ספר משכנות הרועים· רבי עוזיאל אלחאייק
פ"א · אות צ
פשרה שאלה ראובן הוציא כת"י על שמעון שח"ל ת"ר גדוש וכתב בו וכשאפרע לו הסך אקח ממנו כת"י הנז' וטוען כי כבר נתפשרו בו בת"ק גרוש ע"י שר העיר וקבלת אותם וראובן מכחיש אלא ששר העיר הביא לי הסך ההוא בלי שום זכר פשרה ועוד באותם הימים לא מצאתי לי שום עד על מה שטענת כי לא חייבתי עצמי רק להפצירך ורדיפת שלום בינך ובין השלטון אשר הייתי משרת אותו להיות אני משתדל בפרעון אך לא להתחייב הן היום מצאתי און לי עד א' שמעיד שהתניתי עמך להיות אתה המתחייב וא"כ הויא פשרה בטעות ושכמ"ה:
תשובה ממדב"ר קדמות אתיא אח"ל אח"ל הא דת"ר בסנהדרין דף ה' ביצוע בשלשה דר"מ וחכ"א פשרה ביחיד וכו' והא דנקט ת"ק ביצוע וחכמים פשרה עיין בתמים דעים סי' ר"ז דבר דבור על אופניו אר"א ש"מ פשרה אינה צריכה קנין דאי ס"ד צריכה קנין למ"ל תסגי בתרי ולקנו מניה כי היכי דלהוו עליה סהדי והלכתא פשרה צ"ק ופירש"י ז"ל ואפי' בג' דהיינו למ"ד בג' והכריע ר"א דטעמא דר"מ משום דבפשרה נמי צריך הכרע וכמ"ש התוס' ז"ל ע"ש:
והרי"ף ז"ל פסק כמ"ד בשנים ובקנין וכתב עליו הנמק"י ז"ל לאו דוקא שנים דבחד סגיא ע"ש והנה הגם דדברי הש"ס דקאמר מ"ד בתרי אפילו בחד והא דקאמר בתרי כי היכי דלהוו עליה סהדי ע"כ א"כ כששניהם מודים בפשרה אפילו על ידי א' וקנו מידם פשרה גמורה היא ומ"ש הרי"ף ז"ל לישנא דרשב"ג היינו כי היכי דלהוו עליה סהדי דלא ליתו לידי הכחשה וכן י"ל דעת הרמב"ם בפכ"ב מה' סנהדרין:
וראיתי להרב המגיד ז"ל שהק' וז"ל כמה כח יש בפשרה מדין כיון דבפשרה צריכה קנין והלא בדין נמי אם קנו מידם אינם יכולים לחזור וכו' עכ"ל ולכאורה קשה דמאי קושיא כיון דכתבו המפרשים אפילו ביחיד מהניא פשרה וכמ"ש הוא ז"ל והא דקאמר רשב"ג תרי כי היכי דלהוו עלייהו סהדי כדאמרן ובדין נמי בעי שלשה אבל שנים שדנו אין דיניהם דין אם לא ע קנין שקבלו עליהם מידי דהוה בקרוב ופסול ואפשר דהרב ז"ל לא מותיב אלא לרבינו ז"ל כפי מה שפירש הוא ז"ל דדוקא בשנים וג' מהני בפשרה ושינויא דגמרא דחייה בעלמא הוא אמטו להכי שפיר דייק דמה יפוי כח וכו' זה נ"ל לדעת הרב ז"ל ודוק:
והנה ראיתי להתוס' ז"ל אהא ברייתא גופה ד"ה יפה כח וכו' שהק' קושית ה"המ ז"ל וק"ל דלפי שיטת הש"ס נראה דלק"מ וכמ"ש וצ"ל דדעת התוס' ז"ל כפי דעת רבינו ז"ל כפי שיטת ה"המ ז"ל או שנאמר דקו' התוס' לפום מאי דסא"ד למימר אפילו בחד וכמ"ש מוהרש"א ז"ל בדבור הקודם לזה ותירוץ ה"המ כתי' התוס' ז"ל:
עוד הקשה הרב המגיד ז"ל כיון דמסיק מ"ד תרי אפילו בחד סגיא אמאי לא פסק רבינו ז"ל אפילו ביחיד ע"ש ולע"ד נראה דרבינו ז"ל העתיק הברייתא בצורתה דצריך שנים כי היכי דלהוו עליה סהדי ואמר ר"ן אם מודים ז"לז אפילו ביחיד וזה לא ביאר רבינו ז"ל או משום שהעתיק לישנא דרשב"ג או משום מלתא דפשיטא דכיון שע"י קנין ומודים ז"לז מהיכא תיתי לומר שאינה פשרה גמו' היא לפי"ז דעת הרי"ף והרמב"ם והרא"ש ז"ל אפילו ביחיד מהנייא ע"י קנין כששניהם מודים וא"כ בנ"ד שנעשית ע"י יחיד ושלא בקנין לאו ממשא אית בה:
ואם לחשוך אדם לומר והלא כתב הרב"י ז"ל סימן י"ב בשם תשו' הריטב"א ז"ל ופסק אותה בשלחנו דאם קבל גזרת הפשרנים אינו יכול לחזור אפי' שלא ע"י קנין יעו"ש וא"כ הכא דביחיד מהניא ולא מחסרא אלא פירעון הפשרה במקום הקנין א"כ פשרה גמורה היא אף אתה אמור לו דמאן דדמה הא לא חש לקמחיה חדא דכבר מלתא אמורה דפשרה ביחיד לא מהניא אלא כששניהם מודים והכא התובע מכחיש שלעולם לא קבל המעות בתורת פשרה ועוד והן לו שקבל פירעון מפאת פשרה כל אימת דבעי למהדר מצי הדר ביה אבל נתבע לא מצי הדר ביה והרי שלך לפניך מ"ש הרב העיטור ז"ל בדין פשרה דף מ"ח ע"ד ז"ל ומסתברא דפשרה בלא קנין ופרע ליה ההיא פשרה בקנין הוא לגבי תובע ונתבע לא מצי הדר ביה אבל תובע מצי הדר ביה להרי"ף ז"ל בתשו' עכ"ל וביאור כונתו רצויה היא שפירעון הפשרה בקנין הוא להנאת התובע לענין שהנתבע לא מצי. הדר ביה אבל תובע אלים כחיה ומצי הדר ביה הרי לך דפריעת הממון אינה בקנין אלא להנאתו אבל אי בעי הדר ביה מצי: ומעתה מ"ש הריטב"א ז"ל שאם הנתבע קבל בשטר אינו יכול לחזור בו וכתב מ"ש בעל העיטור פירעון לאו דוקא עכ"ל היינו דוקא נתבע לא מצי הדר אלא דהריטב"א ז"ל לא נחית אלא לגבי נתבע שכך שאלוהו אבל ודאי דיודה דהתובע מצי הדר ביה כי עיקר לימודו מדברי הרב בעל העיטור ז"ל וכאמור:
וראיתי להכנ"הג ז"ל בח"ב בהגהב"י אות ד' שהרבה להק' על המפרשים דדוקא נתבע לא מצי הדר ביה אבל תובע מצי הדר ביה וכתב וחש ליה לזרעא דאבא דלימא הכי וכו' והחליט הדבר דכ"ש תובע דלא מצי הדר ביה עש"ב ובודאי שלא ראה דברי ב"העי הללו ולכך כ' כן ואם אמור יאמר דאלים שטר מפירעון דהריטב"א ז"ל מארי דהאי דינא כתב וז"ל ומ"ש ב"העיט פירעון לאו דוקא עכ"ל עין רואה דודאי פשיטא ליה דפירעון אלים טפי ולא יהיה הבא מכחו יותר מכחו דזה ודאי לא ניתן ליאמר ודוק ועיין בשו"ת משפטים ישרים סי' ט"ו:
וע"ל מטעמא אחרינא לומר דהאי פשרה לית בה מששא מחמת כי התובע טוען כי בשעת הפשרה לא נמצא בידי הכת"י גם לא היו עדים והן עתה מצאתי און לי הכת"י וגם ע"א שמביאו לידי שבועה דאורייתא ומעתה הוי פשרה בטעות ומנא אמינא לה ממ"ש הרב העיטור ז"ל ומביאו גם הנמק"י ז"ל לשם גם הרב"י ז"ל בס"סי י"ב שאם לא מצא השטר וכו' יכול לחזור עש"ב: ואם נפשך לומר ולקיים הפשרה אפילו בלא קנין מחמת שנעשית ע"י איש חיל טוב הארץ ומצינו למרדכי ז"ל בפ"ק דסנהדרין דרין והרב"ח והכנ"הג ז"ל ח"א שכתבו משמו שאם נעשית ע"י טובי העיר מהניא אפי' בלא קנין אף אני אענה יאה עניות"א להאומר הויא מכמה אנפין חדא דכיון שכתבתי משם בע"הע ז"ל דאפילו כשנעשית בקנין כדין כל פושרי פשרה אם לא נמצא בידו השטר או שלא מצא עדים וראיה יכול לחזור בו ועוד דהמרדכי לא אמר דמהנייא ע"י טובי העיר בלא קנין אלא דוקא בג' והרי שלך לפניך דברי המרדכי ורבינו יוסף הלוי ז"ל חלוק בזה וכתב דבג' פשרנים לא בעי קנין וכ"ש אם נעשה במעמד טובי העיר וכו' עכ"ל א"כ דעתיה דרבינו יוסף ז"ל לומר דוקא בג' ואפילו בג' הדיוטות וכ"ש אם הם טובי העיר אבל בתרי וכ"ש בחד לא מידי מהניא ועוד דכד תדוק שפיר אשכחת דמלתיה דרבי' ז"ל לאו בת סמכא היא דטעמיה דרב יוסף לומר דהכרח רב אשי שהכריח למ"ד בשלשה מוכרח שלא בקנין דאי לא ליקנו מניה תרי ולהוו עליה סהדי וכו' ולא אדחייא מהלכה ומאי דמסקינן והלכה פשרה צריכה קנין וכו' היינו למ"ד תרי או חד ודלא כרש"י והתוס' ז"ל אבל לדעת רש"י והתוס' דאפילו בשלשה מהנייא שלא ע"י קנין אפילו שיהיו טובי העיר ועיני העדה לאו מידי אית בה ודוק היטב:
ועוד שכבר כתבתי דהתובע לא גמר הפשרה ובעינן תרי כי היכי דלהוו עליה סהדי וכמו שהארכתי בדבר מעתה כיון שנתברר דהאי פשרה לית בה מששא ומצי הדר ביה נתבע ומאי דקמהדר ליה שמעון שהחוב הוא על המלך וכו' וכמו שנתבאר בשאלה באורך נ"ל לכאורה דראובן ישבע על זה ויטול כיון שכת"י בידו ואע"ג דבכ"י בעלמא אמרינן דישבע ויפטר דלא מצי אמ"ל שטרך בידי מאי בעי וכמדובר בטור ש"ע סי' ס"ט ע"ש הכא נ"ל דהוי כמו כת"י שיש בו נאמנות כיון שקבל ע"ע וכשאפרענו הסך הנז' אטול הכת"י הנז' נמצא דכל עוד שלא לקח הכת"י אנו דנין אותו שהוא מקויים בנאמנות. אבל מה אעשה דיש סוברים דאין זה במשמעות הכת"י להיות בו דין נאמנות וסמכו דבריהם דהכי אורחייהו למכתב בלשון ישמעאל ואף את"ל דאיכא לפרש הכי ואיכא לפרש הכי מ"מ יד בעל השטר על התחתונה וכמו שנתבאר בסי' ס"ב ע"ש וא"כ הדר דינא ששמעון ישבע שבועה דאורייתא לפי שיש לו עד א' שלא אמר לראובן שאכתו' לך הכת"י ואני אפרע לך ואפטר גם ישבע לו שבועה שלא העלה הסך בחשבון עם המלך וגם בזה יש עד אחד מסייעו שנפרע שמעון מאת המלך וא"כ חייב שבועה זה נ"ל ברור כשמש בצהרים ועיין להמש"ל ז"ל בפכ"ו מה' מלוה דין ד' ע"ש: