אור ברסלב
ספר משכנות הרועים עי"ן › אות קד

ספר משכנות הרועים· רבי עוזיאל אלחאייק

עי"ן · אות קד

אות קג

ערב מי שנתן ביד חבירו שטר או כת"י שכל שילוה לפלוני עד סך כו"ך אני מחוייב מעכשו לפרוע בעדו בקש"ם מי אמרינן כיון דהעדים שהם שלוחים לא ידעו מי הוא ולא הכירוהו לא הוו שלוחים דידיה או"ד ל"ש:

דע ממ"ש בטוש"ע ר"סי ן' בשטר שכתוב בו אני פ' לויתי ממך מנה הרי זה המוציאו גובה בו ע"ש ומיירי בשטר ועדים כמ"ש שם ובבע"הת שי"ג ושל"ב ע"ש ש"מ דאע"ג דהעדים לא ידעו ולא הכירו מי הוא המלוה ואפי"ה זוכה בחוב שבשטר זה ואביי דפליג עליה דרבא בהא לאו משום דלא משוי ליה שטר אלא דחייש לנפילה אפילו דרבים כדאיתא התם בגמרא ע"ש. שוב מצאתי ראיתי להרא"ש ז"ל בתשובה כלל ס"ח סימן ט' שנשאל על מי ששעבד עצמו שכל מוציא שטר חוב זה שיגבה ממנו וכו' והשיב דשטר זה קיים וגובה אותו מי שמוציא אותו והביא ראיה מהך דגיטין כי היכי דמשתעבדנא לך כך לדאתי מחמתך וע"ז אם השב תשיב לא דמי דשאני התם שהמלוה היה ידוע הא לך ראיה ממ"א שאינו תלוי בזה אלא אע"פ שאין המלוה נזכר בשטר הוי שטר מעליא מהא וכו' אני פב"פ לויתי ממך וכו' גובה בו אע"פ שלא נזכר שם המלוה בשטר וכן בנ"ד וכו' וא"ת שאני התם וכו' מ"מ הלוה הכיר וידע פנים אל פנים למי ששעבד עצמו לו אבל הכא לא הכיר וידע מי הוא מוציא שטר וכו' הא לך ראיה הראשונה וכו' שאין הדבר תלוי בזה אלא האדם יכול לשעבד עצמו ונכסיו אפילו למי שאינו מכירו וכו' עכ"ל כנראה דהרב ז"ל גמר להאי דינא מבינייא דכי פרכת מה לדאתי מחמתיה שכן בשעה שהעידו העדים על השטר העידו על אדם ידוע ואגב לכל מאן דאתי מחמתיה אבל הכא לא העדים מעידים בשעת ההעדאה על שום אדם ידוע אמרינן לויתי ממך יוכיח דבשעת העדאה נכתב על שם נעלם עד שמצא מי שילוהו אלמא לא בעינן שיעידו העדים על אדם ידוע וא"ת ס"ס בשעה שמסרו לו ידע הלוה למלוה פנים אל פנים הא לך הראיה הראשונה דלא תליא בהא וא"ת שאני התם דאגב המלוה וכו' הא באידך דלויתי לא בעינן דמכיר כלל זהו הנלע"ד כונתו ז"ל וראיתי לה' מש"ל בפכ"ד מה' מלוה דין ט' שתמה עליו בזה מאחר שדחה הראיה הראשונה איך חזר ובנה מה שהרס עכ"ל וכבר כתי' מאי דנלע"ד איברא דאי קשיא הא ק' כיון דמעיקרא כתב שמה שלא הזכיה שם המלוה כדי שלא יצטרך לכתיבה ומסי' או להרשאה א"כ ע"כ מיירי דידע המשתעבד למי שעבד עצמו א"כ מאי דחי להך דלויתי ממך ק' משום דהכיר פנים אל פנים וכו' דה"נ בנ"ד איכא למימ' מעשה אי הוה הכי הוה ולפי האמור אכתי לא תפשוט בעיין דהמתחייב לפרוע בעד חבירו לא ידע ולא יכיר בו אף בשעה שנמסר לו ולא דמי להך דהרא"ש ז"ל איברא מהך דמסיים ז"ל וכ"מ בשאול על מעשה גלית ששעבד עצמו ונכסיו ליתן עושר למי שיכה הפלשתי ובא דוד והכהו ונתחייב לדוד ע"ה באותו ממון כדאמרינן במסכת סנהדרין דף ך' שקידש דוד באותה מלוה ושאול ס"ל דהמקדש במלוה אינה מקודשת וכו' עכ"ל ש"מ אע"פ שלא נתברר החיוב עד שהכה הפלשתי אפי"ה חל למפרע החוב ה"נ בנ"ד אע"פי שבשעה שיצא ערב לכל מי שילוה או ימכור לו ולא ידע אי מי זה ואיזהו כשלוה או קנה מתחייב ואין לחלק דשאני התם דבהך הנאה דמכה הפלשתי הזה אשר חרף מערכות אלהים חיים גמר ושעבד נפשיה אבל הכא לא דערב נמי אסמכתא הוא אלא דבההיא דמהימן ליה גמר ומשעבד נפשיה ועוד הכא בנ"ד שחייב עצמו מעכשו נסתלקה האסמכתא:

וראיתי לה' מוהרשד"ם ז"ל בחח"המ סי' ל"ח שנשאל על כיוצא בזה והשיב מהא דאמרי' בר"פ המדיר ויעמיד לה פרנס וכו' ופריך פרנס לאו שליחותיה קעביד ומשני באומר כל הזן אינו מפסיד וכו' וכתב ע"ז הר"ן ז"ל דבכ"הג לאו שליחותיה קעביד ואינו חייב לפרוע וכו' עכ"ל וצ"לד לפ"ד הר"ן ז"ל מה בין זה לענין חיוב שאול לדוד הע"ה דהתם נמי לא יחד שום אדם ידוע ואיך נתחייב בזה והתם נמי לאו לשון ציווי אלא כל אשר יכנו קאמר ולשון כל השומע קולו הוא כמו והיה האיש אשר יכנו וגו' יעשרנו המלך וגו' הוא כמו יכתוב גט וכו' וזה אינו אלא ייעוד המכה ולא צואה על עושה ההכאה ועכ"ל דשאני לשון אינו מפסיד דלא עשה לשון חיוב כלל אבל גבי יעשרנו המלך וגו' משמע טפי דהוא לשון חיוב וראיתי למוהרשד"ם ז"ל שם שכתב ואע"פי שאין לחלק דדוקא התם דקא' אינו מפסיד לבד אבל בנ"ד וכו' אמנם כפי הנלע"ד אינו ברור כ"כ דהא בההוא דכל הזן לא אמרינן דאין חייב לפרוע אלא משום דלא קאמר יזון הא אמר יזון אפילו אמר לא יפסיד לבד חייב וכל טעמא דפטור אינו אלא משום דלא קא' בלשון ציווי וכו' עכ"ל ואח"הר דאי מהא לא ארייא דלא מפליג תלמוד דידן באומר הזן לאומר יזון אלא לענין איסור נדר דאי אמר יזון שהוא לשון ציווי. הו"ל שליחותיה קעביד ועבר על נדרו אבל האומר כל הזן לאו משום שליחות הוא ושרי ליה מריה אבל לאו למימרא דחיובא תלייא בהאי לישנא אלא דנלע"ד דהא בהא תלייא דאי שליחותיה קעביד בר תשלומין הוא ואי לאו שליחותיה קעביד פטיר ועטיר אבל לישנא דלא יפסיד נראה דאינו מעלה ואינו מוריד. וכתב עוד ז"ל איברא דמדברי הרא"ש ז"ל כלל ס"ח סי' ט' נראה דמהני ואת"ל דמ"מ אפשר לצדד לחלק ולחייב מ"מ ידוע הוא דכלל יש לנו בדין המע"ה וכו' עכ"ל. ואח"ה אין בזה ספק לחלוק על תשובת הרא"ש ז"ל וראיותיו ואנן בדידן בתריה דמרן ומור"ם ז"ל גרירנא היכא דלא פליג אמרן ז"ל וכבר נתבאר שם בסי' ן' שהביא מורם ז"ל תשובת הרא"ש ז"ל לפסק הלכה ולדעת הסמ"ע גם היא דעת מרן ז"ל בסי' ס' ס"י ע"ש ועיין בש"ך סק"ט ע"ש וע"ע בסק"ח ומצאתי עוד למוהרשד"ם ז"ל שם בסי' ך' שכתב שהיה מפקפק בדין זה של ערב והראה לו אחד מרבני דורו תשובת הרא"ש ז"ל הלזו וכתב וגם כי נראה כי לא היה צריך ראיה הא לך מ"ש הריב"ה סי' ן' וכו' ויצא דין זה מפ' ג"פ ההוא שטר דנפיק וכו' עכ"ל וכבר כתבתי דהרא"ש גופיה מההיא דפ' ג"פ והך דשאול דמייתי בתר הכי עיין מ"ש הש"ך ז"ל סק"ט ולאביי דפליג אדרבא וס"ל דלא גבי ביה לא תק"ל הך דשאול דעיקר טעמו לאו משום דלא חל החיוב משום דלא הוכר שם המלוה דודאי בב"הג חייב אלא משום דחייש לנפילה וכמדובר שו"ר להתייר הגדול מוהרימ"ט ז"ל בתשו' חח"המ סי' כ"ג שעמד בתשו' הרא"ש ז"ל הלזו וכמו שהק' המש"ל ז"ל והבליע בנעימה מ"ש בעניו' והאריך בפרט זה והביא תשו' מוהרשד"ם ז"ל הנאמרים באמת והרחיב הדבור בפרטי הברירה וכל אביזרייהו ע"ע ועיין לה' כנ"הג ז"ל סי' תכ"ט בהג"הט אות ו' ובס' בעי חיי סי' פ"ט:

תוכן העניינים

ספר משכנות הרועים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה