ספר משכנות הרועים· רבי עוזיאל אלחאייק
עי"ן · אות סו
עדות אם העדים צריכים כוונה שיתכונו להעיד בשעת ראייתם את המעשה או דילמא דלא תלה רחמנא אלא בראיה וידיעה ובחד מהנך תסגי להו: זאת אשיב מדברי רבינו הגדול בפ"ה מה' עדות דין ה' וכפי מה שהגיה מרן ז"ל בכ"מ דל"ש בד"מ ל"ש בד"ן בין נתכוונו בין לא נתכוונו עדות' קיימת ושכן דעת הרא"ש ז"ל בתשו' עכ"ל והיא בכלל ס' סי' ג' ופסקה מור"ם ז"ל סי' ל"ו וקול הטו"ר שם והעתיק דברי רבינו עפ"י הגהת מרן ז"ל בכ"מ וכן הוא לשון מרן בש"ע שם וכ"ה דעת הרשב"א ז"ל בתשובה סי' אלף ע"ג והובאה בב"י שם וברפ"ק דמכות דף ו' אהא דתנן התם אם נמצא אחד מהן קרוב או פסול בטלה כל העדות ואמרינן בד"א וכו' איתמר עלה היכי אמרי' להו. אמר רבא הכי אמרינן להו למיחזי אתיהו או לאסהודי אתיתו וכו' ופירש"י ז"ל הכי אמרינן להו למבדקינהו לקרוב או לפסול. אם מתחלה. לעדות נתכוונו עכ"ל ומסיק אם אמרי לאסהודי אתו אם נמצא א' קרוב או פסול בטלה כל העדות:
ואם אמר למחזי אתו מה יעשו ב' אחים וכו' מוכח בהדיא דלא בעו סהדי כוונה אלא דחוותא מלתא היא. אמטו להכי אע"ג דאית בהן קרוב או פסול לא בטלה העדות בהנך דלאו קרובים ופסולים נינהו אלא דכי מתכווני. לאסהודי הו"ל כחד ובנמצא קרוב או פסול דבטלה כל העדות וז"ל הר"ן ז"ל בפירוש ההלכות אם אמר כוונו לראות בעלמא לא נעשית עדות אחת. ואינה מתבטלת בעדות הקרובים ופסולים ואם אמרו שמתחלה היתה כוונתנו לראות כדי להעיד עדות' בטלה עכ"ל והדברים ברורים. דהעדים א"צ כוונה בראייתם כדי להעיד:
ומעתה תם אני לא אדע הא דאמרינן בכריתות די"ג אמר אביי מודה ר"מ לחכמים שאם א"ל שנים יודע אתה בעדות פ' והוא אמר לא ידעתי פטור דאי בעי אמר לא נתכוונתי לעדות ופירש"י ז"ל יודע אתה בעדות והוא השביעו ולא הודה וחייב אתה קרבן שבועת העדות מגו דמצי למפטר נפשיה בהתירא ולומר מאי לא ידעתי לא נתכונתי להיות עד עכ"ל מוכחא סוגיא זו דעדות בלא כוונה מגן שוייא וז"ל תוס' ישנים מכאן אומר רבי וכן דן הלכה למעשה דעדים ששמעו הדבר מפי בעל המעשה אך לא נתכוונו להעיד ולא הובאו שם לשם עדות לית בעדותן כלום אם באים אחר זמן להעיד בב"ד עכ"ל. וזה דבר ק' איך דן הלכה למעשה הפך הסוגייא ייא בדוכתה וא"נ סוגיין פלגן בהדייהו מאי חזיה דסמכת אהאי ומאי אולמיה דהאי מהאי: