ספר משכנות הרועים· רבי עוזיאל אלחאייק
פ"א · אות כה
פוגם שטרו. אע"ג דקי"ל הפוגם שטרו אע"ג דכתב לו שובר אינו גובה אלא בשבו' הא מיהא כשכתוב הפירעון ביני שיטי דהשט"ח לא חשיב כפוגם שטרו כמו שנתבאר בטוש"ע סי' פ"ד משם תשובת הרא"ש ז"ל שכתב בכלל ס"ה סי' ה' וכלל ס"ח בסי' טו"ב שנהגו לכתוב הפירעון ביני שיטי וע"ז כתב ועוד אני אומר דאפילו בשטר שאין בו נאמנות אם הפירעון כתוב ביני שיטי אין זה נקרא פ"ש עכ"ל ואיכא למידק מהא דאפליגו ר"י ור"י בפ' ג"פ דף ק"ע במי שפרע מקצת דר"י סבר יחליף ור"י סבר יכתוב לו שובר ואמ"ל ר"י נמצא זה צריך לשמור שוברו מן העכברים ולמה לי כולי האי טצדקי יכתוב הפרעון ביני שיטי דבנקל ימצא מי שיכתוב כמ"ש הרא"ש ז"ל בתשו' שם ובשלמא למ"ד יכתוב לו שובר לק"מ דאיהו סבר דעבדינן מלתא דניחא למלוה כדי דהלוה צריך לשומרו מן העכברים וע"ז יכוף עצמו למהר פרעון השאר דמ"הט נמי ס"ל דלא יחליף דאם יחליף אינו מזדרז לפרוע השטר כי לבו בטוח וה"נ אם יכתוב ביני שיטי אע"ג דאיהו נפגם הא מיהא אינו מזדרז כ"כ לפרוע השאר וכדאמרינן התם גבי מאן דנקט חד שטרא דלא לשוייה בתרי בר חמשים חמשים ע"ש בפירשב"ם ז"ל אלא למ"ד יחליף בין ע"י עדים בין ע"י ב"ד אמאי לא תסגי ליה בכתי' הפירעון ביני שיטי שוב ראיתי להרמ"ה ז"ל בחי' לשם סי' י"ד דק"ל בין לר"י ובין לר"י דיכתוב ביני שיטי שטרא דאי מחיק ליה מיפסל ליה שטרא דאמרינן דילמא תנאה הוה ביה וכו' ותי' לא תק"ל לר"י דה"ט דיחליף כי היכי דלא לפגום שטריה ולר"י נמי כדי לכוף לפורעו עכ"ל מפורש יוצא שדעת הרמ"ה ז"ל דבכתי' פרעון נמי ביני שיטי חשיב כפוגם שטרו שלא כדעת הרא"ש ז"ל גם ראיתי לה' מש"ל ז"ל ריש פי"ד מהלכות מלוה שהביא תשו' הרא"ש ז"ל הלזו וכתב עלה ומדברי בע"הת ז"ל שער כ"א ח"ד נראה שחולק ע"ז וס"ל דאפילו יש ללוה שובר בפירעון קרינן ליה פוגם ומהראיה שהביא שם נר' דאין לחלק בין פירעון שביני שיטי לשובר שביד הלוה ע"ש עכ"ל דממה שהוכיח בע"הת ז"ל דע"י שובר נמי חשיב פוגם שטרו מדקאמר מר דניחא ליה ללוה דליפגום שטריה דמלוה ואם איתא שע"י שובר לא חשיב פו"שט הא מכי כתב ליה שובר לא חשיב פו"שט ה"ה והוא הטעם בכתי' ביני שיטי דאם אינו פוגם שטרו ע"י פירעון ביני שיטי אכתי מי ניחא ליה ללוה ולא שוינן להו בתרי שטרי בר חמשים ולפ"ד יש לתמוה על הטור ומרן בש"ע דפסקו כס' בע"הת ז"ל דאף ע"י שובר חשיב פו"שט וסמוך ונראה פסקו לדברי הרא"ש ז"ל ולפי דברי המש"ל ז"ל פלג"ן בהדייהו וכן בקודש חזיתיה להרב נתיבות משפט ז"ל שכתב שהבע"הת ז"ל חולק על דעת הרא"ש ז"ל ותמה על הטור ע"ש גם ממ"ש שם הרמ"ה ז"ל סי' קי"ב גבי מאן דנקיט תרי שטרי ואמר לשוינהו חד בר מאה דלא שמעינן ליה משום דניחא ליה ללוה דליפגום שטריה דאם איתא דע"י שובר לא חשיב פוגם שטרו אמאי לא שמעינן ליה כיון דמצי למכתב ליה תברא אלא ש"מ דע"י שובר חשיב נמי פוגם שטרו ע"ש ה"ה נמי בכתי' ביני שיטי אם איתא דלא חשיב פו'שט אמאי לא עבדינן בחד בר מאה ויכתוב הפירעון ביני שיטי דתו לא מפגם אלא ש"מ דשובר וביני שיטי כחדא שריין ומהתימא על הטור והרא"ש (ומרן) כמדובר וחזי הוית לה' מוהרימ"ט ז"ל שם שכתב ואין להוכיח ממאי דאמרינן בפרק ג"פ גבי שני שטרי בר חמשים ואמר שוינהו ניהלי בר מאה לא עבדינן עבוד רבנן מלתא דניחא ליה למלוה כי היכי דלא לפגום שטריה וא"א דכתי' לא מקרי פוגם שטרו והרי בידו שלא יפגום אלא יתן כתיבה הא לאו מלתא היא דירא שמא יעכב מלפרוע לו גם לא ימצא הכנה לכתוב כמו דאייתי ליה וכו' עכ"ל ולפ"ד ז"ל גם הראיה שהביא בע"הת משטרא דבר מאה לא לשווייה בתרי בר ן' משום דניחא ליה ללוה דלפגום שטריה אינה ראיה נהי דאי כתי' ליה שובר לא מקרי פו"שט הא מיהא מימר אמר לוה מי יימר דההיא שעתא אתרמויי אתרמי ליה הכנה לכתוב שובר וכ"ש אי פרענא ליה ב"הש וכמ"ש הר' מוהרימ"ט ז"ל ומדברי בע"הת ז"ל נראה דמעיקרא מסתברא ליה הכי דל"ש בין עדים בין שובר דבתרוייהו איכא למימר דילמא לא דייק ואתרמויי אתרמו ליה עדים או שובר והדר מייתי תו ראייה והטור ס"ל כוותיה לענין דינא דשובר ועדים כי הדדי נינהו מסברא ולא סמך על הראיה דאיכא למשדי בה נרגא ולענין ביני שיטי דנקל הוא כמ"ש הרא"ש ז"ל ואפילו ב"הש אינו מתעכב כ"כ כמו כתיבת שובר לכן פסק כסברת הרא"ש המעוז ז"ל הלא אב ואחריו נמשך מרן ז"ל בש"ע וחידושי הרמ"ה ז"ל לא נראו בזמן מרן ז"ל דקרי בחיל שם בסי' י"ד דגם ביני שיטי חשיב פו"שט: