ספר משכנות הרועים· רבי עוזיאל אלחאייק
מ"ם · אות רפד
מתנה ראובן כתב שטר לבנו שנתן לו במתנה גמו' כל הקרקעות והחזקות שיש לו ארעא מהיום ופירי לאח"מ ובו בפרק היה בנו מקבל המתנה כבר עשר ויהי כי ארכו לו הימים וראובן נשא לו אשה אחרת אחרי מות אם הילד והבן הגדיל והשיאו אביו אדהכי והכי אתגור"י איתגו"ר הני נשי עד ששלהבת לא"ב יגיע אש שלהבת אותו ואת בנו עד האלהים יבא דבר שניהם וכראות א' מהב"ד שטר מתנה הבין ודקדק בשני המקבל כי קטון היה באותה שעה ולא זיכה לו ע"י אחר וקרא ערער באותה המתנה ולשאו"ל הגיע כדת מה לעשות יורה המורה צדק משפטי ה' אמת ויבא שכמ"ה:
תשובה קושטא קאי כי משטחיות דברי הרמב"ם ז"ל אשר העתיקם מרן הקדוש ז"ל בסי' רל"ה וסי' רמ"ג סט"ו וי"ט ע"ש יראה יראה דבהקנאת קרקע שאינו תחת יד הקטן לתופסו לא זכה בו אא"כ זיכה לו ע"י אחר ע"ש האמנם כבר בא חכם גדול אדונינו רב תנא הוא מוהרימ"ט ז"ל בח' ח"המ סימן כ"א ואוקמה בדליכא ק"ס וכו' וכי הו"ל סהדי שלוחי נינהו וע"י זיכה להם ואע"ג דבסי' כ"ב הביא דעת מי שחולק עליו בזה וס"ל דל"ש ולא זכה. עוד ידו נטויה להשיב אמרים נכוחים למוצאי דעת עש"ב ומסתמא אחוויי אחוי והודויי בר פלוגתיה ואת"ל דה' החולק אכתי בשיטתיה קאי מ"מ אנן בדידן דחזינן לסברת ה' מוהרימ"ט ז"ל ומאי דמהדר ושפיר קמהדר וזכה לבת ההיא במתנתה שהיתה בת שנה א' ודאי דקי"ל כוותיה וה' החולק ז"ל לא ידענא מאי אהדר ובר מן דין ומן דין שהרב הכנ"הג שם בסי' רל"ה בהג"הט אות ט"ו כתב שמצא להרשב"א ז"ל בתשו' כ"י דס"ל כוותיה דמוהרימ"ט ז"ל וכגון דא אמרינן דאילו ראה הרב החולק תשובת הרשב"א ז"ל הלזו הוה הדר ביה וכ' עוד שהראד"ב כמי הכי ס"ל וע"ע בסי' רמ"ג בהג"הט אות כ"ו ועיין לה' משאת משה ז"ל חח"המ סימן ה' דף כ"ב ע"ב וכבר נדפסו עוד תשו' להרב כנ"הג ז"ל ובח"ג מח' ח"המ סי' קס"ט האריך להחזיק סברא זו ע"ש באורך וסימן קפ"ו ועיין לה' בתי כהונה ח"א חלק בית דין סימן ך' דפ"ח ע"א שציין ג"כ לתשו' מוהרש"ך ח"ב סימן רי"א והרב המבי"ט סי' קפ"ב וצ"ה ובמיוחסות סימן פ"ו וע"ז כתב הרב ומזה היה נראה שהחולק על מהרימ"ט ז"ל יחיד הוא וכן כמדומה לי מן האחרונים שחלקו ג"כ וכעת לא הוזקקנו לזה עכ"ל עין רואה רובא דאיתיה קמן סברי מרנן כדעת הרב מוהרימ"ט ז"ל:
המורם מזה דהרשב"א והראר"ב ומוהרימ"ט ז"ל תלתא סרכין בחדא שי' קיימי ליישר ולקיים שטר מתנה הלזו ומרן ז"ל העתיק לשון הרמב"ם ובמאי דניחא ליה לה' מוהרימ"ט ז"ל לפרש דברי הרמב"ם ז"ל ע"ד זה דרך הקודש הולך סובב כוונת מרן בש"ע כי אין נסת"ר מחמת"ו ועין בתשו' הרב תורת חסד סי' ע"ח דף נ"ח ע"ב ואע"ג דקי"ל כל היכא דפליגי רבוותא אי זכה המקבל במתנה או לא על המקבל להביא ראייה כמ"ש מוהריק"ו ז"ל שורש צ"ד ענף רמ"ח וטעמא טעים אע"ג דהמקבל נקט שטרא בידיה מ"מ לא מהני דיד בעל השטר ע"הת והכא מידי פלוגתא לא נפקא א"כ על המקבל להביא ראיה דהלכתא כוותייהו דמוהרימ"ט ודעמיה ז"ל:
ואין לדחות ולומר דבשטרא כדנא כתוב דלא כאסמכ' ודלא וכו' ואשכחן להרמב"ן ז"ל שכתב בשם רבינו סעדיה גאון ז"ל דאמר כל היכא דכתי' בשטרא דלא כאסמכתא וכו' דינא הוא דיד בעל השטר על העליונה וכתבו מרן בש"ע סי' מ"ב בשם הרבה מהמפרשים ע"ש גם הרב כנ"הג ז"ל שם בח"ב בהג"הט אות מ"ה כתב שלזה הסכימו רובא דרובא דרבוותא ע"ש הא ודאי לאו מלתא היא דלא אמרה הגאון ז"ל אלא היכא דכתיב בשטר לישנא דמשתמע לתרי אנפי זכות לזה וחובה לזה וכן. להפך דבעלמא קי"ל יד בע"הש ע"הת ברם אי כתבי האי לישנא דלא כאסמכתא וכו' אמרינן דיד בע"הש ע"הע ויפורש במה שהוא סייעתא לבע"הש אבל בנ"ד דעיקר הקנאה חסורי מחסרא וכדבעי למעבד לא עבד מה מעלה ומוריד האי לישנא דלא כאסמ' וכו' ואין זה ממלא חסרונו. וז"ל הרמב"ן בחידושיו לבתרא דף מ"ה שכתב וז"ל משום דטופסי שטרות ונוסח' נכתבים בלשון שיד בע"הש ע"הת הילכך כותבים ליפות כחו שלא יהיה טופס זה כשאר טופסי אלא בכל לשון מסופק ידו. ע"הע וכו' עכ"ל והגאון מוהריק"ו ז"ל סיים דבריו לשואלו וז"ל ואשר חזרת וכתבת דאין להזכיר טעמא דיד בעל השטר ע"הת אלא בלישנא דמשתמע לתרי אנפי אבל לפלוגתא דרבוותא הדרינן לכללין דלא מפקינן ממונא מספיקא והשיב הרב שהכוונה דאע"ג שהמקבל מתנה בא בכח שטר מ"מ יד בעל השטר ע"הת וכו' עכ"ל והיינו דהדרינן לכללין דמספיקא לא מפקינן ממונא וא"כ אינו ענין לשאר יד בעל השטר ע"הת כי היכי דנימא היכא דכתיב דלא כאסמכ' וכו' יד בע"הש על העליונה וזה פשוט ועיין מה שרמזתי לעיל באות למ"ד בדין לשון המסופק בס"ד:
ותדע לך עוד דאפליגו עוד רבוותא אי מהני האי לישנא להפקיע האסמכתא היכא דחזינן דאיכא אסמכתא במלתא דאיכא מ"ד דלא מהני כמו שנתבאר בסי' ר"ז ע"ש כ"ש להשלים חוקי ההקנאות ובתי החס"רים:
איברא דלכאורה נראה דדברי מוהריק"ו ז"ל בפלוגתא דרבוותא תליא במאי דבעי רבא בפרק יש נוחלין דקל"ב בבריא הכותב נכסיו לאחד מבניו אי אמרינן דלא זכה ולא עשאו אלא אפוטרופא או"ד דקנה ולא איפשיטא ע"ש וכתב עלה הרי"ף ז"ל דעבדינן לה לקולא ואיני. אלא אפוטרופוס וכ"כ הרמב"ם ז"ל בפ"ו מה' זכייה וכ"כ הר"י בן מיגאס ז"ל כמ"ש ה"המ ז"ל שם ע"ש:
וראיתי בגה"מיי שכתב ע"ד רבינו ז"ל הללו וז"ל וצ"ע דרבא בעי לה התם בבריא האיך ולא איפשיטא עכ"ל ולכאור' יראה יראה דסובר הגה"מיי דמקבל המתנה הוא המוחזק כיון דתפיס שטרא בידיה ושלא כדעת רבי' אמטו להכי אתמוהי קא מתמה אלא דאין זה נוח לי דמהיכא פשיטא ליה כולי האי דמקבל נקרא מוחזק לזכות במתנה יותר מהיורשים שהנכסים בחזקתן הם הן אמת שהרשב"א ז"ל בתשו' ח"ב סי' ל"ו כתב משם הגאונים ז"ל בנותן מטלטלין מהיום ולאחר מיתה וטוענים היורשים שמא מטלטלין הללו לקחם אחר זמן המתנה דהדין עם מקבל המתנה עכ"ל אלמא דמוקמינן הנכסים בחזקת מקבל המתנה ולא בחזקת היורשים ע"ש אי מהא לא איריא דהתם כדמסיים בה טעמא דכאן נמצאו וכאן היו וא"כ בחזקת המקבל והיורשים הטוענים שמא לאחר מכאן לקחם עליהם להביא ראיה משא"כ בנ"ד דאיכא למימר לאפוטרו' איכוין וליכא הוכחה מעלייתא דלמתנה גמורה איכוין ודאי דסברי מרנן כדעת הרי"ף והר"י בן מיגאס ז"ל והרמב"ם ז"ל ועוד דתשובה זו יצאו עליה עוררין והמה בכתובים מוהרשד"ם ז"ל בח"מ סי' ש"ו ושי"ו והר"א ששון ז"ל ועיין להכנ"הג בסי' ר"ן בהגהב"י אות קט"ו ומה שהאריך בזה ולא נאריך בזה כי אינו צורך לענייננו סוף דבר דברי הגה"מיי צ"ע: וחזיתיה להכנ"הג ז"ל בסי' רמ"ו אות ו' שכתב משם הרב מורה צדק ז"ל וז"ל והריטב"א ז"ל כתב דמסתבר ליה כדברי האומרים דאדרבא כיון שיש לו שטר מתנה הוא המוחזק במתנתו ועל היורשים להביא ראייה דלא נתכוון אלא לאפוטרו' כיון שלא נתבאר בתלמוד וכן נראה דעת הגה"מיי ע"ש ועיין בתשו' ה' בס' בעי חיי סי' ק"ה מ"ש בזה וח"ב סימן קפ"ה:
אמור מעתה דברי מוהרי"קו ז"ל לאו כ"ע מודו בהו דהאיכא דעת האומ' שהסכים ע"ד הריטב"א זל ודעת הגה"מיי לדעת הרב מורה צדק ז"ל אלא שרחוק בעיני לפרש שדעת הגה"מיי פשיטא להו איפכא ולתמוה על רבי' בכח סברתו וכ"ש דרבינו ז"ל קאי בשיטת רביה ורביה דרביה ז"ל והנכון מה שפי' בכוונתו הרב כנ"הג ז"ל לשם הא מיהא הריטב"א ודעמיה ז"ל פליגי ודאי אמהריק"ו ז"ל:
איברא דלשם באות מ"ד עמ"ש מרן הב"י ז"ל בשם הרשב"א ז"ל וז"ל וכל היכא דאיכא לספוקי בלשון המתנה אם נתכוון למתנה גמורה או לא על המקבל להביא ראיה וכתב ע"ז ופשוט הוא ולכאורה ק' כיון דאיכא הריטב"א ודעת האומ' דעל היורשים להביא ראיה היאך החליט הדבר לומר דפשוט הוא וניחא ליה להרב ז"ל דבנדון הגהמ"י ששטר המתנה אין בו מקום ספק רק שאנו מסופקים דילמא לא איכוין למתנה אלא לאפוטרופא על היורשים להביא ראיה אבל היכא דאיכא לאסתפוקי בלשון המתנה גופה אי מהני או לא מודה הריטב"א ז"ל ודעמיה דעל המקבל להביא ראיה עש"ב ומעתה בנדון מוהריק"ו ז"ל דמספק"ל בלשון עיקר המתנה שכתב וכו' אי מהני האי לישנא והוייא מתנה או לא מהני האי לישנא ומעיקרא לא היה מתנה מש"ה פשיטא ליה דיד בעל השטר ע"הת ואפילו להריטב"א ז"ל ודעמיה כדבר האמור א"כ בנ"ד דשטר המתנה צהיר ובהיר יודה יודה דלמתנה גמורה איכוין ועכשו בא להרע כחו ולומר דלא היה זיכוי ע"י אחר עליו להביא ראיה ונכסי' בחזק' המקבל כיון ששטרו בידו:
וכד דייקנא אשכחנא דלאו מלתא דקא אמינא דחילוק הרב ז"ל ליתובי דעתא לומר דהרשב"א והריטב"א ז"ל לא פליגי אבל קושטא קאי דבמאי דכתב על היורשים להביא ראיה דהמקבל מוחזק יען שטרו בידו וכו' גלוי לכל העמים דבהך מלתא גופה חלוקים עליו הרי"ף והר"י בן מיגאס ז"ל והרמב"ם והרא"ש והטור ומרן ז"ל בש"ע דאנן בתריה גרירנא א"כ מה יושיענו זה והדרא פתא נפלא בבירא:
וכשאני לעצמי אען ואומר דבנ"ד כלהו רבנן סברי דהמקבל הוי מוחזק דבשלמא בהך דבבריא כתב כל נכסיו איכא סברא למעליותא דלאפוטרופא איכוין ואין שום הוכחה בדבר לברר דעת הנותן ההוא אבל בנ"ד ידים מוכיחות הויין דלמתנה גמורה איכוין והעד ע"ז דכשהגדיל מקבל המתנה והוצרך הנותן ההוא למשכן אחת מהקרקעות הוצרך ליטול רשות מבנו ההוא וקנו ממנו סופרי מתא שנתן רשות לאביו ע"ז ועד אחרן לעולם לא עלה על דעתו לבטל המתנה רק בא לקבול עליו בב"ד על אשר שלח ידו לנתוש ולנתוץ ולהרוס בחצר הדרים בה ע"ז חרה לו שירד שלא ברשות כי עיקר המתנה לא היתה כ"א מהיום ולאחר מיתה וכל עוד שהוא בחיים אין לו להשתמש בהם ואז עמד והוציא נוסח שטר המתנה שהיה תחת ידו לאשר ולקיים דבריו דלא נתן לו אלא מהיום ולאחר מיתה וכשקרא אותו א' מהב"ד יצ"ו קרא עליו ערער על אשר לא נמצא בו זיכוי ע"י אחר כיון דקטן היה באותה שעה מכל זה נראה ברור כשמש בצהרים דמעיקרא ועד השתא למתנה גמורה איכוין ובכ"הג מודה הרי"ף ודעמיה ז"ל דאמרינן דהמקבל הוא המוחזק כיון ששט' בידו וידו על העליונה לומר מעיקרא הוה ע"י זיכוי ולא נכתב ואת"ל דאיכא סהדי דלא זכה ע"י אחר איכא למימר כיון דסופר כות' השטר גמיר וסביר וספרא דווקנאה הוא מצינן למימר דקבל מרבותיו דייני גולה ז"ל דדיינו כס' מוהרימ"ט ז"ל ודעמיה ואת"ל עוד דלאו כל אפייא שוין ואיכא למשדי בהו נרגא אכתי איכא טעמא דהמקבל מוחזק ומצי למימר קי"ל כסב' מוהרימ"ט ז"ל וכ"ש דהרשב"א והראד"ב ז"ל סברי כוותיה מאן חשיב מאן ספין לאורועי שטרא דמתנתא דתפיס בידיה ודי בזה וכ"ש דהריטב"א ז"ל סובר דהמקבל נקרא מוחזק וכדכתיבנא:
ועוד נשמעינה מן הדא ממ"ש בשטר המתנה וכך אמ"ל כתבו וחתמו בכל לשון של זכות ויפוי ואופן המועיל וכו' ובסוף השטר כתוב לאמר דלא כאסמכתא וכו' אלא כחומר וכחוזק וכו' ובתיקון רז"ל עכ"ל א"כ איפה הרי הנותן בעין יפה נתן רשות לעדים לכתוב שטר מתנה זו בכל אופן המועיל וגלה דעתו דלמתנה גמורה איכוין והם העידו שהדבר נעשה כתיקון רז"ל ודאי אית לן למימר דשפיר עבוד זכייה ע"י אחר וא"נ אתו לב"ד ואמרי דלא עבוד אינם נאמנים וקרי' כאן כיון שהגיד שוב אינו חוזר ומגיד דכתב ידם יוצא ממ"א:
ומצאתי תשובה שלימה לרבינו ברוך ז"ל והיא במרדכי בפ' מי שמת סי' תרי"ז וז"ל שאלתי מרבינו שמחה ז"ל על שטר שלא היה כתוב בו קנין הפירות כראוי דלא הקנה לו קרקע לפירותיו אלא נתנו לו כדי לקחת הפירות של זה הקרקע אי אמרינן האי שטרא חספא בעלמא הוא וכו' והשיב רבי' ברוך ז"ל אחר שכתוב בשטר המתנ' שנתן לו כח על הפירות של הקרקע בקג"מ אג"ק וקבלו עליהם כחומר שטרי קנין פירות העשויים כתיקון רז"ל וכו' ומעתה שהעדים מעידים שנעשה כתיקון חז"ל זה הוא תיקון חז"ל לקנות קרקע לפירות וילמוד עליון מתחתון ולא נאמר הכא יד בע"הש ע"הת ומאחר שחתמו העדים ע"ז אפי' נשאלם עתה ויאמרו לא כך היה לית לן בה דלא אתי ע"פ ומרע ליה לשטרא וכיון שהגידו שוב אינם חוזרים ומגידים וכו' עכ"ל הדברים מוכיחין דלא זכה ר"ב ז"ל למקבל אכילת הפירות אלא משום דכתוב בשטר כחומר וכתי' חז"ל דמסתמא אמרינן דודאי עבוד כתי' חז"ל אבל אם לא היה כתוב אלא דברי הנותן שאמר לעדים כתבו בכל לשון של זכות ויפוי כח וכו' לא מהני מידי ועיין בתשו' מוהר"ם אלשיך ז"ל סימן פ"ו דף מ' ע"ג או אפשר דבנדון רבינו ברוך ז"ל לא היה כתוב בשטר שהנותן אמר לעדים כתבו בכל לשון של זכות ויפוי כח וכו' רק בסוף השטר כתוב לאמר כחומר וכחוזק וכו' משו"ה תלא זייניה במאי דכתיב כחומר וכחוזק וכו' ואה"נ אם היה כתוב כל זכות ויפוי כח סובר רבינו ברוך ז"ל דמהני דחזקה שליח עושה שליחותו דכיון דאמ"ל לעשות באופן המועיל ודאי דגמרו שליחותם ודמות ראיה לזה ממ"ש הרשב"א ז"ל בשניות סי' ש"א בשם רבינו יונה ז"ל דאם כתוב בשטר ואמ"ל קנו ממני ובסוף השטר כתוב וקנינא מניה הו"ל שני קניינים וכו' ע"ש ועיין למוהריב"ל ז"ל ח"ד סי' ל"ב דף נ"ו והרב פרח מט"א ז"ל ח"א סימן י"ד וק"י סי' תשפ"ב אע"ג דקנין א' הוא מדברי המצוה ואיכא למימר דהכי עבוד ומאי ב' קנינים דקא חשיב הרב ז"ל אלא הוא הדבר דכיון דצוה להם ליטול בקנין מסתמא הכי עבוד ותו לא צריך למכתב וקנינא וכו' אלא ע"כ דלאלומי מלתא אתא: שוב ראיתי להנמק' ז"ל בפ' ח"ה דמ"ז אהא דאמרי' התם האי שטרא דמתנתא צריך למכתב ביה כתבוהו בשוקא וכו' כתב וז"ל כתב הר"ר יונה ז"ל שאם אמר הנותן לעדים כתבו בכל לשון יפוי השטרות הרי יש בכלל שיכתבו כראוי לכתוב בשוקא ובברא וכו' וכתב הרמב"ן ז"ל דאע"ג דהני שטרי דילן כתוב בהו בכל לשון של זכות לא מהני מידי אם לא פירשו בשטר כתיקון חכמים ז"ל כדפירש ר"ח וכתב הר"י ז"ל דכיון שכותבין הסופרים כתי' כדפי' והנותן רוצה שיעידו עליו נמצא שהוא נותנה בלב שלם ונראה מדבריו שכן ראוי להורות בדיעבד עכ"ל ע"ש והנראה דבהא פליגי דלרבינו יונה ז"ל כיון דצוה להם לעשות יפוי מחשבתו ניכרת מתוך מעשיו שהוא נותנה בלב שלם ומסתמא דכתבוה בברא וכו' דחזקת שליח עושה שליחותו ודעתו קרובה למ"ש הרשב"א משמו אשר הצגתי לפניך ועיין בתשו' מהר"ם אלשיך ז"ל בסי' פ"ז בסוף התשובה ועיין בתשו' הרב דבר משה ז"ל סי' פ"א מ"ש על דברי תשו' זו ולהרמב"ן לא תסגי ליה באמירת הנותן אלא עד שיעידו על עצמם שעשו כתי' חז"ל:
גם אשו"ר להטור סי' רמ"א שכתב בשם הרא"ש ז"ל א אע"ג דבעי' תנאי כפול אנ"הנ אם כתוב בשטרא וקנינא מיניה כחומר כל תנאים וכו' התנאי קיים וכו' ודעתו קרובה לסברת רבינו ברוך ז"ל ורבי' יונה והרמב"ן ז"ל דכל דקבל עליו כחומר כל שטרות כל חד לפי עניינו אעפ"י דלא נכתב ולא היה הרי קבל עליו לקיים דבר זה כחומר שטרות הכתובים כתי' רז"ל וזהו תי' חז"ל לזכות לקטן ע"י אחר ואע"ג דהנותן לא איכוין להאי ולא ידע אתו מאומה כיון דאמר לסופר לכתוב ומנהג הארץ ההיא לכתוב כן דבריו קיימים וזה מתבאר מתשו' הרא"ש ז"ל הלזו במ"ש כמו שנוהגין לכתוב כן בארצנו עכ"ל ולא זו בלבד דהנותן לא ידע דין זה אלא אי סהדי נמי לא ידעי לית לן בה ודבר זה נמצא לרבי' האיי גאון בתשובה שהביא הריטב"א ז"ל כמ"ש מרנא הב"י ז"ל בסימן ע"א דאע"ג דספרא לא ידע לחזוקי וכו' ע"ש וכיוצא בזה כ' ה' הלבוש ז"ל בהא דקי"ל דאין מטבע נקנה בחליפין ולפיכך אין השיתוף נגמר בהטלת הממון לכיס אלא בקנין קרקע ואגבו מטבע ואפי' כתב שטר וק"ס כתב ע"ז הרב הלבוש ז"ל בסי' קע"ז סתמא דמלתא כל הבא אצל עדים ואמ"ל שיכתבו שטר על דבר מה בודאי קבל עליו לקיים כל חומר ואינו יכול לחזור בו וכתב על זה הסמ"ע ובאר הגולה ודברים. של טעם הם ע"ש וכתב הט"ז למימרא דאילו כתב שחייבו עצמם וכו' ע"ש:
מפורש יוצא שכל שבא אצל העדים לכתוב איזה ענין הוא סומך על הסופר לאשר ולקיים בכל תוקף ואופן המועיל עפ"י הדין דלאו כ"ע דיני גמירי וסמוכות שלו על הסופר ומשום דלפעמים יקרה דהסופר נמי לא גמיר וא"נ גמיר וסביר ה'ן נסתר כמה הלכתא גברוותא אמטו להכי נהגו לכתוב שקבל ע"ע לכתוב שטר זה כחומר כל שטרות העשויות כתיקון חז"ל אע"ג דאינהו לא ידעי והנותן לא צוה לכתוב זה סתמא דמלתא כל הבא אצל העדי' לכתוב ענין מה סתמו כפירושו לקיים ולאשר כל דבריו עפ"י הדין אמת וצדק ובנ"ד האי שטרא מרישיה לסיפיה מדריש דהנותן בעין יפה נתן לקיים באופן המועיל והעדים העידו שקבל עליו חומר שטר זה כתי' חז"ל מעתה קם דינא דזכה הבן במתנתו שרירא וקיימא:
ואתה דע לך דס' רבינו ברוך הלזו רמזה הרב"י ז"ל בסי' רי"ב והעתיקה מור"ם ז"ל והלבוש ז"ל להלכה ועיין בסמ"ע גם הרדב"ז ח"א סי' שכ"ט וה' מוהרימ"ט בח"א סי' ט"ל וה' לחם רב סי' קע"ט וסי' קצ"ג ומוהר"ם אלשיך סי' פ"ו ומוהר"י הלוי סימן ס"ו ומוהרש"ח בס' בני שמואל סי' י"ג כלם כאחד סמוכים לעד על סברת רבינו ברוך ז"ל איברא דמוהרשד"ם בסי' רע"א כתב לצדד דמאן לימא לפסוק הלכה כרבי' ברוך ז"ל ובפרט היות דבר שלא הביאוהו הפוסקים ז"ל דאפשר דלא ס"ל הכי עכ"ל הצ"ל והרב גופיה בסי' נ"ח וס"ט כת' לאמר שכתוב בו בשטר זה כחומר וכחוזק שטרי דנהיגי בישראל ולשון זה מועיל לסלק האסמכתא וכו' ע"ש וצריך לחלק בין האופנים ואין הקומץ משביע הא מיהא הוי יחידאה נגד כל הנך רבוותא הניתנים למעלה וכ"ש דאיהו ז"ל בדרך אפשר אמרו לחד צד ע"ש והרב מוהראנ"ח ז"ל בח"א סי' ע"ז רצה לבטל שטר המתנה משום דקי"ל דמטבע אין נקנה בחליפין ע"ש והרואה בשטר אשר הובא בשאלה יראה יראה דכתוב בו כתי' חז"ל ש"מ דהרב ז"ל לא ס"ל הך דרבינו ברוך ז"ל ואתמהה שיחלוק הרב על אחד מגדולי המורים ולא יזכיר על דל שפתיו סברתו ויגלה דעתו מאי טעמ' פליג עליה ופשוט אצלי כי לא שזפתו עין של מעלה הוא ה' מוהראנ"ח ז"ל:
וראיתי להכנ"הג סימן ג"ר בהג"הט אות מ"ח שהביא דברי המרדכי ז"ל הללו וכתב לחלק בין נדון רבינו ברוך ז"ל לנדון מוהראנ"ח ז"ל ומר אמר חדא ומר אמר חדא ול"פ ע"ש ועד בשחק כך עלה במצודתי קל'ה כמות שהיא אלא דכל זה איננו שוה לי דכל כהאי מלתא הו"ל למוהראנ"ח ז"ל לאתויי סברת רבינו ברוך ז"ל ולחלק לנדונו ולא להעלים עין מסברתו ובנעימה קדושה לחלק יצא וכתב משם תשו' מהר"י עזריה יהושע נ"ו דכיון דאיכא פלוגתא אי מהני לישנא דכהוגן וכתי' חז"ל להשלים ההקנאה הצריכה והמע"ה עכ"ל ואנן בדידן בתריה דמרן גרירנא ובתריה דמור"ם היכא דלא פליג אסברת מרן וחזינן למרן רמזה ומור"ם העתיקה וקבעה להלכה ואחריו נמשך גם הסמ"ע עשה לה סמוכות מסברת הטור ש"ע אשר הונף ואשר הורם ובודאי כוותייהו נקטי' וכ"ש דהרדבז והמבי"ט ומוהרימ"ט והראד"ב והר"ש ומהרח"ש כ' כמ"ש הכנ"הג ומוהר"י הלוי ומוהר"ם אלשיך סברי מרנן כס' רבינו ברוך ז"ל ודאי דהכי נקיטינן למעשה וכ"ש לפום מאי דכתיבנא בסברת מוהרשד"ם ומוהראנ"ח ז"ל:
ואף גם זאת מצאנו ראינו במאי דפליגי במכירת שטרות אג"ק אי מהני אי לא כמ"ש בסי' ס"ו ס"י ע"ש כתב הרא"ש דאפילו לסברת האומרים דמהני קנין אגב בעי מיהא למימר קני לך האי שטרא וכו' ע"ש בטור וכתב על זה הכנ"הג בהג"הט אות ז"ך ומטי בה משם מהרי"ל ז"ל דאם כתוב בשטר בכל לשון של זכות ויפוי כח וכחומר כל שטרי קנה עכ"ל הנה זה עומד כמאמר קדישין הנאמרים באמת:
ואין להתעקש ולו' דע"כ לא קאמרי הני רבוות' אלא לתקון לשון כגון שהקנה לו אג"ק מטבע ובענין האסמכתא כמי שאמר לו מעכשו ובתנאי נמי חשבינן ליה כאילו כפליה לתנאיה ובפירות דקל כמ"ד דקל לפירותיו ובהקנאת שטר אג"ק כמ"ד ליה קני לך וכו' דכל הני לא היו חסרין אלא אמירה אבל לעשות הקנאה לאחר וע"י זיכוי לו יראה דלא תסגי ליה האי לתקוני מאי דחסר ליה. בהקנאתו הא ודאי בורכא היא חדא דבקנין קרקע ואגבו מטבע הוי חסר הקנאה גמורה ואעפי"כ אהני ליה האי לישנא ועוד דרבי' ברוך ז"ל ורבוותא דקיימי בשיטתיה אתו עלה מטעמא דאנן אפומייהו דסהדי סמכינן והנותן ישלח דברו אליהם לעשות בכל אופן המועיל למקבל לקיים ולאשר מתנתו בידו והעדים העידו על עצמם שעשו כתיקון חז"ל ואהימנותיה סמכי' דעבוד שפיר כדת מה לעשות ועדין הענין סובל האריכו' אלא שאין הפנאי מסכים. וצור ישראל יצילנו משגיאות ויראנו מתורתו נפלאות ויעשה עמנו לטובה אות ויקרב קץ הפלאות ובא לציון גואל משיח לישראל בשנת היובל הזאת משנת ובהר ציון תהי"ה פלי"טה והיה קדש בסדר ולו יקהת עמים ועיין לה' נאמן שמואל ז"ל סי' ק"י דף קצ"ב ולהרב כרם שלמה ז"ל סי' ז"ן דף קס"ב: