אור ברסלב
ספר משכנות הרועים מ"ם › אות שו

ספר משכנות הרועים· רבי עוזיאל אלחאייק

מ"ם · אות שו

אות שה

מתנה תשובה מענין השאלה ע"ע המתנה מהיום ולאח"מ:

אחדש"ו כת"ר לכאורה נראה דהמתנה לאשה קיימת שנתן לה גוף הקרקע לפירותיו אבל מ"ש דאחר מיתת' תהיה החזקה לזרע שיש לו ממנה תלוי בפלוגתא שכתב הכנ"הג בסי' רנ"ג אות ח"ך אם תהיה לשון מתנה או לא ובתשו' סוף סי' קס"ד הסכים דאפילו בש"מ יכול המוחזק לומר קי"ל כמ"ד דלא הוי לשון מתנה וכ"ש בבריא ע"ש ועיין בתשו' מרן ז"ל בס' אבקת רוכל סי' ע' שכתב דהוי לשון מתנה והסכים עמו רב א' שם בתשו' סי' ע"א מיהו משמע שם דה"ד בש"מ אבל בבריא לא דומיא דלשון יטול ויחזיק ויקנה ויזכה דהוי לשון מתנה בשכ"מ אבל בבריא אין מועילין כדקי"ל בסי' רנ"ג כי"א בתרא ע"ש:

וראיתי להרב משאת משה ז"ל ח"ב סימן כ"ג במתנת בריא שכתוב ויחלוקו חתני ובני חלק כחלק וכו' שכתב שהמתנה בטלה מטעם דכייל לבנו וחתנו בחדא מחתה וכיון דלבנו בלשון ירושה קאמר ה"נ. לחתנו בלשון ירושה קאמר דאי הא כדאיתא וכו' הו"ל לפרש וא"ח דבמתנה קאמר לתרוייהו הא אין אדם מקנה אפילו לבנו דבר שלב"ל ע"ש ודבריו תמוהים שהרי כתב הטור סי' רנ"ג בשם הרמ"ה וכן יחלוק פ' בנכסי לא מהני בבריא ע"ש וא"כ בלא"ה לא זכה חתנו אבל בנ"ד לכאו' אפילו לדעת מהר"א גאליקו ז"ל דתהיה הוי לשון מתנה אפי' בבריא הכא דכלל הזרע שיש לו עבר ועתיד ואין אדם מקנה אפי' לבנו דבר שלא היה בעולם א"כ משמע דבלשון ירושה קאמר לתרוייהו אבל הא ליתא שהרי הכנ"הג ז"ל בסי' רפ"א אות מ"ג כתב בשם הרשב"ץ ז"ל דהיכא דמהני לשון מתנה ה"ה אם נתן בלשון מתנה לאחר או ליורש מהני ותשו' הרשב"ץ ז"ל היא בח"ב סי' רכ"ז וז"ל ואע"פ שבדיבור א' אמר לבנו ולבתו לשון מתנה דיינינן לבנו לשון ירושה כדיניה ולבתו לשון מתנה כדינה יע"ש ולע"ד יש קצת ראיה מדאמרי' בבתרא דקל"א בנו ואחר אחר במתנה ובנו אפוטרופוס והרמב"ם בפ"ו מה' זכיה והרא"ש ז"ל והטור ומרן ז"ל סי' רט"ו פי' בכותב כל נכסיו לא' מבניו ולאחר כאחד ואחר קנה חצי הנכסים במתנה והבן הוי אפוטרופוס על השאר לאחר ע"ש ולא אמרינן כיון דלאחר הוי מתנה ה"נ לבנו או איפכא א"כ ה"נ אי יחלוקו הוי לשון מתנה אעפ"י שבדיבור א' אמר יחלוקו בנו וחתנו דיינינן לבנו לשון ירושה כדינו ולבנו לשון מתנה כדינו ודלא כה' משאת משה ז"ל מיהו בנ"ד נר' דהוי כמו נכסי לך ואחריך לפלוני ואפי' למ"ד דלשון תהיה הוי לשון מתנה הכא מודה דלשון מתנה שכתב לאשה מהני גם לבנה אחריה דאפי' בשתי שדות לא' אמר לשון ירושה ולא' אמר לשון מתנה מהני לשון מתנה דחד לאידך כמבו' בסי' רפ"א והכי אמרינן בבתרא דף קכ"ט נכסי לך ואחריך ירש פ' אפי' הב' אינו ראוי ליורשו קנה ופסקה הטור סי' רח"ם ע"ש אלמא אפילו לשון נכסי לך שאמר לא מהני אפילו ללשון ירושה שאמר לשני וכ"ש לשון מתנה דמהני ללשון תהיה ואע"ג דלא נתן לאשה הגוף אלא לפירותיו זבה הבן אחריה בכל דהא גבי נכסי לך ואחריך לפלוני בבתרא דקל"ו ס"ד דאמ' דאין לא' אלא קנין פירות ואפי"ה קנה אחריך בכל וכן סבר ר' בברייתא שם ולא פליגי רשב"ג ור' אלא אם הא' קנה הגוף ואם מכר אם השני מוציא מיד הלקוחות או לא אבל לכ"ע אם לא נתן לא' אלא פירות ואחריו לפ' אם מת א' קנה אחריך הכל יעו"ש וה"נ דכוותה ואע"ג דנכסי לך ואחריך ירש פ' מדמינן לה בגמ' לשתי שדות ושני בני אדם דבעי' בתוך כדי דיבור ע"ש כבר הסכימו רוב אחרונים הרא"ם והכנ"הג ז"ל סי' רפ"א בהג"הט אות ס"ב דמתנה א' א' הכל חשוב תוך כ"ד ע"ש וכ"כ מהר"ש צרור ז"ל בס' חוט המשולש סי' ב' והרב פני משה ז"ל ח"א סי' ל"ד והפמ"א ז"ל ח"א סי' ס"ז ע"ש ומ"ש הכנ"הג שם משם מהרי"א סי' קכ"ה דה"ד כששני אינו ראוי ליורשו אבל כשהשני ראוי ליורשו לא מהני לשון מתנה של אחד לשני ע"ש והדבר פשוט דה"ד בש"מ אבל בבריא אפילו השני ראוי ליורשו מהני ליה לשון מתנה של א' שהרי כתב מהרי"א ז"ל שם הטעם וז"ל ולפי שאין לשון ירושה מועיל בו ואין אדם מוציא דבריו לבטלה כך דייני' לשון מתנה דא' גם לשני אבל כשהשני ראוי ליורשו ומועיל בו לשון ירושה אדרבא הדין נותן שכוין לירושה ע"ש א"כ במתנת בריא דלא מהני לשון ירושה אמרי' דלשון מתנה של ראשון מהני גם לשני משום דאין אדם מוציא דבריו לבטלה דומיא דנכסי לך ואחריך לפלוני דבש"מ הוי לשון ירושה ואין לשני כלום ובבריא הוי לשון מתנה מה"ט דאין דבריו קיימי' בירושה ובזה א"צ למ"ש הרב כנ"הג שם על תשו' מהרי"א ז"ל סי' גר"ן דאפי' בשני ראוי ליורשו ל' מתנה של א' מהני לשני ושמא שאני התם דהא' נמי ראוי ליורשו ע"ש דלק"מ דבסי' מיירי כשמועיל לו לשון ירושה אבל בסי' גר"ן מיירי בקנין דלא מהני לשון ירושה א"כ אדרבא דלשון מתנה דא' מהני לשני מה"ט דאין אדם מוציא דבריו לבטלה וכ"כ עוד מהרי"א בסי' קכ"ה וז"ל וא"ת ונימא איפכ' שכוונתו היתה ללשון מתנה כיון שאמר אח"ך שאחר פטירת הזרע שיתנו ללאה ולאחרים עמה כ"וכ ואין אדם מוציא דבריו לבטלה ואם ללשון ירושה נתכוון אין בדבריו כלום דאין לירושה הפסק וי"ל דלא מהני לשון מתנה דא' גם לשני אלא תכ"ד אבל לאחר תוך כ"ד לא ה"ק ע"ש הרי דאם היה תכ"ד אפילו היה הב' יורש אמרי' דלמתנה נתכוון כדי לקיים דברי המת שאמר ואחריך לפ' מיהו ק' דגבי נכסי לך ואחריך לפ' דאם הא' ראוי ליורשו אין לב' כלום ואמאי לא אמרי' דלשון מתנה הוא לקיים דברי המת שאמר תכ"ד ואחריך לפ' אלא ודאי דליורש מסתמא אמרי' דבירושה נתן לו אפי' לבטל דבריו שאמר ואחריך לפ' וה"נ א"ל דלשון מתנה של א' לא מהני לשני אם הוא יורש אפי' אמר ואחריך לשלישי בתכ"ד וכ"כ הרמ"ה ז"ל בחידושיו לבתרא שם גבי נכסי לך ואחריך ירש פ' וז"ל וה"ה אם אין הא' ראוי ליורשו והיה השני ראוי ליורשו כיון שהיה השלישי ראוי ליורשו בין שלא היה ראשון ראוי ליורשו בין שהיה ראוי ליורשו אין לשלישי במקום שני כלום דאין לשון מתנ' אלא לשון ירושה וירושה אין לה הפסק יעו"ש הרי דאפי' אין ראשון ראוי ליורשו דהוי לשון מתנה אם השני ראוי ליורשו אין לשלישי במקום שני כלום ולא אמרינן דלשון מתנה של א' מהני גם לשני לקיים דברי המת שאמר ואחריך לפ' משום דליורש האי ירושה וירושה אין לה הפסק ועיין להרמב"ן ז"ל במלחמות בפ' י"ן:

ומ"מ בנ"ד לשון מתנה של אשה מהני גם לבנה אחריה אע"פי שהוא יורש כמו נכסי לך ואחריך ירש פ' ואע"ג דמתנת בריא היא וכ' ה' מח"א ז"ל הלכות זכיה ומתנה סי' ט"ל דבמתנת בריא דנכסי לך ואחריך לפ' מיירי שאמר ואחריך מעכשו לפ' דאל"כ איך זכה השני ע"ש מ"מ הקנין הוי כמעכשו ועוד שהרי הרמב"ם ז"ל כתב דאין לשני אלא מה ששייר הא' ואי מיירי באומר מעכשו השני מוציא מיד הלקוחות וכמ"ש המ"מ ז"ל שם דין ך' ע"ש וכ"כ מרן ז"ל בסי' רח"ם העתיק לשון הרמב"ם ז"ל ובדין ז' כתב ואין כל אלו הדברים אמורים אלא באומר ואחריך לפ' ולא אמר מהיום אבל אמ"ל ואחריך לפ' מהיום ומכר הא' השני מוציא מיד הלקוחות משמע בהדיא דגם במתנת בריא מיירי בדלא אמר מעכשו וכן מתבאר בתשו' הראב"ן אשר בס' אבקת רוכל סי' ע"ב והסכים עמו מרן ז"ל ורבנים אחרים בסי' ע"ג ע"ש ושו"ר לה' מח"א סי' מ' שהק' כן על המ"מ ז"ל ע"ש:

וראיתי לה' כנ"הג ז"ל בתשו' סי' קס"ד דף קצ"ח שכתב וז"ל עוד יש רעותא בלשון זה שאמר מן הנכסים שירש ממני וכו' שנראה מתוך דברים אלו שמה שריבה לבנו ה"ר דוד הוא בלשון ירושה וא"כ הוא לא מהני וכו' ושמא תאמר ומה בכך הרי ראוי ליורשו בנו ומה שנתן בל' מתנה שאמר בני המנוח כה"ר יהושע יקחו מנכסי ובודאי דלשון יקח לשון מתנה הוא וכו' וכאן דליורשי בנו אמר לשון מתנה אע"פי שלבנו נתן בלשון ירושה מהני וכו' ליתא דלא אמרינן הכי אלא בנותן לשון מתנה לזה שאינו ראוי ליורשו אבל למי שראוי ליורשו אפי' לשון מתנה הוי לשון ירושה וכו' ואע"פי שיש חולקים וסוברים דלמי שראוי ליורשו לשון מתנה מהני כיון דהוי פלוגתא דרבוותא יכול המחזיק לומר קי"ל וכו' עש"ב ודבריו תמוהים דלא נחלקו הפוסקים בלשון מתנה ליורש אי הוי ירושה אלא בש"מ אבל במתנת בריא לכ"ע אפי' לשון נכסי לך ליורש הוי מתנה ויש לשני מה ששייר הא' כמו שפסק הרמב"ם ומרן ז"ל בסי' רח"ם וא"כ ה"נ לשון יקח שאמר לראשון אי הוי לשון מתנה בבריא גם לשני דלשון ירושה אינו מועיל בו אמרי' דלמתנה נתכוון משום דאין אדם מוציא דבריו לבטלה וכמ"ש מוהרי"א בסי' גר"ן דמיירי בא' ג"כ ראוי ליורשו דלשון מתנה דידיה מהני ליורש ב' וה"ה במתנת בריא מה"ט דאין אדם מוציא דבריו לבטלה וכמ"ש:

אבל מרן בתשו' בס' אבקת רוכל סימן מ' באחד שנתן לאשתו נכסיו ע"מ שאחר מיתתה יהיו להנער נכדה כתב וז"ל ואפילו אם לא היה שום לשון מתנה בנער אלא לשון ירושה כיון שבזקנתו כתוב לשון מתנה נגרר לשון ירושה דנער אחר לשון מתנה דידה וקנה והוי כשני אנשים בשדה א' ותוך כדי דיבור דמתנה דידה הוי לשון ירושה דנער שהרי כ' בשטר הצוואה כי ע"מ כן נתתי לאשתי כל הנכסים שלי שאותו הנער יורש שלה וכל כ"הג ודאי דלשון מתנה דידה מהני לנער עכ"ל ודבריו תמוהים דבפי"ן אמרינן דנכסי לך ואחריך לפלוני כשני שדות ושני בני אדם דמו ופירשב"ם ז"ל משום דאין לשני בחיי ראשון כלום הוו מתנות חלוקות ע"ש ולדעתו דהוו כשני אנשים בשדה א' לא היה צ"ל ותוך כדי דיבור וכו' דאפילו שהה בין זה לזה יותר מכדי דיבור מהני כמ"ש הטור סי' רפ"א ע"ש ועיין במהר"א ששון ז"ל סי' קפ"ח הביאו הרב כנ"הג ז"ל שם שנסתפק אם הרמב"ם ז"ל ס"ל בשני בני אדם ושדה א' מהני בלא תכ"ד ואפשר שזה דעת מרן ז"ל ומ"מ משמע מדבריו דדוקא בנ"ד שכתב ע"מ כן נתתי וכו' הוי תכ"ד אבל בלא"ה לא חשבי' כל המתנה תוך כדי דיבור גם הרב משפט צדק ז"ל פקפק על דברי מהרד"ך וכתב דאין לעשות מעשה הביאו ה' כנ"הג ז"ל שם ולדידהו בנ"ד נמי לא זכה בנה אחריה:

ועוד יש להסתפק בעיקר המתנה לאשה שלא נתן לה גוף הקרקע אלא לפירותיו מהיום ולאח"מ דהא בסתם מהיום ולאח"מ הטעם דלא חיישינן לחזרה שלא נתן אלא לאח"מ היינו משום די"ל דה"ק הגוף מהיום והפירו' לאח"מ כדאמרי' בבתרא קל"ו ע"ע ברשב"ם ז"ל אבל הכא שלא נתן אלא הפירות חיישינן לחזרה ועיין הכנ"הג ריש סי' רמ"ח שכתב בשם הרמ"ב ז"ל בתשו' באומר גוף ופירי מחיים ולאח"מ דחזרה הוי ותשו' ה' פני משה ז"ל היא בח"ב סי' צ"א עש"ב אבל ה' בני אהרן ז"ל סי' ק"ט כתב דהוי כמו בחיים ובמות שהוא כמו מעתה ועד עולם והסכים עמו מוהר"ש אלגאזי ז"ל שם סי' ק"י וכתב עוד דכיון שאמר מחיים ולא מהיום ר"ל מחיים אם לא אחזור בי ואפילו נאמר דמחיים הוי כמו מהיום נראה דלא חזר אלא מהפירות עש"ב אבל אם אמר גוף ופירות מהיום ולאח"מ לכ"ע חיישינן לחזרה ודלא כהרב שמחת יו"ט ז"ל דף ק"ט ע"ב שכתב בשט' דלא שייך לפרש הגוף מהיום והפירות לאח"מ זמנו של שטר מוכיח דהוי כמפרש מהיום אם לא אחזור בי ע"ש דהא במהיום ולאח"מ גוף ופירי מתבאר מדברי ה' פני משה וה' בני אהרן ז"ל דלא אמרי' דהוי כמפ' מהיום אם לא אחזור בי וכ"כ הרשב"א ז"ל סימן תקס"ג ופסקו רמ"א ז"ל בסי' רנ"ז המקדיש קרקע מהיום ולאח"מ לא קידש כלל משום דא"א לפרש גוף מהיום ופירות לאח"מ דהוי אוכל פירות משל הקדש ע"ש ואמאי לא אמרי' הוי כמפרש מהיום אם לא אחזור בי וכ"ש כשלא אמר מהיום דלא אמרי' זמנו של שטר מוכיח לזה ומה שהביא מדאמרי' בר"פ האומר בקידושין באומר מעכשו ולאחר שלשים יום הוי תנאה לשמואל והתנאי הוא אם לא אחזור בי כמ"ש רש"י ז"ל יעו"ש לא זכר מרן בשם הריטב"א והרמב"ן ז"ל בחי' שם והרשב"א ז"ל בתשו' סי' תש"ו דדחו פירש"י ז"ל אפי' דהתנאי הוא אם יבואו שלשים יום ויהיו קיימים ע"ש וכבר ה' דברי אמת בקונט' דף ח' ע"ד דבמהיום ולאח"מ לא שייך לפרש תנאי זה ע"ש וא"כ בנ"ד דלא נתן לה אלא הפירות מהיום ולאח"מ לכאורה נראה דלא שייך לפ' הגוף מהיום ופירות לאח"מ ומהיום אם לא אחזור בי דמשמע דעל הפירות קאמר מהיום ולאח"מ וכ"כ בסוף ותזכו בפירות החזקה מהיום ולאח"מ מיהו יש לחלק וצ"ע:

ועוד לפי הנשמע שהיתה קטטה ביניהם והיתה אולצת על שהיה רוצה לישא יבמתו ובמתנה כל שניכר האונס אפילו לא מסר מודעא לא הוי מתנה וכ"כ הרשב"ש ז"ל סי' קע"ג דאם האיש הנותן הזה לא כתב אלא מחמת שהיתה אולצת אותו והיא גוברת עליו אין לך אונס גדול מזה ובמתנה כל שמתברר האונס בטלה אע"פ שלא מסר מודעא הילכך אם נתברר זה בטלה המתנה וכגון זה פתח פיך לאלם והוא ראוי לעורר עליו היורש אפילו הוא גדול יעו"ש גם הרי"ף ז"ל בתשו' סי' ב' בטל מתנה מה"ט דכמו שיכולה היא לומר נחת רוח עשיתי לבעלי בדבר שנתנה לו כך הוא יכול לומר נחת רוח עשיתי לאשתי ע"ש ומ"ש מרן הב"י ז"ל בא"הע סימן צ' דנראה מדברי הרמב"ם ז"ל דה"ד כשטענה נ"ד עשיתי לבעלי אבל כל זמן שלא טענה מכירתה ומתנתה לבעלה קיימים ע"ש ה"ד בסתם אבל באונס ידוע ודאי דטעני' ליורשים וכ"הג כתב הרשב"א ז"ל בתשובה ז"ל ח"ב סי' רצ"ח באשה שהיה בעלה מתקוטט עמה תמיד כדי שתמחול מקצת כתובתה ונתפייסה ומחלה לו ויש לה עדים על האונס וכו' ע"ש בסי' כ"ה וא"כ אם נתברר בנ"ד שהיתה קטטה ביניהם מי יוכל להוציא ממון מחזקת היורשים ועיין להרב פרח מטה אהרן ז"ל סי' יו"ד וי"א וקנ"א כנלע"ד:

א הצעיר יצחק טייב ס"ט:

תוכן העניינים

ספר משכנות הרועים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה