אור ברסלב
ספר משכנות הרועים פ"א › אות מז

ספר משכנות הרועים· רבי עוזיאל אלחאייק

פ"א · אות מז

אות מו

פנקס ראובן גברא דאמיד מיקירי ארעא דבק מאח עצמי ובשרי הגיע זמנו להפטר וחל"ש והניח זרעו אחריו ומכללם בן קטן ואחר עבור יום או יומים בא שמעון ואמר הלא תדעו כי קניתי סחורה אני ואביכם חלק כחלק ומכרנו ממנה באשראי לסוחר א' משאינם בני ברית ולפי שאביכם כביר מצאה ידו ולו שם בגדולים בחצר בית המלך נכתב השט"ח העולה בעש"ג ע"ש אביכם להשתדל בפירעון בזמנו ומשקל הסחורה שקנה הגוי הלוה כ"וך ועדיין מונח ושמור אצל אביכם מאותה סחו' משקל כ"וך וכך תמצאו כתוב בפנקס אביכם אז עמד הבן הגדול פשפ"ש ול"ו מצא במספר במשקל כאשר דבר שמעון ונמצא כתב בספר מכה"י אביו הדברים כהוייתן אין חסר אין יתר. עמד השואל ושאל אם מוציאין מהיורשים בכח אמתלאות הללו ואפילו שמכללם יתום קטן מצורף לזה כת"י אביהם יורה ה המורה לצדקה ויבא שכמ"ה:

זאת אשיב ראשי פרקים לתשובת הקיצור כי עת לחננה כי בא מועד בע"ה מודעת זאת מ"ש הרא"ש המעוז ז"ל בתשו' כלל פ"ו והובאה בטור סי' צ"א סי"ד בקיצור שנשאל בראובן שמסר לשמעון אלף זהובים לעסק ובתוך ד"ח נפטר שמעון בלא צואה ואח"מ שמעון יצא פנקס וכו' ופסק דמוציאין אפילו מיתום קטן וכן פסק מרן ז"ל בש"ע שם ס"ה ובסוף סי' ק"ז פסק מרן בש"ע דאין להוציא מהיתומים מה שנמצא כתוב בפנקס אביהם ע"ש והיא תשו' הרשב"א שהביא בב"י שם ולשון הסמ"ע מכוונים כלשון מרן בש"ע שתלה הדבר במה שיש רגלים לדבר שמ"ש בפנקס הוא אמת והרב ש"ך ז"ל לא נחה דעתו מזה דאכתי איכא למיחש דהדר פרעיה אלא דהתם מיירי שמת בתוך זמנו ושיש לכוין ג"כ בזה בדברי הסמ"ע עם שאינו מדוקדק ע"ש ואחה"ר נמצא העיקר חסר בדברי מרן ז"ל בש"ע דלא תלה כיפי לפנקס אלא משום שיש רגלים לדבר ור"ל ומתברר יפה מהפנקס שלא פרעו באיזה צד ואופן שיראה לב"ד ומכללם תוך זמנו וכיוצא בו. ומצאתי למרן בבד"ה סי' ס"ט שהביא לתשו' הרשב"ץ בשם בע"הת ז"ל דמשוה מה שנמצא כתוב בפנקסו למת בתוך זמנו ומת בנדויו והודה בשעת מיתה והיא ל'ו נדפס'ה בח"א סי' ל"ב ע"ש וכתב עלה מרן בבד"ה שם דפנקס עדיף מכת"י דכיון דבידו הוא הו"ל למוחקו או לכתוב פרעונו כנגדו וכיון שלא עשה כן מוכחא מלתא שלא פרע וגובין מן היורשין אפילו לאחר זמנו ע"ש ובח"ב סי' קצ"ד ביאר דפנקס הוי כחייב מודה ע"ש ולכאורה דברי הרב דלא כמאן דלהרשב"א ז"ל הפנקס אינו מעלה ואינו מוריד דמאי דלא כתב פרעונו אמור עידניה אנסיה וגם שלא כדברי הרא"ש והטור ז"ל דסתמיות דבריהם יוכיחו משום דאיכא רגלים לדבר שמ"ש הוא אמת וכמו שהעתיק הש"ע וכמ"ש הסמ"ע כמדובר א"כ ק' על מרן הב"י שהעתיק תשו' הרשב"ץ ז"ל הלזו ולא אמר עלה ולא מידי אלא דטעמא טעים שהיה בידו לכתוב ולא כתב מוכחא מלתא דלא פרע וכן מצאתי לו בח"ב סי' קמ"ג שתלה הדבר בדאיכא רגלים לדבר והביא בסו"ד תשו' הרא"ש ז"ל דכלל פ"ו שהביא הטור סי' צ"א ע"ש. שו"ר להרב כנ"הג שם אות מ"ו בהגהב"י שכתב ע"ד מרן בבד"ה שכ"כ הרדב"ז ח"א סי' קמ"ח וה' המבי"ט ז"ל ח"א סי' ע"ד ותמה על שלשת הרועים איך אפשר להיות מ"ש בפנקס אלים טפי משטר חתום עליו שאינו גובה אלא בשבועה ובפנקס כתוב גובה שלא בשבועה דהוי כמודה בשעת מיתה והרדב"ז ז"ל כתב אפילו מיתומים קטנים והסכימה דעתו דעת עליון דהרשב"ץ ז"ל מיירי כשמת בתוך זמנו ושלא כדברי מר"ן והרדב"ז וה' המבי"ט ז"ל ושמה שכ' הרשב"ץ ז"ל ואם היה בתוך זמנו קאי נמי אפנקס ע"ש עד בשחק שכך עלה בדעתי דעת הדיוט האמנם לא נתקררה דעתי דא"ה הכי הו"ל למכתב שאם היה חייב בכת"י או נמצא בפנקסו שהוא חייב לו ומת תוך זמנו או נדוהו וכו' ולא לכתוב דין הפנקס אחרי אומרו דמת תוך זמנו או נדוהו וכו' דוק ותשכח. ומה גם אחרי ראותי תשו' הרשב"ץ שבח"ב סי' קצ"ד כי שם קרי בחיל דהפנקס חשוב כמי שהודה בשעת מיתה ע"ש ומרן ז"ל דבר ה' בפיהו אמת גם הרדב"ז ז"ל שם בסו"ד כ"כ אלא דהוק"ל וכי עדיף הפנקס מכת"י דקי"ל דנאמן לומר פרעתי ותירץ דפנקס עדיף וטעמא טעים כמ"ש מרן ז"ל בב"י לדברי הרשב"ץ ז"ל הנאמרים באמת והוא ז"ל לא ראה דברי הרשב"ץ ז"ל וקיים הלכה זו כדעתו וכטעמיה דמרן ז"ל וה' כנ"הג בתשו' ח"א סי' ע"ד דע"ט ע"ג החזיק ג"כ במ"ש בכנ"הג אלא דנטיו אשוריו ממ"ש בכנ"הג שתשלום דברי מרן בבד"ה אינם דעת עצמו אלא שהם דברי הרשב"ץ ז"ל ע"ע:

תבנא לדיננא שבדעת הרא"ש והרשב"א ז"ל חלוקים בעיסתן הסמ"ע והש"ך דלדעת הסמ"ע אפילו לאחר הזמן אם יש רגלים לדבר מוציאין מהיתומים וכמשמעות דברי הטור ז"ל שם וכדברי מרן ז"ל בש"ע וכמו שהוא מבואר יותר בדברי הרא"ש ז"ל בתשו' וכן נראה דעת הרשב"ש ז"ל בתשו' סוף סי' י"ד שכתב וז"ל ומענין הנמצא בפנקס המיתנא וכו' ונשאר עלי כ"וך חייבים היורשים לתת מה שכתוב בו לפי שרגלים לדבר שבדקדוק כ"כ וכ"כ הרא"ש ז"ל בפנקס כל שרגלים לדבר שבדקדוק נכתב גובים אפילו מהיתומים וכו' וכ"כ א"א הרשב"ץ ז"ל בתשו' עכ"ל עין רואה שהרב תלי זייניה במה שרגלים לדבר שנכתב אמת ואולם חזות קשה הוגד לי מ"ש בסי' תס"ט מי שתבע היורשים ע"ש יתנוהו לו אחר שנשבע שלא נפרע מאביהם וכו' עכ"ל ובאמת שדבריו ז"ל באו בתכלית הקיצור שלא הצריך שיהא רגלים לדבר שמ"ש בפנקס הוא אמת כמו שכתב הרא"ש ז"ל והרב עצמו בסוף סימן י"ד אשר הובאת לך גם אש'ור להרא"ש ז"ל בכלל ק"ג סי' ג' דפסיק ותני שלא להוציא מהיתומים בטענת הפנקס שמא נתפרע ולא נמחק ע"ש ופסקה הטור בסי' ר"ץ סל"ו והיינו ודאי משום דליכא רגלים לדבר שמ"ש בפנקס הוא אמת והטור עצמו בסי' צ"א הביא תשובת אביו שבכלל פ"ו וע"כ משום דהתם דאיכא רגלים לדבר כמבואר בדברי הטור שם וע"כ לומר דבהכי מיירי הרשב"ץ ז"ל ואעפ"י שלא פירש שוחותיו וגם ראיתי להרשב"ץ ז"ל ח"ב סי' קצ"ו שהאריך להוכיח דאין להוציא ממון בכח הפנקס ובסו"ד הביא תשו' הרא"ש ז"ל שבכלל ק"ג ע"ש והיינו ודאי כדכתיב' בעניו' ולשם כלל ק"ג סי' ב' דיפה כח הפנקס להשביע על מה שכתוב בו שהוא אמת ע"ש ואינו ענין לזה דבעל הפנקס עודנו חי ונותן דעתו ולבו כמו שהאריך שם ועיין במורם סי' צ"א ס"ד:

ותבט. עיני לאבי התעודה הרב מוהרימ"ט ז"ל בתשו' בח"מ סי' קכ"ד דק"ל ע"א שהשוה את החלוקים הרשב"א והרא"ש ז"ל דנדון הרא"ש ז"ל שאני שיש רגלים לדבר שכותב על ענייניו ולא יחטיא השערה ממנו נקח וכו' ע"ש אמנם דעת הש"ך בסי' ק"ז דרגלים לדבר לא מהני בטענת פרעתי אלא דמיירי שהיה תוך זמנו דבהכי מיירי מרן ז"ל בסי' צ"א שהם מדברי הרא"ש ז"ל כלל וכו' ע"ש הן אמת שבדברי הרא"ש ז"ל מבואר כמ"ש ואפילו אם היה המלוה תובעם היה הלוה יכול לעכב כמו תוך זמנו וכו' ועוד מטעם שפי' חשוב תוך זמנו ואף באלו ההוכחות לא טענינן ליתמי פרעתי וכו' דלא חיישינן להתפסת צררי תוך זמנו וכו' עכ"ל האמנם המדקדק בדברי הרא"ש ז"ל שם יראה יראה שע"י אותם ההוכחות די והותר וכמו שסיים אח"ך וז"ל ועוד יש להביא ראיה מפנקסו שהאדם רגיל לעשות בתוך ביתו ולכתוב בו כל ענייניו ממתני' וכו' עכ"ל ע"ש ר"ל דאם באנו לדון אותו ענין תוך זמנו א"צ לאותם ההוכחות ואם אינו חשוב תוך זמנו מתקיימת ההוראה להוציא מהיתומים ע"י אותם ההוכחות דוק ותשכח משו"ה הטור והש"ע לא תלו הדבר אלא כשיש רגלים לדבר אבל אם היה בתוך הזמן פשי' ופשוט כנלע"ד הקצרה ונלע"ד דהרא"ש גופיה לא פסיקא ליה דחשיב הך עובדא תוך זמנו אלא אי כתוב בפנקס שחייב לפ' מנה לפורעו לזמן פ' ומת תוך הזמן אז ליכא מ"ד דאינו מוציא מהיתומים:

וראיתי לה' מוהראנ"ח ז"ל ח"א סי' ט"ו שנשאל על פנקס שכתוב בו שקבל מנכסי פ' כ"וך ומת והשיב דראוי לסמוך עליו והביא תשובה הלזו ואח"כ כתב וכל מה שצריך לעיין בזה אין חיישינן לפירעון ונטעון ליורשים וכו' ע"ש ויש להרגיש בדבריו דתק"ל לדברי הרא"ש ז"ל נהי דחשבינן לפנקס שמ"ש בו הוא אמת מ"מ ניחוש לפירעון ואיך פסק ז"ל להוציא מהיתומים ולא טענינן להו אלא נראה דס"ל דעל סמך מ"ש דחשיב תוך זמנו והיינו כדעת הש"ך. גם הרב מוהרשד"ם בח"המ סימן כ"ב נשאל שאלה זו שנשאל עליה מוהראנ"ח ז"ל והשיב דהוי בתוך הזמן וכמ"ש מוהראנ"ח ז"ל שם ואח"כ כתב וז"ל ואעפ"י שאין כאן שטר מהחוב ולא הודאת החייב מ"מ דבר זה ברור מאד כמו שהוא שטר ויותר וראיה לדבר תשו' הרא"ש ז"ל וכו' והחזיר לראובן מעותיו גם בנ"ד וכו' עכ"ל ומדבריו אתה למד שאחר שהחזיק הענין תוך זמנו הדר ק"ל שאין כאן שטר מהחוב ואהא מייתי תשובת הרא"ש ז"ל דמשום דחשבינן ליה כתוך זמנו ורגלים לדבר החזיר לראובן מעותיו גם בנ"ד וכו' עכ"ל ומאי דמוקי הכנ"הג דברי הרשב"ץ ז"ל שהביא מרן ז"ל בבד"ה דמיירי דווקא תוך זמנו לא נחה דעת מזה הרב משאת משה בח"המ סוף סי' ל"ה עש"ב גם ה' מוהריק"ש ז"ל בהגהותיו סי' ס"ט הביא דברי הרשב"ץ ומ"ש עליו דאפילו לאחר זמנו וכתב ע"ז וז"ל וראיתי כן שעשו מעשה לפני חכמי הדורות שלפנינו עכ"ל ולכל הדברות אשר העתיקו אנשי חזקיה"ו לתרץ דברי הרשב"א ז"ל לדברי הרא"ש ז"ל דמר אמר חדא ומא"ח ול"פ אכתי לא איפרוק מחולשא מ"ש הרשב"א ז"ל דאין לסמוך עמ"ש בפנקס ממה שלא כתב הפירעון בפנקס דאמור מ"המ אנסיה ומייתי סייעתא למלתיה מפרק המוכר גבי שטר כיס דף ע' ע"ש כיון דמארי דביתא תלי זייניה באונסא דמ"המ מ"ל דאיכא רגלים לדליכא רגלים מ"ל תוך זמנו לאחר זמנו גם לדברי הרשב"ץ ז"ל לפי מ"ש מרן ז"ל בב"י והמבי"ט ז"ל טעמו משום דהפנקס בידו וכו' הו"ל לצוות את ביתו כי פר'וע הוא אע"ג דבידו הוא לצוות אפי"ה לדייני א"י דאימור מ"המ אנסיה דכוותה בפנקס אע"ג דבידו לכתוב מה שפרע אמרינן דמ"המ הוא דאנסיה וקי"ל כדייני א"י דאינו גובה אלא מחנה כמ"ש בטוש"ע סימן ק"ח ע"ש. ואפשר לחלק דע"כ לא פליגי דייני גולה ודייני א"י אלא בצוואה דאין דרך לצוות אלא בשעת מיתה כמ"ש רשב"ם ז"ל שם אבל הפנקס שבידו לכתוב כל אימת דבעי אם איתא דפרעיה לא הוה משתמט מלכתוב בפנקסו אלא דאכתי ק' דחיישינן דפרעיה ואנסיה מ"המ לאלתר ועיין לה' פרק מט"א ז"ל ח"א סוף סי' מ"ד שהביא דברי הרשב"א ז"ל והרא"ש ז"ל ומה שתירץ הרב מוהרימ"ט ז"ל ומה שהוליד שאינו נאמן לומר פרעתי ע"ש ולעיל במע' אות ט' מדין טעיתי ציינתי המסתעף מדין טעיתי בס"ד וכעת אין תשו' מוהריב"ל מצויות אצלי לראות שרשם של דברים במקומם בצביונם ובקומתם יען ראיתי להרב גבעות עולם בתשו'. סי' כ"ח שהביא תשו' למהריב"ל ח"א סי' צ"ד שנשאל שאלה כנ"ד ועדיפא מינה וחוכך דאינו גובה מחלק היתום הקטן ובקושי התירו לגבות מחלק הגדול הגם שהיה כתוב בפנקס המת ובעדים נמי וכן רגלים לדבר שלא פרע וכו' והגם שכתב הרא"ש וה' המבי"ט שהביא תשו' הרשב"ץ ז"ל וכו' כבר כתב ה' פמ"א ח"א סי' ק' דשאני אותם הנדונים שיש אומדנות בריאות וטובות שאינו יכול לומר פרעתי ורגלים לדבר טובא שלא פרע ושלא החזיר ובפרט שבתשו' הרא"ש ז"ל וכו' ומה שמועיל הפנקס הוא לענין שלא יכפור ויאמר לא היו דברים מעולם אבל לענין פרעתי או החזרתי הפנקס אינו מעלה ואינו מוריד וכו' ע"ש שהאריך והוא כדעת הש"ך ז"ל וכתב שם שהרשב"א מיירי בתוך זמנו ע"ש וכעת מצאתי ראיתי בתשו' הרב מטה יוסף ז"ל בח"מ סי' ח' וט' שהביא דברי הרשב"א והרא"ש והרשב"ץ ז"ל הניתנים למעלה העמיק הרחיב וגם נתווכח בזה עם ה' הגדול כמוהר"י פראג'י ז"ל ומפליא לעשות ע"כ הטוב והישר בעיני אלהים ואדם לפשר בדבר כאשר יושת עליו כפי ראות עיני הב"ד מאמתת הפנקס ומוצאיו ומובאיו והכל לפי מה שהוא אדם ועיין בתשובות הרב מים חיים חלק ח"המ סימן ח' ע"ש:

תוכן העניינים

ספר משכנות הרועים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה