריך שיראה דעתו שנוטה למות כמ"ש שם וכתב ה"המ ז"ל מהך עובדא דאחתיה וכו' דאמר וי וכו' ע"ש ומעתה יש לנו להבין דברי התוס' שהק' שם בגיטין דמה הוצרך לאשמועינן ר"ה וכו' ר"ל סתמא דתלמודא דדייק ממלתיה ועיין לה' חי' הלכות ז"ל פשיטא דמתנת שכ"מ ומצוה מח"מ לא בעיא קנין ותי' דאצטריך וכו' ואפילו יוצא בקולר וכו' נראה דמשום דתלמודא עליה קאי שוב התבוננתי בחי' הרשב"א ז"ל שכ"כ בפירוש וסיים וכן תי' התוס' עכ"ל האמנם מלשון פיסקי התוספות סי' רמ"ז לא משמע הכי שלא כ' אלא היוצא בקולר דוקא ע"ש והר"ן ז"ל שם בגיטין ובמקובצת לבתרא שם והרא"ש ז"ל הביאו דעת רבינו יונה ז"ל והרא"ש ז"ל הסכים לדעתו והרשב"א ז"ל לפום מ"ד הר"ן ומרן ז"ל והר"ן ז"ל הסכים לדעת הרי"ף ז"ל והטור סתמו כדעת אביו הרא"ש ז"ל: אמור מעתה הרי"ף והרמב"ם והתוס' וה' העיטור והרמ"ה והרמב"ן והרשב"א ז"ל לפום מאי דכתי' וגדולי אשכנז וצרפת כמ"ש המרדכי למאי דמשמ' ליה למהרי"ל מפראג וה' המגיד והר"ן והריטב"א ז"ל כולהו ס"ל דמפרש ויוצא דינם כמתנת שכ"מ וזהו מסקנת מרן הב"י ובש"ע שם:

עתה אקום לברר אי בכל מפרש ויוצא קאמרי ואפילו בדעתו לחזור ובהא דפליג רבינו יונה ודעמיה ז"ל או"ד באין דעתו לחזור דומיא דיוצא בקולר ומסוכן דאין בדעתם להנצל ובהא נמי קאמר רבי' יונה ז"ל דבעי קנין בשאר הבריאים:

וראיתי להר"ן ז"ל שכתב וז"ל אבל הר"י ז"ל כתב דלא הוי כמצוה מח"מ אלא יוצא בקולר ומסוכן אבל מפרש ויוצא בשיירא כיון שדעתם לחזור שהרי מדעת הם הולכים לסחורה לא מקנו באמירה וכו' עכ"ל וז"ל הרא"ש בפרק מ"ש שם אבל מפרש ויוצא מדעתם יצאו ודעתם לחזור וכו' וכ"ד הר"י ז"ל עכ"ל גם במקובצת לשם כתב וז"ל הרי סתמן של היוצאים בשיירא לסחורה דעתן לחזור וכו' עכ"ל מפורש דהמפרש בים ויוצא בשיירא דאינו הולך להסתחר אלא ליקבר אפי' רבינו יונה ז"ל ודעמיה מודו דהוי כמצוה מח"מ א"כ בנ"ד שעלה לא"י שת"ו שודאי שלא להסתחר רק לזכות ליקבר בארץ כי האיש זקן הוא דודאי ליכא מאן דפליג דרבריו קיימים בלי שום קנין ומדברי ה"ה ז"ל לא משמע הכי דהוא ז"ל יהיב טעמא דהרר"י ז"ל שאין מיתתן סמוכה ע"ע א"כ מ"ל ירד להשתקע או להסתחר ולקמן יתבאר בס"ד: איברא שראיתי להנמק"י ז"ל בפ' מ"ש שכתב וז"ל אלא ודאי אשמועינן ר"ה טפי וכו' דאפילו במפרש בים ויוצא בשיירא כבריאים נינהו לב"ד שדעתן לחזור שהרי עם סחורותיהם הם הולכים ומתוך דברי הרר"י ז"ל למדתי דהרבה מהם הולכים להשתקע שם ומשו"ה יהבי דאפשר דמספקי אם ישתקע שם ולפיכך כשלא נשתהו וחזרו חוזרים במתנתם אפילו במתנה במקצת ובקנין חוזר כדין כל המצוה מח"מ וכדכ' עכ"ל ולפי דברי הרי"ף והרר"י ז"ל אמר דבר א' וזה שלא כדברי הרא"ש והר"ן וה"ה והמקו' כדכתי'. וגם ראיתי את הלח"ש שכתב הרמב"ן ז"ל בחידושיו לגיטין שם במ"ד לדף ע"ב אחר שהביא ד' החולקים על הרי"ף ז"ל וז"ל וכדאי הוא רבינו ז"ל לסמוך עליו ודאי דהמפרש כמסוכן ויוצא לדרך כיוצא בקולר שהם קרובים למיתה ואינם חוזרים ומצוים לביתם עכ"ל דעת שפתיו ברור מללו דגם הרי"ף ז"ל לא אמרה אלא כשאין דעתו לחזור וממילא אתה למד דרבינו יונה ז"ל אפי' בכ"הג פליג ובדעתו לחזור כ"ע לא פליגי גם נראה מדבריו ז"ל שאם מתחלה ירד להשתקע אע"ג דלא אתדר ליה וחזר למקומו אינו חוזר במתנתו וליתא דאפילו ירד להשתקע אם חזר בו חוזר ולפיכך וכו' שכתב הנמק"י ז"ל ארישא דמילתא קאי דהרבה מהם הולכים להשתקע וכו' ודוק ומעתה חל עלינו חובת ביאו"ר במפרש ויוצא אם יש קצבה מתי יחשב מפרש בים אם הוא דוקא בעת נסיעתו ממש דוקא דומייא דיוצא בקולר או"ד משעה ששבר הספינה או השיירא ועסוק בהכנת המהלך דרך ים או יבשה:

וראיתי להכנ"הג סי' נ"ר בהגהב"י אות ן' שכתב משם מוהרש"ך ז"ל וז"ל דאפי' לדעת הרי"ף ז"ל והרמב"ם ז"ל היינו שבאותה שעה שמפרש ליה ויוצא בשיירא צוה מה שצוה אבל אם מה שצוה היה קודם שפירש בים או יצא בשיירא אין לו דין מצוה מח"מ עכ"ל והמתברר אצלי לאו דוקא בשעה שמפרש קאמר אלא כשגמר בדעתו לעקור דירתו ולדרוך בציות ולרכוב אניות מקרי שעתו והאמת כי תשו' מהרש"ך ז"ל לא ראיתיו עד הנה אך ראיתי בס' באר היטב סקי"ג שהביא דברי מוהרש"ך ז"ל הללו בתוספת קצת ממה שהביא הכנ"הג היינו באותה שעה שמפרש בים וכו' צוה מה שצוה דומיא זו דיוצא בקולר או מסוכן אבל אם מה שצוה היה קצת ימים קודם שפירש בים אין בזה דין מצוה מח"מ אלא דין מתנת בריא וכו' עכ"ל הדברים מוכיחים כמו שצדדתי בעניותין מיהו בנ"ד נלע"ד דלא נ"מ מידי כיון שמנא אמון בהיותו חד כרעא אארעא וחד כרעא א מברא חזר וסידר צוואתו ומתבאר מתוך הכתב ההוא שג"כ עשה חריצוח והשתדלות לקיים הצוואה פעם ושתים ושלש ודאי ליכא מאן דפליג ועוד דבנ"ד מאן לימא לן דהוות הצוואה קודם דילמא בו ביום ועוד מקצת ימים שכתב הרב דבר שאין לו שיעור ואעפ"י שהיורשים מוחזקים מ"מ האמת יורה דרכו:

אתאן לרישא דבאין דעתו לחזור במחלוקת היא שנויה אם הרי"ף ורבינו יונה ז"ל נחלקו בה או לא דלדעת הר"ן והרא"ש ז"ל ובמקו' דלא אמרה הרר"י ז"ל אלא בהולך להסתחר ודעתו לחזור דהוי כמצוה מח"מ אבל כשירד להשתקע מודה לו להרי"ף ז"ל אבל מדברי הרמב"ן והנמק"י ז"ל נראה דבהא הוא דפליגי אבל המפרש ויוצא להסתחר אפילו הרי"ף ז"ל מודה לו להרר"י ז"ל דלא הוי כמצוה מחמת מיתה א"כ בנ"ד שהלך לקבורה ולא לסחורה וכו' א"נ דהרר"י ז"ל בהא נמי פליג לא קי"ל כוותיה נגד כל הנך רבוותא דכתיבנא וכמ"ש מרן ז"ל בשלחנו וכיון שכן קם דינא דאעפ"י ושאין בה שטר מקיימין דבריו ואין צריך קנין כמ"ש מרן בש"ע שם בדין מצוה מחמת מיתה ע"ש:

ומעתה אבוא נבא למה שטוענים היורשים שמא חזר ובטל את הצוואה שודאי שיוכל לחזור בו כמבואר שם בטוש"ע אם מפני ספק מוציאין מידי הצוואה או לאידך גיסא שהוכחנו בחזקת היורשים ומקבלי המתנה מחמת הצוואה באים להוציא מחזקת היורשים הילכך מצי אמ"ל דילמא אהדורי אהדר ביה בא"י ת"ו ודע דבפ' מ"ש דקמ"ח אמר ר"ן ש"מ שכתב כל נכסיו וכו' אם עמד אינו חוזר חיישינן שמא יש לו נכסים במדינה אחרת ע"כ והקושיא מבוארת דאדרבא העמד הנכסים בחזקת מרייהו הנותן ונימא דאין לו נכסים אחרים עד שיביאו המקבלים ראיה שיש לו נכסים אחרים וכתב הרמב"ן ז"ל בחידושיו לשם שהראב"ד ז"ל הקשה כן וניחא ליה כיון דאמר שדה פ' ופ' ולא אמר כל נכסי מוכחא מלתא דאית ליה נכסים אחרים וזה הטעם אינו אלא לנותן נכסיו לאחד בפרט אבל האומר שדה פ' לפ' ושדה פ' לפ' במחלק ואין לו נכסים אחרים לא עכ"ל נמצאת אומר לדעת הראב"ד ז"ל ג' חלוקות הן בנותן לאחד ומפרט שדה פ' ופ' כיון דהמקבל א' הוא ומפרט ולא אמ"ל כל נכסי ש"מ דיש לו נכסים אחרים במדינה אחרת אם עמד חוזר ובנותן לכמה בני אדם כיון דצריך לפרט כל א' וא' מה יקבל אם עמד חוזר באחרון ולא חיישינן שמא יש לו נכסים במדינה אחרת דמה היה לו לומר והיינו אידך דרב נחמן דמייתי תלמודא מקמי הכי ובנותן כל נכסיו לא' נמי כיון דאמר לישנא מעליא לשון כולל ואינו פורט לא חיישינן שמא יש לו נכסים אחרים במד"ה כיון דהנותן מוחזק בנכסיו על המקבל להביא ראיה שיש לו ולפ"ד ז"ל ה"ה דהוה מצי תלמודא לאוקי מתני' במחלק וכאידך דרב נחמן והוי לישנא דאחרים דקתני בדוקא אלא דלא משמע לישנא דמתניתין דקתני לא שייר אין מתנתו קיימת וקושטא הוא דא' א' קנח ואינה בטלה אלא לגבי האחרון. ודע שיש לי לגמגם בדברי הראב"ד ז"ל שכתב וז"ל דכיון דאמר שדה פ' ופ' וכו' עכ"ל דמיירי במחלק מדקאמר ש"מ וכו' לאחרים דמשמע לרבים א"כ הדרא קושיא לדוכתה והרב ז"ל קבע בעיקר דברי רב נחמן אלא צ"ל דתלמודא בלא"ה מותיב ליה שפיר ממתני' ובמאי דמשני למתניתין ניחא נמי הך:

וראיתי להרשב"א ז"ל בתשו' סי' אלף נ"ח דאייתי לדברי הראב"ד ז"ל בסגנון אחר וז"ל ש"מ וכו' פירש הראב"ד ז"ל דוקא במחלק נכסיו ואמר כ"וך לפ' ופ' ולאחרון אמר נכסי לפ' ומדלא קאמר ושאר כל נכסי משמע שכוונתו היתה לתת לו הנכסים הידועים לנו ויש לו נכסים אחרים וכו' עכ"ל ור"ל היינו דמשני תלמודא באומר כל נכסי ר"ל אפי' תימא דמתני' ור"ן במפרט ומחלק מיירי כדמשמע לישנא דאחרים אלא דמתני' מיירי באומר לאחרון כל נכסי הילכך לא מחזקינן דאית ליה נכסי במקומות אחרות ור"ן מיירי כשלא אמר לאחרון כל נכסי אלא נכסי:

וחזיתיה להגאון הרב מש"ל ז"ל בפ"ח מה' זכייה ומתנה דין ך' שהביא דברי הרשב"א ז"ל הללו והק' עליו כדמותביה ממתני' אמאי לא משני דמתני' מיירי בשאמר שדה וכרם ומטלטלין לפ' ופ' ופ' דהשתא לא שייך לומר שהי"ל לומר לאחרון שאר כל נכסי כיון דבחדא מחתא מחתינהו עכ"ל ובפשיטות הוה מצי לאקשויי דמתני' בדאמר ושאר כל נכסי ולא דכלהו בחדא מחתא וכבר כתבתי במאי דנלע"ד בזה דהראב"ד ז"ל אמסקנא קאי ומה שתי' וכ' דהכי דייק מתני' דתני שכ"מ שכתב כל נכסיו דמשמע דאמר בפירוש כל נכסיו עכ"ל צ"ע דגם במילתיה דרב נחמן איתא כל נכסיו ומוקמי' לה באומר נכסי ולא כל נכסי:

והרמב"ם ז"ל כתב וז"ל ש"מ וכו' ה"ז כמתנה במקצת ואם קנו מידו אינו חוזר וחוששין שמא נשארו לו נכסים אחרים במד"ה וכו' עכ"ל וכתב ה' המגי"ד ז"ל שאם לא היה קנין יכול לחזור בו ממה נפשך ע"ש ובמקו' לשם הק' מאי דקשיא ליה להראב"ד ז"ל דאדרבא אוקי ממונא בחזקת הנותן ותי' כיון דאיכא קנין ליכא לאורועי אלא באומדנא דמוכח ע"ש שיש בדבריו טעות הניכר ולפ"ד ז"ל אפשר שלזה נתכוון רבינו ז"ל ובתשו' הרשב"א ז"ל הלזו כתב עוד משם הראב"ד ז"ל וז"ל עוי"ל דכיון דהכא בשקנו מידו היא דאי כשלא קנו מידו אדרבא כל שאתה אומר שיש לו נכסים אחרים לא מבעיא אם עמד אפילו מת אין מתנתו כלום וכו' עכ"ל וכמו כן כתב הרא"ש ז"ל שם ע"ע וז"ל הרמ"ה ז"ל שם סי' צ"א וז"ל ברם צריך את למידע דכל היכא דאמרינן בהאי עניינא אם עמד אינו חוזר מחמת חששא דיש לו נכסים במ"א כמש"מ לכ"ע דבעיא קנין בין כשמת בין כשעמד ואי לא קנו מניה אע"ג דמת לא קנה דהשתא לאפוקי ממונא מחזקת מאריה חיישינן שמא יש לו נכסים במ"א לאפוקי ממונא מחזקת נותן לא כ"ש עכ"ל ודעת הה"מ ז"ל לא כן היא אלא שאם מת זכה המקבל ואין היורשים יכולים להוציא מידם שיאמר ה"ז מתנת ש"מ במקצת דבעיא קנין שלא אמר חיישינן אלא לתועלת המקבלים עכ"ל ולא הבינותי מה הלשון אומר ואין היורשים יכולים להוציא מידם וכו' דאי מיירי שכבר קבלו מה שנתן להם דהו"ל מוחזקים בנכסים הילכך אין מוציאין דליכא למיחש שיש לו במ"א אמנם בעמד אע"ג דמוחזקים מוציאין מידם ממ"נ כמדובר א"כ מאי פריך הש"ס ממתני' לימא ליה מתני' מיירי בשלא קבלו כלום הילכך מספקא דשמא יש לו במ"א לא מפקינן ועוד דא"ה אמאי אצטריך ליה להרב המגיד ז"ל לומר שלא אמר חיישינן אלא לתועלת המקבלים דהאי מלתא אתמהא דיד המקבל ע"הת כיון שהוא בא להוציא ולא הול"ל אלא כיון דהוא מוחזק ואם סבור הרב ז"ל דאפילו באינו מוחזק זכה אפילו בלא קנין דלא חשי' וכו' א"כ חלוקים עליו חביריו הראב"ד והרשב"א ז"ל והרמ"ה והרא"ש ז"ל:

אמור מעתה בנ"ד בחששא זו שטוענים היורשים שמא חזר במתנה זו במחלוקת היא שנויה דלדעת ה"המ ז"ל דלא אמרי' חיישינן אלא לתועלת המקבלים הכא אי חיישינן הוי פסידא דמקבלים ולדעת הנך רבוותא דוקא היכא דהוייא בקנין ואי לא לא חיישינן דאוקי ממונא בחזקת הנותן א"כ שפיר חיישינן שמא חזר בו והו"ל אחים הנשואים יורשים והאחים שאינם נשואים מקבלים המתנה בחלק העודף ומצו למימר האחים הגדולים לקטנים הרי כל נכסי האב בחזקתנו ואתם באים לזכות בחלק המותר מכח הצוואה א"ד אהדורי אהדר ביה כיון דלית בה קנין וכיון דרובא פליגי אס' ה"המ ז"ל מנין לנו הרגלים להוציא מחזקתם:

ואתה דע לך דבנותן מתנה לחבירו מהיום ולאח"מ ולאחר זמן מת הנותן וטענו היורשים כי נכסים הללו קנאם אחר שכ' לך המתנה ואין לך זכות בהם והמקבל אומר כי כבר היו לו בשעת המתנה כתב הבע"הת ז"ל שער מ"ג ח"ד סי' י"ג שהורו הגאונים שהכל בחזקת מקבלי המתנה וכ"כ הרשב"א ז"ל בשניות סוף סי' ל"ו ומשם הגאונים אבל הטור בסי' קי"ב פסק דבחזקת יורשים נכסי קיימי עד שיביאו ראיה ע"ש ומרן בש"ע ס"סי ר"ן פסק כדעת דגאונים ז"ל ובסימן קי"ב הביא דעת הגאונים בי"א בתרא דס"ל כוותיה ע"פי הכלל המסור בידינו ולא תק' מסו' סי' ס' ס"ו דהתם בטוען בריא וכמ"ש הסמ"ע ז"ל ע"ש ואע"ג דהרשב"א ז"ל בראשונות סי' תתקנ"ח פסק דבכל ספק שבשטר המתנה יד בעל השטר על התחתונה כיון דבא להוציא מיד המוחזק וכתב מרן הב"י ז"ל בסי' רמ"ו וזה פשו' וכתבה בש"ע שם ס"ה ע"ש הא לא דמייא דהתם עיקר הספק הוא אם נתכוון למתנה או לעשות אפוט' ואין כאן מתנה כלל משו"ה פסק הרשב"א ז"ל דאין להוציא מיד המוחזק משא"ך באידך דהמתנה קיימת אלא שטוענים שמא אח"כ קנאם בזה יפה כח המקבל וכיוצא בזה כתב ה' מהרלנ"ח בראשונות סי' ע"ו בענין אי נדרש לפניו או לפני פניו וכו' וז"ל ונראה דיד מקבל המתנה ע"הע דבשלמא אם היה הספק נופל על זכות המתנה מעיקרא י"ל דנכסים בחזקת יורשים קיימי אבל כיון שהמתנה מפורשת שהוא זוכה ומספק אתה בא לבטלה מצד התנאי עליו להביא ראיה וכו' עכ"ל ובנ"ד דהיורשים מודים בצוואה וגם מנא אמון שלח אליהם לאמר סדר הצוואה בכללותיה ופרטי פרטיה ועכשו הם באים מכח ספק שמא חזר בו בעלותו ההרה ת"ו עליהם להביא ראייה ואעפ"י שה' כנ"הג סי' רמ"ו בהגהב"י אות ע"ד ובסי' ר"ן אות קט"ו האריך בפרט זה ואיכא מ"ד דהרשב"א ז"ל שבח"ב משמייהו דהגאונים קאמר לה וליה לא ס"ל אלא דיד המקבל ע"הת עש"ב אנן בדידן לא נ"מ מידי דאנן בתריה דמרן ז"ל גרירנא וכבר נתבאר דעתו לזכות למקבל והיינו ע"פי החילוק הנז' וגם הרב כנ"הג חילק כן ונסתייע מתשו' מהראנ"ח ז"ל הלזו ועיין מה שהארכתי בפרט זה לעיל באות מ' מדין מתנה סי' בס"ד:

עתה באתי לבאר משפט ההקדש שהקדיש בא"י ת"ו בעודנו חי אי מקרי חזרה או לא ואי חל ההקדש או לא והנה בחזרה בכל המתנה קי"ל דייתיקי מבטל דייתיקי כדאיתא בפרק מ"ש דקל"ה אמנם בחזרה במקצת אבעיא לן התם דקמ"ח והלכתא חזרה במקצת הויא חזרה בכולה ועיין לה' בתי כהונה ז"ל חלק בית דין סי' ך' ומשאת משה חח"מ סי' א':

תוכן העניינים

ספר משכנות הרועים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה