ספר משכנות הרועים· רבי עוזיאל אלחאייק
פ"א · אות עד
פריעת ב"ח מאוחר במקום שיש ב"ח מוקדם. ראובן נושים בו שמ' ולוי וחובו של שמעון קדום משל לוי וראובן לית ליה מגרמיה כלום אלא שט"ח על יהודה וכשאלצו ולחצו לוי לראובן לאמר תנה את נש'י עמד ומסר לו השט"ח ההוא והמחהו אצל יהודה במע"ג ויהי כשמוע שמעון היטב חרה לו ודינא קא תבע כי חובו קדם ולו משפט הבכורה ולוי השב ישיב כי מן השמים זכו לו ואכל הלה וחדי עמד השואל ושאל כדת מה לעשות יורה המורה לצדקה ויבא שכמ"ה:
זאת אשיב בריש כל מראי"ן נחזי אנן בתפיסת השט"ח אי מהניא או לא. הלא זה הדבר נפתח בגדולים כמו שהובא במרן ב"י א"הע סי' צ"ג וע"ש בהכנ"הג בהגהב"י אות ע"ה ע"ש ומסתברא דע"כ לא פליגי רבוותא אלא בתפיסה בעלמא דבהכי מיירו רבנן ז"ל אבל כל שמסרו לו הב"ח מדעתו והקנהו לו בכתי' ומסירה כדחזי מודים כ"ע דזכה לו המקבל ואין לזרים אתו איברא דאכתי לא איפרוק דהא מצי מחיל ליה ללוה וכדאמר שמואל המוכר שט"ח לחבירו וחזר ומחלו מחול וכמו כן פסק מרן בש"ע כמדובר. האמנם אלם צדק בנ"ד כי ראובן הלזה איש תככים ובא עד השברי"ם ואין לו במה לפרוע וכבר מכר השט"ח למי שנושה בו באנו למחלוקת גאוני בתראי אי מצי מחיל או לא כמ"ש מור"ם ז"ל בסי' ס"ו סכ"ה ואעפ"י שהרב ש"ך ז"ל סק"ץ פסק כמ"ד דאינו יכול למחול מ"מ הא הטיל בה תנאה דדוקא אם עדיין הוא חייב לו בלא"ה אבל אם מכרו לו בפירעון חובו יכול למחול ע"ש. והאמת שלא נתקררה דעתי מחילוק הלזה. ועמיתי בתורה ארי שבחבורה ה' בעל ערך השלחן נר"ו הראני אות"ו שדעת הרשב"א ז"ל הובא במקובצת בפ"ב דכתובות במ"ד לדף י"ט בד"ה כגון שחב לאחרים וכו' ע"ש שהק' לתירוץ הראב"ד ז"ל מהך דפ' החובל וע"ז אומ' ואנא גברא חזינא תיובתא לא חזינא וכו' ופרקינן בין במוכרת לאחרים בין במוכרת לניזק בעצמו יכולה היא למחול לבעל דאפילו כי מכרה לניזק עצמו משעה שמכרה לו נמחל שעבוד נזקיו וחזרה ומחלה וכו' עש"ב והתם בדלית לה דא"א היא ע"ש. אמור מעתה דינא הוא היכא שמכרו לו בפירעון חובו יכול למחול א"כ ה"ה נמי אם המחהו אצל אחר השני זכה דמ"ל מחל מ"ל זיכהו לו במע"ג. ואולם לענ"ד אע"ג דמצי מחיל הא מיהא לזכותו לאחר אינו רשאי ולא אהנו מעשיו ולא מבעיא לדעת הש"ך ז"ל שנטה לד' הרי"ף ז"ל וכמה מרבוותא דס"ל דמכירת שטרות דאורייתא ורצה להסכים לזה גם דעת מרן ז"ל בש"ע כמ"ש סק"א אלא דבסק"פא מצדד בזה ע"ש והנה רבוותא מקהו אקהתא למ"ד מכירת שטרות מדאורייתא. א"כ אמאי אם מחלו מחול ומכח קו' זו סברי מרנן נו"ן דמכירת שטרות אינה אלא מדרבנן ומחילה מדאורייתא ואתי דאורייתא ומפקע מכירה דרבנן כמ"ש במקובצת בפרק הכותב במ"ד לדף פ"א ע"ש ולמ"ד מכירת שטרות מדאורייתא תי' דהמלוה יש לו על הלוה ב' שעבודים שעבוד הגוף ושעבוד ממון מדין ערב דנכסוהי דבר נש אינון ערבין ליה כדא' בבכורות דמ"ח ושעבוד הגוף מדין עבד לוה לאיש מלוה הילכך כשמוכר השט"ח לחבירו אינו נמכר אלא שעבוד הממון ולא שעבוד הגוף ולכי הדר מלוה ומחל ליה הא פקע מניה שעבוד הגוף וכיון דלוה מפטר ממילא גם הערב דהיינו נכסיו פטירי ועטירי כמ"ש הר"ן ז"ל שם בפרק הכותב ע"ש ואתייא מחילה דאורייתא ומפקע למכר דרבנן דקליש פורתא דהא לא מצי לאקנויי ליה מלוה ללוקח שעבוד הגוף דאית ליה לגבי לוה אבל במעמד ג' דאין קנייתו אלא מדרבנן דהלכתא בלא טעמא נהי דאלמוה לתקנתייהו דאם חזר ומחלו אינו מחול היינו משום תקנת השוק למסמך דעת המוכרים כמו שהאריך בזה הרב ש"ך ז"ל רי"סי ק"א ע"ש אבל להפקיע מכירה דאורייתא לא אלמוה רבנן ואפילו לדידן דקי"ל כמ"ד דמכירת שטרות א"א מדרבנן וכמו שהארכתי בזה בעניו' במערכת אות מ"ם מדין מכירת שטרות בס"ד אפי"ה לא זכה הב' וטעמא דידיה הוא דבשלמא כשמוחל לו חובו מצי אמר לוה ללוקח מכח מאן אתית מכח מלוה הא איהו אחולי אחיל גבי כמ"ש במקו' בפרק הכותב שם אבל לנתק כחו מהלוה ולמוסרו לאחר דלא אחולי אחיל הוא פשיטא לענ"ד דאין שומעין לו ולא אהני לרמאה רמאותיה ולדבר הזה הסכימו עמי אחי ורעי יושבי על מדין שמהם תורה יוצאה בהנומא:
וזה הדבר אשר שלח אלי במכתב למ"ר הוא אחינו הר"ב ערך השלחן נר"ו. למרבה המשרה המורה לצדקה הרב נר"ו יאיר:
אחדש"ו כת"ר כדת מה לעשות נלע"ד שזכה הראשון במכירת השטר ואין בע"ח גובה ממנו שהרי כתב הטור ומרן בסי' קי"א סכ"ג וז"ל אם יש ללוה שני מלוים שהלוו לו ובאים כאחד לגבות מב"ח שלו אם הלוה הלוה לב"ח בשטר לאחר שלוה ממנו הוא ב' יחלוקו ואם תפס אחד מהם זכה בתפיסתו וה"נ כיון שקנה השט"ח נראה דהויא תפיסה ואע"ג דכתב רבינו ירוחם ז"ל ופסקו מור"ם ז"ל סי' ק"ד ס"ג. דאם תפס שטרות אפילו המוקדם לא הוי כתפס ממון ויחלוקו ה"ד בלא קנין אבל אם. הקנה לו בכת"ומ הויא תפיסה כדמוכח מדברי הרשב"א סי' תתקי"ד והביאו מרן בב"י שם וכ"הג קי"ל בסי' ר"ט ס"ד גבי מוכר דבר שלא בא לעולם דאפילו לא. תפס אלא כתב לו שטר ומסרו לו כמאן דתפס דמי וה"נ דכוותה:
וכן מצאתי לה' המבי"ט ז"ל ח"ב סי' קס"ד וז"ל אם יתברר שמסר בידו השטר והקנה לו בכתיבה ומסירה א"ל דיכול לגבות מהם ולא ב"ח אחר קדום כי אפילו מכירה זו מדבריהם ויכול בעל השטר למחול וכו' וכ"ש אם כת"ומ של שטרות אלו היה על ידי ב"ד דדבר פשוט שאין ב"ח מוקדם יכול לגבות מהם שהרי כ' בצרור הכסף תלמיד הרשב"א ז"ל שאם גבו שטרות ע"י ב"ד שאין בע"הש יכול למחול וכיון שאינו יכול למחול הרי הוא כגבוי וכו' ע"ש הרי דס"ל דאע"ג דהיה יכול למחול אם לא גבו אותו ע"י הב"ד אפי"ה אין ב"ח קדום גובה ממנו וה"נ זכה הא' ואע"ג דטעמא דיכול למחול משום דעדיין גוף הלוה משועבד למלוה וע"י מחילה פקע שעבוד הגוף וממילא פקע שעבוד ממון מדין ערב וה"נ במעמ"ג פקע שעבוד הגוף ונסתלק ומה"ט אינו יכול למחול מ"מ נראה דטעמא דיכול למחול משום דשעבוד הגוף נשאר למלוה דאילו למ"ד מכירת שטרות דרבנן ודאי במחילה דאורייתא מפקעא מכירה דרבנן ובמע"ג אע"ג דהוי דרבנן משום תקנת השוק אלמוה ועשאוה כדאורייתא שאינו יכול למחול וא"כ מע"ג לא פקע מכירת שטרות דאורייתא עכ"ד מנ"ר נר"ו ולא כן אנכי עמדי שהרי בע"הת ז"ל שער נ"א ס"ו ס"ל כדעת הרי"ף ז"ל דמכירת שטרות דרבנן ובסוף שער כ"ח כ' טעמא ושם קאמר דיכול למחול אחר שמכרו משום דאמרינן אכתי דמאן דזבניה איתיה גביה דהא מצי למימר ליה אידך לאו בע"ד דידו את אבל הכא כיון דאודי ליה חבריה דיהיב ליה וכו' וכבר נסתלק הא' וכו' ע"ש הרי דס"ל דקנין שטרות דרבנן והא דיכול למחול משום דלא נסתלק המלוה אבל ע"י מעמ"ג נסתלק מהכל וכ"כ הרא"ש ז"ל בפ"ק דגיטין וז"ל אבל מוכר שט"ח וכו' אין קנין נתפס בו להקנות אותו שעבוד ללוקח הילכך נשאר זכות למלוה בו ומחילתו מחי' אבל מע"ג עיקר הקנין וכו' משום תקנת השוק וכו' וכמו שתקנו שנכסי הלוה ישתעבדו לשני בלא קנין משום תקנת השוק תקנו גביה שגופו ישתעבד לב' ולא יוכל הא' למחול וא"כ בטלה עיקר התקנה וכו' ע"ש ובתשו' ובפ' הכותב ס"ל דקנין שטרות דרבנן אלמא משמע דאפילו דמכירת שטרות דרבנן אינו יכול למחול אלא משום דיש לו זכות להמלוה וה"נ דעת מרן ז"ל דמכירת שטרות דרבנן דרבינו הביא דברי הרי"ף והרמב"ם והרא"ש ז"ל דס"ל הכי וכבר כ' בהקדמתו דג' אלה עמודי הוראה במקום ששנים מהם מסכימים לד' א' הלכה כמותם וכ"ש כשכולם מסכימים לדעת א' ומרן דפסק בישראל שמכר לגוי כאילו מכר לישראל ס"ל דאפילו למ"ד מכירת שטרות דרבנן יכול למכור לגוי. והריטב"א ז"ל לרווחא דמלתא קאמר כמ"ש הר"ב ש"ך ז"ל ומוהרמ"ח בתשו' סי' י"ב ע"ש אלא נראה דלכ"ע לא פקעה מכירת שטרות ע"י מעמ"ג דלא פקע שעבוד הגוף ע"י מעמ"ג אלא בגררא דשעבוד נכסים ומע"ג פקע משום תקנת השוק ועיקר התקנה לשעבוד נכסי' ולא התקינו ג"כ שעבוד הגוף ולא יפקיעו שעבוד הנכסים ע"י מחילה כמ"ש הרא"ש ז"ל בפ"ק דגיטין א"כ כשמכר כבר שעבוד הנכסים לא שייך תקנת השוק דשעבוד הגוף לבדו אינו. נמכר ובגררא דשעבוד הנכסי' התקינו שעבוד הגוף לשני כנלע"ד ותשובת מור נר"ו מהרה תצמיח ותופיע אור בבית מדרשנו ושלמא' רבא למר ניהו רבא נר"ו:
ע"ה יצחק טייב ישצ"ו. וזאת תשובתי דבק מאת מרא ודאין דין אמת לאמתו הרב מוהרי"ט נר"ו. אחר דרישת שלומו כמשפט לאוהבי שמו זאת או"ת מקבלה ואילך כתבא די רשים פעולת צדיק ויזר"ח יצחק באר"ש ההיא והאר"ש האירה מכבודו אורו עיני או"ר בעד או"ר עין רואה שם שם לו דין ודברים בענין תפיסת השטר והלא כה דברי מידי דברי בו פה אל פה יחדתי אליו הדבור ענין פלוגתא דרבוותא' בתפיסת השטרות ודברי מרן בא"הע ותשו' הרשב"א ז"ל סי' תקי"ד בכל חוקותיו כאשר באו הדברים ראשית מאמר הוא דמאי דאנהרינהו לעיינין עמ"ש הטור ומרן ז"ל סי' קי"א סכ"ג כמדובר בדברי קדשו התם שאני דלוה ואח"כ הלוה והלוה דדינא הוא דיחלוקו אמטו להכי אהנייא להו תפיסתו אפילו בלא כתיבה ומסירה כמ"ש בדברי הבע"הת ז"ל בסוף שער מ"ג ובטור שם. דמדינא קא זכי מדר"ן אלא משום דחבירו נמי זכה בשעבוד זה אהניא ליה תפיסתו כיון דהלוה לית ליה מגרמיה כלום אלא הנך שטרי והיינו דר"ן כמ"ש בטוש"ע שם ובסי' פ"ו ע"ש. אמנם ההיא דסי' ק"ד מיירי בדאית ליה נכסי אלא שאינן כדאים ושוים ז"לז וכן מתבאר מדברי הטור ומרן ברס"י הלזה והך דסי' ר"ט שה שהביא כת"ר אחה"ר לע"ד דלא דמייא כלל ואינה אלא לדוגמא בעלמא דהתם משום דתפיסת הפרי מפקעת דבר שלא בא לעולם דאי שמיט ואכיל לא מפקינן מניה ס"ל להגה"מיי והת"הד ז"ל דשטר נמי מפקיע טענת דבר שלב"ל כגון שכבר יצאו הפירות לעולם דחשיב ליה דשמיט ואכיל סברי מרנן דשטר במקום שמיט כמ"ש הסמ"ע ז"ל ואפילו לדעת הרב בני יעקב ז"ל דס"ל דמהני השטר אפילו קודם יציאת הפירות לעולם מ"מ אכתי לא דמיין אהדדי דוק ותשכח ומה שהביא ג"כ כת"ר מתשו' המבי"ט ח"ב סי' קס"ד קושטא קאי כעת ואינו מצוי עמי במחיצתי אפס קצהו ראיתי שהביא הרב כנ"הג ז"ל בסי' ס"ו בהג"הטו אות ס' ובסימן ק"ד בהג"הט אות ך' ע"ש: