אור ברסלב
ספר משכנות הרועים עי"ן › אות קיא

ספר משכנות הרועים· רבי עוזיאל אלחאייק

עי"ן · אות קיא

אות קי

ערב נשאלתי בראובן מעיר ארג'יל יע"א היה נושה בו גוי אחד סך מה וכד נפגר הגוי המלוה עמד אחד מבניו ותבע מראובן הלוה סך החוב ולא נזדמן לו בעת ההיא כדי גאולתו ולא נתפייס הגוי להאריך אפיה וגבי דיליה אלא בתנאי שיעמוד בנו של ראובן ויתחייב בסך ההוא כאלו הוא הלוה ואין לו שייכות עם האב כאלו אינו ולתועלת אביו ראובן עמד וזקף עליו החוב ההוא וקרע השט"ח שהיה על אביו ונכתב עליו שטר העולה בעש"ג ואז עמד האב וכתב שטר שעבוד על נכסיו לכשיפרע הבן לגוי ולא שלם לו האב ושמעיקרא הוא יפצינו מהגוי ודין נוסחיה עמד. בפנינו א"ע ח"מ ה"ר פ' ואמ"ל הלא תדעו שהגוי הנק' פ' נושה בי ס"ך כ"וך משנת תקל"ד ומקרוב נפגר הגוי הנז' ועמד כנו וזקף החוב הנז' על. בני ה"ר פ' בעקד עש"ג שכל סכי החוב הם לאחריותי ולא נכנס מהם לרשות בני כלום ולמען יהיה לבו נכון בטוח בה' שעלי לפצותו מהגוי הנז' קנו ממני בקש"ם וכתבו וחתמו ותנו בידו לראיה ולזכות שאני מודה בפניכם הו"ג שמעכשו שעבדתי לו כל הקרקעות שיש לי בעיר הזאת בעד הכי החוב הנז' אם לא אפצצו מהגוי ההוא כשידחקנו למעות בלי שום סירוב ומיאון כלל וקע"ע אחריות חומר שטר זה כחומר כל שטרי שעבודים דנהיגי בישראל כתי' חז"ל דלא וכו' ודלא וכו' בביטול כל מודעי וכו' ולראיה ולזכות ביד הבן קנינו א"ע ח"מ מיד האב הנז' בקש"מ בדל"ב על כל הנז"ל והיה זה ביום ג' בשבת כ"ה לחדש אדר ה' ש' תקמ"ח לפ"ק והכל שריר וקיים וחתים עליה ספרא דמתא וחד דעמיה וכתוב עליה הנפק מב"ד שבעיר תונס יע"א וכעת טוען הבן הנז' שאחר זמן מה עמד ופשט לו את הרגל לפה מתא תונס יע"א להסתחר ובתוך כך אתא ההוא ארמאה ולמקצת ירחין התחתן עם א' מגדולי המלכות ועמד ותבע את חובו מהבן ועמד ותבעו ודחקו ולחצו ואלצו ולא נתנו השיב את רוחו עד שיפרע לו את חובו וכל מה שהיה פורע לו היה כותב ע"ג האלעקד וכשנפרע לגמרי תבע הבן מהגוי גוף השטר וימאן לתתו לו יען כי צריך הוא לו לירד לחשבון עם אחיו לדיעה כמה היה עיקר החוב פן יאמרו אליו שהיה בו יותר מהסך הכתוב בו וקרע הפתחא של האלעקד הנז' כי כן הוא בנמוסם שלא לכוף את המלוה להחזיר לו שט"ח כיון שכתוב ע"ג הפירעון ועוד שקרע הפתחא כמדובר וטוען הבן שיש לו עדים על הפירעון שפרע לגוי הסך הנז' ושאח"ך האב מטה ידו ועמד ומכר אותם הקרקעות והחזקות המשועבדים ביד בנו על החוב הנז' כנז' והנה בעת"ה עמד הבן הנז' ולשאו"ל הגיע אם שורת הדין נוטה לטרוף מהלקוחות בכח השטר שבידו ונתן אמתלא לדבריו שלא ערער עד עתה ההוא אמר עד בשחק נאמן כי כל עוד שהיה יכולת בידי להספיק לחם ומזון לאנשי ביתי שמתי יד לפה שלא לזלזל בכבוד אבי דמחזי כחוכא ואטלולא שמוכר לאחרים דבר שהוא משועבד לזולת ושכבר ידע מהפירעון כנז' ועוד חש בראשו אולי יהיה האב נתבע בב"ד הצדק על שגנב דעת הבריות לכשיצאו בידים ריקניות מדמי מקחם ועוד כי לא ימנע מהיות הלוקחים מזלזלין בכבוד אביו על כל התלאה אשר מצאתם ולית אינש דימחא בידייהו כי האמת אתם וקשה לבן לשמוע חרפת האב אבל מה יעשה הבן שלא יחטא קמי שמיא גליא ויודע שער עמי כי קצור קצדה ידי מהשיג טרף לביתי אפילו פת קיבר ואינו ניזון אלא בקב של חירופין חרפה וקלסה וכדי בזיון צדיק הוא ה' ע"כ אמרתי אערכה משפט לפני כל יודעי דת ודין והם יורוני משפטי ה' אמת ומפיהם אנו חיים ונאמן בעל הגמול לשלם להם שכרם משלם להחיות לב נדכאים במצור ובמצוק נפוחי כפנא ועת צרה היא ונפשות אביונים יושיעו ה' עליהם יחיו כיר"א:

זאת אשיב בריש כל מראי"ן נחזי אנן לכשיתברר הדבר שפרע הבן הנז' לגוי הנז' החוב הנז' כפי מה שיתברר לפום דינא דחשיב פירעון ובירור גמור אי מצי טריף מהלקוחות או לא ואומר חלות"י היא אהא דגרסינן בפ' ג"פ דף קע"ד ערב שהיה יוצא שט"ח מתחת ידו אינו גובה ואם כתוב בו התקבלתי ממך ה"ז גובה ע"כ ובפירוש שמועה זו אפליגו בה אשלי רברבי כמ"ש התוס' והרב המאור והרמב"ן בחי' ובמקובצת לשם והרמ"ה והרמב"ם בפכ"ו מה' מלוה והמ"מ שם והרשב"א בתשובה סי' תתפ"ח ואנו אין לנו עסק בנסתרות ע"ע ואומר עם קנ"י זוהי דרך ישרה להשיב אמרים בדרך קצרה דרך שכבשוהו רבים ונכבדים נו"ן זיע"א והנה רבינו הטור ז"ל בסי' ק"ל ס"ד כתב משם רשב"ם ז"ל דכי כתב מלוה לערב התקבלתי בלתי ממך אהניא ליה לערב לטרוף מהלקוחות שמכר הלוה אח"כ דחשיב מלוה בשטר גמור אמנם הר"ר יונה ז"ל ס"ל דלא אהני ליה מאי דכתב ליה מלוה התקבלתי אלא לגבי לוה דלא מצי למימר פרעתי אבל לא לטרוף בו מהלקוחות ע"ע ומרן ז"ל בש"ע הביא השתי הסברות שם בשם יש מ"ש ויש מ"ש הא' סברת רשב"ם ז"ל והב' ס' הר"ר יונה ז"ל והרב"ח ז"ל כתב בסו"ד שהש"ע פסק הסברות ולא הכריע ע"ע ואני תמיה דהרב ז"ל בכללי הפוסקים אות ס"ב כללא כייל דהיכא דמרן הש"ע ז"ל מביא שתי סברות בשם י"א וי"א דעתו לפסוק כי"א בתרא וכו' ע"ש ואנן בדידן יד עניי אנן מסורת בידינו כלל זה מפי בת הקודמין נו"ן ז"ל ומה גם הביא דבס' בד"ה למרן כתב ע"ד הרר"י ז"ל שכ"כ הבע"הת ז"ל וכמ"ש הרב"ח ז"ל שם דאייתי תנא דמסייע ליה וזה פשוט נמצאת אתה אומר אנן בדידן בתריה דמרן הש"ע ז"ל גרירנא ודעתו ז"ל דאפילו כתב לו הלוה לערב התקבלתי ממך אינו יכול לטרוף מהלקוחות אלא לענין דהלוה לא מצי למימר ליה פרעתי אהניא ליה לערב מאי דכתב ליה המלוה התקבלתי ממך: והנה דעת הרב הלבוש ז"ל שם בס"ג לומר דהא דלא מצי למי' לוה פרעתי ה"ד לגבי מלוה אבל אי טעין פרעתי לגבי ערב למהימניה בשבועת היסת ע"ע ואני תמיה דאי הכי אמאי נקט למלתיה דהר"י אינו טורף מהלקוחות לאשמועינן רבותא טפי דאפילו לגבי ערב מצי למימר ליה פרעתי וממילא ודאי דלא טריף ועוד לפי הנראה דע"כ ל"פ רשב"ם והר"י אלא לענין לטרוף מהלקוחות אבל לענין דלא מצי למימר פרעתי כ"ע מודו ואם איתא דדוקא לגבי מלוה אבל לגבי ערב מהימן היכי מצי טריף מהלקוחות והא קיי"ל דטוענים ללוקחים וא"כ ניחוש דילמא פרעיה לוה לערב וא"נ מודה דחיישינן לקנוניא ואם נפשך לומר דבהא נמי פליגי קשה דא"ה אדמפלגי בלקוחות לפליגו בערב גופיה. שו"ר להרב כנ"הג ז"ל שם אות י"א שנתעורר בזה עלץ לבי ויגל ואהא דאמרינן בפ' חזקת דט"ל ההוא ערבא דאמר ליה ללוה הב לי מאה זוזי דפרעית עילוך למלוה א"ל ולא פרעתיך אמ"ל ולא הדרית שקלתינהו מנאי שלחה רבא לקמיה דאביי אמ"ל כ"הג מאי אי דמייא למ"ד אין שטרא זייפא הוא מיהו שטרא מעליא הו"ל וארכס דא דאמרינן מ"ל לשקר ה"נ אם איתא דמשקר לימא ליה דלא פרעית כלל ואע"ג דהוי מגו להוציא ואיכא למ"ד דלא אמרינן שאני הכא דנקיט שטרא בידיה דלא חיישינן להוציא כמ"ש שם התו' בד"ה והלכתא וכו' ע"ש או"ד כיון דקא מודה הו"ל שטר שנמחל שעבודו ואינו חוזר ולוה בו וכ"כ הרמ"ה ז"ל בחידושיו לשם סי' מ"ט ע"ש. מהכא משמע דאי טעין ליה לוה פרעתיך דאינו נאמן ולא מבעיא ליה הכא אלא דמודה דפרעיה הו"ל שטר שנמחל שעבודו וכתב הרב ט"ז וז"ל דזו היא ראיה ברורה לדברי הסמ"ע ז"ל ע"ש וכ"ד הרדב"ז ז"ל בחדשות סי' תנ"ו ע"ש וכתב הרב כנ"הג ז"ל שכ"ד ה' גד"ת ז"ל ע"ש וכ"ה בהריב"ש ז"ל בסוף סי' קע"ח שכ"כ בפשיטות ע"ע וכתב הסמ"ע שכ"כ המ"מ ז"ל בהדיא וכתב על הרב ש"ך ז"ל סקי"ג דאדרבא משמע הפך שכתב ונתן לו זכותו דר"ל בכתי' ומסי' וכו' ע"ש ואח"ה רבה לא נתכוון לזה אלא שמסר שטר ההלואה שהוא זכותו וגם התקבלתי דאז אינו יכול לומר פרעתי למלוה ולא לערב ושכן דעת הרשב"א ז"ל וכ"כ הרדב"ז ז"ל בתשו' אשר הובאת לך ומשם הרשב"א ז"ל וכן במקובצת בפרק חזקת גבי עובדא דערבא שכתב משם הרשב"א ז"ל דבנתן לו זכותו וכתב לו התקבלתי תו לא מהימן לומר פרעתי לערב אבל משם שיטה לא נודעה למי כתב דצריך להקנות השטר בכתי' ומסירה ע"ש וצדק הסמ"ע ז"ל במה שהביא דברי הרשב"א ז"ל שהביא המ"מ ז"ל גם הריב"ש ז"ל כתב משם רבינו יונה ז"ל שאינו יכול לומר פרעתיך לערב והרשב"א ז"ל במקובצת לשם בפדק חזקת כתב שכ"כ רבו הוא הרר"י ז"ל וחזינן לההר"י ז"ל שלא הצריך כתי' ומסי' ועוד דאי הקנה לו השטר בנתי' ומסירה גובה ממשעבדי אפילו לה"ר יונה ז"ל וזהו ג"כ כוונת הר"ן ז"ל שהביא מרן הב"י ז"ל בשם הרשב"א ז"ל ורבו כמ"ש במקובצת ודלא כהרב"ח והש"ך ז"ל ולענין דינא כיון. דמרן ז"ל בב"י ציין לתשו' הריב"ש ז"ל ובש"ע הביא פלוגתא דרשב"ם וה"ר יונה ז"ל לענין טירפא נראה פשוט דס"ל דאינו נאמן לומר פרעתי לגבי הערב וכמ"ש הכנ"הג באות י"א והצגתיו לפניך הא מיהא לענין טירפא כבר הוכחנו דדעת מרן בש"ע דאינו טורף כדעת הרר"י ז"ל:

איברא דמודה הרר"י ז"ל דהיכא דכתב לוה לערב כשהכניסו ערב הריני משעבד עצמי מעכשו שכל זמן שתפרע אותו החוב שנעשית עליו ערב לפ' המלוה כאלו קבלתי המעות ממך ה"ז גובה מלקוחו' וכו' שאין לך מלוה בשטר גדולה מזו כמ"ש הטור ופסקו מרן בש"ע ומדטריף מהלקוחות ש"מ דלא מצי למימר פרעתי לערב דאי לת"ה הא קי"ל טוענין ללוקח וכי היכי דהמוכר הוה מצי למטען פרעתי לערב ה"נ טוענין ללוקח אלא עכ"ל דהאי שטרא שכתב המלוה ללוה בשעבוד נכסיו חשיב שפיר מלוה בשטר כמ"ש הטור והעתיקו מרן הש"ע ז"ל כמדובר ואם לחשך אדם לומר דע"כ לא קאמרינן דהוייא מלוה בשטר אלא בדכתב ליה המלוה לערב התקבלתי ובנ"ד אין בידו התקבלתי אף אתה אמור לו שכבר כתב הסמ"ע ז"ל סקי"ד דהא דב דבעינן שיכתוב לו המלוה התקבלתי היינו דוקא בדלית עדים שפרע למלוה דאי אית ליה עדים תו לא צריך להתקבלתי וכן העתיקו ה' כנ"הג ז"ל שם באות י"ג ע"ש גם הרב ש"ך ז"ל סק"ט סייעיה ממ"ש מרן ז"ל בש"ע בסי' קל"ב ס"ב דמחית בחדא מחתה לכתוב לו התקבלתי או שיש לו עדים ע"ש ואע"ג שהט"ז ז"ל ס"ג חלוק על הסמ"ע ז"ל בזה נראה דאין דבריו ז"ל עומדים במקום דאיתא תלתא סרכין:

ועוד נלע"ד דע"כ לא פליגי הני רבוותא אלא כשהחוב מוכתב על הלוה וערב הוא דקטעין פרעיה למלוה אבל בנ"ד שכל עיקר החוב נעקר וניתק מעל האב ונכתב על הבן אין לו טענת פרעתי למלוה וממילא הוי הבן מלוה דאבוהי והא קא נקיט שטרא בידיה ושפיר מצי למימר אם איתא דפרעת לי שטרך בידי מאי בעי דשטרא מעליא הוא כדכתי' וכיון דשטרא מעליא הוא כמ"ש הטור והש"ע שם א"כ קלא אית ליה והלקוחות אינהו דאפסידו אנפשייהו ואי אינהו גופייהו לא חשו לעצמן מי יחוש עליהם ואע"ג דבשטר זה אינו כתוב כאלו התקבלתי ממך המעות כמ"ש הטור והש"ע כמדובר ליכא למיחש דאפי' אם תמצא לומר האי לישנא מיצרך צריך ואי לא כתב ליה לוה הכי כי היכי דלהוי ערב כמלוה עצמו אמטו להכי שפיר טריף ואי לא כתב ליה הכי מגן שוייא הא מיהא בנ"ד שעיקר החוב הוא מוכתב על הבן שפיר מקרי מלוה האב ותו לא צריך להנך שופרי דלישנא כי היכי דלהוי חשיב שפיר מלוה דבלא"ה חשיב שפיר מלוה ושטרא מעליא הוא וקלא אית ליה דנכסיו משועבדים שעבוד גמור ואל תשיבני ממ"ש בשטר שעלי לפצותו מהגוי והיה מזקיקו למכור אותם הקרקעות המשועבדים דלהכי שעבדם לו אי מהא לא אירייא וכמה תשובות בדבר חדא דהא אית ליה סהדי דפרעיה קאמר ועוד הא איהו קטעין דהגוי לחצו ודחקו פה מתא ואביו עודנו עומד במקומו רב המרחק ועדי הפירעון יוכיחו כאן היו וכאן נמצאו ועוד בה הרי בכלל הקובעים זמן לפירעון וכותב כל חזוקי סופרים לפרוע בזמן המוגבל ואעפ"י כי טעין הב"ח שלא פרעו הלוה גובה בשבועה ואין ראיה לפטור מכל הנך טצדקי דחזוקי סופרים ואם אמור יאמר האומר אכתי פושע הוא דלא שקיל השט"ח מהגוי וכבר כתב מרן ז"ל בש"ע שם וז"ל ערב שפרע למלוה ולא בקש ממנו השטר פושע הוא ע"ש אף אתה אמור לו שאני התם שהחוב מוכתב על הלוה ואיכא למיחש דילמא הדר וגבי ליה מניה משו"ה חשיב פושע משא"כ הכא בנ"ד שהחוב נעתק מעל הלוה לגמרי ואי איכא חששא דהדר גוי וגבי עלי דידיה דבן ליהדר והאב פטיר ועטיר וגדולה מזו מצאתי לה' כנ"הג ז"ל שם אות י"ז שכתב משם הרב משפט צדק ח"א סי' ך' שאם המלוה הוא גוי אע"פ שלא החזיר לו לערב השטר לא הוי פושע כיון דבדיניהם אינו נפטר מהחוב אלא בעדי הפירעון ע"ש דכוותה בנ"ד כיון דבדיניהם אם כתוב הפירעון ע"ג או שקרע הפתחא של העק"ד בטיל וחשיב כעפרא דארעא ובדיניהם אינו יכול לכופו להחזירו לו גופו של שטר כמו שהדבר ידוע אין לו בזה שום צד פשיעה ע"כ נלע"ד לפי המשוער שאם יביא עדים שפרע לגוי חוב זה לכ"ע טורף מהלקוחות אחר שישבע שלא נפרע מאביו אחר שפרע לגוי ומי שחותמו אמת הוא יעמידנו על דבר אמת להורות ולדון דין אמת משפטי ה' אמת אכי"ר:

תוכן העניינים

ספר משכנות הרועים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה