ספר משכנות הרועים· רבי עוזיאל אלחאייק
מ"ם · אות רפב
מתנה אהא דתנן בנדרים דכ"ט הרי נטיעות האלו קרבן עד שיקצצו אין להם פדיון ומתמ' עלה בגמ' ולעולם ומשני א"ר פדת פודין וחוזרין ונקדשות עד שיקצצו ולכשיקצצו פודין פ"א ודיו עולא אמר כיון שנקצצו שוב אינו פודן וכתב הר"ן בשם הרשב"א ז"ל מהא שמעינן לד"מ דהאומר לחבירו לך חזק וקנה שדה זו שתהא קנויה לך מעכשו עד שאלך לירושלים וחזר וקנאה ממנו קודם שעלה לירושלים חוזר וזוכה בה המקבל שכך אמ"ל לעולם תהיה שלך עד שאלך לירושלים וכו' עכ"ל:
ואנכי תולעת ספוקי מספק"ל כיון דלא עלתה לו קמייתו איבעי ליה לאהדורי נכסי דזביני או לא אי דמיא האי מלת' להא דאפליגו רב ושמואל במקדש אחותו דרב סבר כיון דידע דאין קידושין תופסין באחותו אמרינן דלשם פקדון נתן לה ומשו"ה מעות חוזרות ושמואל סבר דלשם מתנה נתן לה ומשו"ה אמרי' דאין חוזרות כדאיתא בקידושין דף מ"ה או"ד שאני מקדש אחותו דליכא מאן דטעי דקידושין תופסין בה אמטו להכי סבר שמואל לשם מתנה נתן לה אבל המוכר או הנוחן עד שיעלה לירושלים שקנה מהמקבל אפ' דסבר דעלתה לו קנייתו והשתא דאמור רבנן חוזרת לקונה או למקבל מעותיו חוזרות דודאי שמואל לאו לכל מלת' אמר מעות אינם חוזרות אלא בכה"ג דכ"ע ידעי דלא תפסי קידושין באחותו ולא בשאר מלי דעבידי אינשי למטעי דאלת"ה תקשי מדשמואל אדשמואל דבמקדש אחותו סבר דמעות אינ'חוזרות ואילו במוכר שדהו בשנת היובל קסבר דאינה מכורה כל עיקר ומעות חוזרות כדאיתא בר"פ המוכר את שדהו ובגטין דמ"ג ע"ב אלא לאו ש"מ דמקדש אחותו שאני דאפילו דרדקי דבי רב לא טעו למימר דקידושין תפסי באחותו משא"כ במוכר בשנת היוכל ודדמי לה שוב מצאתי להתוס' במציעא דט"ו ע"ב שחילקו בהכי ויעלוז לבי א"כ בנ"ד קם דינא לשמואל דקיימא לן כוותיה דמעות חוזרות:
איברא דאכתי פש גבן לברורי לרב דאמר במקדש אחותו דמעות חוזרות דמידע ידע דלא תפסי קידושין באחותו ואמרי' דלשם פקדון נתן לה כ"ש בהך דמוכר שדהו בשנת היובל דאפי' לשמואל מעות חוזרות וא"כ היכי קסבר רב התם דמעות אינם חוזרות לימא דידע דאין במכר כלום כי יובל היא ואמדינן דעתיה דלשם פקדון נתן לו בשלמא לפי מ"ש רש"י גבי מלתיה דרב ענן דלרב דאמר דהמכר קיים לקצץ נטיעות ולמקני אגבה מטלטלי ניחא דאימור דעתיה כיון דלהאי מלתא מיהא איקרי מכורה היא לגביה אמטו להכי הדרי זביני אבל לפום מאי דסברי מעיקרא וכן לרב יוסף התם דלא תליא פלוגתייהו אלא אי הדרי זביני או לא קשה לשמוע אם לא שנאמר דטעמא דרב הוא דשאני מקדש אחותו דלא משכחת לה צד קנייה כלל אבל מוכר שדהו בשנת היובל דארעא דידיה היא שפיר דיש לו בה לקוחים גמורי' אלא דרחמנא לדידיה קמזהר בעמוד והחזר מש"ה שפיר קרויה מכורה אצלו ולקמן יתבאר בס"ד. נמצאת אתה אומר דלרב דאמר במוכר שדהו בשנת היובל הוי מכר ולא הדרי זביני הה"נ בנ"ד איכא למימר דסבר מר דלא הדרי וכן לרב ענן דאמר התם בערכין וגטין דמוכר שדהו ביובל סבר שמואל המעות אינן חוזרות דלשם מתנה איכוין ולא שני ליה בין טעות דמקדש אחותו להך דמוכר שדהו ביובל ובכלהו לא טעו אינשי ובודאי דלשם מתנה יהיב זוזי א"כ הה"נ בנ"ד דסבר רב ענן כדשמואל דמעות אינם חוזרות:
ואולם כשאני לעצמי. אען ואומר דשניא הא דנ"ד מכל הנך דלא ראי זה כראי זה וטעמא רבה איכא במלתא דודאי כשקנאה הנותן קנויה היא לו לאלתר אלא שחוזרת מכח התנאי שכך אמ"ל עד שאעלה לירושלים שהכוונה שאפי' בעת שאני חוזר וקונה ממך הרי המתנה חוזרת תת כחה מחדש פ"א והויא לה עקירה והנחה וכן מתבאר מדברי הר"ן ז"ל וז"ל כאילו אמר בפי' הנטיעות האלו קרבן מעתה וקרבן לכשיפדה וכו' עכ"ל אלמא דשפיר חל עליה הפדיון לאלתר אלא דמיד חל ההקדש פ"א וכההיא דקי"ל במקדש בשתי פרוטות א' מהיום וא' לכשתתגרש דמדמינן לה התם בנדרים ע"ש דודאי מיחל חיל גיטא ונ"מ למי שנשבע לגרש את אשתו שהיתה מקודשת בשתי פרוטות כה"ג יצא י"ח שבועתו דשפיר מקרי גרושין גמורין להאי מלתא ואע"ג דלא אריך למעבד הכי כמ"ש הרי"ף ז"ל דחשיב כאנוס היינו לכתחלה עיין א"הע סי' קל"ד וקנ"ד ע"ש:
ואתה דע לך דלענין נטיעות היה מקום לומר דלא מספק"ל דודאי מעות אינם חוזרות דאמירתו לגבוה כמסירתו להדיוט וכאלו הקדישן למעות האלו שפדה בהן הנטיעות ועיין בתוס' בפ' יש נוחלין דף קל"ג ע"ב בד"ה ולא תשיימה את וכו' ע"ש שוב ראיתי לה' מש"ל ז"ל בפ"ד מה' עבדים שנסתפק בכיוצא בזה במוכר את בתו לאמה כשהיא נערה ולכשתהיה בוגרת ע"ש שכתב בזה קרוב למאי דכתיבנא עלץ לבי ועיין בתשו' הרשב"א ז"ל ח"ב סי' רס"א ולהרב מח"א ז"ל הלכות שות' סי' ד':