אור ברסלב
ספר משכנות הרועים מ"ם › אות ריח

ספר משכנות הרועים· רבי עוזיאל אלחאייק

מ"ם · אות ריח

אות ריז

מודעא שוב מעשה בא לידינו כי ישבו אחים יחדו ומת א' מהם והניח בת יחידאה קטנה לרבות כל מיני קטנ'יות ונתמנה אחיו אפוטרופוס על נכסי אחוהי מיתנא דגברא דאמיד ומושפע בנכסי הוא ואת האלהים הוא ירא וכשגדלה הבת עמד דודה והשיאה ובירר חשבון עמה ועם בעלה ולא נתקררה דעתם עד שהזמינו עצמן לפני אחד מרבני העיר ונתפשרו ביניהם כמה שנאותו ז"לז וכ' שטר פטורין דכתיב ביה כתבו בכל לשון של זכות ויפוי כח ואופן המועיל ברצ"ון ובהשלמת דעתי בלי שום אונס כלל ועיקר אלא מרצוני הטוב ונפשי החפצה והשלמ' וכו' ובסו"ד כתוב לאמר וקבלו ע"ע תוקף שטר זה כתוקף שטרי ותיקין העשויים ע"פ האמת והצדק ועל דעת פוסק המקיימו אפילו הוא יחיד נגד רבים ואפילו סברתא דחויא היא ואע"פי שמקצתו מתקיים על פי סברת פוסק אחד וחולק בפרט אחר ומתקיים ע"פ ס' פוסק א' הכל מקובל עליהם כב"ד של רבינא ורב אשי ובביטול מודעי ומודעי וכו' ובפיסול עדיהן וכו' ע"ד הפוסק המקיימו אע"פי שיהא יחיד נגד רבים וכו' והכל בש"ח וכו' עכ"ל ומסר לה כל הנמצא אתו מנכסי אביה וסכי הפשרה ועמדה ונשאת ויהי כי ארכו לו הימים עמד בעלה והוציא שטר מודעא שמסרה הבת ובעלה סך ימים קודם לזמן הפשר וכתי' ביה שהם יריאים מדודה שלא להראות להם החשבון ושלא יודה להם כיון שלא מצאו שום כתב בידם ונשבעו שלא לבטל מודעא זו וכו' עמד השואל ושאל דבר מי יקום משניהם שטר הפשר או שטר המודעא יורה המורה לצדקה ויבא שכמ"ה:

זאת אשיב ראש לח"לי דרשי' תחלות כבר מלתא אמורה בהא דאמרינן דרבה ורב יוסף דאמרי תרוייהו דלא כתבינן מודעא אלא אמאן דלא ציית לדינא והארכתי בזה ראשית מאמר ואין צריך לכפול הדברים ומינה לנ"ד האמנם אנכי הרוא' בעיקר האונס כי יראה פן לא יראה לה החשבון או לא יודה לה דמאי אונס הוא הלא לאלהים פטרוני"ם ב"ד דקביע להו דוכתא בכל יומא ויומא זמניה הוא והנתבע גברא דציית דינא הוא ודחיל חטאין והי"ל להזמינו לב"ד וא"כ נראה להם להכריחו להראות החשבון יש אלהים שופטים בארץ שתי ב"ד בעיר אחת ידם נטויה להכריחו ומה גם דהאי גברא מעלייא הוא ואם יש הכחשה ביניהם ומזקיקין אותו לשבועה ישביעו אותו הב"ד ולית דימחא בידייהו וקים לן בגויה דהאי גברא דלא חשיד אממונא כ"ש אשבועתא ומצינו ראינו להרשב"א ז"ל במיוחסות סי' רע"ג שכתב שאין רשע מישראל שישבע בלא אונס שאינו מקיים שבועתו וכתב הרב מוהרלנ"ח ז"ל סי' וז"ל דאנן סהדי דכשנשבעו הכתות השבועה השנית לא נשבעו אלא אדעתה שתהא השבועה הא' בטילה אליבא דכ"ע ולא היו מכניסין עצמן בספק שבועה וכו' ע"ש וכתב הרב מוהריב"ל ספר ג' סי' ע"ז דאחזוקי אינשי ברשיעי לאשתבו' שבועת שוא לא מחזקינן ע"ש ועיין לה' מהר"ם שלטון ז"ל בס' בני משה א' וז"ל הרב משפט צדק ח"ב בסי' טו"ב דל"ח שמה שכתב שנתנה ונתחייב בה הוא כדי שיודה לה וכו' וא"כ הרי הוא כאונס הא ליתא חדא דהי"ל להשביעו ובודאי שלא היה כופר דלא מחזקינן לאינשי ברשיעי ומסיק עוד וז"ל ומנלן שלא היה מודה שהוצרכו כדי שיודה להתחייב דאחזוקי אינשי ברשיעי לא מחזקינן:

איברא דאשכחן להרמ"ה ז"ל בחי' בפרק חזקת סי' ק"ח שכתב רבה ור"י דאמ"ת לא כתבינן מודעא אלא אמאן דלא ציית דינא ומשכחת לה במודעא דפשרה דס"ל לרבה ור"י דכי ציית דינא לא כתבינן דהו"ל כמודעא דזביני היכא דלא ידעי ביה סהדי דאניס אביי ורבא דאמ"ת אפילו עלך ועלי דאע"ג דציית דינא כיון דיכול למכפריה ולאשתבועי בשקרא אין לך אונס גדול מזה וקי"ל כאביי ורבא דבתראי אינון וזה שלא כדעת הרשב"א במיוחסות וגאוני בתראי דאזלו ומודו כדעתיה ז"ל גם אשו"ר להרב דרכי נועם דק"ך שכתב ומ"מ שמעינן מפירשב"ם ז"ל שאם ב"ד מזומן בשעה שאיים עליו האי גברא דציית לדינא ולא חש להזמינו לב"ד ולבטל אונסו דאמרי' גמר ומקנה ולא שייך למכתב מודעא וכו' עש"ב ומאן דקמן כל שיש בה ידיעה מודעת זאת בכל הארץ דשני בתי דינין בעיר א' הזאת העיר יע"א בנקל יכול להזמין בע"ד בוועד ב"ד וכל שעתא ושעתא זמניה הוא והבע"ד מיכף כייפי לגזירת הב"ד לכל מי שיזמינו ולית אינש דימחא בידייהו ומה גם דהאי גברא כל באי שער עירו יעידון יגידון דגברא דציית דינא הוא ולא חשיד אממונא וכ"ש אשבועתא ונושא ונותן באמונה וא"כ עיקר האונס ליתיה וממילא בטלה המודעא ושטר הפשר עומד בעינו וחזקתו חזקה אלימתא כמאז ועד עתה ונהירו דעיינין הרב מוהרח"א נר"ו בר מני"ה דמר כת"ר לי ואת עטרות מורי הר' חק נתן זיע"א שרטט וכתב לי לשמי הלכתא דמשי"חא אחי וראש הרב מוהרע"ח נר"ו אחדש"ו כ"תר כדת מה לעשות למנ"ר נר"ו חזי הוית הכתב והמכתב האירו ברקיו ויהיו למאורות לנו לעינים אמנם משום דמצוה להביא מן ההדיוט ואומר עם קנ"י שאני לעצמי דייקתי לשון המודעא דכתיב ביה מחמת כל האמור מוכרח אני שאתפשר עמו במה שירצה וכו' נראה דכל מסירת המודעא אינה אלא אם יתפשר עמו בינו לבינו כמו שירצה ואהא הוא דמסר מודעא ונשבע שלא לבטלה זה אין רצונו להתפשר עמו בינו לבינו כמו שירצה משא"כ שאחר הדברים האלה ח' ימים מזמן המודעא שנמנו וגמרו וביררו להרב המורה נר"ו להיות פשרן ביניהם הרי זה דבר חדש שנתחדש להם והסכימו דעתם ע"ז וכהאי גוונא לא מוסר מודעא ונתקיים הפשר ביניהם בשבו' ובביטול כל מודעא בכל מיני חוזק פיו ולבו שוין ולא נשא לשוא נפשו לישבע שבועה כיון דליכא אונס הגוף וכיוצא בו והרבה דברים נאמרו בו:

ומצאתי און לי לסברא זו מאבי התעודה הרב מהרימ"ט ז"ל ח"ב סי' ל"א שכתב וז"ל עוד נראה לע"ד שאפילו אם היינו דנים הקיומים אלו כדין מתנה גמורה לא מהנייא מודעא אלא כשבא בשעת ההודאה ומסר מודעא על מה שהיתה כוונתו לעשות שהוא ביטל או שאמר בסתם כל מה שאתפשר עם בע"ד שלא ע"י ב"ד של פלוני או פלוני או ע"י יהיה בטל אבל כגון שטר מודעא זו שאמר סתם שהוא מוכרח להודות לדבריהם ולכרות ברית עמהם והכל הוא באונס ואח"כ נתחדש שהסכימה דעת שתי הכתות וביררו דיין ביניהם לפשר ולגזור כל מה שיראה בעיניו כי בשעת מסירת מודעא לא היה יודע זו ועדין לא הסכימה דעתם בברירת הנברר לא מהניא מודעא לבטל מה שנתחדש אח"כ דשמא אז היה סבור שאין שום דרך אלא להודות ע"כ לדבריהם ככתוב בשטר המודעא ואחר שהם נתרצו הברירה שמא נתרצה בלב שלם ועכשו חוזר בו ואע"פ שהסברא הישרה מקיימת כן יש הוכחה ג"כ מלשון הרמב"ם ז"ל פ"ו מה' גירושין שכתב וז"ל וכן מי שאמר וכו' שנראים הדברים שלא מסר מודעא אלא שהיה סבור שהיה מוכרח להודות בכל מה שירצו ממה שלא פירש ואמר כל מה שאתפשר וכו' שלא יהיה ע"פ הדין הגמור יהא בטל שאין בדעתו לוותר להם כלל עש"ב הרי דרב אמרה ופי' אגיטא ומתנתא וכ"ש בפשרה דדינא כמכר עכ"ל חמיד לבאי מנ"ר אבנ"ר:

ומעתה מפורש יוצא מכל האמור דאין כאן אונס כלל וממילא המודעא הלזו בטילה היא ומבוטלת היא ואומר עם קנ"י כי יהבינן ליה כל דיליה דחשבי' ליה אונס ושפיר מסר המודעא על אותו האונס משא"כ האמת הא מיהא עין רואה הני שיטי"ן רהוטי רהוט בכתב מפורש בשטר הפשר כתוב לאמר וקבלו עליהם כתוקף שטרי ותיקין העשויי' עפ"י האמת והצדק וע"ד הפוסק המקיימו ואפילו שיהא יחיד נגד רבים ואפילו סברתו דחויה ואעפ"י שמקצתו מתקיים ע"פ פוסק וחולק בפרט א' הכל מקובל עליהם כב"ד של רבינא ור"א ובביטו' מודעי וכו' ובפיסול עדיהן וע"ד הפוסק פוסלן אפילו שיהיה יחיד נגד רבים וכו' והכל היה בשבועה חמורה וכו' ואתה ידעת שדעת הרשב"א ז"ל כל היכא דפסל עדי המודעא הך מודעא מגן שוייא פחתת היא הן אמת דהאי מלתא אהקו בה מקהת' להקת הנביאים נו"ן ואיכא דאמרי דלא אמרה הרשב"א ז"ל אלא בדלא מסר מוד' גם על פיסול העדים אבל אם מסר גם על הפיסול קיימת אמנם אבי התעודה הרב מוהרימ"ט אייתי סיעת"א דשמיא אשר הם סוברי"ם ויסבו"ר יוסף הוא השליט שר המסכי"ם דאעפ"י דמסר גם על הפיסול לא מהניא הך מודעא ולא מידי והריב"ז ז"ל סי' קנ"ז כתב שאם היתה המודעא בלשון כולל שמסר המודעא על כל הביטול והביטול במאמר הביטול לכל הקודם במודעא נתבטלה המודעא ואין בה בית מיחוש וכן הסכים הרב מוהראנ"ח ז"ל ח"א סימן מ"ב ושאר הפוסקים אשר הובאו שם ושכן נוהגין בכל המקומות שהיה שם וע"ע להרב ד"ן מה שהאריך בזה בדקמ"ו ולה' בנו בס' גו"ר ח"מ כלל ג' סי' ל"א ובהסכמה עלה דכן עיקר והכי נהיגי ע"ש וכ' ה' מוהר"י אדרבי ז"ל סימן רל"ה דגם מי שמפקפק בזה ה"ד היכא דעדי המודעא אינהו גופייהו עדי הפשר אבל כי עדי הפשר עדי אחריני נינהו ופסלינהו לעדי המודעא לכ"ע נתבטלה המודעא עש"ב קושטא קאי דאכתי מידי פלוגתא לא נפקא וכל היד המרבה לבדוק בספרן של צדיקים גאוני בתראי עין רואה כמה דיות נשתפכו בענין המודעא ואביזרייהו ספרים הרבה אין קץ אמנם אנן בדידן מנהג אבותינו בידינו ועט"ר כ' אב"א ז"ל אשר יצק מים על ידי שרי צבאות ישראל מקבלה ואילך דון דייני קמאי דקמאי ז"ל דהיכא דכתיב בשטר הפשר בביטול מודעי ובפיסול עדיהן ע"ד הרשב"א תו לא מהנייא המודעא אע"פ שמסר המודעא גם על הביטול וכשזכינו להיות סניפים להם עבדו רבנן עובדא ובטלו המודעא אע"פ שמסרה גם על הפיסול וקיימו וקבלו עליהם דברי הרשב"א ז"ל לפי מאי דשמיע להו לרבוותא בתראי דבכי האי בטלה המודעא ומורי ה' כת"ר לי הרב חק נתן בסוף ימיו בא לידו מנהגא דשטרי מע"הק ירושל' תובב"א וימצא כתוב ובפיסול עדיהן ע"ד הפוסלן ואפי' שיהא יחיד נגד רבים ומשם והלאה גזר אומר על סופרי מתא יע"א לכתוב כן וכן היה דן מורי ה' וסיעת מרחמוהי נו"ן ואין פוצה פה ומצפצף משני ב"ד בעיר א' ומאן דקמן עדיפא טפי שרצה והוסיף מדיליה לישנא יתירא בכח הביטול שקבל עליו סברת פוסק א' ואפילו אם סברתו דחויה היא כב"ד של רבינא ור"א ומלתא כהאי הוכח תוכיח לקיים הפשר ולבטל המודעא ומה גם דהאי לא מסר מודעא לבטלינהו יורה יורה דהסכימו ויאותו זה לזה ברעות נפשייהו בדלא אניסי כלל והוסיפו לכתוב הביטולין בכל לשון של זכות ויפוי כח מה שלא הורגלו הסופרים למכתב מקדמת דנא להודיע ולהוודע עוצם כח הריצוי הגמור בלבב שלם והמוסר עצמו ביטל המודעא ברצו"ן והד"ע ואל תשיבני ממ"ש ה' מוהרי"ט ז"ל ח"מ סי' ג"ם דשאני התם דמיירי בדלא צוה אלא לכתוב לו שטר המכר או הפשר סתם ולא צוה על ביטול המודעא דוק ותשכח משא"כ בנ"ד דלא הורגלו הסופרים מקדמת דנא לכתוב כל חיזוקי ותיקוני וחומר שטר פשר זה כשטרי ותיקון העשויים ע"פ הדין והאמת וכ' הרב גו"ר ז"ל שם וז"ל ובענין ביטול המודעא אע"פ שיש חולקין על הרשב"א כיון שנהגו הסופרים בשעת הקנין לומר שביטל המודעא לפי דעת הרשב"א ז"ל והוא סבר וקביל וכו' נתבטל' כל זכותו וכו' וכיוצא בזה כתב הרדב"ז ז"ל וכו' ואע"פ שבמודעא מפריש המתנה אף שיפסיל עדי המודעא וכו' כיון שהעדים נוגעים וכו' לא מהני וכו' הבט ימין וראה דברי פי חכם הרזים הלוי הוא המסביר פנים בהלכה הלכתא גברוותא וכ"ש דאנן בדידן פה מתא יע"א מגרר בתריה דמרן הש"ע ז"ל וכמורם ז"ל היכא דלא פליג לסברת מרן והני תרי אריוותא לא העלו על השלחן הטהור סברת הר"ן ז"ל וכן מצאתי להכנ"הג ז"ל שם אות ק"ד בהגה"בי שכן כתב בתו"ד ע"ש וכ' ה' עדות ביעקב ז"ל סי' ס"א ע"ד הרדב"ז ז"ל ומאחר שהרב דן אחריו נלך ואין לנטות ימין ושמאל ועוד שכן שגור בפי הסופרי' שנהגו לכתוב בכל השטרות ביטול מודעי וכו' ופיסול עדיהן לדעת הרשב"א ז"ל וכו' א"כ קבלנו עלינו סברת הרשב"א ז"ל ולא נחוש לסברת הר"ן ז"ל וכל תנאי שבממון קיים ע"ש אלא לגבי גט משום חומר דבר שבערוה כי רב הוא כתב ה' מוהראנ"ח ז"ל שם וז"ל דאם נהגו לכתוב כן בביטול מודעות לא מפני שסמכו עליו לגמרי אלא מפני סמך סדור הרמב"ם ז"ל וחוששין לסברת כולם אבל במקום שסברת הרמב"ם ז"ל לא תוסיף תת כחה פשיטא ופשיטא דאין לסמוך על ס' הרשב"א ז"ל לעשות מעשה וכו' ע"ש והיינו במאי דאתשיל קמיה בדינא דגיטא מפני חומר שבו אבל בדיני ממונות כל תנאי שבממון קיים ועוד בה דמרן בש"ע ח"מ רובא דמינכר מוכח ודאין כפסקי הרמב"ם ז"ל ואנן בתריה דמרן בש"ע גרירי כמדובר:

ואח"י נו"עם ה' מוהרח"א נר"ו עוד ידו נטויה אף הוא ראה הבין ודקדק בתוקף ביטול המודעא וכתב אותיות שתים שהם הרב"ה וד"ן ואפנה על ימין ואראה אף דחשבינן ליה אונס גמוד מ"מ הא איהו הדר וביטלה בשטר הפשר וקבלו עליהם תוקף שטר זה כתוקף שטרי ותיקין וכו' כב"ד של רבינא ורב אשי וכו' וכתב ה' דרכי נועם וכו' ע"ש ואנן בדידן פה מתא תונס יע"א קבלה בידינו מהרבנים קדמונינו ז"ל ועפ"י הראיה שמועה שמענו ועינינו ראו שהיינו דנין דהיכא דפיסל עדי המודעא לדעת הרשב"א ז"ל אעפ"י שמסר מודעא גם על הפיסול לאו כלום היא וכן ראיתי לר' אב"א הרב זלה"ה שהיה דן כן וכך היה אומר שכך קבל מרבותיו נ"ון וכ"ש בנ"ד שהוסיף לכתוב בביטול מה שאין רגילין הסופרים לכתוב וכו' וכ' הרב גו"ר ז"ל וכו' לך נא ראה ורוה צמאונך ע"כ לשון הזהב קלורית לעין יעמוד חי בריא עדיף כי"ר:

ועל דברת שבועת האלהים כי הוא נשבע תחלה שלא לבטל המודעא ובשטר הפשר נמצא כתוב שנשבע לבטל המודעא ואיך יתקיימו שני המקראות הללו קרא'ים שאין מתאחין הנה כבר מלתא אמור'בפסק הג' מאי דנלע"ד וכיוצא בזה נמצא להרב מוהראנ"ח ז"ל שם בהעתק נוסח המודעא דכתיב בגווה שנשבע ע"ד המקום ב"ה וע"ד הנ"ב וע"ד כל חכמי ישראל אשר בנפוצות הגולה שלא לבטל מודעא זו ואחר כך עמד ובטלה בלתי שאלת חכם והסכים הרב ז"ל דמודעא זו נתבטלה לגמרי ושכן הסכימו גדולי דורו אלא שהוא ז"ל חוכך להחמיר לכתחלה בענין הגט וסמא דאייתי בידיה הך דתמורה דכתי' בעניותין אלא שהרב ז"ל קיצר והיה הקצ'ר אמיץ כי הוא ז"ל בפתח כתב שלא לכתוב אלא ריש מלין:

ויכל בשל'יש פ'ה אליהו בהי"ר נר"ו ישלח דברו וכה תארו הנה נא הואלתי לדבר אל אדו'ני כי רב הוא מנ"ר נר"ו ומעתה לא נשאר לנו אלא חומר השבועה שנשבע שלא לבטל המודעא ותמיד תהיה בתוקפה ככל חוזק וכו' ומתחלה הייתי סבור דהמודעא אינה היא אלא על הביטול שלא לבטל א"כ דל מהכא הביטול אכתי רמיא עליה שבועה של הפשר וחייב לקיימה דעל זה לא נשבע אלא דיש לדוחה לומ' דהיינו הך דהא דנשבע שלא לבטל כאילו נשבע שלא לפשר וא"כ השבועה שבועת שוא דאין שבועה חלה על שבועה כמ"ש ה' דרכי נועם שם דף כ"א ע"ש:

ואעיקרא דמלתא במי שנשבע שלא לבטל המוד' ואח"כ ביטל הנה הרב מוהראנ"ח ז"ל בח"א סימן מ"ב על מבוכה זו עמד היכא שנשבע המגרש שלא לבטל וגירש דהתרה שמתירין לו היונו' השבועה שיתן ולא יתן אבל השבועה שלא לבטל המוד' לא נהגו העולם להתיר ואין איש שת לבו גם לזאת ומייתי רב ז"ל ממימרא דרבא בתמורה כל מילתא דאמר רחמ' לא תעביד אי עביד לא מהני ודברי התוס' ז"ל שם והק' דא"כ לימא בנשבע שלא לגרש ושלא למכור וכו' ותירץ דבכה"ג מהני משום שהוא בדה מלבו. גם הרא"ש ז"ל בתשו' ח"י בע"א דלגבי שבועה לא שייך לומר אמר רח' לא תעביד דאפשר בשאלה וחוכך הרב לכתחלה מדברי המרדכי במסכת שבועות שכ' דמי שנשבע שלא למכור ושלא למחול ועבר ומכר ומחל לא מהני מטעמא דרבא אלא שכתב בס"ד שהוגד לו שהסכמות החכמים רבני קושטא להתיר ודעתו בטלה אצלם וכו' יעו"ש ואף הרב לא כ"כ אלא לכתחלה משום דאפשר לכופו ליתן גט אחר מה שאין כן בדלא אפשר ואין דנין אפשר משאפשר. גם הרב דרכי נועם ז"ל בא"הע סי' ג"ן דף קע"ח ע"ג האריך בביטול שבועת. המודעא וחזר בו ממ"ש בחו"מ סי' י"ו שהבאנו לעיל. כי שם לא ראה מקור הדין הזה דהוי כנשבע שלא למכור וכו' ותליא בדברי התוס' שם לך נא ראה שם באורך וברוחב שהעמיק והרחיב ולא הניח זוית ופנה וצלל במים אדירים ומהם תורה יוצאה וכן דעת מוהרשד"ם ז"ל בחא"הע סי' ש"ף ובי"ד סימן קנ"א ומוהר"ם אלשיך ז"ל בתשו' סי' ע"א ומהרימ"ט ז"ל בח"א סי' ס"ט וארכו לו הדברים והעמיק והרחיב בים התלמוד לך נא ראה ומוהראנ"ח ז"ל ח"ג סי' פ"ה דף מ"א ע"א והרבה כיוצא בזה הלא הם כתובים על ספר הכנסת ובספר בני חיי ואין אנו צריכין לכל זה דבתריה. דמרן ז"ל הב"י גרירנא וכבר כתב מרן ז"ל בב"י סימן כ"ח על דברי הגמרא אלו וממה שנתבאר בסמוך נדחו דברים אלו ומור"ם ז"ל שם בהגהה הלך אחריו ופסק דמי שנשבע שלא למכור ומכר המקח קיים ואע"ג שנסתר מחמ'תו שבי"ד סי' ר"ל חשש לסברת הגה וכתב לה בשם יש מי שאומר דחו לה בס' הכנ"הג שם דהתם לענין חומר ההתרה אבל לגבי המקח סמכינן אפסקו בעיקרן של דברים בח"המ ובס' דרכי נועם שם דחה לדברי הסמ"ע ז"ל שחלק על מרן ז"ל ומור"ם ז"ל ותפש להג"מר וכן עלה בהסכמה הרב בנו גו"ר ז"ל בח' ח"המ כלל ג' סי' ל"ג והביא כן משם הרדב"ז ז"ל שכך הכריע והב"ח ז"ל דהוי ספקא דדינא והמע"ה:

אמור מעתה דכיון דרובן של ראשונים ז"ל ומרן ומור"ם ז"ל סברי מרנן דהנשבע שלא למכור ומכר המקח קיים ה"ן דכוותה בנשבע שלא לבטל המודעא וביטל הביטול קיים והמודעא בטלה ואפילו באתרא דאית להו קים לי כבר כתב הרדב"ז ז"ל הביאו גו"ר שם דכיון שנעשה שטר לדעת אותו פוסק שנהגו לפסוק כמותו תו לא מצי אידך למימר כפוסק אחר וכו' וא"כ כיון דשטרי דידן נהיגי ספרייא לפ' מלתייהו בשעת קנין כדעת הרשב"א ז"ל תו לא מצו לאשתמוטי וכו' יעו"ש ואם הוא בעל נפש יחוש לעצמו ויתיר לשבועה זו שבידו שזהו טוב לו מלהיות שבועה שניה שבועת שוא לפי דעתו ואין מי שיתירה לו ואם לא רצה להתיר אשמו בראשו ושטר הפשר קיים והשבועה אינה מתבטלת כיון שבראה מלבו והמודעא בטלה מכל הני טעמי דכתי' בראש אמי'ר ובפרט לדידן לפי מה שאנו נוהגין בביטול מודעא והרי הוא כמפורש לעיל כנלע"ד הקצרה ויודע אני שיותר ממה שכתוב כאן יש בספרן של ראשונים דחזינא ודלא חזינ' דביא'רנא ודלא ביא'רנא הלא בספרת' אלא לדידן אין אנו צריכין לכל זה לפי מנהגנו דגרירנא בתר פסק מרן ומור"ם ז"ל ומכ"ש דקיימו וקבלו ע"ד הפוסק אפי' במקצת ואפי' דחויה כב"ד של רבינא ורב אשי ועל הכל לא יהיה אלא ספק שקול המוציא מע"ה זהו מה שנלע"ד הקצרה אם יסכימו עמי המורים הי"ו כי לא לבדי נתנה הא'רש ולהם משפט הבחירה ולא אני ואם שגיתי אתי תלין משוגתי אלו דברי קלורית לעין נר"ו: ודנא כתבא מפרש דשדר לנא חברנא הרב מוהרי"ט היו לפני מי שגדול רב אחאי נר"ו שלמא רבה לגברא רבה אחדש"ו כ"תר נלע"ד דכל שטר שכתו' בו ביטול כל מיני מודעי וכו' אפילו מסר מודעא על ביטול עדיהן אינו כלום כמו שהעיד הרב הפוסק שכן ראה ושמע מפי רבני ארץ נו"ן שכן נוהגין ע"פי דברי הרדב"ז ומוהרימ"ט ז"ל וכמ"ש הרב גו"ר ז"ל כלל ג' סי' ל"ב וכן נר' דעת מר"ן ורמ"א ז"ל שלא הזכירו סברת הר"ן ז"ל כמ"ש הרב כנ"הג ז"ל בהגהב"י אות ק"ד ע"ש גם הרב עדות ביעקב סי' ס"ה וכו' ואפי' מהראנ"ח ז"ל סי' מ"ב דף ע"א שכתב דבנהגו לכתוב וכו' נראה דלא אמרה אלא לענין גט דחשוב באיסור א"א אבל בדיני ממונות נהגו כהרשב"א ז"ל דכל תנאי שבממון קיים ולכאורה נראה דאפילו במתנה מהני פיסול עדיהן שהרי כתב שם מוהראנ"ח ז"ל וז"ל וכ"ת נהי דאין ביטול המודעא ופיסול העדים מועיל כל שהיה מתוך האונס מ"מ מאן מסהדי האי אונסא ע"כ לא מפיהם אנו חיים והדבר זקוק לראייה והם העדים שהיה אנוס וכבר פסל מודעתו כמה תשובות בדבר חדא דכפי הנראה מדברי השואל דלא פיסל אלא עדי המודעא והעדים שמסר המודעא בפניהם לא כל עדים שיעידו שהיה אנוס שאע"פי שבלשון פסיל עדי המודעא אפשר לכלול עידי אונס נראה שכל שהיה שם אונס שייך לומר מודעא כענין שאמרו מכאן מודעא רבה לאורייתא מ"מ אין נראה שהתנהגו בגט בפרט זה אלא בלשון הנהוג שהוא פוסל כל עד שיעיד שהוא מסר מודעא ולפי"ז כל שאר עדים שיכירו באונסו ולא העידו על מודעתו לא נכללו בפיסול הזה עכ"ל מבואר דס"ל דגם בגט ומתנה מהני פיסול העדים אפילו אמר שהוא פוסל כל עדות שיעידו שהוא מסר מודעא אם אין האונס ניכר לכל כיון שצריך לעידי מודעתו שיעידו על האונס וכבר פיסל הוא עידי המודעא אבל אם האונס ניכר לכל ופיסל העדים שיעידו שמסר מודעא לא נכללו בפיסול הזה שאר עדים שיעידו באונסא ולא העידו על מודעתו דלא פיסל אלא עידי מודעתו אבל בפסיל עדי המודעא אפשר לו לכלול עידי אונס ג"כ ונר' דה"ד בגט ומתנה דסגי בהכרת האונס וא"צ מודעא אבל במכר דבעינן מסירת מודעא והכרת האונס אפילו לא פסיל אלא עדים שיעידו שמסר מודעא בפניהם ולא נכללו עידי האונס כיון דבטיל המודעא אע"ג דאיכא אונס הניכר לכל אמרינן אגב אונסא דזוזי גמר ומקנה ודלא כמהריט"ץ סי' קפ"ט שקיים דברי הרשב"א זל כשאין ידוע האונס לכל ע"ש דאין נר' כן אלא במתנה דוקא כמ"ש וא"כ בנ"ד שכתב ובביטול כל מיני מודעי וכו' ובפיסול עדיהן וכו' אפילו נימא דפשרה זו דינה כמתנה לא מבעייא אם אין האונס ניכר לכל אלא לעדי המודעא דהפיסול מהני אלא אפילו האונס ניכר לכל אפשר דכל עידי האונס בכלל דעל האונס שייך לומר מודעא ועיין למהרשד"ם ז"ל סי' תי"ט דס"ל דגם במתנה מהני פיסול. עדים וכ"כ סי' תל"ז וז"ל ואם העדים שהכירו אונסו וכו' ובעיני נראה דלפי טעם הרשב"א ז"ל וכו' כל שיצטרך עדים על המודעא וכתב לשון זה בשטר הריני פוסל עדים שיעידו שמסרתי מוד' מהני ע"ש דמיירי במתנה הרי דס"ל כדעת מוהראנ"ח ז"ל דכל שהאונס ניכר וצריך עדים שיעידו על האונס אפי' אמר הרי אני פוסל עדים שיעידו שמסרתי מודעא מהני דהני פסיל עדי מודעתו:

אבל מהראד"ב ז"ל סי' קע"ז וקע"ט ס"ל דבמתנה אפילו אמר בנוסח זה בביטול מודעי ובפיסול עדיהן כיון דכתוב במודעא שהעדים הכירו באונסו סגי גם מהרח"ש ז"ל ח"ב בקונטריס המודעא דל"ז תמה על ה' מוהרשד"ם ז"ל והסכים עמו בתשו' א' דלא מהני שום ביטול ופיסול עדים במתנה ועיין בהכנ"הג ז"ל הגב"י אות ע"ט שהביא דברי המבי"ט ז"ל שכתב דפשרה דינה כמכר ה"ד בטענות שאין להם בירור בב"ד או שיש עסק שבועה ביניהם אבל תביעה בשטר שאין בה עסק שבועה או אפילו בע"פ ויש להם בירור שב"ד יחייבו אותו על הכל אלא שידו תקיפא ולכך הוצרך להתפשר עמו דינה כמתנה ונסתייע מתשובת הרשב"א ז"ל וכ"כ מוהראד"ב ומהרימ"ט ז"ל ומהר"י מלובלין וע"ש אות פ"ג וכ"כ הרב פמ"א ז"ל ח"א סי' קי"ט והרב ר' ברוך אנגי'ל סי' י"א ע"ש אבל מהרח"ש ח"ב דכ"ז ובתשו' סי' כ"א חילק כן לדעת הרשב"א אלא דהסכים דהרמב"ם ושאר פוסקים ס"ל דכל פשרה דינה כמכר אפילו כשידע התובע בודאי שחייב לו ורוצה לגוזלו ומרן ז"ל בסי' י"ב דין ט"ו שפי' תשו' הרשב"א ז"ל במי שנתפשר מפני שלא מצא לו ראיה או שטר ואח"כ מצא דבטילה היינו משום דהוי פשרה בטעות כטעם האחרון שכ' הרשב"א ז"ל שם והביא מ"ש מוהרשד"ם ז"ל דגם הרשב"א ז"ל ס"ל דכל פשרה דינה כמכר עש"ב ואני מצאתי להרמ"ה ז"ל בפרק חזקת סי' ק"ח וז"ל ומשכחת לה דבמודעא דפשרה דס"ל לרבה ורב יוסף דכי ציית דינא לא כתבי' דהו"ל כמודעא דזביני היכא דלא ידעי ביה סהדי דאנוס אביי ורבא דאמ"ת אפי' עלי ועליך דאע"ג דציית דינא היכא דיכול למכפריה ולאשתבועי בשקרא אין לך אונס גדול מזה וקי"ל כאביי ורבא דבתראי נינהו ודוקא במודעא דפשרה וכ"ש במודעא דגט או במתנה וכו' ע"ש הרי דס"ל דפשרה דינה כמתנה דאפילו לא ידעו העדים באנסו כותבין מודעא דחשיב אונס עד שיכול לכפור אותו ולישבע א"כ אפי' יש עסק שבועה ביניהם פשרה כמתנה ואין זה דבר רחוק אם הרשב"א ז"ל בשיטת הרמ"ה ז"ל גם הרשב"ץ ח"ב סי' רכ"ז כתב דהרמב"ם ז"ל לא אמרה אלא בפשרה שאין בו מחמת ממון כלל ונמשך אחריו מוהר"א בן טווא בס' חוט המשולש סימן כ"ז ע"ש מיהו הרשב"ץ ז"ל עצמו סימן ס"ב כתב דאין נראה כן מפשט דברי הרמב"ם ז"ל ומוכח מדבריו שם דכל פשרה דינה כמכר אפילו ידוע לתובע שחייב לו ורצה לגוזלו כדברי מוהרח"ש ז"ל ע"ש הרי דדין זה בפלוגתא דרבוותא ואין בידינו להכריח ומהרח"ש בתשו' קיים הפשר בטעמים דשייכי מהם לנ"ד ומ"מ פלוגתא דרבוותא הוא. גם בנ"ד שנשבע שלא לבטל המו' ראיתי למהריט"ץ ז"ל בסי' ע"ד והרב אנג'יל סי' י"א שקיימו המודעא בכח השבו' כיון שיש לו אונס אנן סהדי שלא נתרצה להיות רשע לעבור על שבועתו ואע"ג דנשבע לבטל ופיסל עדים הכל עשה באונס ואינו כלום ע"ש והרב דרכי נועם ז"ל סי' י"ו דר"א ע"ג כתב דאפילו התירו לו השבועה אם האונס קיים אינה התרה וגט שאני ע"ש גם הרב משפט צדק ז"ל ח"ג י' ד' ל' ע"ג הביא תשובת מוהראנ"ח ז"ל וכתב דלא אמר' אלא משום שלא היה אונס בדבר מיהו מלשון הרב שם שכתב וז"ל דלא מהנו הביטולים אחר שמסר מודעא ולא נשבע שבועות גדולו' לאלהים ע"ד רבים מפורשים כמו שנשבע בשבועה שלפנינו של מודעא שלא יבטלנה דודאי דלאו אגבי אונסיה גמר ומקנה וכו' ע"ש משמע דשבועה חמורה על דעת המקום וע"ד רבים מפורשים דאין לה התרה דודאי דלא גמר ומקנה וביטל שבועה חמורה בזה וכן מה שהוצרך לומר מהראנ"ח ז"ל לא אמרי' אלא משום דלא היה אונס היינו משום דגם מוהראנ"ח מיירי בנשבע שבו' חמורה ע"ד המקום ב"ה וע"ד הנשבעים באמת וע"ד כל חכמי ישראל וכו' כמבואר בשאלה שם אבל בסתם שבועה מודה הרב דאגב אונסיה גמר ומקני וכן מצאתי להרב מוהראד"ב ז"ל בס' לחם רב בסי' ל"א שכתב וז"ל ואם נאמר דגט זה פסול מפני שיש בו שבועה חמורה במוד' ומ"ש כל הביטולי' לא מהנו לדעת כל הפוסקים אלא היכא דליכא שבועה במוד' אבל היכא דאיכא שבועה במודעא לא אמרינן גמר ומגרש דחזקה אין אדם עובר על שבועתו אלא דהכל נעשה מחמת האונס וכו' מ"מ אין זה מספיק לעשותו גט בטל כיון שעשו כל הביטולים כדין וכשורה וכן הא קי"ל אם אמר מר"ה כל הנדרים שאני עתיד לידור יהיו בטלים הרי הם בטלים אם לא זכר התנאי בשעת הנדר ואולי דזה היה כן שהתנה מקודם וכו' ויש הוכחה לזה קצת דאל"כ לא היה אונס הגביר ברור כ"כ לכישהיה מכניס עצמו בספק שבועתו לעבור על שבועתו מפני האונס ההוא אלא שהיה הדבר כן בודאי או אולי ששאל מבית דין אחר על שבועתו וכו' עכ"ל הרי דס"ל דכיון שעשה כל הביטולים כדין וכשורה אמרינן ששאל מב"ד אחר קודם על שבועתו והא דאמרינן שביטל מר"ה כל הנדרים שעתיד לידור ולישבע ולא זכר התנאי בשעת השבועה ומה"ט מהני הביטול אפילו היתה בשבועה חמורה דאין לו התרה ואע"פ שכתב הוכחה לזה מפני שאין האונס כ"כ ברור ולא עבר על שבועתו מפני אונס זה וכו' מ"מ משמע דאין זה עיקר טעמא אלא אפי' באונס גמור אמרינן הכי כ"ש בסתם שבועה שיש לה התרה דאמרי' שנשאל על שבועתו בב"ד אחר גם ה' מוהריט"ץ ז"ל בסי' ע"ד אפשר דלא אמרה אלא בנ"ד שנשבע על דעת המקום ב"ה וע"ד רבני ישראל שלא לבטל מודעא זו וכו' ע"ש ומ"מ הוי פלוגתא דרבוותא וכתב ה' עדות ביעקב סי' זה לדון במחלוקת דהמודעא בטילה והמתנה קיימת דאוקי חד לגבי חד ואוקי מתנה בחזקתה כמ"ש הרמ"ה והריטב"א בפרק המגרש ע"ש אבל ראיתי לה' עצמו בסי' דף קכ"ז שהסכים דכל שיש להסתפק במחילה אם למתנה גמו' נתכוון או לא על המקבל להביא ראייה וכן פסק מוהרד"ך בית ב' חדר ז' המקבל המתנה או לוקח קרוי בעל השטר להיות ידו עה"ת ע"ש וכ"כ עוד ה' עדות ביעקב ז"ל סימן ס"ז דקע"ה דכל ספק דדינא כה"ג דהוי בריא בחיובא וספק במחילה דהוי כאומר לחבירו הלויתני ואיני יודע אם פרעתיך דחייב וכן דעת מוהראנ"ח ז"ל והכנ"הג ז"ל עש"ב ועיין בס' שמחת יו"ט סימן ל"ב דף קכ"ו שכ' מחלוקת הרא"ה והריטב"א ז"ל בש"מ לכתובות בפ' הכותב דהרא"ה ז"ל ס"ל דלרב אשי לא אמרינן יד בע"הש ע"הת במחילה שהנמחל הוא מוחזק והריטב"א ס"ל דלכ"ע יד בע"הש על העליונה כיון שחיובו ברור ע"ש וכבר הרב עדות ביעקב עצמו סי' ע' דקפ"א אחר שכ' כדבריו סימן נ"ו כתב אכן אחר החיפוש מצאתי דדבר זה יוצא ובא בפלוגתא דרבוותא והביא דברי הריטב"א דר"פ הכותב עש"ב ולפי דברי הריטב"א נר' דה"נ הול"ל דהמודעא קיימת והמתנה בטלה מס' הפך ממ"ש הריטב"א עצמו בפרק המגרש ומ"מ נראה לענ"ד כיון דבכל צד איכא פלוגתא דרבוותא וגם במי מקרי מוחזק אם הנותן או המקבל יש לפשר ביניהם כמו שהסכים הרדב"ז ז"ל בתשובה בפיסול עדי המודעא דכל שהמודעא לאוקומי ממונא יש לדיין שיעשה פשרה ע"ש גם ה' שמחת יו"ט סימן ט"ל הוכיח מדברי הרשב"א ז"ל בפרק הזורק דפלוגתא דרבוותא דבפרעון או במחילה לא הוי כבריא בחיובא וספק בחזרה דחייב כיון דאיכא רגלים. לדבר שכבר נפטר דאיכא מאן דאמר הכי א"כ שורת הדין נוטה דיחלוקו המלוה והלוה עש"ב ואע"ג דהרדב"ז ז"ל נמשך אחר דעת הרמ"ה דהנמחל הוא המוחזק ולאפוקי ממונא לא חיישינן למודעא בנדון דידן. שיש שבועה במודעא אפשר דמודה הרב וכ"ש אנן בדידן דאשכחן להרשב"א והריטב"א ז"ל דס"ל דהנמחל מקרי מוחזק ויד הנמחל ע"הת וכן פירשו מהרד"ך ושאר אחרונים כמ"ש כנלע"ד אם יסכימו עמי:

תוכן העניינים

ספר משכנות הרועים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה