ספר משכנות הרועים· רבי עוזיאל אלחאייק
עי"ן · אות מא
עדות נשים נאמנים בעדו' דם בתולים מהר"ם מינץ ז"ל כנ"הג מה"ק סי' ל"ז בהגהב"י אות י"ב ע"ש ואין ספר זה מצוי בידי יען נסתפקתי כיון דעדות נשים כמאן דליתא והכא האמינו א"כ אפילו אחת מהנה או"ד כהלכת גוברין בעינן ואין עדות פחות מב' וצ"ע. ומהך דנאמן עלי אבא נאמן עלי אביך דאיפליגו בה רבוותא דאיכא מ"ד דוקא במקום דיין או עד א' דליכא אלא חדא לריעותא אבל במקום שנים לא דהו"ל תרתי לריעותא קרוב ואחד וע"כ לא פליגי אלא בדקבלום בלא קנין אלא שכבר נגמר הדין אבל אם קנו מידם אהני אפילו איכא תרתי לריעותא וכמו שמבואר כל זה בגמ' ופוסקי' סימן כ"ב וא"כ בנ"ד דמהני עדות נשים לכתחלה הו"ל כפסול וקנו מידו דמהני אפילו דאיכא תרתי לריעותא אלא דאכתי איכא למימר דשאני קרוב דבר עדות הוא אלא גזרתו עומדת לעומתו יען היותו קרוב וכשר הוא לעדות שאר בני עלמא משא"כ באשה דלאו בתור' עדות היא ואע"פ שהרמב"ם ז"ל בפ"ז מה' סנהדרין כתב שאר הפסולים מחמת עבירה ישנם בכלל הקבלה ע"כ מ"מ בני עדות הם ולכי מהדרי בתשובה שפיר בני עדות נינהו כי לא בנשים וא"כ הדרא בעיין לדוכתה ועיין שו"ת מוהרי"ט ז"ל ח"א סו' נ"ב ועיין כנ"הג ח"המ סי' כ"ט וע"ע סי' ל' בהג"הט אות י' והרמב"ם ז"ל בפ"ב מה' אישות דין ב' ובש"ע א"הע סי' קנ"א דאפילו אשת אחת נאמנת על העדאת השתי שערות ובמור"ם ז"ל ס"סי ל"ה והרב בית דוד ז"ל סי' י"ו ע"ש: וראיתי למהר"י ז"ל והביאו הרב"י ז"ל שם שכתב וז"ל בא מעשה לפני. הר"י ע"כ מצאתי וחבל ע"ד):