ספר משכנות הרועים· רבי עוזיאל אלחאייק
עי"ן · אות נד
עדות עדים שאמרו שקר העדנו חייבים לשלם מדינא:
דגרמי הרא"ש בתשו' כלל נ"ח ס"ו ופסקה הטור בסי' ט"ו סל"ד ומרן בש"ע סי' כ"ט ס"ב ע"ש:
וראיתי לה' מח"א ז"ל בהלכות עדות סי' ו' אריה עלה ונסתפק במעיד שקר מחמת אונס אי חייב לשלם ע"ע והנה בספ"ב דכתובות דף ח"י אהא דתנן עדים שאמרו אנוסים היינו וכו' אם אין כת"י יוצא ממקום אחר נאמנים ואם כת"י יוצא ממ"א אין נאמנים ובגמרא אמרינן דבסיפא ל"ש אמרו מחמת ממון ל"ש אמרו מחמת נפשות אינם נאמנין אבל רישא דאין כת"י יוצא ממ"א דוקא מחמת נפשות אבל מחמת ממון אין נאמנין דאין אדם משים עצמו רשע ע"ש ומעתה נובין הללו שאמרו אנוסים היו והעידו שקר היכי דמי אם כת"י יוצא ממ"א אינם נאמנים ושטרא מעליא הוא ואם אין כת"י יוצא ממ"א אם אמרו מחמת נפשות נאמנים והשטר בטל וחספא בעלמא הוא ואם מחמת ממון כיון דאינם נאמנים שטרא בחזקתיה ומה מקום לתשלומין וצ"ל דספקו של ה' ז"ל במקום שאין העדים נאמנים ומשלם הלה עפ"י עדותם יאכל הלה וחדי הא מיהא לגבי דידיה מצי אמ"ל לוה איני מפסיד להציל עצמך מן א האונס במציל עצמו בממון חבירו: