ספר משכנות הרועים· רבי עוזיאל אלחאייק
מ"ם · אות רלו
מומר מעשה בא לידינו בראובן שמכר שט"ח על שמעון ומכרו ללוי וכשהוציא לוי השט"ח לגבות משמעון נמצא שא' מעידי השטר יצא מן הכלל רח"ל אח"ז הכתוב בשטר ולא נמצאו עדים לקיים חתימתו ובפ' מי שמת דף קט"ן אמרינן היה יודע לו בעדות עד שלא היה גזלן ונעשה גזלן הוא אינו מעיד על כתב ידו אבל אחרים מעידים. ומסקינ כגון שהוחזק הכת"י בב"ד ופירשב"ם ז"ל שהוחזק בהנפק בב"ד טרם היותו גזלן והתוס' דחו פירשב"ם ז"ל דלא בעי' הנפק אלא כל שראו ב"ד לכת"י קודם שנעשה גזלן מהני ע"ש ולפ"ד ז"ל קשה דמאי איריא דנקט תלמודא הוחזק בב"ד אפילו בעדים בעלמא תסגי ליה היכא דראו העדים החתי' קודם שנעשה גזלן והרמ"ה ז"ל שם סי' קע"א כתב כלישנא דש"ס ופשטא דלישנא מוכח כפירוש התוס' מכמה דוכתי דכהאי לישנא איתא בגמרא ולא על הנפק קאי כמ"ש התוס' וביותר על כל איתא בגמרא ובשיירי המקו' כתב משם הר"ן ז"ל כלומר שראו שטר זה בחתימה זו וכו' עכ"ל והרי"ף והרא"ש ז"ל בפ' ז"ב וה' העיטור ז"ל דף ל"ח ע"א כתבו עלה וקא פרשי רבנן שהוחזק אותו הכת"י עצמו בב"ד קודם שנעשה גזלן עכ"ל הרי הוא כמבו"אר דאתי לאפוקי פירשב"ם ז"ל דפי' הנפק והרמב"ם ז"ל בפ"ד מה' עדות הלכה ה' כת' אבל אם הוחזק כת"י שבשטר בב"ד וכו' ומרן ז"ל בכ"מ נרגש במאי דדייקנא ואהא כתב דלאו דוקא בב"ד אלא דה"ה ראו עדים וכו' ע"ש והטור סימן מ"ו סכ"ט לא הזכיר ב"ד כלל אלא כתב אם ראו אחרים וכו' וכתב מרן בב"י דל"ד ב"ד כמדובר ובש"ע סל"ד נמשך אחר הטור דבריר טפי ונמצא רשב"ם ז"ל יחידאה בדבר זה ומעתה בנ"ד כיון שהשט"ח בשעה שמכרו לקונה עדיין לא נעשה מומר אלא שאין עידי המכירה מכירין חתימתו ובעלמא קי"ל דכותב חתימתו לפני ב"ד כמ"ש בש"ע שם סי"ג וה"ל גבי גזלן היכא דאיכא עדי' שראו חתימה זו קודם שנעשה גזלן כמ"ש מרן ז"ל סל"ד ומור"ם ז"ל מסיים בה וה"ה אם המיר לעכו"ם משם תשו' הריטב"א ז"ל שהביא מרן בב"י מחו' י' ע"ש וכבר ידעת מ"ש הריב"ש ז"ל סימן ק"מ דמומר באונס כשר להעיד ע"ש והמומר הלזה מעת שהמיר דר עם אשתו ובניו בשכונת ישראל ושומר שבת כהלכתו ותפלותיו וכל דקדוקי סופרים רק למראות העין לובש שני בגדים אבל בשאר ענייניו כישראל גמור ולא זו בלבד אלא דקובע עתים לתורה עם מקצת ת"ח כאשר היתה באמנה אתו וכששאלו את פיו איכה נעשתה התוע' הזאת בישראל אדם חשוב כמוהו ויען ויאמר הנה בשמים עדי וסהדי במרומים דעובדא כי הוה הכי הוה דאכלו ביה קורצא לא' מאצילי בני ישראל כי פער פיהו לבלי חק כל חרופין וגידופין ונתקבלו דבריהם אצלו וחמתו בערה בו וישלח מלאכים מחבלים כרמים להנקם ממנו בכל אות נפשו מדברי' עמו והנה ג' אנשים נצבים עליו למהר ולהחיש ביאתו עוד זה מדבר וזה בא ויאמר אל תאחרו אותו כי לא יוכל שאת באופן נקבצו באו ח' שלוחים אשר לא מבני ישראל המה וירא כי כל'תה אליו הרעה והעולה על רוחו כי הישמעאלים אינם עובדי ע"ז המה ולאו בני תמורה נינהו דאדרבא מאמינים ביחוד ובשלילת הגשמות ויותר מאלה ועוד בה אשכחן לרז"ל הם אמרו אלמלא נגדוה לחנניה מישאל ועזריה הוו פלחי ומתוך כך עמד והמיר לפנים פני זעם להציל את נפשו ואח"כ עבד כמה טצדקי וכמה כרכורין וסכן בנפשו עד שהציל את עצמו ואת אשתו ובניו והלך לערי אדום ופרסם יהדותו ומתהלך בתום. קושטא קאי כי טינא בלבי היתה כיון דהישמעאלים כופרים בכמה מצות הכתובות בתורת מרע"ה בטענת גורעין ומוסיפין ודורשין וחילופיהן וחלופי חלופיהן חלילה וחלילה דבודאי כגון זה יהרג ואל יעבור וכמו שהאריך הרדב"ז ז"ל בשניות סי' צ"ב ומשם הריטב"א ז"ל ע"ש מה שהאריך שם בדברים היוצאים מן הלב ונכנסים ללב אבל מה שתלה עצמו באילן גדול חנניה משאלי ועזריה שגה ברואה ולא דק חדא דהתם לא ע"ז ממש הואי אלא אנדרטי הוא דהואי כמ"ש התוס' בע"ז דף ע"ש ועוד דהתם נמסרו ביד מלאכי או"הע דלא מרחמי ומכין ועונשין בכל מיני משחית ובכל מיני פורענות מידי דלא קייץ משא"כ שופטי ישראל אם רוח המושל תעלה כי יצא הקצף מלפניו ברגז רחם יזכור ישראל רחמנים בני רחמנים הא מיהא לגבי יש להסתפק אי אמרי' בכ"הג כסבור אנוס הוא והמומר על ידי אונס כשר להעיד כמ"ש הריב"ש ז"ל: וראיתי למרן בש"ע י"ד סימן קי"ט סי"א שכתב מומר שבעיר א' מאמין באלילים בפני כותים ובעיר אחרת נכנס בבית ישראל ואומר שהוא יהודי אין עושה יי"ן עכ"ל והרב פר"ת ז"ל סקי"ג כתב ואם המית ע"י האונס על שראינוהו שעושה כל מאמצי כחו ואינו עובר אלא לצד הסכנה ואצ"ל בינו לבין עצמו הוא שומר הכל כיהודי כשר ה"ז נאמן עכ"ל לאפוקי בשא'ט בנפש הוא שהמיר כמ"ש הפר"ת ז"ל שם ונ"ד כבר מלתא אמור' דלאו בשאט בנפש הוא ואיכא למימר דבכ"הג אע"ג דלא איתחזק הכת"י קודם שהמיר לא חשיד לחתום שקר ולא לזייף ועיין להש"ך סקכ"ד והנלע"ד כתבתי: