ספר משכנות הרועים· רבי עוזיאל אלחאייק
עי"ן · אות יט
עדות ראובן ושמעון היו באחד מערי הפרזות והלוה ראובן לשמעון פעמים שלש ע"מ שיכתוב לו פיתקא לגבות מחבירו שבעיר וכפל ביניהם הפרש שראובן טוען שהלוה לו שני אלפים ושמעון בחשבו באמור אליו שלא הלוהו אלא אלף וכבר מסר לו פיתקא לגבות מחבירו כמשפט ועמדו לפני ב"ד על דין עסק וטען ראובן הלא לוי היה באותו פרק ובאותו מקום שהלויתך שני אלפים ויען שמעון ויאמר אם כה יאמר לוי שהלויתני שני אלפים עלי לשלם לך במיטבא ואז עמדו הב"ד וצוו על חכם העיר ההיא לקבל העדאת לוי במותב תלתא כדחזי והעיד לוי בפניהם שפ"א הלוה לו אלף ופ"ב הלוה לו אלף במקום אחר וכשבאה קבלת עדות הלזו חזר בו שמעון ואמר יקוב הדין את ההר ואיני מקבל עלי עד אחד יורה המורה לצדקה אם שומעין לו אם לא ויבא שכמ"ה:
זאת אשיב מודעא רבא הא דאמרינן בפ' זה בורר דף כ"ה נאמן עלי אבא נאמן עלי אביך נאמנים עלי שלשה רועי בקר רמ"א יכול לחזור בו וחכ"א אינו יכול לחזור בו ואסיקנא כי פליגי לאחר גמר דין אבל קודם גמר דין לכ"ע יכול לחזור בו ואפילו באתן לך ס"ל לרבנן דאינו יכול לחזור בו לאחר גמ"ד וקי"ל כחכמים כמ"ש הרי"ף ז"ל והרמב"ם והרא"ש והטור ומרן בש"ע סי' נ"ב ע"ש:
וראיתי להרשב"א ז"ל בראשונות סי' תקס"ח שאול נשאל במקבל עדות עדים הנוגעים בדבר ולאחר שהעידו חזר בו מקבלתו אם שומעים לו או לא והשיב דאינו יכול לחזור בו דכי היכי דקבלת קרוב או פסול לאחר גמ"ד אינו יכול לחזור בו ה"נ העדאת עדים חשיבא כגמ"ד וכדאמרינן בשבועות דף ל' דעדות בגמ"ד הויא ע"ש והרואה יראה דהתם לאו להאי מלתא אתמר אלא לענין דבעלי דינים בשעת גמר דין בעי' שיהיו בעמידה כעדים דהוי גמ"ד דידהו דמאי אית להו תו למעבד אבל לגבי העדאת הקרובים ופסו' אכתי מחוסר מעשה ב"ד שידקדקו בדבריהם ועדותם וכדאמרינן התם בפ' ז"ב דף ל' ע"א ר' נחמיה אומר נקיי הדעת שבירושלים כך היו נוהגים וכו' ומקבלים עדות ומוציאין את כל אדם לחוץ ונושאין ונותנים בדבר והגדול שבהם אומר איש פ' אתה זכאי וכו' ע"ש אלמא דלאחר קבלת העדות אכתי הוא מחוסר מעשה הב"ד לישא וליתן בדבר וכמו שמבואר בטוש"ע סי' ח"י ע"ש הא מיהא גברא רבא אמר מלתא מי יבא אחרי המלך המשפט:
וכתב עוד וז"ל והו"ל כאותה שאמרו בפרק י"ן דקכ"ט עבדי גנבת וכו' רצונך השבע וטול ונשבע אינו יכול לחזור ע"ש ומה גמ"ד יש שם ומי ישב בדין אלא ודאי כיון שאין אחר מעשים אלו כלום שהעידו העדות תו לא מצי מהדרי בע"א דכיון דהגידו שוב אינם חוזרים ומגידים וכו' עכ"ל גם בזה נלע"ד דיש להשיב דבשלמא גבי שבועה איכא למימר מאי אית ליה למעבד אבל בקבלת העדות אכתי יש בה לישא וליתן בעדותן וכדכתי' הא מיהא זו היא דעת הרשב"א אבל ה' המאירי ז"ל בחידושיו לסנהדרין שם והביאו ה' כנ"הג שם במה"ב סי' כ"ב בהג"הט אות ב' כתב דהעדאת עדים גרידא לא הויא גמ"ד אלא עד שיאמרו הב"ד פ' אתה זכאי ר"ל שגמרו הדין ע"פ אותה עדות ע"ש גם אשו"ר להרמ"ה בחי' בפי"ן שם סי' קט"ו וז"ל ובעינן נמי שיאמרו לו ב"ד צא תן לו וכו' תדע דהא דומיא דנאמן עלי אבא קתני מה התם לא הוי גמ"ד אלא דאתו אבי ואביך ומסהדי ואמ"ל ב"ד חייב אתה ליתן לו ה"נ דלא הוי גמ"ד עד דאמרי ב"ד לנתבע חייב אתה ליתן לו וכו' עכ"ל אלמא פשיטא ליה להרמ"ה ז"ל דהעדאת עדים גרידא לא חשיבא גמר דין ומסייע למלתיה שם מהך דר"ן אשר הובאת לך ומינה יליף לנשבע ע"ש א"כ מצינו חבר טוב לה' המאירי ז"ל וכן בקדש חזיתי לה' מוהר"י אבן מיגאס ז"ל בהא דאמרי' ונשבע אינו יכול לחזור בו דס"ל דאפילו נשבע לא הוי גמ"ד עד שיאמרו לו ב"ד שלם שכבר נשבע כמ"ש הרמב"ן ז"ל בחידושיו לשם ומינה להעדאת עדים דהא תלמודא מדמה הך דנשבע להך דנאמן עלי אבא וכו' ע"ש אלא שהרמב"ן ז"ל שם חלוק עליו בזה ע"ש גם במקו' לשם הביא דברי רבי' הר"י אבן מיגאס ז"ל בלשון הרמ"ה ז"ל בשם א"ל וכתב עלה והאי סברא בתרא טפי עדיף דאית' מס' קמא עכ"ל ומסיים בה במקובצת שהרמב"ן ז"ל דחה סברא זו ושכ"ד הרשב"א ז"ל ע"ש נמצאת אומר שדעת הר"י אבן מיגאס והרמ"ה והמאירי ז"ל במותב תלתא כחדא שריין סברי מרנן דהעדאת העדים גרידא לא חשיבא גמ"ד אלא עד דאמ"ל הב"ד זיל שלם שכבר העיד ועלה על דעתי קל"ה כמות שהיא לומר דהרשב"א ז"ל גופיה ע"כ לא הקל אלא במקבל העדאת עדים הנוגעים בדבר דאיכא למימר דלא מפסלי אלא מדרבנן וכמו שצדד הרב מוהריב"ל ח"ב סי' ז' ועיין לרבי"ן חסידא הרב ארעא דרבנן ז"ל סי' תל"א ע"ש אבל במקבל עד א' דמדאורייתא. אינו קם לטענת ממון אלא לענין שבועה בלבד איכא למימר דיודה הרשב"א ז"ל דמצי הדר ביה עד דאמ"ל ב"ד זיל שלם שכבר העד העיד דאפושי פלוגתא ביני רבוותא לא מפשינן והא ודאי ליתא דהוא ז"ל תלי זייניה מהך דשבועות דעדות כגמ"ד הוי ותו מסתמיך ואזיל אהך דפ' יש נוחלין דנשבע ואינו יכול לחזור בו וטעמא טעים דתו לא מצו למהדר בהו דכיון שהגידו שוב אינן וכו' והיינו גמ"ד דידהו דאין אחר מעשיהם כלום וזה פשוט. והמרדכי שם אייתי בידיה תוס' דקתני נאמן עלי אבא וכו' יכול לחזור בו עד שישמע מפי הדיינים דר"מ וחכ"א אינו יכול משהועד העדות ע"כ ונראה דהתוס' הלזו לגבי עדות מתנייא ולפי פשוטן של דברים ר"מ וחכמים פליגי בפלוגתא דהני רבוותא דר"מ סבר אע"פ שהעידו עדות כל עוד שלא שמעו. מפי הדיינים גזר דין שגזרו עפ"י אותה עדות יכול לחזור בו וחכ"א כיון שהעידו עדות היינו גמ"ד דידהו כיון דתו לא מצו מהדרי בע"א דאי מיירי תנא בקבלת אבא לדון ובהא פליגי סבר דר"מ דעד שלא שמעו מפי הדיינים דהיינו שגמרו דינם יכול לחזור בו אבל מששמעו אינו יכול לחזור בו וחכמים ס"ל משהעידו העדים בפני ב"ד אע"פ שלא גמרו את הדין א' לחזור בו א"כ ק' לר"י דאמר התם לאחר גמ"ד מחלוקת דלר"מ אפילו לאחר גמ"ד יכול לחזור בו ואמר רבא לפני גמ"ד כ"ע לא פליגי דיכול לחזור בו כדאיתא התם דל"ד אלא ע"כ דתנא בדקבל עליו אבא לעדות משתעי והתימא מהר"י אבן מיגאס ז"ל וסיעת מרחמוהי שלא נרגשו מהתוס' הלזו גם תגדל התימה על הרשב"א ז"ל דלא סייע למלתיה מהתוס' הלזו והרחיק את עדיו אלא דלפי מאי דאוקי' לה בהעדאת עדים צ"ל דהא דקתני נאמנים עלי ג' רועי בקר כדי נסבא חדא דלגבי עדות ג' מאי עבידתייהו אלא דאשגירת לישנא דמתני' דמיירי בענין קבלה לדון וסרכיה דתנא דמתניתין נקיט ואזיל. שוב חפשתי ומצאתי תוספתא זו בפ"ה וכך היא שנויה נאמן עלי אבא וכו' יכול לחזור בו עד שישמעו מפי הדיין דר"מ וחכ"א אינו יכול לחזור בו ע"כ ולא תני בה משהועד עליו ובקבל עליו לדון ולא בקבל עליו להעיד הקרובים והפסולים אלא דאכתי לא אפרוק דתני תנא דר"מ דלאחר שישמעו מפי הדיין א"י לחזור בו ובגמרא התם מיירי דר"ל ור"י בהא פליגי בדר"מ וחכמים ואמאי תלמודא לא מייתי האי תוספתא לאותביה לחד ולסייועי לחד וצ"ע כעת והמרדכי כתב ע"ז וכן פסק הר"ם דלאחר שהעידו העדים הוי כגמ"ד ואם קבל עליו קרוב או פסול או הנוגעים בעדות אינו יכול לפוסלם לאחר שהעידו בב"ד עכ"ל ותשו' זו היא הובאה בתשו' הרשב"א ז"ל כמו שמבואר שם וכן מצאתי להרדב"ז ז"ל בתשו' החדשות סי' תש"ג שכתב על תשו' הרשב"א ז"ל הלזו שהיא מתשו' מהר"ם ז"ל שבאו בכלל תשובות הרשב"א ז"ל ע"ש וכבר כתבתי דממקומו מוכרח ונראה דהוא ז"ל מוקי לה להתוספתא דמיירי בהעדאת העדים וכדכתי' בעניו':
וכתב עוד המרדכי ונשאל לר"מ ע"ע ראובן שתבע לשמעון הלויתיך מנה ושמעון משיב פרעתיך ונאמנת עלי אשתך ואם תאמר שלא פרעתיך אפרע לך ושאלו ב"ד לאשתו ואמרה שלא פרע וחזר בו שמעון ואמר איני מקבלה עלי והשיב דחזרתו חזרה כיון שלא נגמר הדין דתנן נאמן עלי אבא וכו' אבל לפני גמ"ד יכול לחזור בו ועוד פלוגתא דר"מ ורבנן בשיש שם עוד עד אחר וכו' ונ"ל דפסק זה פליג אפסק דריש פרקין עכ"ל ופשוטן של דברים דקאי על מ"ש לעיל מעשה בא לפני ר"מ באחד. שאמר נאמן עלי אותו גוי וקנו מניה וכשהרגיש שהוא מטה דבריו ולוקח שוחד רצה לחזור בו ופסק דלא מצי הדר ביה וכו' עכ"ל אלמא דס"ל אע"ג דאיכא תרתי לריעותא אמטו להכי לא מצי הדר ביה אבל באידך עובדא לא קנו מניה משו"ה שפיר מצי למהדר ביה הא ליתא דלפי משמעות הדברים שאותו גוי אכתי לא אמר למלתיה אלא מכי חזא ביה תיוהא דמטה דבריו ולוקח שוחד בעי למהדר ביה ע"ז פסק אע"ג דלא אמר לסהדותיה כיון דע"י קנין הוא הו"ל כגמ"ד דתו לא מצי הדר ביה דכוותה בהעיד עדות בב"ד אע"ג דלא קנו מניה כיון דחשיב העדאת העד כג"ד תו לא מצי למהדר ביה ומ"ט דר"מ תבר לגזיזיה אלא דאכתי איכא למידק בדברי המרדכי הללו דאמאי לא ק"ל דפליג דידיה אדידיה ר"מ אלא מהך דריש פרקין ולא ק"ל מהך עובדא דמייתי התם סמוך ונראה ואי משום דהך נאמנת עלי אשתך איכא תרתי לריעותא הא איהו ז"ל קאמר לה בתר הכי ועוד וכו' ושוב ראיתי להרב"ח ז"ל שהביא תוספתא הלזו וכתב עלה דבדותא ובכלל דבריו דברינו ת"ל עלץ לבי ויגל שכיוונתי בזה לדעת עליון: והרב כנ"הג ז"ל שם בהגהב"י אות צ"א הביא משם הגהה דק"ל על המרדכי ז"ל דמאי ק"ל מהך דר"פ דגבי כותי בקנין הוה והכא בלא קנין ע"ש וכבר כתבתי בעניו' דהגוי אכתי לא אמר לסהדותיה דהו"ל כקודם גמ"ד ואפ"ה משום דהוה בקנין אחשביה כמי שגמר עדותו אע"ג דבלא קנין חשיב גמ"ד גם מ"ש הרב ז"ל שדעת המרדכי כדעת הגאון שהביא הרי"ף ז"ל דבקבל עליו קרוב או פסול כבי תרי אפילו קנו מידו יכול לחזור בו ע"ש אהמ"ר אין זה מתקבל דמוקי לה מסברא דנפשיה וכגון דא צריך למודעי דתשובת הרשב"א ז"ל הלזו שהיא למוהר"ם כמו שהוכחנו אינה מסכמת כלל לגמרי עם דברי הרשב"א ז"ל אשר הובאו במקו' שם בפי"ן שבתשו' זו גריס ונשבע בוא"ו אינו יכול לחזור בו וכגירסת רשב"ם ז"ל שם ולפי גירסא זו אם הוא עדין לא נשבע יכול לחזור בו אבל במקו' לשם כ' שהרשב"א ז"ל נמשך אחר גירסת הרמב"ן ז"ל דגריס נשבע בלא וא"ו ואינו יכול לחזור בו ע"ש ונ"מ כשעדיין לא נשבע וחזר בו אין חזרתו חזרה אלא ישבע ויטול את שלו ועיין בתוס' שם:
ולענין פיסקא דדינא ראיתי להריב"ש ז"ל סי' ת"ץ שנשאל במי שקבל עליו עדות ישמעאל וחזר. בו וע"ז כתב ז"ל ואע"ג דאמרינן בגמ' לפני גמר דין יכול לחזור בו כבר הסכימו הרבה מן האחרונים אשר ראוי לסמוך עליהם דלגבי עדות הוי גמ"ד כל שנתקבלה בב"ד עכ"ל נראה שלא כתב הרב ז"ל כן אלא לפי שבימיו לא נגלו צפוני טמוני המאורות הגדולים האלה ה' מוהר"י אבן מיגאס והרמ"ה והרב המאירי וראב"ן ז"ל ואע"ג שהרמב"ן והרשב"א חלקו ע"ד הר"י אבן מיגאס כמ"ש במקובצת הא מיהא אנן בדידן הן היום נגה עלינו אור הרמ"ה והרב המאירי וראב"ן ז"ל מאן חשיב לאפוקי ממונא מיד המוחזק והרב"ח ז"ל שם כתב כיון דספיקא דדינא ופלוגתא דרבוותא היא ראוי לפסוק כמחול לך ובא לחזור ולהוציא מיד חבירו אין שומעין לו דהא איכא רבנן דסברי בהעדאת העד לפני ב"ד חשיב גמ"ד ובאתן לך וחזר בו ובא התובע להוציא מיד הנתבע עפ"י אותה עדות אין שומעין לו דכללא הוא ממונא היכא דקאי ליקו אדוכתיה ולא מפקינן ליה מיד המחזיק בו ע"ע ודברי טעם הם ומה גם כי עין רואה אשלי רברבי ס"ל דאפילו במחול לך מפקינן ולא נגלו להרב"ח ז"ל וכדכתיבנא ומרן בב"י בריש סי' ל"ג הביא תשובת הרשב"א והריב"ש ז"ל הללו ולא העלה אותם על השלחן ואפשר דמספק"ל לדינא ואהניא לן במחול לך וכדברי הרב"ח ז"ל ואע"ג דלגבי שבועה פסק דאם נשבע א"י לחזור בו אפילו בלא גמ"ד ושלא כדעת הרמ"ה ז"ל שאני שבועה דאין אחריה כלום אבל העדאת עדים אכתי מחסרא מתן ומשא של הב"ד וכדכתיב' לעיל אמנם מורם בסי' כ"ב עמ"ש מרן בש"ע שם מי שקבל עליו לדין קרוב או פסול אם נגמר הדין אפילו באתן לך אינו יכול לחזור בו וע"ז כתב מור"ם ז"ל ולענין עדות משנתקבלה העדות אינו יכול לחזור בו ע"ש אלמא דס"ל למור"ם ז"ל דאפי' באתן לך העדאת העדים חשיב גמ"ד אפילו באתן לך ומוציאין מידו ושלא כדעת הרב"ח ז"ל וכן תפס במושלם הרשב"ץ האחרון בחוט המשולש ח"א סי' ט"ו ענף ב' ע"ש והרדב"ז ז"ל בחדשות סי' תש"ג. ואני עני עדיין במקומי אני עומד ואומר עם קנ"י מאחר עלות המראה הגדול הזה הרמ"ה והרב המאירי ז"ל נצרפין לבית מדרשו של שם גדול רבינו מוהר"י אבן מיגאס וראב"ן אין להוציא הממון מיד המוחזק במחול לך או אתן לך כמ"ש הרב"ח אחר שמרן ז"ל בש"ע לא העלה סברת הרשב"א ז"ל על השלחן הטהור ואיכא למימר דאי שמיע להריב"ש והרדב"ז ומור"ם והרשב"ץ האחרון דברי הרמ"ה וה' המאירי וראב"ן שדעתם נוטה לדברי מוהריב"ם ז"ל הוו הדרי בהו ועוד בה כי לפי הנשמע שהב"ד גופייהו אשתמוטי קא משתמיט מנייהו הלכה זו ונתעלמה מהם שאם כבר נתקבלה העדות א"י לחזור בו עד שיתוועדו עם א' מהב"ד שלא נמנה עמהם באותו דין והגיד להם דבר המשפט כתוב לאמר אם כנים הדברים איכא למימר מי איכא מידי דב"ד לא ידעי והאי גברא ידע דילמא העולה על רוחו הוא שאם יעיד כדבריו אהני ליה לפוטרו משבועה ואי לא אהדורי הדרנא בי מקבלתי שקבלתי עדות עד א' וכי יהבינן ליה כל דיליה ואמרינן שכבר קבל עליו ואנן בדידן גרירי בתר מור"ם ז"ל היכא דלא פליג אמרן ז"ל בש"ע זו הלכה העלה אפילו באתן לך משנתקבלה העדות א"י לחזור בו הא מיהא בנ"ד איכא ריעותא אחרינא דקא טעין נהי דקבלת עד אחד היינו כשיעיד בפניו ויברר דבריו אבל שלא בפניו לא ועוד דלאו דינא גמיר שאין מקבלין עדות שלא בפני בע"ד ולדעת מרן בש"ע דאפילו בדיעבד וקבלו אין דנין עפ"י אותה הקבלה ואנן בדידן בתר מרן ז"ל גרירן ובהא ודאי שהדין עמו ואע"פ שקנו מידו יכול לחזור בו וכמ"ש ה' מוהר"י אדרבי ז"ל סי' קצ"ג והביאו הכנ"הג שם בסי' כ"ב בהג"הט אות ו' ואע"פ שמחויב שבועת היסת שלא ידע בנ"ד נראה פשוט שלא ידע וכה הראני ידי"ן ה' מוהרי"ט נר"ו מ"ש הרמ"ה בחי' לסנהדרין שם ודבריו ז"ל מטין לומר כיון דאעיקרא אסמכתא היא דהוא סבור דמי יימר דיעיד לא נפיק מדי דאסמכתא עד דחזי לסהדא באפיה ע"ש ועיין בטוש"ע סי' א"ך ובמור"ם ז"ל שם וכ"ש דמעיקר הדין שהב"ד יאמרו לנתבע שילך אצל העדים שיעידו בפניו כמ"ש בטוש"ע סי' כ"ח ע"ש והב"ד יצ"ו לא הודיעוהו לנתבע שצריך שיעידו בפניו דלאו כ"ע דינא גמירי אלא שצריך שיודיעוהו שורת הדין ואם ידע ונתרצה אה"נ למ"ד דהעדאת עדים הויא גמ"ד תו לא מצי הדר ביה אבל כל שלא נעשה בכל אלה שלא הודיעוהו נלע"ד דמצי למהדר ביה וכ"ש בהצטרפות דעת האומרים דהעדאת העדים לא הויא גמ"ד וגם לפי הכרעת הרב"ח ז"ל דבאתן לך נקטינן כוותייהו דהני רבוותא וכך עלתה הסכמתנו והסכמת הב"ד יצ"ו ולפי שיש מהב"ד יצ"ו חלוק בזה פשרנו ביניהם וזה משפט שלום: