ספר משכנות הרועים· רבי עוזיאל אלחאייק
עי"ן · אות פא
עיסקא ושאלתי בראובן שקנה סחורות משמעון יתר על כדי דמיהן בעבור הרחבת זמן הפירעון ושוב אמ"ל בוא ונשתתף יחד עז"ה שסך מה שאתה חייב לי יהיה בידך בתורת קרן השותפות גם אתה תניח בכיס השותפות סך כ"וך והריוח לאמצע וכן בהפסד ולמקצת ירחין עמד ראובן ושאל מאת שמעון להטיל לו עוד לתוך כיס השותפות סך מה ויענהו הלא תקח לך סחורה פ' בסך כ"וך והשאר מעות וכן עשה ושם לו הסחורה ביותר מחומש משיווייה וכשראה ראובן שכ"כ הפסיד בסחורה הלזו עמד ושאל עוד משמעון שיוסיף להוסיף בתוך כיס השותפות סך מה פן ואולי ימלא חסרונו ואף גם בזאת הפעם לא השיב ידו ונתן לו סחו' ומעות ונמצא הפסד יותר מחומש משער השוה בשוק והרויחו ושאל השואל אם הפסד הסחורו' מוטל על שניהם או דילמא עליה דידיה דשמעון ליהדר כיון שהוסיף בשומתה וגם אמנה שעיקר השותפו' בממון שחייב לו מדמי סחורות איך יתקיים בהם השיתוף יורה המורה לצדקה שורת הדין דין אמת לאמתו ויבא שכמ"ה:
זאת אשיב ראשית מאמר תא ואחוינך מאי דגרסינן ס"פ החובל אהא דתנן התם קרע כסותי חייב ורמינן עלה מדתני לשמור ולא לקרוע ומשני הא דאתא לידיה בתורת שמירה וכו' דכיון דאתא לידיה בתורת שמירה ונתחייב כדין שומר שחייב באונסין תו לא מסתלק בדברים בעלמא ולא הוו אלא פטומי מילי האי דקאמר ליה קרע כסותי וכו' ומזה דן ידין המרדכי שם סי' ק' במי שהלוה לחבירו עשרה ליטרין לזמן קצוב ואחר עבור הזמן אמ"ל יהיו בידך למחצית שכר ונאנסו דחייב באחריותן דלא נסתלק מחובו בדברים בעלמא כהך דקרע כסותי כיון דהוו לגביה דמי דחייב בפשיעה ותו לא מסתלק ומפטר בדברים בעלמ' ע"ע וכתבו מרן בב"י סי' פ"א מחו' סי' ט"ל ובסי' קפ"ג ס"ז בקיצור ובי"ד סי' קע"ז ובס' המפה בח"מ סי' קע"ו שם וסוף סי' ק"ך וממילא שאם הרויח לוה בדמי ההלואה אין לו ליתן למלוה כלום כיון דנכסי אכתי ברשותיה קיימי להתחייב עליהן באונסין. לא זו אף זו דאי מדעתיה בעי למיהב ליה לא מצי יהיב דשכר מעותיו הוא נוטל וזה פשוט שוב מצאתי להרב כנ"הג ז"ל בהגה"בי אות ה' שכ"כ משם מהרש"ל ז"ל ביש"ש ע"ע וכעת איננו עמדי לדעת דעת עליון אם דעתו לומר דאפילו אי בעי למיהב מחינן בידיה או"ד שא"צ ליתן לו וה' קצר בהעתקה. לבד זה מצאתי למרדכי בפרק הגוזל סי' קכ"ד במבטל כיסו של חבירו והרויח בו שנותן הריוח לבעל המעות ה"ד בנותנו לו מתחלה לקנות דבר להרויח בו וכו' אבל ברווחא אי מתרמי ליה זבינא למזבן לא חייבוהו לתת וכו' עכ"ל ריהטא דלישנא משמע להדייא נהי דלא מחייב למיהב אבל אי בעי למיהב מצי יהיב ודלא כדכתי' בעניו' גם מור"ם ז"ל בסי' רצ"ב ס"ז כתב א"צ לתת לבעל הפיקדון מן הריוח וכדדייקנא מדברי המרדכי כי ממנו העתיק מור"ם ז"ל והנלע"ד הקצרה דשאני פיקדון כיון דלאו. בתורת הלואה אתו לידיה אמטו להכי אמרי' אי בעי למיהב ש"ד ולא מחזי כרביתא אבל בנדון הרב בפ' החובל דמיירי דמעיקרא בתורת הלואה וקמו ליה ברשותיה לאונסין כי יהיב מחזי כרבית ולפי"ז מאי דמסיק בה מורם ז"ל דאי תבע פקדונו והלה מסרב דחייב ליתן לו הריוח בכ"הג בהלואה אם עבר זמן המוגבל ומסרב מלפרוע אין לו ליתן כלום אע"ג דהרויח בהם דשניא הלואה מפקדון. אך אוסיף להביט בתשו' הרא"ש כלל ס"ו סי' ח' הביאה מרן בב"י סוף סי' פ"א ובש"ע שם סל"ב בראובן שתבע משמעון ריוח החוב שהיה עליו מכמה שנים ואמר שהתנה לתת לו ריוח ושמעון אומר שלא התנה שמעון פטור אפילו משבועה שאפילו לדברי ראובן לא היה תנאי זה בשעה שנתחייב שמעון ואף אם אמר שמעון אח"כ אני אתן לך ריוח דברים בעלמא הם בלא קנין ויכול לחזור בו עכ"ל משמע להדיא דאפילו בהלואה מבעי לוה למיהב ולא קרו ליה מהדרנא אע"ג דלא התנה מתחלה שאם לא אפרע לך בזמן פ' יהיו ברשותך ואם ארויח בהם אתן לך אלא דאמ"ל אח"ך אני אתן לך ריוח ש"ד:
וראיתי להסמ"ע ז"ל סקס"ה דתהי בה מההיא דסי' רצ"ב דאי תבע מעותיו חייב ליתן לו הריוח ולא שאני ליה להרב בין מלוה לפיקדון כדכתיבנא וכן מצאתי להש"ך ז"ל שם סקכ"א ע"ש וניחא ליה דהכא מיירי כשלא הגיע זמן פירעון עכ"ל ולע"ד לא ידעתי דלשון מור"ם ז"ל מועתק מהרא"ש ז"ל שראובן תובע שחייב לו מכמה שנים היתכן שבכל השנים לא הגיע זמן הפירעון ועוד דכיון דאכתי לא מטא זמן הפירעון איך יצויר ששמעון יקבל על עצמו לתת לו ריוח וקושיא זו שייכא נמי למאי דמשני עוד דהכא מיירי כשלא תבעו דבלא תבעו מי הזקיקו לחייב עצמו לתת לו ריוח ועוד דהרואה בדברי המרדכי בפרק החובל עיניו יחזו דמיירי שהלוהו לזמן קצוב ואחר זמן אמ"ל יהיו בידך למחצית שכר ומור"ם ז"ל בסס"י ק"ך ביאר שלאחר זמן ההלואה אמר ליה וקא פסיק ותני דלא אמר כלום וה"ט דאין כח בדברים בעלמא להפקיע חובו ע"ש וכדברי הרא"ש ז"ל שכ' בתשו' דכשלא התנה מתחלה דברים בעלמא הם: