ספר משכנות הרועים· רבי עוזיאל אלחאייק
מ"ם · אות ריג
מודעא אם מסר מודעא ועבר האונס על דבר זה נשאל איש צעיר פי המדבר במה שהיה מעשה קמיה דרבי אבא הי"ו שמעון ולוי אחים הם המדברים זקני העם ושוטריו בסדר עליון עד עת בא דברו ויקצוף המלך מאד וחמתו בערה בו ויתן אותם במשמר מקום אשר אסירי המלך אסורים ובקרב הימים רצוהו למלך ברצי כסף וישכימו ויצאו איש על מקומו ואז עמד לוי ומכר חזקת חצרו לראובן בסך ידוע וכתב לו שטר מכירה והחזיק בה כדת וכהלכה ואחר עבור זמן חזר ראובן הנז' ומכר חזקת החצר הנז' וחזר לוי והחזיק בחזקת חצרו הנז' כראוי ואח"כ מת לוי הנז' וחל"ש בעודו נגיד ומצוה ונשאר שמעון אחיו שר ושופט כדהוה הוה ונתמנה עמו ויהי משנ'ה ש'ר ש'לם כי קרוב הוא לאחים הנז' ואח"כ מת שמעון וחל"ש ויהי שלום ראש לכל הממלכה ואשר על ידו השני א' מקרובי לוי הנז' ויהי כי ארכו הימים שלום רב זקנה ושיבה המופלג בזקנה ויצו את שלמה בנו למלא מקומו אך כי השועל נעשה ארי וידו בכל ועוד ידו נטויה אמלכי ואפרכי שמו נודע בשערים ויהי היום נשיא שעבר ומנו אחר תחתיו והנה ראובן הקונה לעולם לא ערער בחיי לוי הנז' וגרשון בנו המחזיק בנכסי אביו לא דיבר לו ראובן הנז' מאומה מטוב עד רע על ענין חזקת החצר גם אחרי מות גרשון הנז' ונשארו אחריו לבני ושמעי לא חלי ולא רגיש ראובן הנז' בחזקת החצר הנז' וכי נח נפשיה דראובן הנז' חנוך ופלוא בני ראובן הנז' עמדו וערערו על לבני בן גרשון בן לוי באמור אליו כי חזקת החצר הנז' לקחה לוי הנז' מאת אבינו ראובן הנז' באונס ולא ברצון והביאו בידם שטר מודעא בעדיו ובחותמיו וכתוב עלויה הנפק ודין נוסחיה בפנינו אעח"מ בא השם הטוב ה"ר פ' יצ"ו ואמר לנא ידיע להוי לכון כי פ' יצ"ו מכר לי חזקת החצר שלו הידוע לו במבוי הסמוך לטבארנא וחזקת האוצר הגדול שבתוך המבוי וחזקת האוצר הקטן הסמוך לטבארנ' הכל מכר לי כאשר אתם רואים שכתוב וחתום בידי מחדש טבת מאישתקד ועכשו הריני אנוס ומוכרח מצד שולטנות המלכות ומצד האונס והפחד הנז' מוכרח אני להתפשר עמו ולבטל שטר המכירה הנז' ויכתוב לי פ' הנז' שטר משכונה על החצר והאוצרות הנז' והריני מוסר מודעא בפניכם שמחמת האונס והפחד הנז' אני מוכרח להתפשר עמו כנז' אבל אח"כ אתבענו לדין תורתנו הקדושה על ידי מסירת מודעא זו שמסרתי לפניכם ואבטל המודעא הנז' ואתבע ממנו חזקת חצירי ואוצרותי הנז' כמ"ש וחתום עכשו בידי כי כל מה שאני עושה עתה ומתפשר עמו הכל הוא באונס שלא ברצוני ואף אם אבטל מסירת מו' זו בביטול מו' ומו' דמו' ע"ס כל מודעי ובפיסול עדיהן את הכל אני מוכרח לעשות שלא כרצוני מחמת האונס הנז"ל ואח"ך אכלול הכל ע"י מסירת מודעא זו ככל הנז' מסר פ' הנז"ל בפנינו מודעא זו ואנחנו עח"מ ראינו צרת נפשו וידענו שהאמת אתו והברנו באונסו שאונס גדול הוא ע"כ קבלנו ממנו וכתבנו וחתמנו קודם שנתבטל שטר מכירת החצר והאוצרות הנז' ולבל תהיה האמת נעדרת כתבנו וחתמנו פה מתא תונס יע"א ביום ו' י"ד יום לחדש אייר שנת התצ"ט ליצירה ושריר וקיים עכ"ל ויענו בני גרשון מדוע אחרתם עד עתה והרי אכליה שני חזקה בחיי אביכם ולאחר מותו גם אבינו החזיק בהם יותר משני חזקת אבי א"כ מה זו שתיקה דאת"ל זקנינו לוי לקחה באונס אפשר גרשון אבינו חזר ולקחה מאביכם כמשפט והנה אנחנו באים מכח ירושה ומה לכם ולנו כי באתם היום לפתוח בריב ומדון ויענו בני ראובן הנז' לאמר לו לעולם לא יצא אבינו מידי האונס שלעולם לא שקעה שמשו של א' עד שזרחה שמשו של אחר והאריכם למעני'תם בדברים הדברים ע"כ חל עלינו חובת ביאור ואבא בדרך קצרה בעט'יו של נח'ץ ומן השמים ירחמו להוציא הדין לאמתו ואורו אכי"ר:
תשובה בריש כל מראי"ן מה שטען לבני בן גרשון כי כבר מת האנס זקנו ופשיטא ליה שאם עבר האונס עלתה לו חזקה מכאן ולהבא חזי הוית מאן דפשיטא ליה ללבני הנז' מספקא ליה למהר"א ששון ז"ל בסי' קי"ז ורצ"ד שעלה ונסתפק בכה"ג וז"ל נסתפקתי אם במשל ראובן תליוהו וזבין קרקע ומסר מודעא והכירו העדים באונסו ועבר האונס בודאי והלוקח דר בקרקע שלש שנים אחר שעבר האונס אם נאמר שהלוקח נאמן אח"ך לומר זבינתה מינך והרי החזקתי בה שני חזקה אחר האונס ועיקר ספק זה אם דין תליוהו וזבין דמי לדין האומנין או אריסין או אפוטרופוסין שירדו ממנויין ואכלו שני חזקה אחר שירדו שהרי זו חזקה או דילמא דמי לגזלן דאמרי' ביה דגזלן אין לו חזקה לעולם ועוד יש מקום לספק זה ממאי דחזינן להרמב"ם ז"ל בפ"י מה' מכירה שחילק בענין צורך מודעא בין חמסן לגזלן אעפ"י שדחו הפוסקים ז"ל את דבריו בענין המודעא מ"מ יש להסתפק בענין חקירתנו אם יש הפרש ביניהם וכו' עוד אני מסתפק וכו' דהרי כתב הטור בסי' קמ"ט וז"ל ויש אומרים אם הדבר ידוע שעשה תשובה גמורה נאמן וכו' או"ד דודאי דמי לאומן שהרי ידוע בודאי שבא לידו באונס והוא ודאי וכו' עכ"ל ולנו יש לדעת הא דמספקא ליה להרב ז"ל באנס אי דמי לגזלן או לאומן וכו' היינו משום כיון דבתורת גזילה ירד לה דתליוהו וזבין הוא מקרי גזלן ודאי או"ד כיון שנתן דמי המכר קיל טפי מגזלן ומדמינן ליה לאומן וכו' וא"כ מה הלשון אומרת ועוד יש מקום לספק הזה ממאי דחזינן להרמב"ם ז"ל וכו' דלפ"ז יורה יורה דלדעת הרמב"ם ז"ל כי היכי דלגבי מודעא מר סבר דא"צ מודעא סבר נמי דאין לו חזקה לעולם אבל חמסן דצריך מודעא ולא דמי לגזלן איכא למימר דדמי לאומן וכו' אבל לכת החולקים על הרמב"ם במז"ל דס"ל דאפילו בגזלן צריך מודעא ואין לו חזקה לעולם א"כ היינו חמסן היינו גזלן ומשו"ה מספקא ליה להרב ז"ל לדעת החולקים דאע"ג דמשוה. גזלן לחמסן לענין מודעא אפשר לענין חזקה איכא לפלוגי בינייהו דבגזלן אע"ג דצריך מודעא אין לו חזקה לעולם אבל חמסן אפשר דלא הוי כגזלן ולא דמי אלא לאומן לענין זה וא"כ ודאי דודאי הספק של הרב ז"ל לא הוי אלא לדעת הרמב"ם ז"ל אלא דהשתא מצדד לומר דלדעת החולקים יש מקום לספקו ז"ל איך שיהיה מידי ספיקא לא נפקא ולדידן דגרירנא בתר מרן הש"ע ז"ל דפסק בסי' ר"ה ס"ח כדעת הרמב"ם ז"ל דמחלק בין גזלן לחמסן מקום יש בראש ז"ל לומר דלענין חזקה שוים הם והנה בנ"ד בני ראובן הגדולים שמעו מפי אביהם שלעולם לא קבל דמי המכר ולשון נוסח המודעא הכי מוכחא שכתוב בה וז"ל ולבטל שטר המכירה הנז' ויכתוב לי במקומה וכו' שטר משכונה על החצר וכו' משמע שלא קבל דמי המכר וכשלא קבל דמי המכר בפני העדים אע"פי שבשטר המכר כתוב והודה שקבל המעות מידי גזלן לא נפיק וכמ"ש הרמב"ם ז"ל בפי"ד מה' טוען דין ב' ובפ"ט מהלכות גזילה דין ט"ו ופסקו מרן בש"ע ח"מ ס"סי קנ"א ס"ג וז"ל גזלן כיצד וכו' אע"פי שהביא ראיה בשטר שהודה הבעל שמכר לו שדה ולקח דמים והבעלים אומרים לא מכרנו אלא מפני היראה הודינו לו מוציאין את השדה מידו ואין לו כלום וכו' עכ"ל ואע"ג דהתם בטוענין הבעלים בעצמם דהוי טענת בריא משא"ך ביורשי' הא לאו מלתא היא חדא דבני ראובן טוענים ששמענו מאביהם שמעולם לא קבל דמי המכר ואין לומר והלא אם אביהן היה טוען כן אם היה השטר מקויים דכתי' עליה הנפק לא הוה נאמן ולא והיה הבא מכחו יותר מכחו דהא ליתא ששטר המכר שכתוב עליו מודעא הוי שטר שלא ניתן ליכתב וכמ"ש טוש"ע סי' ע' ס"ג וז"ל מי שמכר שדהו באונס ומסר מודעא וכו' המעות של האנס שביד המוכר יש להם דין מלוה ע"פ וגם נאמן לומר פרעתי וכו' ע"ש אלמא שאין להם דין שטר אם נאמן הוא לומר לא קבלתי המעות ואע"פי שה' התרומות בשער מ"ו והריב"ש ז"ל בסי' שפ"ב חולקים בזה אנן בתריה דמרן גרירנא וא"ת והלא אם ראובן עצמו היה טוען כן היה צריך שישבע ועכשו שמת הא קי"ל אין אדם מוריש שבועה לבניו הא נמי ליתא חדא כיון שיש עדים דמודעה דתליוהו וזבין נמצא הקרקע בחזקת ראובן המוכר האנוס והלוקח האנס הרי הוא בא לתבוע דמי המקח וראובן אם אמור יאמר לא קבלתי אלא מה שהודיתי הכל היה מפני האונס נשבע היסת ועומד בשלו ואינו נותן לו כלום מהמעות ובכ"הג אדם מוריש שבועה לבניו דכללא כייל לן הריב"ש ז"ל שלא אמרו אין אדם מוריש שבועה לבניו אלא דוקא שבועת התורה או המשנה אבל שבועת היסת אדם מוש"ל והכא בנ"ד אם טוען לא קבלתי ובאונס הוא שהודיתי אי איכא חיוב שבועה לא רמיא עליה אלא שבועת היסת אע"פי שמדברי ה' המבי"ט ז"ל בח"ב סי' קי"א מוכח דסבר לה מר דאף בשבועת היסת אומרים אין אדם מוש"ל כמו שיראה המעיין שם כבר קרא עליו ערער הכנ"הג ז"ל בסי' ק"ח אות צ"ב בהג"הט וכתב עליו דאשתמיטיתיה תשו' הריב"ש ז"ל דסי' תפ"ג ע"ש ואני בעוניי חוכך בזה לומר דלדעת הרשב"א ז"ל דאפילו בשבועת היסת אמרינן אין אדם מוש"ל והוא ממ"ש בתשו' סי' תתקל"ט שנשאל על ראובן שהחזיק במקום בי"הך שני חזקה ושמעון טוענו שלי הוא וראובן משיב שלך הוא אלא שמשכנתו לי במנה ושמעון אומר להד"מ ומת ראובן ושמעון תבע את יורשיו של ראובן וא"ת האב לא היה נאמן בלא שבועה ואין אדם מוש"ל דע שלא אמרו אין אדם מוש"ל אלא להוציא וכאן כיון שמקום זה בחזקתו של ראובן ויורשיו אין מוציאין מידם עכ"ל והא ודאי דראובן לא הוה רמיא עליה אלא שבועת היסת וא"ת דס"ל כדעת הריב"ש ז"ל דבשבועת היסת לא אמרי' אין אדם מוריש שבועה לבניו א"כ מאי ק"ל וא"ת והא אין אדם מיש"ל עד שהוצרך לחלק בין להוציא ובין להחזיק אלא ודאי דלא קאי הרשב"א ז"ל בשיטת הריב"ש ז"ל ויפה דן הרב המבי"ט ז"ל ובודאי דלא למד הרב המבי"ט כן אלא מתשו' הרשב"א ז"ל הנז' והביאה הרב המבי"ט ז"ל באותו פ' לעניינו קחנו משם ומעתה אין מקום לתלונת הכנ"הג ז"ל על המבי"ט ז"ל ואדרבא על הריב"ש ז"ל יש לתמוה דאשתמוטי הוא דאשתמיט מניה תשו' הרשב"א ז"ל שהבאתי לעיל וצ"ע ואפשר לומר דסובר הרשב"א ז"ל דשבועה בכ"הג בעיא שבועה חמורה וכדעת קצת מן הגאונים שהביא הרמב"ם ז"ל בחי' בפרק חזקת דל"ג בעובדא דרבה בר שרשום שם בד"ה אמור רבנן וכו' ע"ש ועדין צריכין אנו למודעי ועיין בסמ"ע סי' ס"ו סק"מ וש"ך שם סק"ן:
ולמאי דאתינן עלה האדם יראה לעינים כיון שהמוכר מסר המודעא על המכר ולא העידו העדים שמנה בפניהם המעות גזלן קרינן ליה ובגזלן פשיטא דלעולם אין לו חזקה:
ועל מ"ש עוד מהר"א ששון עוד אני מסתפק וכו' שאפילו אם נדון אותו כגזלן הרי כתב הטור גבי גזלן שאם עשה תשובה נאמן וכו' דלא דמי לאומן שאין לו חזקה דהתם וכו' וא"כ כשעבר האונס דיש לו לומר דדמי לבעל תשובה ומדלא מהניא חזקתו או דילמא דודאי דמי לאומן שהרי ידוע בודאי שבאה לידו באונס והוא ודאי וכו' עכ"ל ע"ש ובראש אמיר אנא דאמרי דאין מקום לספק זה אלא לפי דעת הי"א שהביא הטור ז"ל דשני ליה בין אומן דידוע בין גזלן ומשו"ה מספקא ליה וכשעבר האונס שאפילו אם נדון אותו כגזלן אפשר דדמי לעשה תשובה או"ד כיון שיש עדי המודעא דיינינן ליה כאומן שהוא בודאי וכמו שהאריך הרב ז"ל אבל לדעת הטור דלא שני ליה בין אומן לגזלן דודאי לא קמבע"ל להרב ז"ל דאידי ואידי חד שיעורא הוא וא"כ מה שהביא הרב ז"ל הכרעת הטור שכתב ומסתברא וכו' לאין צורך ודין גרמא ליה להכנ"הג ז"ל שבסימן קמ"ט בהג"הט אות ל"ו עמ"ש הטור ומסתברא וכו' העתיק ספקו של הרב מהר"א ששון ז"ל ע"ש ולא כן אנכי עמדי: והנה לא אכחד שדברי הרב מוהר"א ששון ז"ל שגבו ממני דמעיקרא קא מבעיא ליה בעבר האונס אי דיינינן כאומן שירד מאומנותו או כגזלן היינו דבגזלן נמי הוא שירד מגזלנותו או שעשה תשובה או שהיה לו איזה שולטנות וירד מגדולתו דאי מיירי בגזלן דככחו אז כחו עתה מאי מספקא ליה להרב ז"ל ומאי מדמי ליה לאומן שירד מאומנותו אלא פשיטא דמיירי שעשה תשובה וכמדובר וא"כ מאי האי דקאמר בתר הכי שהרי כת' הטור וכו' דמסתפק ואזיל כשעבר האונס אי דמי לגזלן שעשה תשובה או לאומן וע"ק דדברי מוהר"א ששון סתרי אהדדי דבתחלה כתב אי דמי לאומן דאמרינן ביה אם ירד מאומנותו יש לו חזקה וכו' ואח"כ כתב דברי הטור שכתב ולא דמי לאומן שאין לו חזקה וכו' והיינו בודאי אפי' לאחר שירד מאומנותו דהוי כגזלן שעשה תשובה ולא על מוהר"א ששון בלבד תלונתינו אלא גם על הטור קשה דודאי אומן שירד מאומנותו יש לו חזקה דברייתא היא בפרק חזקת הבתים דמ"ו ובאומן דמטלטלין פסק הטור סי' קל"ד ס"ד ובאומן דמקרקעי פסקו נמי הטור סי' קמ"ט סכ"ט וכבר נתעורר בזה הב"ח ז"ל שם בסי' קמ"ט סט"ו וכו' ודוקא כשהחזיק בבית אחר שירד מאומנותו קאמר לקמן דיש לו חזקה אבל בהחזיק בבית בעוד שהיה אומן ונשארת בחזקתו גם לאחר שירד מאומנותו אין לו חזקה וכו' אבל במקרקעי מצי שיערער ויאמר לא חששתי להניח ביתי ברשותו אף לאחר שירד מאומנותו מאחר שבא לידו בעודו אומן אין לו חזקה לעולם אפילו לאחר ג' שנים דאיבעי ליה לאזדהורי בשטרא וכו' עכ"ל וע"ע שם בסכ"ט ויתבאר עוד לקמן בס"ד ומעתה אם נאמר שהרב מוהר"א ששון הבין בדעת הטור כמו שהבין הב"ח ז"ל דלדעת הו"א דבגזלן אפילו מחזיק באותה קרקע עצמה שהיה דר בה בעודו גזלן עלתה לו חזקה ובאומן דוקא בקרקע אחר שלא דר בה מקודם ובכשעבר האונס דמיירי שהיה דר בקרקע מאז ועד עתה וכנראה מדבריו ז"ל ומש"ה שפיר מספק"ל לדעת הי"א וכאמור ולפ"ז מ"ש בתחלת דבריו אי דמי לאומן שאם ירד מאומנותו יש לו חזקה אין לו שחר ועוד דא"א ליחס סברת הב"ח ז"ל לסבר' מוהר"א ששון ז"ל שהרי הוא עצמו כתב בסי' קט"ו וז"ל ותו נראה לענ"ד דמאי דאמרינן ירד האריס מאריסותו יש לו חזקה הכוונה היא שאפי' שלא יצא מהקרקע ההוא מכל וכל אלא שנודע שהיה אח"ך בתוכה איזה זמן שלא היה אריס של בעל הקרקע עכ"ז יש לו חזקה אם החזיק ג"ש וכמ"ש הטור ירד האריס מאריסותו ושהתה בידו ג"ש אח"ך יש לו חזקה וכו' עכ"ל ע"ש וא"כ צריך לדעת איך הבין מהר"א ששון דברי הי"א שכתב הטור:
וראיתי להרב ט"ז ז"ל שם בסי' קמ"ט סט"ו שכתב וז"ל רבים מקשים הא גבי אומן דירד מאומנותו אמרינן יש לו חזקה ותירץ דההיא דירד מאומנותו היינו שהתחיל להחזיק אחר שירד מאומנותו או בדבר שהיה בידו בעודו אומן ונשתהה אבל בלא"ה אין לו חזקה במה שהיה בידו בעודו אומן וע"ז מקשים רבים מ"ש מגזלן שעשה תשובה דאמרינן דאע"ג דלא נשתהה בידו אח"ך אלא תכף שעשה תשובה נאמן ותי' וכו' ע"ש ופליאה דעת ממני דאיך אפשר לומר דלדעת הי"א דבגזלן שעשה תשובה מיד מחזיק ואהני ליה אכילת שני חזקה שאכל בעודו גזלן דהא בעודו גזלן לא היה יכול למחות בו ואיך יחזיק ולא אשכחנא כיוצא בזה שתעלה חזקתו למפרע ולא אמרה אדם מעולם ובודאי דאין לומר דה' מוהר"א ששון ז"ל יפרש דברי הטור כמ"ש ה' ט"ז ז"ל דא"כ מאי מספקא ליה שאפילו אם נדון אותו כדין אומן הרי אכל שני חזקה וכמו שמבואר בדבריו שם וא"כ הדרא קושיא לדוכתה ומה יענה ומה יאמר לפירוש הי"א:
וכשאני לעצמי אען ואומר דודאי דדעת הטור כל שירד ברשות כגון אריס ואומן וכו' אין להם חזקה לעולם ואפי' לאחר שירד מאריסותו ואומנותו וכדעת הרמב"ן ז"ל וכמו שנתבאר בהטור סי' ק"ן ס"ד שהרא"ש ז"ל קאי בשיטת הרמב"ן ז"ל והטור בודאי בשיטת אביו קאי ומודעת זאת בכל האר"ש אר"ש הקדש דרבנן קמאי ובתראי וא"כ איפוא שפיר כתב הטור דלא דמי לאומן וכמ"ש הב"ח ז"ל ואמטו להכי יפה נסתפק הרב מוהר"א ששון ז"ל דכשעבר האונס והיה דר בה בעודו אנס ולא יצאה מתחת ידו אף לאחר שעבר האונס והחזיק בה ג"ש אי דמי לגזלן עלתה לו חזקה אפילו בכ"הג ואי דמי לאומן לא עלתה לו חזקה בכ"הג וכמבואר וסוף סוף אכתי לא פלטן מתיובתא דאמילתיה אהדדי מסי' קט"ו שכתב בדעת הרא"ש ז"ל שאף אם היתה בידו בעודו אריס כל שהחזיק בה שלש שנים לאחר שירד מאריסותו עלתה לו חזקה ודקדק כן מדברי הטור ממ"ש גבי אריס שירד ושהתה וכו' משמע שהיתה בידו בעודו אריס ושהתה אח"ך עלתה לו חזקה ואילו הבא בסי' קי"ז מספק"ל בדעת הטור אי דמי לגזלן או לאומן דאין לו חזקה ובודאי דלא מצית אמרת דאומן אין לו חזקה אפי' לאחר שירד מאומנותו אלא בכ"הג שכתב הב"ח ז"ל וא"כ לפ"ד הוו דברי הטור סתראי אהדדי דבסי' ק"ן בס"ד בפירושא אתמר וכדכתיבנא והך דסי' קמ"ט אזיל וסמיך ליה ומ"ש ושהתה בידו וכו' משמע להפך וסת'ראי נינהו וצ"ע והב"ח ז"ל הרגיש כמ"ש הטור ושהתה בידו פי' ושהתה שהחזיק בה לאחר שירד האריס מאריסותו אבל לעולם לא היתה בידו בעודו אריס וכו' ע"ש:
וכדי ללבן דברי הטור ז"ל על בוריין אני אפרש תחלה דברי הטור דבסי' ק"ן ס"ד וז"ל וכ' הרמב"ן ז"ל היכא שידוע שירדה בה בתורת משכונה אין לו חזקה בה לעולם אפי' אם ירוע ששלמו ימי המשכונה והחזיק בה ג"ש אח"ב והרמ"ה ז"ל כתב שאם אכל ג"ש אחר שכלו ימי המשכונה יש לו חזקה וכ"כ הר"י אלברצלוני ז"ל ומדברי א"א הרא"ש ז"ל יראה כדברי הרמב"ן ז"ל עכ"ל וכתב הר"מ וז"ל וכ"כ הריב"ש ז"ל סי' שכ"ז ע"ש ותשו' הריב"ש ז"ל הלזו הביאה הב"י ז"ל בסי' קמ"ט מחו' ז' באריכות וראיתי להרב הדרישה שכתב וז"ל ועיין בריב"ש וכו' והרבה להשיב עליו ודאה דבריו ומאי דניחא ליה להרב ז"ל הוא דלא קאמר הרא"ש ז"ל שאינו יכול לומ' חזרתי ולקחתיה ושכך דעת הרמב"ם ז"ל והאריך להוכיח כן ע"ע וע"פי דבריו ושברתו נמשך בספרו סמ"ע ע"ש:
ואתה דע לך דעיקרא דהאי פלוגתא ביורד ברשות אי יכול לומר חזרתי ולקחתיה או לא תליא במאי דגרסי' בפ' ח"ה דט"ל אמר ר"ל משום ב"ק וצריך למחות בסוף כל ג' וג' ובטעמא דהאי מלתא איפליגו בה רבוותא דליש מפרשים שהביא רשב"ם טעמא הוא כי היכי דלא מצי למימר אחר המחאה מכרת לי אלמא דאע"ג דירד ברשות אם חוזר וטוען חזרתי ולקחתי' נאמן ועלתה לו חזקה ולרשב"ם והתוס' פשיטא להו כיון דבע"כ יודה שלא בתורת מקח ירד לה אינו יכול לומר חזרתי ולקחתיה ולכך מפרשי טעמא דצריך למחות בסוף כל שלש ושלש דכיון שלא חזר למחות עור לא מזדהר בשטרא דזביני ואהדורי הוא דקמהדר מהמחאתיה וכתבו עוד התוס' ז"ל דלפי ה"ט הא דאמרינן שם דף ל' וה"מ דאכלה ז' שני אבל שית אין לך המחאה גדולה מזו פליגא אהך דבר קפרא שהרי יכול לומר המחזיק כיון שלא מיחה בו בסוף כל ג' אודהר בשטריה אלא ודאי דלהך סוגיא א"צ למחות בסוף כל ג' וג' ע"ש ונראה דלרשב"ם ז"ל מצינן למימר דסבר דלא פליגי דשאני מערער כיון דצווח מעיקרא ולבסוף שתיק אמרינן דאהדורי הוא דקא מהדר מהמחאתיה והו"ל למשקל שטרא מיד הלוקח וכמדומה שזהו שכתב רשב"ם ז"ל והיה לו להזהר בשטרו לעולם עד שיוציא השטר מיד השני ויקרענו וכו' ע"ש והלוקח אין לו למחות דמימר אמר מוכר הוא דאית ליה למחות:
וראיתי לה' המאור ז"ל דמינח ניחא ליה בשיטת י"מ דמצי למימר אחר. המחאה חזרתי ולקחתי וכו' ואתמוהי קמתמה ומנ"ל לרשב"ם ז"ל לומר דכל יורד ברשות אין לו חזקה והדר אותביה מהך דאכל שית אין לך המחאה גדולה מזו וסיים וז"ל אבל לדידן לא ק"מ דהא אמרינן דצריך לטעון ולומר לאחר המחאה לקחתיה ואי לא טעין לא טענינן ליה והב"ע דלא טען דהא קא' מפלניא זבינתה ולא אמר מינך זבינתה ולאחר השטר אם קנאה מאותו פלניא לא תועיל לו קנייתו שהרי קדמו בעל השטר וכו' עכ"ל ע"ש נמצא לפי דעת הרב ז"ל דאי טוען הכי לאחר המחאה לקחתיה נאמן ועוד יש להכריח דהרמב"ם בפט"ו מה' טוען דין ז' דמייתי להאי עובדא ולא כאב דאי טעין מהימן משמע דלא קאי בשיטת הרב המאור ז"ל ואע"ג דאורחיה דהרב ז"ל להעתיק ולא לחדש כל כהאי מילתא דחיישינן דילמא אתינן למטעי הו"ל לפרושי כי היכי דלא ליהוי תרי פסקי סתרי אהדדי ומה גם כי ה"המ ז"ל עמד על תי' קו' זו וכתב לחלק בין מוכר לאחר בין מוכר להמערער עצמו וכתב שתי' זה מוכרח בדין זה ע"ע ובודאי דלא קיימא הך תיובתא אלא בשיטת רשב"ם ז"ל כמ"ש התוס' וה' המאור ז"ל שם והרמב"ן ז"ל במלחמתו לשם וכשיטתו גבי אידך אכל שית וכו' אבל לדעת הי"מ וה' המאור ז"ל לק"מ כמ"ש הרב המאור ז"ל מאי ק"ל לה"המ ז"ל דילמא דעת רבינו כדעת י"מ והרב המאור אלא ודאי מאי דפשיטא ליה לה"המ ז"ל בדעת רבינו ז"ל דקאי בשיטת רשב"ם ודעמיה ומשום דלא סיים בה ואם הוא עצמו שומעין לו וכמדובר והרא"ש ז"ל גבי אידך דאכל שית וכו' נתעורר בקו' זאת ותירץ לה דיתיב בתרי אנפי והוא ע"פ שיטת רשב"ם ודעמיה וכאמור: והילך לשון הרמב"ן ז"ל בשיטתו טאו גבי הך דבר קפרא דצריך למחות בד"ה כיון שמיחה וכו' ופירשא רבינו שמואל ז"ל וכו' ואיכא דאמרי וכו' והרב ז"ל דחה אה הטעם דכיון וכו' דמעיקרא לאו בתורת זביני אתא לידיה לא מהימן והכרעתי כדברי הרב רבינו שמואל ז"ל מההיא דאמרי' לעיל אכל שית אין לך המחאה גדול' מזו ואם יכול לומ' מעיקר' בתורת גזילה באה לידי או לפירות ירדתי ואח"ך לקחתיה ממך אמאי לא הוה מהימן התם למימר ללוקח חזרתי ולקחתיה ממך ואי הוה מהימן למימ' הכי הוה מהימן נמי למימר ממוכר לקחתיה והא שית שנין וכו' מדין מגו אלא ש"מ שאינו נאמן לו' וזה כלל גדול שכל היורדין ברשות אין להם חזקה כדין גזלן ודין מחזיקין בנכסי קטן אפילו הגדיל והחזיק בה ג"ש שכך דעת רז"ל ורבי' הגדול ז"ל כתב כן. תדע דכל יורד ברשות איכא עדים וראיה ואין לו חזקה כמטלט' וה"ה לעבדים כדאיתא לקמן גבי אומנים וכו' עכ"ל וע"ע במלחמתו במה שהאריך למעניתו בטוב טעם ודעת בסברת רשב"ם ז"ל ועוד כתב הוא שם בשיטתו דף ן' בד"א והא דאמרינן וכו' י"א אע"ג דקי"ל שכל היורדין ברשות אין להם חזקה וזה כיורד ברשות שהרי ירד בשעה שאין בה חזקה ה"מ לשאר היורדין ברשות וכו' וזה קרוב למ"ש הרב רבינו שמואל ז"ל אלא שהטעם שכ' הוא דכיון שמתחלה לא ירד אלא ע"מ שאם ימות הבעל בחייה יסתלק וכיון שמת הבעל ה"ה כיורד עכשו מתחלה לשדה של אשה זו אינו מחוור דאטו משכן לו בית משכן לו שדה לעשר שנים והחזיק בהג' שנים אחר שנשלם זמנו הוי מהימן לומר חזרתי ולקחתיה ממך הא ודאי לא וכו' עכ"ל ע"ש ועוד כתב בעובדא דרבה בר שרשום בדף ל"ג בד"ה א"ל לקוחה וכו' וז"ל פי' ר"ח וכו' וי"א דהוו אתו סהדי ומסהדי דארעא במשכנתא אתא לידיה וכו' וכל כה"ג כל שיש עדים שירד ברשות שוב אין לו חזקה כדמוכח בפרקין וכו' עכ"ל ע"ש וראיתי בש"מ לבתרא שם בפ' חזקת דף ט"ל בד"ה וצריך למחות בכל ג' וג' וכו' וז"ל אי הוה מפרשי' טעמא שלא יאמר לקחתיה אחר המחאה הומ"ל דהא דאמרינן לעיל אבל אכלה ו' שנין אין לך המחאה גדולה מזו לא פליגא אהך דהתם לא קאמר שלקחה אחר המחאה אלא קודם ולהכי. לא מהימן אבל א"א לומר כן כדפירש רשב"ם ז"ל בכתו' תוס' הרא"ש ז"ל עכ"ל ופשיטא לי שהטור ז"ל שכתב ומדברי א"א הרא"ש ז"ל יראה כדברי הרמב"ם ז"ל היינו דכללא הוא דסתמיה דדברי הרא"ש ז"ל כדברי התו' אם לא שחולק עליהם בפי' וכמ"ש הר' משפטי שמואל ז"ל בתשו' סי' קי"ח ע"ש וכן נמי משמע ממ"ש גבי הך דאכל שית שנין וכו' כי משם באר"ה דלא קאי בשיטת הרב המאור ז"ל ע"ש ואילו ראה הטור ז"ל דברי אביו ז"ל בתוספותיו היה מחליט הדבר לומר וכן כ' א"א הרא"ש ז"ל:
והנה בדעת הרי"ף ז"ל מיחלפא שטתייהו רבנן סבוראי דהרב העיטור ז"ל כתב שהר"י הלוי בן מיגאס ז"ל כתב שדעת הרי"ף ז"ל בדעת הי"מ וה' המאור ודעמייהו וצ"כ רבי' ירוחם ז"ל במישרים נת"ב ח"ב בשם ר"י הלוי ז"ל גופיה ואילו הרמב"ן ז"ל בשיטתו לשם כתב שבן כתב רבינו הגדול ובמלחמתו לשם כתב שכן דעת רבינו הגדול גם בש"מ למציעא דק"י כתוב בשם הרמב"ן ז"ל גבי הא דאמרינן מלוה אומר ה' וכו' וז"ל הרמב"ן לדעת הרי"ף ור"ח ז"ל וכו' אבל מכיון דמודה דבמשכנתא אתא לידיה לא מהימן דאמרי' ליה כיון דמודית דמעיקרא בתורת משכונה אתא לידך הו"ל לאזדהורי בשטר זביני לאפוקי מחזקת משכונא וכל כ"הג לא מהימן וכו' עכ"ל ע"ש גם הרשב"א ז"ל בתשו' המיוחסות להרמב"ן ז"ל סימן י"ב כתב וז"ל אחר שיש לראובן וכו' אע"פ שנמשך זמן המשכונה וכו' אי אפשר ללוי לטעון שחזר ולקחו מראובן לדעת הרי"ף וכו' ע"ש גם בתשו' הרשב"א ז"ל שהביא הר"בי בשי' ק"ץ כ' וז"ל כתב הרשב"א ז"ל מי שנכנס ברשות וחזר וטען לקוחה היא בידי וכו' שי"א דנאמן וכו' וי"א שאינו נאמן וכו' וכן נראה דעת הרי"ף וכו' עכ"ל ע"ש נמצא בד' הרי"ף ז"ל הרמב"ן והרשב"א ס"ל דקאי בשיטת רשב"ם והתוס' ז"ל שכל היורד ברשות אין לו חזקה ולהרב העיטור דף פ"ד ע"ג ולרבינו ירוחם ז"ל ומטו כה משמיה דהר"י הלוי שכת' דדעת הרי"ף ז"ל כדעת הי"מ והרב המאור ז"ל דיש להם חזקה גם בדעת הרשב"א ז"ל אפוכי אתוון חמית ביה דבתשובה שהביא הר"בי ז"ל בר"סי ק"ן וכן במיוחסות סי' י"ב הביא הדבר במחלוקת ולא הכריע באמת מהנה ובש"מ לבתרא גבי הך וצריך למחות בסוף כל צ' וג' כאב בד"ה תנינא א"ל תנינא וכו' והא דאמר ר"ל משום צ"ק זבו' דההיא וכו' כדי שלא יראה כחוזר מהמחאתו הא' וכו' עכ"ל יעו"ש והיינו כשיטת רשב"ם והתוס' ז"ל ודעמייהו ז"ל:
גם אשו"ר להרב המגיד ז"ל בפי"ד מהלכות טוען דין ז' גבי מ"ש רבינו ז"ל אין מחזיקין בנכסי קטן אפילו הגדיל וכו' עד שיאכל שלש שנים רצופות אחר שהגדיל עכ"ל והראב"ד ז"ל שם השיגו וז"ל ואינו כן אלא אםילו הכלה ג"ש לאחר שהגדיל אינה חזקה וכן נראה מהגמרא עכ"ל וכתב שם ה"המ ז"ל שהרמב"ן והרשב"א ז"ל קיימי בשיטת הראב"ד ז"ל. שלעולם אין לו חזקה כיון שירד בה בעוד שהיה קטן וכו' וכן מצאתי בשו"ת הרשב"א ז"ל ח"ג סי' קנ"ג וסי' ר"ך ע"ש וכן במיוחסות להרמב"ן ז"ל בס"סי ה' ע"ש ואילו הנ"י ז"ל בפ' המקבל גבי הך דמלוה אומר ה' ולוה אומר ג' וכו' ומביאו הר"בי ז"ל בסי' ק"ן ס"ד כתב שהרמב"ן והרשב"א ז"ל בהא פליגי ולהרשב"א אע"פ שירד בה ברשות יכול לומר חזרתי ולקחתיה וכו' ואחרים אומרים דאפי' איכא עדים דבתורת משכונה ירד נאמן לומר חזרתי ולקחתיה ממך וכו' ויש מקשים לדבריהם ואמרו דכל היורד ברשות אין לו חזקה דומיא דארוס ושותף וכו' ואני השבתי על דבריהם דלק"מ וכבר הארכתי בזה בפ' ח"ה עכ"ל וכן העיד על עצמו בתשו' ח"ג סימן קצ"ז משמע דמינח ניחא ליה בשיטת הנך רבוותא דס"ל דאע"פ שירד ברשות יש לו חזקה:
והנה במאי דאפליגו רבוותא בהך דאין מחזיקין בנכסי קטן דלהרמב"ם ודעמיה ז"ל דוקא כשלא החזיק אחר שהגדיל ג"ש אבל בהחזיק אחר שהגדיל ג"ש רצופות עלתה לו חזקה ולהראב"ד ודעמיה ז"ל אפי' החזיק ג"ש אחד שהגדיל לא עלתה לו חזקה וכתב שכן נראה מהגמרא והוא דאם איתא דבהחזיק אחר שהגדיל ג"ש אהני ליה חזקתיה א"כ אפילו אחר אין מורידין לנכסי קטן דחיישינן דילמא מחזיק בו ג"ש אחר שהגדיל וכן מצאתי להר"א גופיה והביאו בש"מ לשם וז"ל אמר רבא ש"מ אין מחזיקין בנכסי קטן וכו' מדקאמר אין מורידין קרוב וכו' הא אחר מורידין בחזקת אריס ואם איתא דמחזיקין בנכסי קטן לכשיגדיל אחר אמאי מורידין ליחוש דלמא מחזיק בהו משיגדיל ויאמר לקחתיה ממנו ולעולם לא נעמיד אפוטרופוס לקטן אלא ש"מ דאין מחזיקין דאמרי' ליה דילמא קטן לא הוה ידע ואפילו משהגדיל כיון דחזא לך אכיל ואזיל סבר דידך הוא ולא מיחה אבל קרוב מנא ידעינן חלקו וכו' עכ"ל ע"ש ואפריין נמטייה להריב"ש ז"ל בס"ס שע"א שביאר דעת הראב"ד ז"ל כמדובר:
איכו השתא מ"ש ה"המ ז"ל ואין לאחד מן הפירושי' הכרח גמור בגמרא ע"ש לא נתברר לי טעמו והלח"מ ז"ל הליץ בעד ה"המ וכתב משום דקטן אחר שיגדיל דייק ושואל בנכסי אביו וכו' ע"ש וכבר הראב"ד ז"ל המתיק הדבר בלשונו וכתב כיון דחזא לך אכיל ואזיל סבר דידך הוא וכו' ע"ש ואתה תחזה דעיקר טעמו של הראב"ד ז"ל דאמר אין מחזיקין משום דקטן לא ידע דהאי ארעא דאבוה היא וכשיגדיל נמי אכתי לא ידע ולא משום דיורד ברשות הוא וכדעת רשב"ם והתוס' ז"ל ולפי"ז מצינן למימר דנהי דלהרמב"ן דטעמא הוי משום דיורד ברשות הוא שהוא מכת הסוברים דיורד ברשו' אין לו חזקה לעולם וז"ל בס' המלחמות גבי הך דבר קפרא אלא מחוורתא דשמעתא דאי ירד בה כשהיתה אשת איש לפירות מחמת הבעל לעולם אין לו חזקה כדין קטן והגדיל ואכלה ג' שנים משהגדיל וכו' עכ"ל ע"ש אבל בדעת הרשב"א ז"ל שלא נתברר בבירור כמאן ס"ל לעולם מצינן למימר דכל היורד ברשות יש לו חזקה והכא גבי קטן היינו טעמא כמ"ש הראב"ד ז"ל משום דלא ידע דהאי ארעא דאבוה היא כי היכי דלימחי וא"כ בדעת הרשב"א ז"ל לא מכרעא לומר דס"ל כחד מהנך רבוותא ואע"פ שבש"מ למציעא כתב לדחות מאי דהקשו רשב"ם ודעמיה ז"ל דכל היורד ברשות אין לו חזקה וכו' היינו לשקלא וטרייא ולא לענין דינא אך מ"ש בתשו' ח"ב סי' ר"ך שאחר שהביא הך דברי ר"ה דפרק המפקיד והך דרבה בר שרשום כתב וז"ל כלומר ובכ"הב מזדהר אינש בשטריה לעולם וכו' עכ"ל משמע דקאי בשיטת האומר דהיורד ברשו' אין לו חזקה דמשו"ה בעי לאזדהורי בשטריה וכן ממה שכתב בש"מ גבי הך דבר קפרא כמש"ל:
גם בדעת הרא"ש ז"ל איכא למיקם עלה דלפי מ"ש הטור משמו בסי' ק"ן ולפי מה שהוכחתי מפסקיו ומדבריו בש"מ לבתרא דקאי בשיטת האומרים דכל היורד ברשות אין לו חזקה ואילו לפי מ"ש גבי הך דרב הונא דאמר אין מחזיקין בנכסי קטן והובאו דבריו בש"מ למציעא שם בד"ה ש"מ מדרב הונא וכו' כתב וז"ל ש"מ וכו' אבל קטן לא ידע דהוה דידיה וכיון דהכי הוא ממילא ידענא דאין מחזיקין דלא מצי למחויי לעולם כיון שירד לה כשהיה קטן ולא ידע שהיא של אביו וכו' עכ"ל ע"ש וכ"כ הטור ז"ל משמו בסי' קמ"ט סכ"ג משמע להדיא דדוקא משום האי טעמ' דלא ידע כשהיתה של אביו שימחה אבל בלאו הכי יש לו חזקה אע"פ שירד ברשות וכבר ראיתי לה' מוהרש"ך ז"ל בח"א סימן צ"ב וקס"ט וקפ"ט שנתקשה בדברי הרא"ש ז"ל הללו והוסיף עוד להקשות ממ"ש הרא"ש ז"ל גופיה גבי אומן שירד מאומנותו וכו' שפי' ז"ל אפילו בכלים שבאו לידו בעודו אומן ואם איתא דס"ל כמ"ד דיורד ברשות אין לו חזקה מ"ט דאומן וכו' ע"ע ואי מהא לא איריא דשאני אומן דמטלטלין כיון שאין רגילות להשהות הכלים ביד האומן אחר שירד מאומנותו מוכחא מלתא שלקחם ממנו וכן תירץ מוהרש"ח ז"ל בספר בני שמואל סי' מ"ז ונ"ח וחזיתיה נמי דתי' יתיב להך דאין מחזיקין בנכסי קטן וז"ל וגבי קטן אפילו בהיותו קטן וכו' הוא משום דקטן לאו בר מחויי. הוא אבל אינו יודע בתורת מקח או לא כי אפשר שבתורת מקח או מתנה ירד וכו' ע"ש גם הרב עדות ביעקב סי' נ"ז כתב וז"ל א"כ מעתה קטן שאני דאע"ג דידעי דירד בהיותו קטן שהוא בשעה שאין לו בה חזקה דלאו בר מחויי הוא אפילו היכא דהגדיל וכו' מ"מ לאו כיורד ברשות דאריס וכו' מיהו דהתם ודאי שלא בתורת מקח ומתנה ירד משא"כ הכא גבי קטן דאפשר דבתור' מקח ירד בה הילכך כשהגדיל והחזיק בה אי לאו מטעם דלא ידע בנכסי אבוה וכו' משום יורד ברשות לא מצינן לבא עליו וכו' ע"ש וכן נסתייע ממר זקנו של אביו ז"ל והוא בשו"ת לחם רב סי' קס"א ע"ש ולפ"ז מ"ש הנמק"י ז"ל בשם הרנב"ר ז"ל בפ' המפקיד שם וז"ל אפילו הגדיל והחזיק בה ג"ש המחזיק משהחזיק הקטן אין לו חזקה לעולם כיון שירד בה בשעה שאינה ראויה לחזקה כלל דהיינו בעודו קטן ודוגמתו בשותפים אין להם חזקה אפילו עבר זמן השותפות כיון שמתחלה ירדו ברשו' כ"כ הרנב"ר ז"ל וכו' עכ"ל גם מ"ש הריטב"א ז"ל בשיטתו למציעא פ' המפקיד וז"ל אמר רבא ש"מ וכו' פירוש אפי' הגדיל הקטן ואכלו ג"ש בפניו משהגדיל אינה חזקה אע"ג דאיכא למימר שידע לאחר שהגדיל שהיה של אביו אותו הקרקע ולא מיחה כיון דתחלת ירידתו היה קטן והתחילה החזקה בשעה שאינו ראוי להחזיק לא הויא חזקה וכו' ע"ש וז"ל הרמב"ן ז"ל בשי' לבתרא דף ן' ד"ה והא אמרינן וכו' י"א אע"ג דקי"ל כל היורדין ברשות אין להם חז' וזה כיורד ברשות שהרי ירר בשעה שאין בה חזקה ה"מ לשאר היורדין ברשות או ביורד לנכסי קטן בוודאי שלא בתורת מקח ירד וכו' ע"ש כל הנביאים הללו נתנבאו בסגנון א' דבקטן יורד ברשות בודאי שלא בתורת מכר ירד ושלא כדברי ה' מוהרש"ח והרב עדות ביעקב ז"ל שכתבו ליישב דברי הרא"ש ז"ל דגבי קטן אפשר דבתורת מכר או מתנה ירד בה דלפי דבריהם ז"ל צ"ל דהרא"ש ז"ל דפליג אהרמב"ן והר"ן והריטב"א ז"ל כדבר האמור:
וחזי הוית להרב כנ"הג ז"ל בח"ב סי' ק"ן בהגה"בי אות א' שנתעורר בדברי הרי"ף ז"ל והרשב"א ז"ל כמו שנתעוררנו ומה שרצו לחלק בין יורד ברשות לתוך הזמן ליורד אחר הזמן והאריך בזה יעו"ש אח"ה רבה לא נתיישבו דבריו בעיני מכמה אנפי חדא דבתוך הזמן ליכא מאן דפליג ועוד ז"ל במלחמתו ובשיטתו שם בבתרא הביא דברי הרי"ף ז"ל בעיקר האי פלוגתא דיורד ברשות שהביאו רשב"ם והתוס' וה' המאור ז"ל גבי המחאה ואין צורך להאריך בזה כי כבר מלתא אמורה בדברים הניתנים למעלה:
ואף גם זאת יש לחקור לפי מה שדקדקנו מדברי הרמב"ם ז"ל לעיל דקאי בשי' האומרים דיורד ברשות אין לו חזקה איך פסיק ותני גבי קטן שאם אכלה המחזיק בפניו ג"ש עלתה לו חזקה וכו' דהדר ביה מההיא ומה שפסק להך דב"ק ולאידך דאכל שית הוא ע"פי מה שתי' הרב המגיד ז"ל שם דלא ניחא ליה בשינויא דה' המאור ז"ל ומה שהוכחתי דלעולם לשיטת ה' המאור ודעמיה בין לשיטת רשב"ם והתוס' ודעמייהו ז"ל הך דב"ק הוי תיובתא להך עובדא דאכל שית שנין והתוס' ז"ל כתבו דפליגי אהך דב"ק להך וכו' והרב המאור ז"ל ניחא ליה בדלא טעין והרמב"ן חילק בין מוכר שיצאה מרשותו למערער שלא יצאה מרשותו ולהרא"ש ז"ל ניחא ליה בתרי אנפי כמ"ש בפסקיו. ובש"מ לבתרא משם הרשב"א ז"ל תי' דמוכר שאני דלא מצינן למימר דאהדורי הוא דקמהדר משום דהוי מודה במקום שחב לאחרים ומשום דהרמב"ם ז"ל פסק לתרוייהו ולא חילק בין אם טען ללא טען וכמ"ש הרב המאור ז"ל הוצרך ה"המ ז"ל לחלק מה שחלק אבל לעולם אין להוכיח מדבריו שם בשיטה כמאן קאי ואדרבא יש להוכיח מדפסק גבי קטן עלתה לו חזקה משמע דס"ל לרבינו כדעת האומרים דיורד ברשות יש לו חזקה ואין לדחות דרבי' ז"ל מיירי כשנכנס לקרקע כשהוא קטן ויצא בעודו קטן וחזר והחזיק ג"ש רצופות משהגדיל וכמ"ש התוס' שם גבי אריס וכמבואר לעיל ואפ"ה סובר. הראב"ד ז"ל דלא עלתה לו חזקה דכיון שהיה קטן כשנכנס לה פעם א' דלא ידע דהאי ארעא דאבוה היא ואמטו להכי הוצרך הרא"ש ליתן טעם בעיקר משום דקטן לא ידע למחויי ולא סגי ליה טעמא דיורד ברשות אין לו חזקה וכמו שהקשה ה' מוהרש"ך ז"ל דלפי הטעם דקטן לא ידע למחויי אפי' יצא ונכנס לא עלתה לו חזקה דסבר דידיה היא מה לי עיולי מ"ל אפוקי דודאי האי לאו מלתא היא דכל כהאי הו"ל להרמב"ם והראב"ד והרא"ש ז"ל לפרושי ולא לסתום ובודאי נראה שדעת הרמב"ם ז"ל כדעת האומרים דיורד ברשות אין לו חזקה: ודע דפשטא דסוגייא דרפ"ב דכתובות מוכחא שאפילו החזיק ג"ש לאחר שהגדיל אין לו חזקה מדפרכינן התם ור"ה מתני' אתא לאשמועינן ומשני איב"א אפי' הגדיל. קמ"ל כלומר דאי ממתניתין לא שמעינן אלא דהיכא דאכל ב' בחיי האב וא' בפני הבן אפי' משהגדיל אבל החזיק ג"ש אחר שהגדיל לא שמעינן ממתני' אלא מדר"ה וראיתי להרשב"א ז"ל בחי' לשם שהביא דעת הרמב"ם ז"ל בשם ר"י הלוי ודעת עצמו כשיטת הראב"ד ז"ל והק' שם משמייהו דרבוותא לדעת האו' דאפילו החזיק ג"ש לאחר שהגדיל אין לו חזקה א"כ ליתני מודה ר"י באומר לחבירו שלך היתה ולקחתיה ממך לאחר שהיתה שלך שירשת מאבותיך והחזקת בה ג"ש לאחר שהיית גדול שנאמן שהפה שאסר הוא הפה שהתיר ואם יש עדים שהיתה שלו שירשה מאבותיו והוא אומר לקחתיה ממך והחזקתי בה ג"ש אחר שהיית גדול אינו נאמן דכיון שיש עדים שהיתה שלו משמת אביו כשיכיר בה כשהוא קטן תו לא מוקמינן ליה חזקה ותי' להכי לא בעי לאוקומי דכיון דיש עדים משמת אביו של זה כשיכיר בה כשהוא קטן איך בא לידיה ע"כ או בשאלה או בשכירות או בגזילה ולא במכירה שאין מכירת קטן כלום וכו' דהא קי"ל כל מידי דאתי לאינשי בחדא מהנך גווני תו לית ליה חזקה כיון דהוחזק עליו ברשות דהו"ל בעדים וראה ואפי' אחר לית ליה. חזקה ומאי קמ"ל הילכך אי תנא הכי לא שמעי' מינה הא דרב הונא וכו' וסיים עוד דלדעת הלוי. מפריקא האי תיובתא ע"ש ומשם אתה למד כי אין הכרח מסוגיא וכמו שהוכחנו:
ודע דמכאן הוכחה גמורה שהרשב"א ז"ל. סובר כדעת האומר' דהיורד ברשות אין לו חזקה מכוון למ"ש בש"מ לבתרא וכמו שכ' לעיל והוא הפך מ"ש בתשו' ח"ב סי' קצ"ז ומ"ש הר"י. הלוי משמו ודלא כמו שחילק הכנ"הג ז"ל סוף כל סוף דברי הרשב"א ז"ל תמוהים דסתרא"י נינהו ועוד צריך להבין דבסוף דבריו שם בחי' לכתובות הכריע כדעת הראב"ד ז"ל ומטעמא דקטן לא ידע למחויי אע"ג דכתב שם באותו פרק באותו מקום דכל יורד ברשות אין לו חזקה וכמו שנתקשה מוהרש"ך ז"ל. בדברי הרא"ש ז"ל. וכדכתיבנא לעיל ולאפס הפנאי. לא אאריך בזה סופא דמילתא בהא סליקנא ובהא נחיתנא דכל מ"ש הרב הדרישה ז"ל בדעת הרא"ש והרמב"ן ז"ל שם בסי' ק"ן אין מתקבל לפי מה שנתבאר מדבריהם ועיקר פלוגתייהו כמו שבאו הדברים בארוכה עאכ"ו וצ"ע לדבריו ז"ל:
ולענין פסקא דדינא דדעת רשב"ם ותוס' בפ' חזקת דט"ל והרי"ף לדעת הרמב"ן ז"ל במלחמתו ובשיטתו לשם ובכמה דוכתי שם והרשב"א ז"ל בתשובה והגאונים ז"ל בהעדאת הרמב"ן ז"ל במלחמתו והרמב"ן והנ"י ז"ל בשם הרנב"ר ז"ל בפ' המפקיד דט"ל והריטב"א ז"ל שם והכי איתא בש"מ למציעא בפ' הרבית דע"כ בעובדא דההוא גברא דמשכן פרדסא ע"ש ור"ח ז"ל בהעדאת הרמב"ן ז"ל והובא בש"מ למציעא דף ק"י והרא"ש ז"ל בהעדאת הטור בנו ז"ל וכמו שהוכחתי לעיל ג"כ מש"מ לבתרא וכן נמי ממה שהוכיח הרש"ח ז"ל בסי' מ"ז ונ"ח ע"ש והטור לדעת הב"ח ז"ל ואחריהם נמשכו גדולי אחרונים הריב"ש ז"ל סי' שכ"ז וה' ד"מ ז"ל סי' ק"ן ומוהרש"ך סי' צ"ב וה' לחם רב ז"ל סימן קס"א עדות ביעקב סי' נ"ז ומוהרש"ח ז"ל סי' מ"ח וז"ן כל הני רבוותא ס"ל דכל היורד ברשות אין לו חזקה לעולם:
והנה הנהו רבוותא דס"ל דהיורד ברשות יש לו חזקה י"מ שהביא רשב"ם ז"ל. שם והרב המאור ז"ל שם והרי"ף בהעדאת תלמידו הרב הר"י אבן מיגאס ז"ל וכמ"ש הרב העיטור ז"ל בדיני המחאה ורבי' ירוחם ז"ל במישרים נתיב י"ב ח"ב ור"ת בהעדאת רבי' ירוחם ז"ל שם והרשב"א בתשו' ח"ב סי' קצ"ז וכמ"ש הנ"י ז"ל בפ' המקבל והרמב"ם ז"ל לפי דעתי וכמ"ש לעיל והרמ"ה והר"י אלברצלוני ז"ל ורבינו יונה ז"ל כמ"ש הטור בסי' ק"ן והטור לדעת הדרישה ולהקת נביאים אחרונים נקבצו באו הרשד"ם ז"ל סי' רמ"ט ומהר"י אדרבי ז"ל סי' רי"א ומהר"א ששון סי' קט"ו:
איכו השתא צריכין אנו למודעי מי הוא הנק' מוחזק וכבר ראיתי להכנ"הג. ז"ל שהביא פלוגתא דרבנן בתראי בסי' קמ"ט אות נ"א בהג"הט וע"ש אות ס"ו ואות קנ"ט וצ"ע ובסי' קנ"ג אות ך' בהג"הט ועיין שו"ת עדות ביעקב סי' נ"ו ועיין כנ"הג סי' זק"ן אות ח"י בהגהב"י ועיין שו"ת מוהרי"ט סי' ע"ו ושו"ת פני משה סי' ט"ל באורך ושו"ת הרב כרם שלמה בחח"מ סי' ל"ג ול"ד ע"ש מיהו אנן דגרירנא בתר מרן הש"ע הרי בסי' ק"ן הביא דעת האומ' דהיורד ברשו' יש לו חזקה באחרונה ומסורת בידינו די"א וי"א י"א בתרא עיקר וכמ"ש הרב כנ"הג בכלליו והרב שלחן גבוה והרב יד מלאכי וכל האחרונים נמשכו אחריהם הלא בספרתם וכ"ש אם כנים אנחנו כדעת הרמב"ם ז"ל ואחריו נמשך הש"ע בסי' ק"ט וכתב וכן נ"ל עיקר היינו מסום דטעם דלאו בר מחויי הוא כדמפרש ואזיל ע"ש ובודאי דמרן הש"ע לא חש לדברי הריב"ש ז"ל שהרי העתיק דבריו בביתו על הטור בסי' קמ"ט ולא גלה סוד זה בשלחנו הטהור דודאי כל כהאי מלתא הו"ל לאודועי וא"כ איפוא אם לאחר שעבר האונס שהתה ביד המחזיק ג"ש עלתה לו חזקה ואעפ"י שירד ברשות וכדעת הש"ע והותר ספקו של מוהר"א ששון בסי' ק"ט. וכ"ש בנ"ד שאפילו נחזיק אותו כדין גזלן הרי מתו הגזלן ובן הגזלן והרי הם באים לדון עם בן בן הגזלן וק"ו דבן בן הגזלן בא בטענה שקנאה אביו יש לו חזקה ואנן טענינן להו הכי כדאיתא בפ' חזקת דף מ"ו וכדפירשב"ם ז"ל שם ובטוש"ע סי' קנ"ב ע"ש ואע"פי שירד בנו בבית בזמן שהיה סמוך על שלחן אביו ובההיא שעתא אין לו חזקה וכמ"ש בשו"ת הרב לח"ר ז"ל סי' קס"א וקס"ו הא לאו מלתא היא דכל עיקר דינו של הרב ז"ל לא סמיך אלא ממילתא דהריב"ש ז"ל וכמו שמבואר שם וכבר כתבתי דנראה דמרן לא חייש להאי מסורת דכתב הריב"ש ז"ל וכמדובר ומה מאד נפליתי על הכנ"הג ז"ל שבסי' קמ"ט אות ד' בהג"הט העתיק תשו' הרב לחם רב ז"ל בלי שום חולק כאילו הם הלכה למשה מסיני ובאות ס"ו לשם השיג על ה' מוהר"א ששון בכיוצא בזה וכתב דאין לחלק ולומר דע"כ לא קאמר הריב"ש ז"ל דאין לו חזקה אלא בטוען הבן שלקחה אביו אחר שירד לה ברשות אבל בטוען שבתחלה בתורת מקח ירד בה נאמן וא"כ הכא טענינן ליתמי דאבוהון מתחלה בתורת מקח ירד בה הא ליתא חדא דא"כ מאי דוחקיה דהריב"ש ז"ל לומר ודאי דבן גזלן לא ואין לומר דשאני בן גזלן כיון דידע דאבוה גזלה משו"ה חזר וקנאה אבל הכא כיון שלדעתו אביו קנאה כדת וכהלכה מהיכא ידע דמסר מודעא על המכר ומשו"ה חזר ולקחה הימנו בלי שום אונס א"כ איך שטר המודעא עדיין ביד מוסר המודעא והרי כל עצמו לא בא אלא לבטלה ולבערה הא ליתא חדא דאפשר דמוסר המודעא איערומי אערום וכו' ועביד תרתי נקיט חדא ויהיב ליה חדא או אפשר כת' חדא לחוד וכשחזר ולקחה ממנו טען דאירכס ליה שטרא דמודעא וכתב ליה שטר זבינא מעלייא ואיתרכס להו ליתמי. דאלת"ה. תקשי למוהר"א ששון ז"ל מאי מספק"ל ודוק כנ"ל: