ספר משכנות הרועים· רבי עוזיאל אלחאייק
עי"ן · אות כה
עדות הן ספק בידי במלאכי השרת המתראים כבני אדם וכמו דאמרינן בקידושין דל"ב דהמלאכים שנתראו לאברהם אע"ה דמות ערביים נדמו לו ע"ש אם העידו על מה שראו מקבלים עדותם או לא ותבעי לך ג"כ למ"ד דמות מ"הש נראו לו והכיר בהם דמ"הש נינהו וכדאיתא התם בקידושין ע"ש אם העידו לפני אאע"ה אם היה בדין לקבל עדותן ועוד יש לחקור למ"ד צורת ערביים נדמו לאברהם אע"ה ולא הכיר בהם שהם מלאכים אי שרי להו מרייהו להדמות לבני אדם ולבוא לב"ד ולהעיד על מה שראו דהב"ד טועים בדעתם בחשבם בני אדם נינהו הא מיהא לדידהו הוי כרמאות ותבעי לך הא לכשת"ל דמ"הש בני הגדה נינהו היינו בידועים מקבלינן עדותייהו אבל להדמות ולהתראות כצורת אדם ואין בהם מכיר אפשר לומר דלא אריך למעבד הכי: ומצאתי מדרש לרז"ל בב"ר פ' ס"ד סי' י"ט וז"ל קמו השרים זה מיכאל וגבריאל משחו מגין וכתבו שהבכורה ליעקב וכו' והובא ג"כ בילקוט ישעיה סי' רפ"ח ע"ש עכ"ל נראה דמלאכי השרת משוו להו שטרא מעליא דבני הגדה נינהו ומיקרו אנשים שפיר וא"ת דכי נמי בני הגדה הוו מאן מסהיד אחתימת ידייהו לקיומיה לשטרא הא ודאי לק"מ דמדאורייתא עדים החתומין על השטר נעשה כמי שנחקרה עדותן דמי אלא מדרבנן אצריכו לקיום שטרות וכדאיתא בפ"ב דכתובות דכ"כ ובכ"ד בש"ס:
עוד נסתפקתי דאת"ל דמ"הש בני הגדה נינהו אי תסגי להו בחד כיון דחידוש הוא וכדאמרינן בעדות האשה שמת בעלה דאפי' אשה אחת נאמנת או דילמא כי יהבינן להו דינא דהגדה הו"ל כהלכת גוברין דבעינן תרי והתבוננתי בדבר וראיתי בלבי דודאי מ"הש לאו בני הגדה נינהו דבעינן עדות שאתה יכול להזימה וליכא אלא שמדברי רבינו בפ"ב מה' רוצח דין ט' שכתב עדות שאין אתה יכול להזימה בדיני נפשות א"כ הדר ספיקן בדיני ממונות דלא בעינן עדות שא"א יכול להזימה וכדעת רבינו ז"ל הלזו כתב הרדב"ז בחדשו' סי' של"א ע"ש ועיין להרל"ם ז"ל בפ"ך מה' סנהדרין דין ז' עש"ב והרב החסיד בספר שמע יעקב בס' תולדות מייתי בידיה מדרש אשר הונף ולפי דרכו פירש שהיה ליעקב אע"ה דין שטר ע"ש ולפי המשוער ק' לשמוע וגם לפי דרכו ז"ל כבר כתבתי באות שי"ן מדין שטר ע"ש בס"ד דיש לגמגם בדבריו ע"ש ועיין בנזיר דף ד' ע"ב דקאמר הש"ס דכי נזיר אלהים יהיה הנער מלאך הוא דקאמר לה ונעשה נזיר עפ"י הגדת המלאך ועיין ברבינו בפ"ג מה' נזירות דין ט' וכתב מרן דלמ"ד בעינן שיתפוס בדבר הנדור סובר דקרא דמנוח הוא דקאמ"ל כדס"ד דתלמודא ע"ש ועיין במכות דכ"ב דקאמר הש"ס בנזיר שמשון ופירש"י דע"י מלאך היתה נזירותו וכיון שנזירותו מלמעלה אינה בשאלה והיינו כמ"ד דלא בעי' שיתפוש דבר הנדור וקרא מלאך הוא דקאמ' ליה והוכרח רש"י ז"ל לפרש כן למסבר טעמא דגמ' דקאמר ליתיה בשאלה והיינו ע"כ למ"ד שע"י מלאך קבל נזירותו ואין כח בב"ד של מטה לישאל וכתב עוד רש"י ז"ל דאית דמפרשי משום שהוא נזיר מן הבטן ור"ל וא"כ קרא דכי נזיר יהיה הנער מן הבטן מנוח הוא דקאמ"ל מ"מ כיון דמן הבטן קבל עליה איהו גופיה לא מצי לאתשולי עליה כיון דלא נדר איהו ואביו נמי לא מצי לאתשולי עליה מכי יצא לאויר העולם כיון שחל על הנולד תו לא מצי לאתשולי ור"ל משנתנו דקתני נזיר במי שהזירו אביו מן הבטן ורש"י ז"ל הקשה על שיטה זו דמ"מ בעודו בבטן מיהא בעי לאתשולי ואפילו מת אביו בשאלה מיהא הוה בההיא שעתא בעוד שהיה בבטן אמו ועיין להמש"ל שם. בה' נזירות שנסתפק במי שהדירו אביו מי מצי הבן לישאל או האב והדר פשטה מדברי רש"י. ז"ל ואנן בעניותין כתיבנא מאי דנראה לענ"ד: