ספר משכנות הרועים· רבי עוזיאל אלחאייק
נו"ן · אות כז
נזקי ממון קי"ל ב' שהיו מהלכים בדרך ואחד רץ והוזק המהלך ברץ חייב לשלם משום שהוא משונה אבל בערב שבת פטור מפני שהוא ברשות כמ"ש בטוש"ע סי' שע"ח ס"ח ע"ש כאיסי בן יהודה דאפסיקא הלכתא כוותיה בפ' המניח דל"ב ע"ב ואיתמר עלה מאי ברשות איכא כדר"ח בואו ונצא לקראת שבת מלכתא ע"ש והרי"ף ז"ל העתיק ברייתא כצורתה ולא העתיק מאי דאתמר עלה מאי ברשות וכו' ולא ידעתי למה וראיתי להרא"ש ז"ל שכתב וז"ל למהר לטרוח להכין צרכי שבת עכ"ל ואין דברים הללו אמורים בגמ' ולשם בהג"א ז"ל כתב וכן פירש"י ז"ל עכ"ל ברש"י. שלפנינו אינו אלא שכתב על דברי הברייתא ברשות כדמפרש לקמן עכ"ל והיינו הא דמוקי לה כר"ח וכתב ע"ז הא"ז ז"ל ומתוך כך יש ללמוד דלאו דוקא בע"ש אלא משעה שהתחיל לתקן צרכי שבת לאפות לבשל ולצלות ה"ז ברשות דהיינו מחצי היום ולמעלה שהתחיל היום להעריב עכ"ל ואנכי לא ידעתי מה יתקן הרב במלת בי"הש ועוד מאי בעי תלמודא מאי ברשות איכא הא איכא כל צרכי שבת כמ"ש הוא ז"ל ויראה דסובר הרב ז"ל דודאי תלמודא פשיטא ליה דע"ש חשיב ברשות כל צרכי שבת לאפות ולבשל וכו' אלא דק"ל ב"הש מאי ברשות איכא דהא אתסר ליה לאפות ולבשל ולקנות ולתקן וא"כ ב"הש יהיה חייב ואמאי פטריה תנא ומשני דאכתי מקרי ברשות דמצוה קעביד מצרכי שבת בדר"ח וכו' אלא דק"ל על הרב ז"ל דמאי דוחקיה לחלק מחצי היום ולמעלה ולא לימא בפשיטות כל ע"ש קרוי ברשות להכין צרכי שבת דודאי כל יום ו' קרוי ע"ש בלשון משנה ולא נעקם לשון הברייתא דקתני ערב ר"ל משעה שיתחיל להעריב ונר' דסובר הרב ז"ל דמאור הבקר עד חצות כיון דאכתי משיך זמנא טפי למ"ל לרוץ הן עוד היום גדול ולא ברשות מקרי וחייב אבל כשהתחיל להעריב קרי ביה כי פנה היום כי נטו צללי ערב וטרוד בצרכי שבת למהר לטרוח להכין אשר יחסר לו. והרמב"ם בפ"ו מה' חובל דין ו' כתב וז"ל אבל בע"ש פטור כדי שלא יכנס שבת והוא אינו פנוי עכ"ל משמע מדבריו שאפילו הוא רץ לעסקי חול פטור כדי שיכנס שבת והוא פנוי ובפי' המשנה כתב בפי' מפני שב"א נחפזים ללכת לדבר מצוה עכ"ל וכבר נדחק הרב פרישה ז"ל שם ותי' שיהיה פנוי מצרכי שבת ועסקי שבת גם רבינו ז"ל לא הביא הך דברשות כדר"ח ומרן בש"ע העתיק לשון רבינו והשמיט שאר דבריו שכתב שלא יכנס שבת והוא אינו פנוי ועיין במור"ם וסמ"ע ז"ל. ואנכי לא ידעתי טעם להרי"ף והרמב"ם והרא"ש ז"ל דלא אייתו להך דר"ח לאשמועינן דאפילו הקבלת פני שבת חשיב ברשות ופטור כיון דנ"מ לענין דינא וראיתי להר"ן ז"ל שם שכתב משם הרמ"ה ז"ל וז"ל ואפילו לא נקט בידיה מידי לצורך שבת דאי בעי ליה למימר דטרוד או למסחא פניו ידיו ורגליו או למשני בסותיה וכו' עכ"ל ת'ם אני לא אדע מ"ל להרב ז"ל להביא עצות מרחוק ושביק מאי דאיתמר עלה בגמרא ותלמודא נמי אמאי מהדר לאשכוחי כדר"ח ולא קאמר מאי דתנן במתניתין צריך אדם לומר בתוך ביתו ע"ש עשרתן ערבתן וכו' אלא מוכרח דמתניתין מיירי קודם בי"הש מדתנא הדליקו את הנר והדר תני סיפא ספק חשיכה ספק אינה חשיכה וכו' שהוא בי"הש א"כ קשה על הרב ז"ל דאי קאי בין השמשות לא שייך למימר עשרתן וכו' דאסור ואי קאי קודם בי"הש הו"ל למנקט שאר צרכי שבת ועו"ק דאמאי לא קאמר בגמ' למסחא פניו ידיו ורגליו ולשנות מלבושו כמ"ש הרב ז"ל אלא פשיטא דתלמודא דייק מדקתני בי"הש דמשמע כל בי"הש פטור עד הקבלת פני שבת וסיים הר"ן ז"ל ואויתי מאי דאמר בגמ' כדר"ח וכו' לומר דכי האי נמי היינו לצרכי שבת משום שהוא לכבוד שבת וכ"ש כשרצים לצורך קיום שבת דכתיב בקרא עכ"ל הנה תקן ה' ז"ל דברי המשיב אלא שעדין יש להרהר אסברת השואל דקאמר מאי ברשות איכא ולא אס"ד למימר הנך מילי דכתב הרמ"ה ז"ל ולזה יש להשיב דהמק' לא אסיק אדעתיה דתנא צורך מצוה קרי לה רשות וה והמשיב אשמועי' דאפי' כהאי חשוב צורך שבת. כיון דלכבוד שבת הוא והיינו מדקתני ב"הש וכדכתי' שכ' משם ה"ר יהונתן ז"ל דבע"ש דרך בני ברית לרוץ להכין צרכי שבת או לקנות שמן לנר של שבת וכו' ושיילינן עלה בגמ' מאי ברשות איכא כלומר כיון דנקט בי"הש ובי"הש אין דרך בני ברית להיות עסוקים כצרכי שבת שכל ישראל זריזין הם במצות ומשני כיוצא לקראת כלה וכו' עכ"ל ודבריו ז"ל קרובים למאי דכתיבנא בעניו' ומדברי כלם נלמוד שכל שרץ בע"ש דפטור אינו אלא בעוסק בצרכי שבת כגון אפיה וצליה ובישול וקנית צרכי שבת אלא דלדעת הא"ז ז"ל דוקא מחצות היום דאז מטריד כי פנה היום אבל מעלות השחר דכיון דאכתי זמנא אריכתא למ"ל לרוץ משו"ה אם רץ הוי משונה וחייב ושאר פוסקים ז"ל לא חלקו ונלע"ד דהכל לפי העת והזמן והנהגת העיר ועיין להרב"ח ובעו שהעתקתי ונלע"ד דה"ה ברץ לב"הכ וב"המדר או לקראת רבו וכיוצא דחשבינן ליה דבר מצוה ופטור: