ספר משכנות הרועים· רבי עוזיאל אלחאייק
עי"ן · אות מו
עדות שאול נשאל זעיר שם זעיר שם על דין עסק ביש בזקן אחר בנימן בכ"ר שמואל לוי נ"ע על אודות מקרה רע שקראו בליל י"ב לחדש כסלו שהיה הולך ובא מנהר הנק' מנזל תמים לעיר נאב'ל ושם בדרך ההוא יש מקוה. מים הנגרים מהנהר אשר הוא לצד מערב ללכת עד הים העומד במזרח ומרי עבדו בשטח ההוא שם נפל שדוד ולא עלה עוד והיו עמו שם ישראל וגויים ועל דבר זה נתקבלו עדויות ע"י ב"ד של עיר נאבל גם אנחנו פה העיר תונס יע"א וכה תארם א' לאחת למצא חשבון:
זהו נוסח העדות שהעידו על ה"ר בנימן הלוי במותב. תלתא כחדא הוינא יתבין אנן דח"ל כד אתא קדמנא היקר ה"ר יצחק טיבי יצ"ו אביה של האשה צולטאנה אשתו של ה"ר בנימן כה"ר שמואל הלוי נ"ע והעיד בתורת עדות ברורה ומאושרת אחר האיום והגיזום בואם לא יגיד כדחזי קאל נאר מאסיין הווא והיקר יצחק בכ"ר פריג'א חדאד ידורו פסוואני וג'א יצחק חדאד הנז' וקאל ליצחק טיבי הנז' הייא נקעדו פי צ'אר האד אלגוייה קתא תופ'א אלקאיילא כיף דכ'לת לצ'אר אלגוייה זאת אלגויה קאלת ליצחק טיבי אסחאל בנתך אסגירא וואג'בהא יצחק חדאד קאלא בנתו סגירא שמדת קאלתלי טפלא שמדת וטפלא מאת ראזלה א' פלוואד בד'כול ולדהא קאל ליהא האדא אלי בנתו מאת רג'להא 'פלוואד קאלתלו לגויה. אווה קאל אנא כונת חאצ'ר כיף מאת זא יצחק טיבי וקאל ליצחק חדאד סמעת כיף יקול באס תקול לעדות זא יצחק חדאד קאל לגוי אנתי כונת חאצ'ר קאלו אנא עמרי מא מסית כאן האדך אטריקא ועד חלפ'ת עמרי מא בקת נדכ'ול לדאך למוצ'ע וזאג'בו יצחק חדאד וקאלו בלאה עליה כיף מאת וואזכו לגוי קאלו הווא סבק וואנא ווראה מא רית חתא נקלב ליהודי ראשו אלוטא וסאקיה לפוק וטאח עליה לחמל וג טוץ מא ראיינא סי כתר קערנא עלא סט אלוואד וזא לחמאה מתאעו יעייט מיקול ליהודי מאת ולבהים צ'אע נזע חוואייג'ו והבט בקינא. נרזאווה קראם מן שאעא יטלע סי חד רינא וואחד טאלע מסחבלנא בן אדם לקינא לבהים טאלע וה"ר יצחק חדאד הנז' העיד ג"כ כיף קאל זה נוסח העדות מלה במלה:
שושן גריבי עד אפרים פרץ עד אברהם סעאדא עד עוד נוסח קב"ע בנאבל במותב תלתא כחדא וכו' זא קדמנא ה"ר נסים בג' יצ"ו ונשדנאה עלא לילית אלדי טאח 'פיהא ה"ר בנימן הלוי 'פלוואד קדאס כאן מן יום 'פסאר וקאל לינא לילית אוטנאס פסאר אלדי הייא לילית אלמולוד ענד אלגויים ונשדנאה אם מן אוקת 'פליל וקאל ה"ר נסים הנז' וחנא כרג'נא מן מנזל תמים אוול אליל קבל אלעשא ומסינא שיעור סת מייאל באס אוסלנא לאלווד כיף קטענא אלוואד טאח ליהודי 'פלוואד ונשדאה:
תמא סי צ'אוו קמאר וולא כוכבים קאל לנא תמא צ'אוו אלקמר מן תחת: אסחאב אמא לכוכבים מא תמאסי האדי עדות נסים הנז' וכיף ג'א קודמנא ה"ר חיים בותאן וקאל כיף קאל נסים עדות א' ח' טבת ש' תצמי"ח ע"כ נוסח קב"ע:
פ' עד פ' עד פ' עד עוד נוסח קב"ע בנאבל. במותב תלתא כחדא וכו' ואתא קדמנא עד אחד ואחר האיום וכו' העיד ששמע מגוי מסיח לפי תומו אלדי אנא קאעד פ'י חאנות ה"ר יצחק וזאן והווא מעאייא וג'א אלגוי וקאל אתרזינא פ'י בנימן מתאע צ'אר אג'לד כאן כול טריקא יסל'פני. וכיף נג'י נעטיה ודלחין מא לקינאסי אסכון יעטיני חתא פ'לס אנא כונת חאצ'ר קודאמו כיף אהבט והווא סאבק ואנא ווראה וראיתו טאח 'פלוואד ובקא אלוואד יגרגב 'פיה חתא אוסל קרב אלבחר וג'טוץ פ"י אוסט אלוואד ולא טלעסי כטאר קד מא ווקפת באס יטלעסי אולא טלעסי פ' עד פ' עד פ' עד עוד נוסח קב"ע בנאבל במותב תלתא כחדא וכו' כד אתא קדמנא ה"ר מיכאל כ'לפון. יצ"ו והעיד בתורת עדות גמורה אחר האיום והגיזום כדחזי וכו' ואמר אלדי סאעת אלדי כאנו יפ'רכסו פ'י בנימין הלוי ג'א גוי קאל ליהום קאעדין תפרכסו פ"י האד ליהודי קאלולו קאעדין נפרכסו קאל ליהום אלגוי עטיווני מייאתאיין רייאל נזיבו ליכום איך שיהיה אתפ'צ'ו מעאה במייאת רייאל כיף מסאוו לה"ר יצחק כהן באס יצ'מנו פ'ילפ'לוס צ'אר אלגוי וקאל אנא מא נערפ'וסי ואיין וג"כ ישועה טייב אלדי הווא עאם צולטאנא מרת בנימן הנז' העיד כיף כלאם בנימן הנז' וזו היא העדות שהעידו בפנינו אעהח"מ יום ב' י"ט שבט שנת תקמ"ח תוספת ביאור קאל ישועה הנז' עלאס צ'אר אלגוי גיר קאלולו אכתובלנא בלעדאלא דיך אסאעא צ' אלגוי ע"כ נוסח הקבלת עדיו והעדים:
ר' אברהם פ'לוס ר' אברהם סעאדה ר' שושן ג'ריבי. זה נוסח עדות שהעיד ה"ר נסים ג'ג בפני ב"ד הצדק יצ"ו:
במותב תלתא וכו' כד אתא קדמנא ה"ר נסים ג'ג. יצ"ו ואחר האיום. והגיזום כדחזי למעבד עמד על רגליו והעיד בתורת עדות גמורה ודין נוסחיה אנא כונת מאסי מן מנזל תמם לנאבל וכאן מעאנא ה"ר בנימן הלוי מרוואח אוצלנא אלוואד אלדי זאוו מן למערב ויצוב פלבחר לג'יהת אלמזרח ולואד הנז' יתסמא וואד לבנה וצורת קטיענא פלוואד מן צפון לדרום ונדכלו פלוואד בין לבחר אלוואד וכיף ג'ינא נקיטנא אהבט אלגוי קאס בינא אלוואד לקא סאהל קטע אלוואד אלמדכור חתא לשפ'ת אלוואד וווללא כיף וולא סהל הבטנא אנא ויהודי אכו'ר ויג'י תמן גויים וקטענא וכיף קטענא מן וואד צ'אוורת ווג'הי לקית בנימין אלמדכור ראכב עלא בהים ולחאמאר מעאה שאדדו כיף וצאל לווסט אלוואד דאה אלוואד לג'יהת אלבחאר וואנא ראיית ברטותו וידו מן תחת אלברנוץ קמהא יג'י מרתיין ומן אלמוצ'ע אלדי קאם ידו וראיית ברטותו פלואד חתא לבחר שיעור מן דראייבת אלגראנא חתא אלמסכוכא ולחאמאר מתאעו נגיז אלוואד ומן ג'דווא סאבו מיית עלא שפת אלבחר ואלבהים אלדי כאן ראכב עליה קעדנא נסתייו יג'י סאעתאיין והאך אסאעא טלע חי מן אלבחר בברדעתו וליהודי כאן לאבש צרוול קר'פי וכאבוט צוף ומחאזם בסמלא וברנוט ביד ע"כ נוסח קבלת העדות:
פ' דיין פ' דיין פ' דיין נוסח קב"ע בב"ד הצדק עיר תהלה תונס יע"א על ענין הנהר ההוא ומשפטו וטבעו והלוכו במותב תלתא וכו' איך אתו קודמנא תרי סהדי מהימני ואמרו כי בדרך מנזל תמם לנאבל יש שם נהר נקרא לבנה לצד מערב וכנגדו לצד מזרח זה הים הגדול ודרך סלולה ביניהם כמהלך ח' עגלות זו בצד זו או יותר וכל הדרך ההוא מהנהר והנהר בכלל ועד הים הכל הוא חול הים ומקוה הנהר ההוא עמוק מהדרך כ"כ ובימות הגשמים ע"י שבאים רוב מים לנהר מהרים וגבעות אשר בקצותיו מתגברין המים ומחטטין במחילות החול לעבור במעבר דרך החול בשטח המהלך ההוא ובוקע ויורד במעמקי החול ומתפשט והולך ואז נופל החול אל תוך המים ההם ונעשה כמין חריץ וחוזרים ונופלים חלקי קצוות החריץ שבצד צפון ודרום הנעשים כמין חומה והרוצים לעבור דרך השטח ההוא כשעוברים מעט מחמת שנראה בעיניהם שהמים בלתי מרובים ולא ידעו ולא יבינו שהמים כבר הם מתפשטים והולכים דרך מחילות החול יען המקוה של הנהר עמוק מן הדרך כמדובר ונמצא העובר שם נטיו רגליו וטבע בקבר התהום וגם אשר יראה החול כמין חומה בצדדי החריץ יחזור ויפול עליו ע"י מרוצת ונתינת המים גבורות מי גשמים ותנועת קלות העמדת החול שהוא כמין עפר תחוח כי מתחלה כשנוקב ויורד הוא ברוחב אמה מ"מ עד שמתפשט ברוחב יותר כ"וכ אמות ולאורך הזמן עד שמגיע לים הגדול ועי"ז נופלים החומות אשר יהיו בקצותיו בתחלה ע"י הפישוט ההוא ובעבור זה הנופלים שם מוטבעים דרך קבורה שם מיתתם שם קבורתם זה דרכו כל ימות החורף ואין מי שיגיע לחצי השטח ההוא ללכת דרך ים אלא מיד או ניצול או נטבע שם בחול ורוב הגויים אשר אירע להם שנפלו בדרך אותו השטח לכשיחסרנו המים ותיבש הארץ ורוח חזקה מנשבת באותו החול שבאותו השטח אזי ימצאון שם טמונים בחול אמנם שנה שהגשמים מרובים אי אפשר להם להמצא יען שמתרבה החול כ"כ עד שנעשה כהר גבוה בדרך השטח ההוא עוד אמר לנו אחד מן העדים שאירע לו שעבר באותו השטח בימות הגשמים והוא רוכב על הפרדה בחשבו כי המים היו מן הארכובה ולמטה וכמעט שכבר נטבעה כל הפרדה במעמקי החול ובדרך נס הוא ניצול. גם העד הב' שאירע ירע לו שעבר באותו דרך בתחלת התפשטותו לא הספיק לעמוד שם כמהלך ב' פסיעות או ג' עד שמצא עצמו טמון בחול ובקושי הצילוהו ועוד הגידו על ה"ר חיים ביתאן הי"ו כשעבר אחר ה"ד נסים גג' שנטיו רגליו ונטבע בעמקי החול פעמים שלש ולא ניצול כי אם ע"י זנב החמור שאחז בו שכבר היה קרוב ליבשה והחמור היה מסייעו למשוך עצמו לינצל ע"כ דברי העדויות כ"ז נתקבל בפנינו בחדש שבט ס' חק ומשפט ש' וכגנה זרועיה תצמי"ח:
פ' דיין פ דיין א' דיין זאת אשיב בראש אמי"ר הדה אמרה לב יודע מרת נפשו קצת רוח כבלי העיגון וכמה מנ'י חורבא נ"מ רח"ל וגדולי המורים הראשונים אחזו שער ואת האחרונים האריכו למעניתם הלא בספרתם למקומותם בשמותם בחצריהם ובטירותם איש על דגלו באותות א' המרבה וא' הממעיט וגם כי חומר איסור ערוה חמורה כי רבה ובר שמתא הוא מאן דשרי במים שאל"ס וכעובדא דר' שילא דין גרמ"א דעצירא"ה ותמנ"ע היתה שליחות יד לקטן מן המעט"ן אדם מוע"ט מהבל ימעט. ואולם בראותי ראש המדברים הר"ם במז"ל בתשו' והביאה מרן ז"ל בב"י א"הע סי' י"ז דמ"ד ע"א ורבינו בצלאל בי' ל"ב שכתב וז"ל אין מדקדקים בעדות אשה עגונה וכל המחמיר ודורש בדברים אלו לא יפה הוא עושה ואין רוח חכמים נוחה הימנו שעיקר תקנתם בעגונא הקילו משום עיגון ע"ש ויותר מאלה כתב הרב שם בשם הרא"ש ובשם רבו ועיין במור"ם סי' י"ז סכ"א והר"א סג"ל בספר גינת ורדים כלל ג' סי' ה' ובס"ס י"ד ובס"ס כ"א ובפרט בסי' ך' שהפליא עצה הגדיל תושיה להגדיל המדורה על המתעקשים בהיתר עגונות אפילו בסברא יחידאה ושאינו אלא מן המתמיהין ע"ש היא שעמדה חס"ר משום יד עמד וימודד ארץ להטפל בהאי עניינא לסדר הדברים ולהרצותן לשני שרי צבאות ישראל ה' עליהם יחיו אכי"ר וברירא דאורייתא מפיהם ועל פיהם יהיה כל ריב קטון וגדול ע"כ אמרתי אדברה וירוח לי וה' אלהים יעזר לי:
ראשית מאמר צ"לד אי אתתא דא אכתי קיימא באיסור תורה או"ד פקע מינה איסורא ותו לא פש גבה אלא איסורא דרבנן עין רואה כיון דמדאורייתא אזלינן בתר רובא ורוב הנטבע במים ולא ראינוהו שעלה למיתה אזלי א"כ ודאי פקעא מאיסור תורה והיינו דאשתבע רב נחמן לפי ששמע גמל"ת דהוה אזיל ואמר מאן איכא בי חסא טבע חסא ואמר. רב נחמן אכלהו כוורי לחסא כדאיתא בשילהי יבמות ע"ש דהיכי מצי משתבע ולא חייש דילמא ניצול ע"י דף. כעובדא א"נ דגל טרדו לחבירו וחבירו לחבירו עד שהקיאו ליבשה וכעובדא הר"מ כדאיתא התם אלא ודאי כיון דמדאורייתא בתר רובא אזלינן ואפילו להעניש במיתת ב"ד במכה אביו ומקלל משו"ה שפיר משתבע אלא שחז"ל חששו דילמא איתרמי להו כהנך עובדא דרע"ק ור"מ:
וכן מצאתי בהג"מד שם בשם מוהר"ם ז"ל ע"ש וגדולה מזו כתב ה' המבי"ט ז"ל בח"א סי' קל"ה דאפילו ביבשה אם הלך להסתחר ולהחזיר בעיירות ולא שב לביתו כפעם בפעם מדאורייתא שריא. דרובא דעלמא כי נפקי בכ"הג ישובו איש לביתו ע"ש ואע"פ שה' פני משה ז"ל גמגם בזה כמ"ש הכנ"הג שם ע"ש מ"מ בנ"ד שנטבע במים ולא ראוהו שעלה ליכא מאן דפליג דמדאורייתא שריא וע"כ ל"פ ה' מוהר"י קארו ומוהר"ם מטראני ז"ל אלא בנטבעה הספינה והאנשים בה בתוך החדר שהעדים לא ראו עצמותם טבועים במים ממש דבהא קסבר מוהריק"א ז"ל דאכתי באיסור תורה קיימא ולמוהר"ם מטראני ז"ל אפילו בכ"הג לא מתסרא אלא מדרבנן כמבואר בתשו' מרן בדין מים שאל"פ ובשו"ת ה' המבי"ט ז"ל ח"א מסי' קפ"ה עד סי' קפ"ט יעו"ש אבל כל שהעידו העדים שראו עצמותו שנפל לתוך המים ממש ולא ראוהו שעלה לכ"ע נפקא מאיסור תורה משום רובא כדאמרן:
איברא דאכתי בענין להוציאה מאיסור תורה בעת שראה שטבע אכתי באשלי רברבי תליא דאיכא מ"ד דוקא באומר ששהא עליו בכדי שתצא נפשו כי היכי דבמים שיל"ס בעינן הך תנאה לכשתנשא לכתחלה ה"נ במים שאל"ס לשאם נשאת לא תצא אבל אי בציר תנאה אכתי בספק א"א קיימא ואפילו אם נשאת תצא וזו היא דעת רבינו ז"ל בפי"ג מה"ג דין י"ט וז"ל עד א' אומר ראיתיו וכו' שטבע בים הגדול ומת עכ"ל וכמ"ש ה"המ ז"ל שם לפי מה שהבין הכ"מ והרל"ם ז"ל ע"ש וכן דקדק מרן שם בדין ך' ממ"ש רבינו וז"ל במים שאל"ס ולא עלה וכו' ע"ש ואע"ג דאיכא למדחי בדיוקא קמא הא דנקט ומת לריבותא דאפי"ה אם לא אמר קברתיו לא תנשא וכן במה שדקדק מרן ז"ל במ"ש רבינו ולא עלה וכו' היינו נמי דאפי"ה לא תנשה דולא עלה אינם דברי העד ואבד זכרו ונשתכח שמו יוכיח ודוק. וגם ריהטא דגמרא דקאמר טבע חסא גרידא לא משמע הכי ופסקו רבינו ז"ל שם ומרן ז"ל הרגיש בזה וכתב דאריש דינא סמיך ע"ש ומיהו בגמרא דלא סמיך ולא אתפרש האי דינא כלל לא משמע הכי ועיין בשו"ת מוהריט"ץ ז"ל סי' ע"ו. אפס כי עז להרהר אחרי האלהים האדירים האלה ומה גם שהרשב"א ז"ל במיוחסות סי' קכ"ח והריב"ש ז"ל סי' שע"ט כתבו כן להדיא כמ"ש מרן ז"ל שם ובב"י שם סכ"ג ע"ש וכן דעת מוהר"ם אלשקר ז"ל סי' קי"א והרדב"ז בישנות סי' רע"ג ובחדשות ח"א סי' רנ"ח וה' לחם רב ז"ל סי' ל"ד ומוהרימ"ט ז"ל בח"א סי' י"ג ומ"ח וקל"ט ע"ש. אמנם דעת ר"ח בפירושו והרמב"ם ז"ל בפירוש המשנה לגיטין דף כ"ט לפי דעת רבינו בצלאל בתשובה סימן כ"א ודעת ר"י ור"ת והרא"ש ז"ל בבכורות דף ך' ע"א בד"ה חלב וכו' ע"ש במ"ש מוהר"ם שלטון ז"ל בתשו' סי' ז"ך ודעת הרד"ך ז"ל בית כ"א והר"ש שרביט הזהב אשר הובא בשו"ת לחם רב סי' ט"ל ומוהר"ר יהודה הובאו דבריו בשו"ת מוהר"ם אלשקר שם וה' המבי"ט ז"ל להקת הנביאים. מתנבאים בסגנון א' דלא בעינן הך תנאה דשהיה להוציאה מאיסור תורה ומרן ז"ל בש"ע שם סל"ג ול"ד העתיק לשונות. הרמב"ם ז"ל הניתנים למעלה ובודאי שדעתו דעת עליון כמו שפירש ובא הכ"מ וב"י גם מור"ם ז"ל שם הסכים. לדעת הר"ם בפירוש המש' לדעת הרשב"א ז"ל ע"ש ובתשו' סימן ד' ומ"ה עשה סניף לסברת הרמב"ם ז"ל בפירוש המשנה. ותבט עיני להרב מוהרי"ט ז"ל חא"ה סי' ל"א שכתב לא כתבו הרשב"א והריב"ש ז"ל אלא לאפוקי שיעידו על הספינה שנשברה אבל כל שמעידין על אחד שנטבע ודאי שכוונתו ששוב לא ראה שעלה וכו' ע"ש וגם ראיתי את הלח"ש שכתב מהר"ם בן חביב ז"ל והובא בס' גו"ר שם סי' ז' שיצא לדון בדבר חדש דאפי' לרבנן דבעו הך תנאה דשהייה להוציאה מאיסור תורה היינו דוקא כשלא עבר עליו שנה אחת מעין שנטבע אבל כל שעבר עליו שנה א' דהיינו אבד זכרו וכו' שכתב רבינו ז"ל כיון שלא ידענו איה מקום כבודו כל אפיא שוין דלא בעינן הך תנאה דשהייה ע"ש גם אשו"ר למוהר"ם שלטון ז"ל שם שכתב' דהך תנאה דשהייה לאו מדאורייתא הוא אלא מדרבנן אפילו להרשב"א ז"ל ודעמיה ע"ש ועיין לה' כנ"הג ז"ל שם בהגהב"י אות תצ"ח ובס' יד אהרן ח"א סי' תרמ"ז וח"ב אות רל"א ע"ש .ך פרט הב' לידע להודיע ולהוודע לרבוותא דסברי דבעינן תנאה דשהייה כמה הוא שיעור השהייה המעט הוא אם רב דבר זה מתורתו של הריב"ש ז"ל למדנו שיעורו ג' שעות עיין בתשובו' סי' תי"ו וכן היא דעת הראד"ב ז"ל סי' ל"ד ע"ש וכתב מוהר"א ששון ז"ל סי' א' דמשמע ליה מאותה שאמרו גבי נחוניא חופר שיחין שנפלה בתו לבור והודיעו את ר"ח בן דוסא שעה א' אמ"ל שלום שעה ב' אמ"ל שלום שעה ג' אמר להם עלתה וכו' ע"ש ופירש"י ז"ל שלום שעדיין יכולה לחיות וכן בשניה אבל בשלישית שאינה יכולה לחיות אמ"ל עלתה וכו' ע"ש ומוהרח"ש ז"ל בקו' עיגונא דס"ג ע"א עלה ונסתפק אי תחלת שעה ג' קאמר או דילמא ע"ס שעה ג' ונטה להקל דבתחלת שעה ג' נמי סגי גם הרב"ח ז"ל בתשו' סי' ע"ט כתב בפשיטות דשיעורא הוי שתי שעות ומהך עובדא דנחוניא ע"ש ולשם דף ק"ד ולע"ד קל"ה כמות שהיא נראה דע"ס שעה ג' קאמר דדומיא דשעה א' וב' דע"כ לא אמר להם שלום אלא ע"ס שעה א' מדלא קאמר כשאמ"ל נפלה אמ"ל שלום ותלי לה בשעות למימרא דכל דיבור ודיבור שהיה יוצא מפיו של אותו צדיק בסוף כל שעה ושעה היה א"כ כשאמ"ל עלתה בסוף שעה ג' הוא דאמר להו ועוד כיון דבשעה שניה אמ"ל שלום איך יצוייר דבתחלת שעה ג' נכנסה לסכנת מיתה מה זו שלום הנה לשלום מר ולומר דשעה ג' מקצתה לחיים ומקצתה למיתה א"כ נתת דבריך לשיעורין הס כי לא להזכיר אלא ודאי ע"ס שעה ג' קאמר וכן מטין דברי הריב"ש ז"ל ע"ש וראיתי למוהרימ"ט בח"א א"הע סי' כ"ו שדחה לראיה דהך עובדא דנחוניא דשעה לאו דוקא דשליש שעה נמי קרוי שעה וכמ"ש התוס' בסוטה דף ח' גבי מרים המתינה למשה שעה א' וכו' ע"ש ולענ"ד ק' דא"נ אשכחן התם דחלק שליש שעה קרוי. שעה מ"מ לאו למגמר מניה לכוליה תלמודא ומה גם דאיכא למ"ד דאכתי באיסור תורה קיימא. אמנם נראה דהרב ז"ל משום דנראה בעיניו שיעמוד האדם תחת המים חי שלשה שעות הוא דבר רחוק כמ"ש הרב ז"ל שם ומשום הכי הוכרח לפרש כן אבל אי ק' הא ק' מדאמרינן בר"פ אין עומדין חסידים הראשונים היו שוהין ג' שעות שעה קודם התפלה ושעה בתפלה ושעה אחר התפלה ופריך עלה בגמרא וכי מאחר דט' שעות היו שוהים ביום. בג' תפלות תורתם ומלאכתם אימתי נעשית וכו' ע"ש אלמא שעות דעבוד רבנן דשנ"ו בדיבורייהו שעות ממש קאמר שו"ר לרבינו יונה. ז"ל בפי' ההלכות שכתב:
וז"ל אע"ג דבכל מקום דאמרינן פירושו שעה מועטת הכא פי' שעה א' מו"ב ביום והביאו הרב מג"א בא"ח בר"סי צ"ג ע"ש וזה ודאי נלע"ד ראיה שאין עליה תשובה לדברי ה' מוהרימ"ט ז"ל וכן מ"ש בפרק במה מדליקין דף. ל' גבי הלל שעה א' וכו' המתין שעה וכו' המתין שעה וכו' ע"ש בודאי לאו דוקא אלא בהא מיהא היכא דקאי תנא בשיעור לענין איסור והיתר בודאי דוקא וכגון דפ' כ"ש וכן שעה א' מאכל לודים וכו' ואי לאו דברי הרב ז"ל הו"א היכא דקחשיב ואזיל תנא ונחית למניינא שעה בדיוקא קאמר משא"כ כי קאמר שעה וכו' אה"נ דלאו דוקא ודוק וכן מ"ש שעה א' צבר עפרו ב' גבל עפרו וכו' עד שעה עשירית בודאי בדוקא ודוק ועיין לה' יפ"ת ז"ל בב"ר דס"ז והש"ך בי"ד סי' שפ"ט סק"ד ועיין ש"ך י"ד שם וגבי אבילות אם נהג שעה אחת קודם הרגל לאו דוקא עיין מג"א סי' תקמ"ח ס"ק ובשו"ת ה' משאת בנימן ז"ל כי' נ"ד ובפירש"י ז"ל בחומש פ' בא ע"פ ויסעו מרעמסס וכו' שכתב ק"ך מיל היה והלכו לפי שעה והתם ע"כ לאו דוקא ועיין בנזיר דף טו"ב בנזיר שלשים וגם ושעה א' ע"ש ודעת הכנ"הג שם בהג"הט אות תכ"ג נראה דקאי בשיטת רבו גם ה' דרכי נועם ז"ל בחא"הע סימן ס"ג והרב פרח מט"א ז"ל ח"א סי' ל"ג ול"ו שכתבו סברת ה' מוהרימ"ט ז"ל באחרונה נראה דקיימי בשיטתיה גם ה' גו"ה דכ"ט שם מסכים והולך לסברת הרב שם והרב דבר משה בחא"הע סי' י"ג כתב כן בשם כמה רבוותא בתראי וה' יד אהרן ז"ל שם בהג"הט אות תק"ן כתב בשם הרב מוהר"י קצבי ז"ל שדברי מוהרימ"ט ז"ל עיקר והכי נקטינן ושכן העלה הרב פני משה ע"ש א' הרואה עיניו יחזו דרברבתא בתראי דאזלו ומודו כפי דעת. הרב מוהרימ"ט ז"ל לפי דעת התוס' דסוטה וכ"ש לפום מאי דכתיבנא בעניותין שזו היא נמי דעת רבינו יונה ז"ל ומי כמוהו מורה גברא רבה קמסהיד דבכ"מ דקאמרינן שעות פי' שעה מועטת וכ"ש לפי מאי דחילק הרב מוהרי"ט ז"ל שם דהך עובדא דנחוניא לא דמי לנפל לים או לנהר דשאני בור כיון דאית נקיקי סלעים ומצי לה להסתבך בהו ולמיקם תלת שעי משא"כ בנהר ובים ע"ש וכ"כ הרב"ח ז"ל שם בסי' ע"ט וסי' ק"ד ע"ש ולאחז"ר נמצא אצלי ספר אליה רבא וזוטא ומצאתי לו בתשו' סי' י"ג שהביא דעת מוהרי"ט ז"ל הלזו ע"ש:
פרט ג' יביע אומר דאכתי פש גבן לברורי דהאי עובדא כי הוה בליליא הוה והעידו שהיה אור. הלבנה נראה מתחת הענן וכסה את הבהקת הכוכבים ומפורש יוצא ממתני' דשלהי יבמות מעידין לאור הנר או לאור הלבנה והנראה דמתני' איירי בראיית הכרת הפרצוף דהוי בקרוב ואור הנר יוכיח דלא משיך זהרוריה כולו האי וכן כתב הנמק"י ז"ל וז"ל שלא ראו אלא לאור הנר או לאור הלבנה עכ"ל ע"ש וכן כת' התי"ט ז"ל בשמו והרמב"ם שם בדין כ"ב ומרן ז"ל בש"ע סר"ב שם העתיקו להך מתניתין גבי הכרת הפרצוף עיין שם:
שם:
והשתא נחזי אנן דאיכא לאסתפוקי. בחדא מתרי אנפי מי קגבי הכרת הפרצוף סגי אור הנר או אור הלבנה כיון דקא חזי ליה פנים אל פנים משא"ך להביט אם עלה אם לא עלה דראיה חזקה בעי דשמא עלה למקום רחוק קצת ולא שלטא ביה עינא דדילמא להא לא סגי אור הנר או אור הלבנה. או כלך לדרך זו דבהכרת הפרצוף בעי זהרורא טפי דצריך להסתכל יפה ולדקדק יפה בצורת הפרצוף משו"ה בעי אור הנר או אור הלבנה אבל בהבטת אפילו אם יעלה ויראה בריחוק מקום בציר מאור הנר ומאור הלבנה סגי ולזה הדעת נוטה דאי חיישינן לשמא עלה בריחוק מקום ולא שזפתו עין רואה א"כ אפילו בראוהו ביום ושהו עליו בכדי שתצא נפשו היכי שריא מדאורייתא כיון דאיכא למיחש שעלה בריחוק מקום ולא ראוהו אלא ודאי דכל שלא ראה שעלה במקום שנפל וקרוב לקצוות המקום חזקתו למיתה ובדאורייתא דאזלינן בתר רובא שריא. שבתי וראה לה' מוהר"א ששון ז"ל בס"סי א' שכתב בפשיטות דלא מסתבר לחלק בין ראיה דהכרת הפרצוף ובין הכרת הגולם שעלה מן הים ועוד כתב ז"ל ממאי דכתי' אנן בעניו' שש אנכי ומעתה עדיין מהסם לבי בה במה שהעידו שהלבנה נראית מתחת הענן ובעד כוכבים יחתום והנה לענין הבהקת הכוכבים אי סגי או דילמא אור הלבנה תנן דעת ה' מוהר"א ששון ז"ל כבר כתבתי דאור הלבנה מיהא בעי ועיין ברפ"ק דפסחים דף ד' ובנדרים דף מ"ז ותבט עיני לרבנן בתראי דפליגי בהאי מילתא דלהרב דוד לחמי ז"ל ל"ש אור הלבנה ל"ש הבהקת הכוכבים סגי וכי תנן אור הלבנה לאו למימרא דבציר מאור הלבנה לא מהני דההיא לענין הכרת הפרצוף מתנייא אבל לראיית העלאת הגולם הבהקת הכוכבים סגי והרב מוהר"ד גרשון ז"ל תהי בה מדברי מוהר"א ששון ז"ל הניתנין למעלה דאדרבא הוה סא"ד דהרא"ש ז"ל דראיית העלאת הגולם בעיא אורה טפי מהכרת הפרצוף ולא סגי ליה באור הלבנה אלא דלמסקנא לא אסתבר ליה לחלק והר"א סגן לויה ז"ל נטה לימין מהר"ד לחמי ז"ל כאשר הובא בשו"ת גו"ר א"הע בסימן כ"ה עש"ב איכו השתא בנ"ד שהיה אור הלבנה נראה מתחת הענן ודאי דעדיף אורה מאור הכוכבים וזה לך האות שהעידו שראו גולם א' שעלה והכירו בו שהוא חמור וכיוצא בזה מצאתי להרב דבר משה ז"ל שם סי' ט"ז דף ל"א ע"ד שהוכיח במישור לנדונו במה שראה הסוס ע"ש ועוד נשמעינה מן הדא ממ"ש מוהר"א הלוי ז"ל וז"ל מאחר שאמרו שלא ראוהו עוד ממילא משמע שעיכוב והעדר ראייתו לא היתה אלא מצד הטבוע בעצמו שאלו היה חשך אפלה מרובה שגרם מניעת ראיית עלייתו של נטבע מן הנהר כיצד יאמרו שלא ראוהו עוד הרי אלו היה שם אורה היו רואים אותו שעלה מן הנהר וכו' ע"ש ובנ"ד כתוב בקבלת עדות של גמל"ת וג טוץ מא ראיינא סי כאטר ובקבלת עדות שבנאבל כתוב ולא טלע סי חאד אלא לבהים וכו' ועוד בנ"ד שראה צורת החמור עולה מן הנהר וגם העיד ישראל העד שראה ראש הגלימא והנפת היד פעמיים שלש יראה יראה דהיה להם אור מספיק וחזותא מלתא היא ואם איתא דעלה מן הנהר עינוהי מטייפי דשפיר חזי אלא דההעדר מצד הטבוע שלא עלה כמדובר:
אמור מעתה לפי המשוער יראה וירצה דאשה זו היא יוצאת מאיסור תורה כיון שהעידו עליו שראו אותו בראייה חושיית שנפל לתוך המים ויכסו אותו ואת חמורו ושהו יותר משתי שעות כנז' ואע"ג שבקב"ע שלפני ב"ד הצדק כתוב כשתי שעות דמשמע דעד השלשה לא בא הרי שבקב"ע שבנאבל שהיא קדמה לקב"ע שבפנו ב"ד וצ"ו כתוב ב' שעות או ג' וקרוב הדבר לומר שכשה שכשהעיד בפני ג' בנאבל היה סמוך מאד למאורע ויהיב דעתיה טפי. משא"כ כשהעיד בפני ב"ד יצ"ו היה אחר עבור קרוב לשנה דילמא:
לא דק א"נ דמפרשינן דיבוריה שאמר שתי שעות ר"ל ויותר עד ס' ג' שעות ואע"ג דמפשטן של דברים לא מוכחי הכי מ"מ כל היכא דמצינן לשנויי. משנינן ועוד משמע שכוונת דברי העדות ששיעור הב' שעות שאמרו היינו לאחר שנפל ונגרר ממקומו וראו הנפת ידו ואח"ך שהו השיעור ההוא גם בקבלת עדות של גמל"ת כתוב שנשתהו שם כמה שעות והנה בעיקר דין השהייה האיכא מ"ד דבמים שאל"ס לא בעי' שהייה כלל ומה גם לדעת הר' פני משה ז"ל דשרים. רבים ונכבדים הכי סבירא ליהו ואפילו למ"ד דבעינן שהייה במים שאל"ס דן ידין הרב פני משה ז"ל שם דאינו אלא מדרבנן ואת"ל דאורייתא לא יהבי רבנן שיעורא דשהייה אלא דהריב"ש ז"ל ודעמיה דסברי מרנן דבעינן ג' שעות וכבר כתבתי שדעת מהר"ם מטראני והב"ח ומוהרח"ש ז"ל ס"ל מתחלת שעה ג' סגי וכ"ש לדעת מוהרימ"ט וכמה רבוותא בתראי דאזלי ומודו כוותיה דבשעה א' סגי נמצאת אתה אומר דאי אמרינן חזותא מלתא היא שפיר נפק"ל מאיסור תורה ואכתי רביע עלה איסורא דרבנן: פרט ד' יחוה דעת באיש הלוי הזה שתש כחו מחמת זקנתו חזותו מוכיח עליו הפך לבן ובפרט שהוא מרובה בגדים כנז' בקבלת עדות ומחוסר שיטה כאשר הגידו יודעיו ומכיריו ונפל שמה ובא במעמקי המים וחול הרבה כעין רפש וטיט אומדנא דמוכח כי יפול הנופל שם מיתתו שם קבורתו אלא דאין לנו רשות להשתמש באומדנות להתיר ערוה החמורה לשתנשא לכתחלה ואע"ג דבהגה' המרד' לשם כתב משם מהר"ם מוורדון ז"ל דדייק מדלא קתני במים שאל"ס אשתו אסורה לעולם שתלו רז"ל על חכמי הדור ויראי שמים שיתבוננו וישכילו על ענין המאורע וכו' ע"ש גם הרב המבי"ט ז"ל שם העתיק תשו' הר"א ממיץ ז"ל שהתיר אשת ר"ש שנטבע בספינה בלי שום עדות אלא מחמת סברות ואומדנות ע"ש כבר חלקו על הר"ם מוורדון ז"ל כמה רברבי וכתב הב"י ז"ל וז"ל דכל הגס לבו בהוראה להתיר אשה ע"פי אותה התשובה עתיד ליתן את הדין ולכן שומר נפשו ירחק ממנה אע"פ שהר"מ מטראני בתשובה ובתשו' הב"י תלה לה כיפי מ"מ מי יק'ל ראשו נגד מרן ז"ל והרב המבי"ט ז"ל גופיה לא עליה לחוד בנה דייק ע"ש ואע"פ שמהרא"י ז"ל בכתבים נטיו אשוריו ללכת אחר האומדנות אפילו אומדנא שנדחית בגמרא וחילק בזמנים שכ"כ בסי' קל"ט וז"ל ובעו"הר עכשו בגלותינו אנו מפוזרים ומופרדים מעט בכל מקום ואילו היה רחוק כרחוק ר' או ש' פרסאות היה נודע ונשמע לנו וכו' ונראים הדברים בזמנינו אפי' אדם בינוני אם איתא דחי הוא עדיין הו"ל קלא זה כמה שנים טפי וטפי מקלא דצורבא מרבנן בזמן חכמי התלמוד שהיו ישראל עם רב בכמה וכמה מקומות וכו' התם שאני דלא נחית הרב ז"ל אלא להורות לנדון דידיה שכבר נשאת דהוי רובא דשכיח נפקא לה מאיסור תורה אבל לא להתירה להנשא לכתחלה וכדעת הר"ם מוורדון ז"ל גם אשו"ר לה' מוהרי"ט ז"ל שכתב וז"ל שיודעים לשוט ויורדין לקרקעו של ים ושוהים שם הרבה אותם צריכים אימון ורגילות הרבה לכלכל את רוחם כשיעור מה. שמשערין שישהו בכדי כניסה ויציאה שהם שטים אבל מי שאינו יודע יודע לשוט ולא להעמיק ויורדים במעמקי מים מיד נטרדים והולכים עכ"ל ועיין לה' דרכי נועם חא"הע סי' ס"ג שהעתיק דברי הרב ז"ל ובסו"ד כתב וז"ל והיה בדעתי לומר שבעדויות אלו שטבע ג' פעמים ולא עלה עוד שדי בזה לעדות של מיתה גמורה ושומה בפי כל באי עולם שע"ז האופן אי אפשר לחיות לפי שפעם ג' נתבטלו. חושיו וכחיו ופותח פיו. מרדיפת המים ומתמלאת בטנו מים ונטבע בקרקעית הים מ"מ להיות שזה הוא מדרך הטבע והסברא ולא בא מפורש כעת בדברי הפוסקים ולאפס הפנאי וספרי אינם אתי איני ממשכן עצמי לעשות מעשה עד שאפנה ואשנה עכ"ל ובסי' י"ג כתב וז"ל סימנים אלו:
דקאמרי היכא הם סימני מיתה ודאית שהרי דרך הנטבעים המומתים כך הוא שיורדים ועולים פעם אחר פעם עד שנטבעים ומתים וכו' אמנם אם ירצה החולק להתעשק ולחלוק עלינו נגד טבע האנושי וכו' עכ"ז מוכרח שיודה לנו וכו' דאם נשאת לא תצא ע"ש ובנ"ד נראה דגרע טפי ממ"ש בקב"ע של העכו"ם מא ראיית חתא אנקלב ראסו אלוטא וצאקיה לפ'וק ולחמל עליה וכו' ידים מוכיחות הויין דאפילו המתעשק יודה שנטבע ושוב לא עלה אלא שנראה שאין עדות העכו"ם מכוונת כנגד עדות ישראל ונראה ליישבם דהיינו העכו"ם ראה אותו כשנפל והמשא נפל עליו ונהפך ואח"ך כשהוליכו המים לצד הים נתקן וכ"הג יישב הרב דרכי נועם ז"ל שם באחד שהעיד שראה את הטבוע אוחז בזנב השור ואחד שראהו אוחז בקרן השור ותי' כ"הג ע"ש: פרט ה' יראה לעינים בנ"ד איכא למימר דלמאי דחששו רבנן דילמא ניצול לא משכחת לה דאי חיישינן לה דילמא ניצול ע"י דף וכעובדא דר"עק איכא למימר דשאני התם דנשברה הספינה לפנינו ושכיחי דפי דידה ולא פש גבן אלא חד ספקא דילמא דף העלהו וניצול ע"י משו"ה אסירא מדרבנן משא"כ כי לא שכיח דף מאין הרגלים לומר דאתרמי ליה דף מעלמא ודילמא ניצול ע"י דהו"ל ס"ס ספק היה דף ס' לא היה ואת"ל היה דילמא לא ניצול שעל ספק לא ניצול אפילו בדאורייתא שרינן ומתהפך ספק דף מציל ספק לא דלאו כל שעתא ושעתא מתרחיש דמציל ואת"ל דמציל ספק היה ס' לא היה וכ"ש דמפי השמועה דעל אותו דרך הזה לא עברה ספינה מעולם ולא זו הדרך שם אניות יהלכון וא"כ אין לנו לתלות דאתרמי דף מלמעלה ותדע דבעובדא דר"עק דקאמר נשברה הספינה אמרינן שרף הצילו ובעובדא דר"מ דנטבעה אמרינן גלי טרדוהו ע"ש וכן מצאתי להרב"ח ז"ל בתשו' סי' ע"ט וק"ד שכן כתב וכן משמעות הרב המבי"ט ז"ל שם אלא שאין עכשו מצוי אתי:
הן ספק בידו דילמא גלי אשפלוה וכעובדא דר"מ וכעובדא דר' שילא באגמי דסומקא אם לדין יש תשובה ממה שנתבאר בקב"ע של ב"ד יצ"ו וז"ל ומהות השטח ההוא דהנופלים שם נטבעים דרך קבורה במעמקי החול ואינו בכלל נפל למים שאל"ס אלא שנטבע בחול ונפלו עליו מים שזה היה בתחלת התפשטותו ממ"ש בקבלת עדות של נאבל והד אלוואד וכו' וכבר עליהום אלמא וכו' שעדיין קרקעית השטח ההוא נראית בחזקה ותחתיה תעמוד הבהרת יפלו במהמורות בל יקומו גם כי העידו שכל הנופל שם ימצאו אותו טמון בחול וגם כי העדים אירע להם כהנה וכהנה ודאי שאין זה בכלל נפל למים שאל"ס ונהי דירדן נמי מקרי מים שאל"ס וכמ"ש הרד"ך ז"ל ושאר רבוותא מ"מ שניא דא ולא דמיא דהמתבונן ודייק טפי בקבלת עדות בלבבו יבין דלא מקרי מים שאל"ס וא"צ להאריך במוחש ועיין לה' בני משה ז"ל לשם שכמה מרבוותא התירו אפילו בתוך הים הגדול באומדנא דלא שייך חששא דגלי ע"ש אלא שה' ז"ל שם חוכך להחמיר ואת"ל דהוי ספקא אי מקרי מים שאל"ס או שיל"ס הויא ספקא דרבנן ולקולא וכ"כ הרב בית שמואל ז"ל בשם הט"ז ע"ש. וגדולה מזו כתב הרב אנגי'ל בתשו' סי' נ"ט שאפילו יכולים לברר אם הוא יש לו סוף או לא אין בודקין אחריו ועבדינן ליה ספקא לספקו לס' אחר ע"ש: