ספר משכנות הרועים· רבי עוזיאל אלחאייק
נו"ן · אות א
נאמנות ראובן הוציא כתב יד שמעון שחייב לו מנה ושהאמינו עליו באו' לא פרעתני אלא שלא נכתב בו שהאמינו שלא נכתב בק"ס וטען שמעון שפרעו אלא שלא חש למשקל הכת"י דמימר אמר כיון דלאו שטר חוב גמור הוא לא מעלה ולא מוריד והמלוה אומר שלא פרעו הלוה ושהוא כבר האמינו עמד השואל ושאל שורת. הדין דברי מי שומעין יורה המורה לצדק ויבא שכמ"ה: זאת אשיב אם באנו לברר עיקר דין המוציא כת"י על חבירו והלה אומר פרעתי והמלוה אומר א"כ שטרך בידי מאי בעי כבר מלתא אמורה בספרן של צדיקים נו"ן מיהו אנן בדידן בתר מרן הש"ע גרירי והוא ז"ל פסק כמ"ד דהלוה נשבע ונפטר כמ"ש בסי' ס"ט ע"ש מיהו אם כתוב בו נאמנות נתבאר עוד שם דאין הלוה נאמן ע"ש והטור שם סעיף י"א כתב וז"ל י"א שצריך קנין על הנאמנות שאם לא כן אינו מועיל ובע"הת כתב דא"צ קנין וכן נראה עכ"ל והנה בפ' שבועת הדיינים דמ"ב גרסינן התם ההוא דאמר ליה לחבריה מהימנת עלי כל אימת דא' לא פרענא אזל ופרעיה באפי סהדי רבא ואביי דאמרי תרוייהו הא הימניה מתקיף לה רב פפא נהי דהימניה טפי מנפשיה טפי מסהדי מי המניה ההוא דאמ"ל לחבריה מהימנת לי כבי תרי דכל אימת דלא פרענא אזל ופרעיה אפי תלתא אר"פ כבי תרי הימניה כבי תלתא לא הימניה מתקיף לה רב הונא בריה דר"י תרי כמאה ומאה כתרי וכו' ע"כ ופירש"י ז"ל לוה שאמר למלוה בפני עדים בשעת הלואה נאמן אתה עלי כל זמן שתאמר לא התקבלתי ולא אוכל לומר לך פרעתיך עכ"ל וכ"כ הר"ן ז"ל בפי' ההלכות שם ונראה דס"ל ז"ל כמ"ד דלא בעי קנין אלא באמירה גרידא סגי דאל"כ הו"ל לפרושי וש"מ דס"ל נמי ל"ש הימניה טפי מנפשיה דוק' לא שנא הימניה כבי תרי דבכלהו לא בעי' קנין דבהך דהימניה כבי תרי שתקו יחדו ולא גילו רז זה דבנאמנות כה"ג בעיא קנין אלא ודאי ש"מ דס"ל ז"ל דלא שנא המניה טפי מנפשיה ל"ש כבי תרי לא בעו קנין וש"מ נמי דבתרוייהו לא מהני אלא בשעת הלואה דהו"ל כמתנה המלוה על הלוה דאדעתא דהכי הלוהו אבל לאחר הלואה לא מהני מיהו איכא למימר ה"מ בלא קנין אבל ע"י קנין מהני דאלימא מלתא דקנין וחזיתיה להרי"ף ז"ל בפ' זה בורר אהא דתנן התם נאמן עלי אבא נאמן עלי אביך וכו' רמ"א יכול לחזור בו וחכ"א אינו יכול לחזור בו ואיתא עלה אמר רב דימי וכגון דקבליה עליה בחד אבל בתרתי דאיכא תרתי לריעותא אפי' רבנן מודו דלא מהני ודעת התוס' שם דקאי אדרבנן דע"כ ל"ק דמהני וא"י לחזור בו ה"מ דקבליה בחד ע"ש ומשמע שזו היא דעת הרי"ף ז"ל מדהעתיק למימרא הלזו דאי אדר"מ קאי מאי נ"מ להעתיקה כיון דהלכתא כחכמים וכדאפסיקא התם הלכתא וכתב ע"ז הרי"ף ז"ל והיכא דקביל עליה קרוב או פסול כבי תרי חזי לגאון דקאמר דאפילו קנו מניה בב"ד מצי הדר ביה דקנין בטעות הוא דרחמנא אמרי' על פי שנים עדים ורבותא אחרינא אמר דאי קבל עליה וקנו מניה לא מצי למהדר ביה דקי"ל דאין לאחר קנין כלום ומסתברא כותייהו דהא אפילו קביל עליה לבעל דינו כבי תרי וקנו מניה לא מצי לחזור בו כדאמרי בשבועות ההוא דאמר לחבריה מהמנת לי כבי תרי כל אימת דאמ' לא פרענא וכו' עכ"ל ובודאי הגאון נמי בשיטת הרי"ף והתוס' קאי דרב דימי אדרבנן קאי אלא אעיקר' דמלתא היכא דקנו מניה אי אלימא מלתא ופסק דלא אבל מ"ש דקנין בטעות הוא דרח' אמר על פי ב' עדים אתמהה דא"ה אפילו קבליה עליה בחד לא דרחמנא אמר על פי שנים עדים וכ"ש קרוב או פסול ולקמן יתבאר ונראה דדעת הרי"ף ז"ל לפרשה בדקנו מניה דוקא אבל בלא קנין לא מהני דהאיכא תרתי לריעותא חד ופסול וקי"ל כרב דימי דאמר ע"כ לא קאמרי רבנן דאינו יכול לחזור אלא בדקבליה בחד דליכא אלא חד לריעותא אבל בתרתי לא אלא ע"כ דשאני הכא דקבליה דמהני כיון דבקנין הוא והא דלא מייתי ראיה הרי"ף ז"ל מהך קמייתא דאמ"ל את מהמנת לי כל אימת דאמ' וכו' דהא חד הוא ובעד דפסול וע"כ לאוקומה בקנין כי היכי דלא תקשי מהך דרב דימי כמדובר משום דאיכא למימר שניא הך דנאמנו' קלישתא היא דלא המניה אלא מנפשיה דוקא ולא לגבי סהדי ודמיא לדקבליה בחד הילכך לא בעי קנין אבל באידך דהימניה כבי תרי אע"ג דאתו סהדי דפרעיה לא מהמני הו"ל כתרתי לריעותא אלא ודאי צ"ל דמיירי דהמניה בקנין ושפיר מסתייע מניה לקבליה בתרי אע"ג דהוו תרתי לריעותא כיון דקנו מניה תו לא מצי למהדר ביה ומעתה זו היא שקשה לדעת רש"י והר"ן ז"ל לפי המשוער דאפילו בהמניה כבי תרי לא בעי קנין מהך דרב דימי דקאמר וכגון דקבליה עליה בחד כמו שנאמר ורש"י ז"ל פירש דרב דימי אדר"מ וה"ק דר"מ דאמר יכול לחזור בו אע"ג דקבליה בחד אבל לרבנן אפי' קבליה כבי תרי ופליגי מן הקצה אל הקצה והתוס' שם הק' עליו ופי' דאדרבנן קאי וכשיטת הרי"ף ז"ל גם אשו"ר להר"ן ז"ל בחי' לשם בפרק ז"ב שהביא פירש"י דקאי רב דימי אדר"מ ופי' הרי"ף ז"ל דאוקמה אדרבנן וכדכתי' לעיל והמחוור אצלו הוא פירש"י ז"ל ע"ש נמצאת אומר דלדעת רש"י והר"ן ז"ל דהלכתא כוותייהו אפילו קבליה כבי תרי לא מצי למהדר ביה אע"ג דאיכא תרתי לריעותא ומינה לגבי מהימנת לי ל"ש מנפשיה ל"ש מבי תרי מהימן ולא בעי קנין ורבי' בפ"ז מה' סנהדרין פסק אפילו בתרתי לריעותא אם נגמר הדין אינו יכול לחזור בו ואם קנו מידו אפילו קודם גמ"ד א"י לחזור בו ע"ש שהוא ז"ל מפרש דר"ד אדר"מ קאי כשיטת רש"י ז"ל וכ"כ מרן בכ"מ והרל"ם ז"ל ע"ש ולטעמיה אזיל בפט"ו מה' מלוה דין ג' שפסק בנאמנות מנפשיה ובנאמנות בי תרי דמהני ולא הצריך לקבלת קנין בהו כלל ועיין בפי' המשנה לרבינו שמבוארים דבריו שם דלרבנן דהלכתא כוותייהו בין קבלו בחד או כבי תרי ואפילו בלא קנין אחר גמ"ד וקודם גמ"ד בקנין הרי הוא כמבואר:
ומעתה ת'ם אני לא אדע מ"ש המרדכי בפ' זה בורר וז"ל האלפסי פסק דאם קבל עליו חד קרוב או פסול כבי תרי וקנו מניה לא מצי למהדר ביה וכן פסק המיימוני וכו' עכ"ל דאיך השוה הדעות דלהרמב"ם ז"ל אפילו בלא קנין מהני וכדכתי' ומדכתב רבינו התנה המלוה על הלוה וכו' בשתי החלוקות נראה פשוט דמיירי שהתנאי היה בשעת ההלואה שהתנה עליו וע"מ כן הלוהו וכפירש"י ז"ל והר"ן ז"ל הניתנים למעלה:
וראיתי לה' המ"מ ז"ל שכתב בה' מלוה שם משם ר"מ ז"ל דוקא בהתנה כך בשעת הלואה אפי' לא קנו מידו א"נ לאחר הלואה וקנו מידו הא לא"ה במה נשתעבד ולשון רבינו מורה כן שאמר התנה ולא אמר אחר ההלואה כמש"ל עכ"ל ממ"ש לדברי הר"מ בדין דמיירי דהימניה מנפשיה ש"מ דס"ל לה' המ"מ ז"ל דאפי' בהימניה כנפשיה בעינן דוקא בשעת מתן מעות ולאחר הלואה ובקנין אבל שלא בקנין לא מהני והסכים לזה דעת רבי' ז"ל וזה ג"כ דעת רש"י והר"ן ז"ל כמדובר ונראה דבשעת ההלואה כיון שע"מ כן הלוהו הוי כלאחר גמ"ד דלא מצי תו למהדר ביה ומשתעבד ליה בדמי ההלואה ותנאי הנאמנות כחדא שריין אבל לאחר שהלוהו בלי שום תנאי כי אמ"ל מהימנת לי במה משתעבד דהו"ל כקבל קרוב או פסול ואכתי לא גמר דינא דמצי למהדר ביה כל כמה דלא קנו מניה אלא אי קנו מניה הא קי"ל דאין לאחר הקנין כלום אבל בשעת הלואה ל"ש בין הימניה כנפשיה ותו לא או הימניה כבי תרי אעפ"י דמפסל סהדי בתרוייהו לא בעינן קנין ושלא כדעת הרי"ף ז"ל דסובר דהימניה כבי תרי בעינן קנין דבלא"ה לא מהני וטעמו כיון דהוכרח לפרש דמלתיה דרב דימי דקאי אדרבנן כמו שהוכיחו התוס' לחלוק ע"ד רש"י ז"ל א"כ מנלן דס"ל לרבנן דבקבליה כתרי מצי הדר ביה כיון דאיכא תרתי לריעותא א"כ היכי אמרי' דמהימנת עלי כבי תרי דמהני אפילו נגד עדים משו"ה הוכרח לאוקומי דמיירי ע"י קנין וכדכתי':
וראיתי להר"ן בחי' בפ' זה בורר לשם שכתב ע"ד הרי"ף ז"ל הללו במה שנסתייע מהך דשבועות וז"ל והק' עליו ומאן לימא לן דהתם מיירי בקנין אדרבא אימא לך דבלא קנין מיירי ומינה שמעינן איפכא דהיכא דקבל עליו כשנים א"י לחזור בו עכ"ל ולכאורה מ"ש ומינה שמעי' איפכא וכו' דבר תימא הוא דהא רב דימי קאמר דוקא בדקבליה עליו בחד ולא בשנים אלא ר"ל שיפרש כשיטת רש"י ז"ל דרב דימי אדר"מ קאי אבל אפילו בתרתי לריעותא ס"ל דמהני וכההיא דשבועות ולפי מה שתי' הר"ן בדעת הרי"ף ז"ל בראיה שהביא מהך דשבועות דה"נ קאמר דודאי התם בלא קנין מיירי וטעמא דמהני התם משום דהוי כאילו קנה מניה דלוה כיון דבשעת הלואה מלוה אתני תנאיה וכשהודה הלוה משתעבד דומיא לערב דבשעת מתן מעות משתעבד אע"ג דלא קנו מניה וכו' עכ"ל לפי"ז לדעת הרי"ף ז"ל ל"ש בהמניה טפי מנפשיה ל"ש כבי תרי שלא בשעת הלואה לא מהני בלא קנין וכדעת ה"המ ז"ל בדעת רבינו ורבינו מאיר ז"ל וכדברירנא בעניו' ולפ"ד הר"ן הללו נחה דעתנו במה שהרי"ף ז"ל העתיק שם בשבועות הנך דמהימנת לי וכו' ולא גילה דעתו בהך דמהמנת לי כבי תרי דמיירי דוקא בקנין כמ"ש בפ' זה בורר לפי הנראה מפשט דבריו דאוקמה דמיירי בקנין אלא ודאי כל שהוא בשעת הלואה לא בעינן קנין והרא"ש ז"ל הק' ע"ד הרי"ף ז"ל וכתב דההיא דשבועות אפי' קנין לא בעי כיון שקבל עליו הלוה שיהיה המלוה נאמן וכו' הרי האמינו עליו ופסל כל העדים המכחישים דבריו וכל תנאי שבממון תנאו קיים עכ"ל ועכ"ל דס"ל דדוקא בשעת הלואה דהו"ל תנאי שבממון דר"ל שע"ד כן הוא שהלוהו אבל לאחר הלואה מה מקום לחול התנאי אלא ממה שדמהו לאומר אל תפרעני אלא בפני פ' ופ' שא"צ קנין אלא קבלה עכ"ל בהך דאל תפרעני אלא בפני פ' ופ' ל"ש בשעת הלואה ל"ש לאחר הלואה כמ"ש הרמב"ם ז"ל ברפט"ו מה' מלוה ע"ש ולטעמיה אזיל שהעתיק בשבועות דיני הנאמנות בסתם והנמק"י בפרק זה בורר שם הקשה למ"ד דרב דימי אדרבנן קאי מהך דשבועות ותי' דרבינו האלפסי מפרש לה בקנין דאין אחר קנין כלום עוד תי' דהתם כשהתנה עמו בשעת הלואה דבמשיכת המעות גמר ומשעבד נפשיה ודמי לקנין עכ"ל ויש לדקדק במ"ש ונר' דהרי"ף ז"ל מפרש לה בקנין וכו' דהא חזינן דהרי"ף ז"ל קרי בחיל דבקנין מיירי ומה הלשון אומרת ונראה דהרי"ף מפ"ל וכו' ע"כ נראה דהב' תירוצים הם בכוונת הרי"ף ז"ל אם כפשוטו דבקנין מיירי א"נ בשעת הלואה וקרי ליה בקנין כמ"ש הר"ן בחי' כמו שנתבאר:
וצופה הייתי לה' בע"הת שער כ"ו ח"ג סי' ב' שכתב ואל תטעה שקנין יצטרך לנאמנות שאף בלא קנין וכו' מהני וכו' דלאו שעבודא דנכסים איתיה דלצטריך קנין אלא כמו התראה הוא שלא יפרענו בלא קבול שטר או שובר ובכל ענין שמה התראה ודמייא הא למה ששנינו מתנה שומר חנם להיות כשואל ואפילו בדברים דבההיא הנאה דקא מהימן ליה גמר ומשעבד נפשיה וה"נ בההיא הנאה דקא מהימן ליה שמלוה לו מעותיו גמר ומשעבד נפשיה עכ"ל וגבי הא דאמרינן התם בשבועות דל"ח אמ"ל אל תפרעני אלא בעדים וכו' כתב בע"הת בשער כ"ה ח"ב סי' א' וז"ל ופסקו רבוותא שתנאי זה בין התנהו בשעת הלואה בין שהתנהו לאחר שהלווהו וכו' התראה גמורה היא ולא מצי למטען בתר הכי פרעתי וכו' דבהאי עניינא ליכא לפלוגי בין בשעת הלואה בין שלא בשעת הלואה דהא לאו שעבודא הוא כי היכי דנפלוג בינייהו וכו' אלא התראה בעלמא היא ובכל ענין שמה התראה וכו' עכ"ל. ומדחזינן להרב ז"ל דמדמי דין הנאמנות לדין אל תפרעני אלא בפני פ' ופ' כמ"ש שם בשער כ"ו אשר הונף ואשר הורם וכתב וז"ל ולא שעבודא דנכסים איתיה וכו' אלא כמו התראה הוא שלא יפרענו בלא קבול שטר או שובר ובכל ענין שמה התראה כמ"ש בשער כ"ה כמו שהקדמנו עכ"ל ש"מ דס"ל ז"ל דדא ודא חדא היא וכי היכי התם ס"ל דל"ש לן בין בשעת הלואה לשלא בשעת הלואה א"צ קנין והרב גד"ת ז"ל דקדק בדברי הרב ז"ל נהי דמה"ט שפיר אמרינן ל"ש לן אבל מאידך טעמא דכתב הרב בתר הכי דבההיא הנאה דקא מהימן ליה ומלוה לו מעותיו גמר ומשעבד נפשיה וכו' משמע דוקא בשעת הלואה דקא מהימן ליה ומלוה לו מעותיו תדע דההיא דשומר חנם מתנה להיות כשואל משמע מדברי המרדכי דמהני משום דהתנה הכי בשעת מסירה הא לאחר מכאן לאו כלום הוא עכ"ל פשי' כל היכא דקתני מתנה בשעת מסירה היא וכדפשיט ליה תלמודא התם דשאני הכא דמעיקרא לא שעבד נפשיה ע"ש בפירש"י ז"ל ואדרבא זו היא שקשה למאי דמוקי שמואל דמתנה ש"ש להיות כשואל בשקנו מידו תהי בה הראב"ד ז"ל כיון דבשעת משיכה הוא למ"ל קנין ע"ש במקובצת מ"ש משם הראב"ד והרשב"א ז"ל אלמא פשי' להו לרבוותא דמיירי בשעת מסירה אלא דלשמואל לא מהני בלא קנין כדיהבי טעמא הראב"ד והרשב"א ז"ל שם והנה עיקר ראיית הרב בע"הת ז"ל דלא בעינן קנין לנאמנות הוא מהך דתנן מתנה שומר חנם להיות פטור משבועה ואמר עלה דלר"י דאמר גבי שאר וכסות תנאו קיים דתנאי שבממון הוא פשיטא דמהני אלא משום דשמיע ליה לתלמודא דמתני' ר"מ היא משו"ה יהיב טעמא דמעיק' להכי הוא דשעבד נפשיה ע"ש בפירש"י ז"ל ובמקובצת דכל שהתורה לא חייבה לו בשום דבר שיהא שומר מ"ה מצי לאתנויי כל כמה דבעי אבל שאר וכסות דקפיד רחמנא לא יגרע וכן בשביעית דכתיב ביה לא תגוש ס"ל לר"מ דהוי מתנה עמ"ש בתורה משא"כ בשומרים דלא קפיד רחמנא אלא קבל עליו השמירה יתחייב בכ"וך והיכא דהתנה בתחלה שלא יתחייב לא קפיד רחמנ' עש"ב דכוותה גבי הלואה מדאורייתא כי טעין פרעתי מהימן ומפטר וכי אתא מלוה והתרה בו שלא יפרענו אלא עד שיקבל שטרו או שוברו התראה הוי וחיילא ההתראה עלויה וא"צ קנין בדבר ומשום דק"ל דאיכא למימר שאני התם דמתנה להחזיק בשלו אבל להוציא אהא מייתי מש"ח דהתנה להיות כשואל שהוא חייב באונסין וכי נאנסו מפקינן מניה אלמא דמהני תנאה בלא קנין אפי' בבא להוציא וכי היכי דהתם טעמא דמלתא משום דבההיא הנאה וכו' ה"נ בההיא הנאה וכו' והדר דינא דאין לחלק בין הבא להוציא לבא להחזיק ובתרוייהו אמרי' דהוי התראה ומהנייא בלא קנין והרב גד"ת ז"ל תי' דסובר רבינו דכל עוד שעומד בהלואתו שמניחה בידו ואינו תובעה ממנו נראה דמהימן ליה ובההיא הנאה משתעבד עכ"ל ולפ"ד למדנו שאם הלוהו לזמן ובתוך הזמן התרה בו שאל יפרענו אלא בפני פ' לא מהני כיון דליכא טעמא דבההיא הנאה כיון שאינה שעת הלואה ולא מצי תבע לממוניה דאכתי לא מטא זמניה אם כן מה שהניחה להלואה גביה לאו משום דהימניה ומשו"ה לא מהני התראה וצריך ער'ב רב למדנו מדברי הרב גד"ת ז"ל שדעת הבע"הת ל"ש בהימניה טפי מנפשיה גרידא ל"ש בהימניה כבי תרי ל"ש בשעת הלואה ל"ש שלא בשעת הלואה בכלהו לא בעינן קנין ובאמירה לחוד שמה התראה ומהני ושלא כדעת רבינו מאיר ז"ל שהביא הרב ושלא כדעת הרמב"ם ז"ל לפי מ"ש ה"המ ז"ל כמדובר:
עוד ראיתי להבע"הת שער י"ג ח"ב סי' ב' שכתב בענין כת"י שיש בו נאמנות וז"ל ואיכא מ"ד דדוקא דכתיב ביה בההוא כת"י קנין על הנאמנות וכו' ולא יחול על עצמו עד שיתנה שהאמינו ומסתברא דלא צריך קנין וסברתנו בשער כ"ו ובזה נסתפק ה"ר יהודה וכו' עכ"ל. ומצאתי לה' העיטור ז"ל בדיני חוב דס"ב ע"ד שכתב וז"ל ואיכא מ"ד כיון דליכא קנין בנאמנות לא מהני והרב המחבר הצ"ע עכ"ל וכמדומה דמר ניהו ה"ר יהודה שכתב בע"הת ומדברי הרב התרומות הללו נשמע דל"ש בשעת הלואה לשלא בשעת הלואה אלא כל כת"י היוצא וכתי' ביה נאמנות מהני אפילו בלא קנין מדקא פסיק ותני דלא מפליג ועוד דהרב ז"ל מסתמיך ואזיל אמ"ש בש' כ"ו וכבר נתבאר דהתם הכי ס"ל כדכתיבנא:
וחזי הוית להטור סי' כ"ב גבי קבלת עדות קרוב או פסול דפסק כדעת הרי"ף דדוקא בחד אבל תרתי לא דכיון דתרתי לריעותא לא מהני אלא ע"י קנין וע"ז כ' וההיא דאמ"ל לחבריה מהימנת לי כבי תרי וכו' דמהניא כתב הרמ"ה דוקא דאמ"ל הכי בשעת הלואה וכו' או לאחר הלואה וקנו מניה אבל לא קנו מניה לא כיון שקבל עליו פסול כבי תרי דאדם קרוב אצל עצמו עכ"ל וכ' מרן בב"י מתוך רבינו משמע שדעת הרמ"ה כדעת הרי"ף ז"ל דההיא דשבועות דקנו מניה היא עכ"ל ויש לעורר שאם הטור ס"ל שדעת הרי"ף כהרמ"ה ז"ל אמאי לא כתב דין זה משמיה דהרי"ף ז"ל ותו דהטור אייתי להך דאמ"ל מהימנת לי כל אימת דאמר' דלא פרענא ובנאמנות כהאי אי לוה מייתי דפרעיה מפטר וע"ז כתב שהרמ"ה ז"ל דוקא בשעת הלואה או לאחר הלואה וקנו מניה ובנאמנות כבי תרי לא שמעינן אי בשעת הלואה נמי בעי קנין כיון דהימניה אפי' נגד ק' עדים או"ד כיון דאדעתא דהכי אוזפיה א"צ קנין והרי"ף ז"ל לא כתב שהוא ע"י קנין אלא בהך דהימניה כבי תרי דמינה אייתי ראיה לסתור סברת הגאון ז"ל ודבריו מוכיחין דאפילו בשעת הלואה בעי קנין דמדמה לה לקבלת קרוב ופסול אבל בהימניה טפי מנפשיה איכא למימר דס"ל דאפילו שלא בשעת הלואה לא בעי קנין וכדכתיבנא לעיל ואם הטור יפרש דברי הרי"ף ז"ל כדעת הר"ן ז"ל בחי' דבתרוייהו לא בעי קנין אבל כל שהוא בשעת הלואה סגי וס"ל דל"ש הימניה טפי מנפשיה להימניה כבי תרי אי בשעת הלואה לא בעי קנין ושלא בשעת הלואה בעי קנין א"כ סברת הרי"ף והרמ"ה ז"ל כחדא שריין כמ"ש מרן בב"י ולא כמ"ש דההיא דשבועות בדקנו מניה דזה אינו מדברי הרי"ף ז"ל אלא כשאינו בשעת הלואה גם מ"ש מרן ז"ל אלא שהוסיף לומר שאם התנה כן בשעת הלואה בלא קנו מניה מהני לפי המשוער דבתרוייהו בשעת הלואה וקנין שכתב הרי"ף ז"ל לאו דוקא לפי מ"ש הר"ן בחי' ומ"ש משם הנמק"י כבר כת' מאי דנלע"ד בכוונת דבריו ז"ל:
והנה רבני מגדולי אחרונים נו"ן המה ראו כן תמהו בדברי הטור הללו שבסי' כ"ב הביא דעת הרא"ש דפליג על הרמ"ה ז"ל ומסתמא קאי בשיטת אביו ואילו בסי' ע"א הביאו דברי הרמ"ה להלכה בלי שום חולק והרב פו"ד והרב"ח ז"ל ניחא להו לחלק בין היכא דהימניה טפי מנפשיה ואפילו שלא בשעת הלואה לא בעי קנין אלא בהימניה כבי תרי בנאמנות כהאי שלא בשעת הלואה לא מהניא אלא בקנין ע"ש וכבר ביררנו בדעתנו הקצר' מאי דנלע"ד והרב ט"ז ז"ל סי' ע"ה שם ס"ל דלא שנא דהימניה טפי מנפשיה דנאמנות מנות קלישתא ל"ש הימניה כבי תרי כל שלא בשעת הלואה לא מהני בלא קנין ע"ש והב"ד של כת הקודמים נו"ן והב"ד הבא אחריה' אשר היו לפנינו הם דני' בהסכמ' הרב"ח ואנחנו נעשינו סניפי' להם והש"ך סי' ע"א הסכים לדברי הרב"ח לדינא אע"פי שפקפק בקצת דבריו וכן היא הסכמת הכנ"הג ז"ל שם אות ו' בהג"הט וע"ע בהש"ך ז"ל סי' ס"ט סקי"ט שהולך ואור בשיטת הרב"ח ולדעתו בסי' ע"א ע"ש גם הר' האורות נמשך אחר הב"ח והש"ך ודלא כהט"ז ע"ע ולדעתו בנ"ד על בעל הכת"י להביא ראיה שהכת"י נכתב בשעת הלואה או בשעה שנתן לו הסחורות כמ"ש הרדב"ז ז"ל בחדשות סי' תקל"ד ע"ש אמנם הש"ך שם בסי' ע"א סקל"ה עמ"ש מרן כשמצוה הלוה מועיל אפי' בלא קנין והגיה עליו מור"ם ז"ל דוקא כשאמר כן בשעת הלואה כתב ע"ז הש"ך וז"ל וכשכתוב בו נאמנות מסתמא אמרינן שאמר כן בשעת הלואה או שקנו ממנו על הנאמנות ולאפוקי אם ידוע בבירור שאמר כן לאחר הלואה ולא קנו ממנו אז אין מועיל הנאמנות וכ"כ הסמ"ע ז"ל עכ"ל ולפ"ד דבנאמנות מנפשיה א"צ קנין אפי' לאחר הלואה כמדובר ע"כ מ"ש הכא דאם ידוע בבירור שאמר כן לאחר הלואה ולא קנו ממנו דאין מועיל הנאמנות היינו בהימנוהו כבי תרי בכ"הג אין מועיל והו"ל לפרש ועיין בתשו' הרב זרע אברהם בח"מ סי' ק' דע"ה ע"ג מ"ש בדברי מור"ם ע"ש אמור מעתה דדעת הסמ"ע והש"ך ז"ל דאם הכת"י אינו מתברר שלא קנו מידו אמרינן מסתמא קנו מידו ושלא כדברי הרדב"ז ז"ל הללו ובר מן דין כבר נתבאר דאנו אין לנו אלא דברי מרן ז"ל בש"ע לפ"ד הב"ח והש"ך והכנ"הג וכ"ש שרבים מהאחרונים הכי ס"ל ואנן בדידן כך היו דנים כך הקודמים ועד אחרן כמו שנא' ומה גם לדעת הרב גד"ת בדעת בע"הת כל זמן שמניח לו ההלואה אצל הלוה חשיב כשעת הלואה כדכתי' לעיל וכן מצאתי לה' מוהר"ש גאון ז"ל בתשו' סי' טו"ב דל"א ע"א ע"ש וכעת מצאתי להרשב"ש ז"ל בס' תיקון סופרים שבס' יבין שמועה דס"ד ע"ג שכ"כ. מכל ה"מ דכתיבנא בעניו' נראה פשוט שהכת"י הלזה שכתוב בו הנאמנות מנות שריר וקיים ולא מהימן הלוה למטען פרעתי וגובה חובו במיטבא. חדא דבנ"ד ליכא סהדי דפרעיה אלא לוה הוא דקא טעין פרעתי ובנאמנות כהאי דקליש וגריע דעת תלתא סרכין הב"ח והש"ך והכנ"הג ז"ל כדעת מרן דאפילו לאחר הלואה א"צ קנין ותו דאינו ידוע ומבורר דלא היה קנין ודעת הסמ"ע והש"ך ז"ל דמסתמא אמרינן דהוה ע"י קנין ויכ"ל בשלי"ש בהרחבת הזמן חשיב כשעת הלואה כד' גד"ת ז"ל והרב מוהרש"ג ז"ל כמדובר והכא בנ"ד במותב תלתא כחדא שריין כן נלע"ד הקצרה אם יסכימו עמי אחי וריעי הי"ו: