אור ברסלב
ספר משכנות הרועים עי"ן › אות קח

ספר משכנות הרועים· רבי עוזיאל אלחאייק

עי"ן · אות קח

אות קז

ערב ראובן תושב תונס יע"א שלח לשמעון תושב "פראנקייא לשלוח לו מיני סחורות וימאן לשלוח כי לא האמין ועמד לוי החונה פה תונס יע"א ושלח אל שמעון שישלח לראובן כל אשר יצווהו והוא ערבן פק"ג בעדו ואז שלח שמעון לראובן ככל אות נפשו וראובן ולוי שותפים היו מקדמת דנא ולעת עתה נתפרדה חבילת השותפות שביניהם ועמד לוי ותפס נכסי שמעון יען שהוא עפ"ק בעדו כמדובר וראובן טוען כיון שהוא הלוה ויד שמעון נטויה לגבות ממנו ג"כ מה ראית להיות נכסי שמעון ברשותך ולא ברשותי ולוי משיב חוששני לשמא כשיעמוד שמעון ויתבע נכסיו תבריחם ממני ומטי לי פסידא ועוד בה כי בעת חלוקת השותפות תנאי היה הדבר שנכסי שמעון יהיו ברשותי וראובן כופר בזה יורה המורה לצדקה שורת הדין להיכן נוטה ויבא שכמ"ה:

זאת אשיב מודעת זאת פלוגתא דרבנן סבוראי נו"ן דמלוה לחבירו לזמן ובתוך הזמן א"ל שהוא מתירא פן לא ימצא מקום לגבות את חובו לזמנו דלרב יהודאי גאון והרמב"ן והרשב"א והריב"ש ז"ל אע"פ שהמלוה נותן אמתלא לדבריו והלוה מבזבז מנכסיו אין שומעין לו דלא ניתנה מלוה ליגבות בתוך הזמן אמנם דעת הרי"ף והרא"ש והטור ז"ל דאם ב"ד רואים אמתלא לדברי המלוה שומעין לו ומרן ז"ל בש"ע סי' ע"ג פסק כדעת הרי"ף ז"ל וסיעת מרחמוהי וכתב מרן בב"י דמסתבר טעמייהו ושבתשו' הרמתה הלכה זו העלה וחביריו נו"ן קיימוה בידו עש"ב:

ומעתה נחזי אנן בדין ערב הטוען כן דרבנן ז"ל אזלו לטעמייהו כמ"ש בטוש"ע סי' קל"א ע"ש שכתב הטור בשם הרמב"ן ז"ל ערב או קבלן שתבע מהלוה להוציאו מהערבות אין שומעין לו אע"פ שהלוה מבזבז נכסיו כמו שאין המלוה יכול לתבוע את חובו תוך הזמן אף שהלוה מפסיד נכסיו כך אין זמנו של הערב על הלוה עד שיפרע בשבילו עכ"ל דעתו ז"ל דערב אפי' לאחר זמן ההלואה חשיבא כמלוה תוך הזמן כיון דכל כמה דלא פרע בשבילו אכתי תוך הזמן מקרי:

וראיתי לה' כנ"הג ז"ל שם בהג"הט אות ו' עלה ונסתפק בדינו של הרמב"ן ז"ל אי מיירי דוקא בתוך הזמן וכתב משם מהר"ש יונה ז"ל כדכתי' בעניו' וה' כנ"הג ז"ל דקדק על בע"הת ז"ל שער ל"ה סי' ל' שהביא דברי הרמב"ן ז"ל שאין הערב כופה ללוה לסלקו מהערבות ולא ביאר שאפילו שעבר זמן ההלואה ע"ע שם ואנכי השפל לא הבינותי זה דהרמב"ן ז"ל קרי בחיל דמיירי אפילו בעבר זמן ההלואה ממ"ש וז"ל וכמו שהדין פשוט שאין המלוה יכול לתבוע הלואתו תוך הזמן וכו' והרי כאן אין זמנו של לוה עם הערב אלא לאחר שיפרע עכ"ל דאם איתא דמיירי בתוך זמן ההלואה לימא הכי כמו שהמלוה אינו יכול לתבוע תוך הזמן כך הערב ולמ"ל למכתב והרי כאן אין זמנו של לוה עם הערב אלא לאחר שיפרע אלא לאו ש"מ דה"ק דערב אפילו לאחר זמן כמלוה תוך הזמן כיון שעדיין לא פרע בשבילו ועוד ממ"ש הבע"הת ז"ל בתחלת דבריו וז"ל ומסתברא דערב לית ליה רשותא למתבע מידי ללוה ולמימר ליה הוציאני מן הערבות עד שיפרע המלוה משלו וכו' שיכול לומר לו הלוה וכו' אחוי לי פסידך וכו' עכ"ל ובודאי פשיטא דאם עמד הערב ופרע למלוה תוך זמנו דאין הערב יכול לתבוע מהלוה דאכתי לא מטא זמניה אלא ודאי דמיירי באחר זמן ופסיק ותני עד שיפרע בשבילו דהשתא מחוי ליה פסידא וע"ז מייתי הברת הרשב"א ז"ל ג"כ וכדכתיבנא ונמצאו הבע"הת והרמב"ן ז"ל שם בסי' מ"ד מכוונים יחד והרב כנ"הג ז"ל נדחק בזה לחלק בין ערב לקבלן ואוקי למלתיה דהרמב"ן ז"ל שכתב עד שיפרע לצדדין קתני דלא קאי אלא אקבלן לחוד וצ"ע לדינא:

גם מה שהעלה הרב ז"ל בדעת הטור שכתב תשובת הרמב"ן ז"ל בערב שבא אצל המלוה בזמנו והתרה בו בפני עדים שיתבע ממונו מהלוה ואם לאו יפטר מהערבות ולא רצה המלוה וכו' אין הערב נפטר בכך וכו' ונ"ל דאם תובע את הלוה בזמנו שיוציאנו מהערבות הדין עמו וכו' עכ"ל שבדין זה אינו חולק על הרמב"ן ז"ל דהכא מיירי בערב שאינו קבלן ולא פליג הרמב"ן ז"ל אלא בקבלן דהוי כמלוה עש"ב ואני עני ואביון לא כן אחשוב ויישוב דברי הטור ז"ל כך הם דבתחלה הביא דברי הרמב"ן ז"ל שסובר דערב התובע ללוה להוציאו מן הערבות דאין שומעין לו ואפילו שהלוה מבזבזב נכסיו כדין המלוה עם הלוה בתוך זמן ההלואה וחלק עליו בחלק המבזבז בערב ולוה שכ"כ למעלה גבי מלוה שאם הוא מבזבז אפילו בתוך הזמן יכול לתבוע אמנם בערב אח"ז ומלוה תוך זמן כהדדי נינהו כמ"ש הבע"הת והטור שם משמו ואינו מבזבז עדיין לא גלה דעתו נהי דגבי לוה בתוך זמן ואינו מבזבז פשיטא דאין שומעין לו הא מיהא גבי ערב אע"ג. דכהדדי נינהו יש חיקור דין אם הערב הולך אחר המלוה לומר לו תבע את חובך כדי שאפטר מהערבות או דילמא ילך אחר הלוה לתובעו שיפרע חובו ויפטר מהערבות אע"ג דפשיטא בתוך זמנו לא מצי לתובעו לפרוע הא מיהא לאחר זמנו מצי אמ"ל לא נתרציתי להיות ערב בשבילך אלא עד זמן פ' אהא מייתי תשובת הרמב"ן ז"ל דסבר דלגבי מלוה לא מצי תבע שיגבה חובו ומודו לו בהא מיהו לגבי לוה פליג עליה וס"ל דיכול לפרוע מטעמא דלא נתרציתי וכו' כמבואר בדבריו וזה ברור לענ"ד. וכן מצאתי לה' פרישה עלץ לבי ויגל כי כוונתי לדעת גדול הנאמר ומרן בש"ע הביא דעת הרמב"ן ז"ל דלגבי מלוה לא מצי תבע הערב בשם יש מי שכתב וסיים עלה וצריך להתיישב בדבר כי בספרו בד"ה תמה על סברא זו וכתב דלאו הרמב"ן ז"ל חתים עלה ואתמהה ממרן שבב"י כתב ע"ד תשובה זו שהביאה רבינו ירוחם ז"ל ולא הזכיר על שפת קדשו שגם ה' בע"הת שם סי' י"ג הביא תשובה זו ובודאי שהטור לא נמצא בידו ס' רבינו ירוחם ז"ל א"כ מאחר עלות תשובה זו על שלחן מלכים תלתא סרכין הבע"הת ורבי' ירוחם והטור איך יצדק לומר דלאו הרמב"ן ז"ל חתים עלה והלא בי תלתא דייני גולה חתימי עלה וקבעוה להלכה ומרן ז"ל לפי מה שחלק על סברת הרמב"ן ז"ל הלזו לכך השמיט דינו של הטור שיכול לתבוע ללוה שיפרע דע"כ לא קאמר הכי אלא משום דלא מצי כייף למלוה אבל לדידיה דס"ל דמצי כייף למלוה לא פש ליה גבי לוה ולא מידי ומור"ם ז"ל הביא כי יש חולקים כי סברת בד"ה למרן לא יצא טבעו לעולם בזמן מור"ם ועיין סמ"ע וש"ך ולקמן יתבאר בס"ד:

איברא דיש מקום עיון דמרן ז"ל גופיה לעיל סי' קי"א הביא בב"י תשו' הרשב"א ז"ל בח"ב סי' קפ"ז שאול נשאל במ"ד אשתדוף ב"ח גבי ממשעבדי אם ה"ד באשתדוף תוך זמן ההלואה דמאי אית ליה למלוה למעבד או"ד אפילו נתרשל לגבות אח"ז ההלואה ואח"כ אשתדפו מצי גבי ממשעבדי והשיב וכי אומרים למלוה ע"כ עמוד ותבע חובך כדי שיזכה חבירך ופסקה בשלחנו שם סי"ד ע"ש ודבר זה מסכים ומודה לס' הרמב"ן ז"ל א"כ מ"ט לא ניחא ליה ז"ל דברי הרמב"ן ז"ל הללו והנלע"ד דדעת מרן ז"ל דשאני נדון הרשב"א ז"ל שהלוקח אין לו עסק ודין ודברים עם המלוה לבא בגבולו לומר לו גבי את חובך כדי שאקנה את חלקת השדה ואהיה בטוח כי יאמר לו המלוה מה לי ולך כי באת אלי לא תקנה ולא תכוף אותי לגבות אבל הערב דמעיקרא לא הלוה המלוה ללוה אלא על סמך שעבודו של ערב סובר מרן ז"ל דבכ"הג שפיר מצי אמ"ל ערב למלוה עד זמן ההלואה נתרציתי להיות משועבד לך ולא יותר ולאו כל כמינך להרויח זמן יותר ללוה ולהשאר בשעבוד אצלך אבל גבי לוקח לא שנא נתרשל בשב וא"ת לא שנא הרחיב לו הזמן כדרהיט לישנא דהרשב"א ז"ל וראיתי לה' גד"ת ז"ל שם סי' י"ג שמסתפק בזה והנלע"ד כתבתי וע"ע לה' כנ"הג ז"ל בסי' קי"א אות כ"א בהגהב"י שעמד בזה ע"ע והרב האורו"ת ז"ל בסימן קי"א סקז"ך כתב וה"ה אם הרחיב לו הזמן לא עדיף מערב דסי' קל"א עכ"ל ולפ"ד ז"ל דברי מרן ז"ל סתרא"י נינהו דגבי ערב חלק על הרמב"ן ז"ל כדבר האמור אם לא כדכתי' בעניו' ולפי"ז מ"ש דלא עדיף אינו מדוקדק והבן:

תבנא לדיננא דלדעת הרמב"ן והרב בע"הת ורי"ו והטור ז"ל אין שומעין לערב כשיתבע המלוה אבל לתבוע מהלוה לדעת הטור ז"ל לפום מאי דכתי' שומעין לו ועיין בש"ך סק"ו ובהט"ז ז"ל שם ומ"ש להקשות מסי' קכ"ט סי"ב ע"ש אח"ה לא הבנתי דבריו כעת ובנ"ד הוגד הוגד לי כי הלוה איננו כתמול שלשום ואין הערב בטוח פשיטא ששומעין לערב אפילו לד' הרמב"ן ז"ל שם ע"ע ועוד מן הדא שכבר הערב תפס וכתב הריב"ש ז"ל בתשובה שאין בנו כח להוציא מידו ע"ע בהרשד"ם חח"המ סי' ז"ן:

תוכן העניינים

ספר משכנות הרועים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה