אור ברסלב
ספר משכנות הרועים מ"ם › אות רי

ספר משכנות הרועים· רבי עוזיאל אלחאייק

מ"ם · אות רי

אות רט

מודעא שאלה כי באה מעיר קצינטינא יע"א באחד שהוציא שטר מתנה. וז"ל להיות שה"ר יהודה בן המנוח אברהם צפ"ג נ"ע החזיק בחנויות שהם בשוק הנק' באב לוואד הוא וחביריו כמש"ו בשטר שבידם ורצה ה"ר מאיר עתאלי בכ"ר. המנוח חיים ידיע עתאלי נ"ע לערער עליהם בשביל שגם הוא מעיקרא ובראשונה נתן אותם לו המלכות והלך כדי לערער עליהם במחנה של מלך ותבע אותו ה"ר יהודה למחנה והפציר ה"ר יהודה הנז' לה"ר מאיר הנז' כדי שלא יפסיד אותו החנויות הנז' ונתרצה ה"ר מאיר הנז' ומחל לו בחנויות הנז' בשבועה חמורה בשי"ת שלא יערער עליהם כלל ועיקר לפי שהדין עמהם באופן שלא נשאר להם שום פחד ושום אונס ממנו כלל ועיקר ורצה לפשוט לו את הרגל כדי לחזור לעיר ואחר מכאן כשראה ה"ר יהודה וחביריו שיש בידו היכולת מהמלכות והיו בני אדם ג"כ מערערין עליהם עמד ה"ר יהודה הנז' ונתן לו במתנה גמורה קכ"ה גרושוש מן מוצא קצינטינא בשביל שאם יבאו אחרים לערער עליהם יעמוד הוא לעזר ולסיוע אליהם אצל המלכות וכן עמד בפנינו אנחנו הח"ל הר"י הנז' וא"ל הוו עלי עדים נאמנים וקנו ממני בקג"וש מע"ומ בדל"ב בש"ח ובשי"ת וכתבו וחתמו בכל לשון של זכות ויפוי כח בלי שום אונס וכפיה כלל אלא מרצוני הטוב ונפשי החפצה נתתי לו דא"ק שיש לי בארץ הצבי תובב"א ואגבן נתתי לו הסך הנז"ל במתנה גמורה חלוטה ומנוקה ומשופה מכל מיני ערעור שבעולם באופן שלא יהיה במתנה הנז' שום ערעור שבעולם וכן אמ"ל הנותן הנז' מתנה זו כתבוה בברא וחתמוה בשוקא כי היכי דלא תהוי כמתנה טמירתא אלא כמתנה גלויה ומפורסמת לכל דלא למהדר בה לעלמין וקע"ע הר"י הנז' בש"ח בשי"ת שאם יבא א' מחבריו לערער על המתנה הנז' עלי ליהדר ונשבע הר"י הנז' בשי"ת שביטל כל מו' ומו' דנפקי מגו מודעי מראשן לסופן ומסופן לראשן בפיסולי:

עדיהן ועדי עדיהן ע"ד הרשב"א ז"ל ונשבע הר"י הנז' על שבועתו שנשבע ש"ח בשי"ת שלא חישב בלבו לבטלו אלא כלבו כפיו עכ"ל השטר. הנז' יורינו מורינו אם יש כח בשטר מודעא אם נמסרה עליו לבטל האי שטרא או לאו ושכמ"ה:

תשובה בריש כל מרא'ין נחזי אנן אי צריך להשיב על דבר אשר לא נשאלנו משני הכתות או מהחכם המורה צדק בעיר ההיא הלא זה הדבר מפורש יוצא בסיעתא דשמיא נ"ון הראשון האדם הגדול הריב"ש ז"ל סי' קע"ט כ' וז"ל כי העונה על ריב ומשיב דבר בטרם ישמע טענת ב' הכתות יחד אולת היא לו וכלימה יען צדיק הראשון בריבו ובא רעהו וחקרו ויהי כמשיב צריך לסתור תשובת הראשון ולעזה עליו המדינה ועוד כי מתוך תשו' המשיב ילמוד הבע"ד לטעון טענות שיהיו בעזרו נמצא המשיב עשה כעורכי הדיינים עכ"ל ונ"מ לדינא בין ב' הטעמים שכתב הרב ז"ל דלטעם הא' היכא שמשיב לשואלו דבר הדר בעיר אחרת שאינן עתידין להתדיין לפניו הרשות נתונה ביד החכם המשיב אבל לטעם השני אע"פ שאינם מתדיינים אצלו נעשה כעורכי הדיינים שילמוד הטענות שיהיו בעזרו ומור"ם ז"ל בח"מ סימן טו"ב הביא ב' הטעמים שלא יכתוב שום חכם פוסק על דבר אא"כ וכו' עי"ש וע"ע בתשו' מהר"ם מפאדווא ז"ל סי' מ"ד ומ"ה ונ"ד וסי' ס' ובתשו' ה' חות יאיר סי' רע"ג והר"ם מינץ ריש סימן ס"ז:

גם אשו'ר להת"הד ז"ל בפסקים סוף סי' ס"ב שכ' ש וז"ל וששאלת על האחים והאחיות איני משיבך דבר דיען הוא נוגע הוא בדיני ממונות וכן נהגו רז"ל לבלתי השיב אפילו דרך תשו' ושאלה בעלמא מא עכ"ל ובסי' רס"ז כ' וז"ל אין וסתי להשיב בדיני ממונות אם לא שהובררתי לפסוק הדין ברצון הבע"ד או מדייניהם עכ"ל גם הר"ם מפאדווא בסי' מ' כתב וז"ל אחר שהביא תשו' הרב ז"ל שבסי' ס"ב זה ימים מה נמניתי והייתי עם חבירי לגדור עלינו גדר ולקבל עלינו שלא לענות על דברי ריבות בד"מ אם לא נהיה נדרשים מב' הבע"ד או מהדיינים עכ"ל ועיין במהרש"ל סימן כ"ד שגם הוא הביא תשו' מהרי"א אשר הובאת לך ותשו' מהר"ם מינץ ומשטחיות דברי כלם נלמוד דס"ל כטעם הב' שכתב הריב"ש ז"ל וכדכתי' בעניותין ולהכי לא פלוג רבנן היכא דאתו למידן קמייהו לדלא אתו והדלת סגרו מוסגר ומוחלט אלא שראיתי להכנ"הג ז"ל שם בהג"הט אות י"ט שכתב משם הרב המבי"ט ז"ל שכבר נהגו המורים להשיב כשהמקום רחוק והרב באר שבע בקונט' התשו' סי' ט"ל הביא דברי הריב"ש ומהרא"י מוסיף תשו' הרב מוהרלנ"ח ז"ל ושכולם נמשכו אחר תשו' מוהר"ם שכתב וששאלתם על הדינים אין לנו להשיב כי אם להדיינים שלא אעשה עצמי כעורכי הדיינים וכו' עכ"ל אלא שראיתי למוהריק"ו ז"ל שורש ע"ג שכ' וז"ל אמנם כי ק' בעיני לכתוב מענין זה באשר לא שמעתי דברי המתנגד ואלמלא פניך הייתי נושא לא הייתי כותב עד שומעי דבריו גם הוא ואולם כי אין דברי לפסוק הלכה מאחר שלא שמעתי דברי החולקים עכ"ל שמענו מדברי קדשו כי שלא לפסוק הלכה יכול לכתוב אע"פי שלטעם השני שכתב הריב"ש ז"ל לפום מאי דכתיב' נר' לאיסור גם ממרוצת תשו' מהר"ם ז"ל שהביא הרב ב"ש ז"ל דמטעם עורכי הדיינים נגעו בה וכן רהטי תשו' הרבנים ז"ל שכתבתי ובדכ' וע"ע בתשו' מוהרשד"ם ז"ל ח"מ סי' ק"ט אך אוסיף להביט בתשו' הר"ש בן הרשב"ץ ז"ל סי' ר"ל שכתב וז"ל שהאזהרה אינה אלא לדיין אבל א"א הרשב"ץ ז"ל וזולתו מהרבנים אשר קדמוהו בזה המקום ובזולתו כלם נדרשים לשואל להשיבו כפי שאלתו והם אינם גוזרים שהדין כך הוא אבל אומ' אם הענין כך הוא הדין כ"וך ודייני המקום ההוא יראו אם השאלה אמת ידונו כפי התשובה אי לא משכחי בה פירכא חוזרים ושואלים עד שיצא הדין לאמתו כך נהגו דייני ישראל הכשרים שכונתם להוציא הדין לאמתו וכו' ע"ע שהאריך בראיות ובסו"ד כתב וז"ל וכן נהגו גאוני עולם ורבנים וחכמים וכו' עכ"ל וכתב עוד הכנ"הג ז"ל שם וז"ל ובזמנינו זה המנהג פשוט שחכם שנשאל על דבר א' אע"פ שנשאל מן הצד הא' להשיב דרך תשו' ושאלה ויראה שסמכו כיון שאותו הדין לא יבא לפניהם לדין לית ביה חששא ומ"מ מדברי הריב"ש ז"ל יראה שאף זה אסור עכ"ל ונראה לע"ד דר"ל לפי הטעם השני שכתב וכדוקיין גם מדברי מור"ם ז"ל שכ' ולא שום חכם פסק ע"ד אא"כ וכו' משמע שלא כדעת הרשב"ש ז"ל וא"כ היה מן הראוי שלא ליטפל בענין זה וכ"ש בנ"ד דשטר מודעא לא שזפתו עין רואה ומהראוי לנעול שער התשו' אלא שכבר מצאתי לגדול בדורו הרב פרח מ"א ז"ל בח"ב סי' ס"ד שנשאל בשטר מחי' והשיב קודם ראותו דשטר המודעא ע"ע וכדאי הוא הרב ז"ל לסמוך עליו ולאחוז בדרכו דרך הקדש וגם כי השואל הפציר עד בוש דחקנו עצמנו וסמכנו על דברי המקילים ולא לגזור אומר שכך הוא. הרין אלא לתלמודא בעלמא ודייני המקום מהם אלא תורה ואח"כ מצאתי להרב דבר משה ז"ל ח"ב סי' ג' שכ"כ:

ראשית מאמר יש מקור חקור דין מודעא זו על מה אדניה הטבעו דלא שלטא בה עינא כמדובר לדעת לעות יעף דבר שאם הר"ם עתאלי מקבל המתנה אחר שהודה עם בעלי החנויות ונשבע בש"ח שלא לערער עוד כלל שוב חזר בו ותפעם רוחו ועמד וגזם והפחיד להר"י צפ'ג בהפחדת ממון או הכאות וכיוצא בדבר שיכול לעשותו ואין מידו מציל כי שיח וכי שיג לו בחצר בית המלכות וידעו העדים בזה וע"ז מסר מודעא הרי"ץ שאותם המעות שנתן לו בתורת מתנה להשקיט לו מימי רע מהמערערי' כנגדו שהכל הבל ולבם בטוח שאין להם מערער ויש לו יד ושם במלכות זולתו ומה שאמר לו כן אינו אלא כסות עין להמציא לו דרך ובית מנוס לקבל הסך ההוא ע"כ נתחכם להראות לו שהם פחדו פחד. מזולתו כי יעמוד לימין הרי"ץ הנז' וכ"ז נתברר לעדים וע"ז כתבו וחתמו ואת"ל שלא ידעו כל הני טצדקי דעבדו רק שידעו נאמנה כי גם עליהם הטיל מורך בלבבם עד שהוצרכו לתת לו המתנה ההיא או דילמא שלא גזם והפחיד אותם כלל אחרי ההודאה והשבועה כמו שנאמר אלא דאינהו גופייהו בההוא פחדא הוו יתבי דילמא הדר ביה ויערער עליהם כי יש לאל ידו במלכות וגם כי נשבע בש"ח יצרא אלבישיה ואין אדם שליט ברוח ע"כ אמרו בלבם לברור לו מנה יפה והראו בעצמם כאילו הם מתייראים מזולתו ולהציל עשוק מיד עושקו וידכא עושק ובהיתרא שקיל ולבם לא נכון עמו וגלו דעתייהו לעידי המודעא דלאו מדעתייהו יהבי אלא מחמת האונס שחשבו לעזור להם אם ירצה והר"ם לא דבר מאומה מטוב ועד רע והנה אנחנו נתנה ראש ונשובה על צד הראשון שאם אחר שהודה שהדין עמהם ונשבע. בש"ח שלא לערער חזר ש לסורו להפחידם וגזם להלשין למלכות:

הלא ידעת מ"ש הרמב"ם ז"ל בפ"י. מה' מכירה דין א' האונס את חבירו וכו'. או שהפחידו בדבר שאפשר לו לעשות בין ע"י גווים בין ע"י ישראל ה"ז אנוס ומעשה וכו' עכ"ל ולעמוד על עיקרן של דברים אציגה נא עמך הא דגרסי' בפ' חזקת דף מ' רבה ור"י דאמ"ת דלא כתבינן מודעא אלא אמאן דלא ציית דינא אביי ורבא דאמרי תרוייהו אפילו עלי ועלך דצייתינן דינא ראוי. לכתוב עלינו מודעא דזמנין דאין ב"ד מזומן מיד עכ"ל ונראה פשוט דהיכא דידעינן דאין ב"ד מזומן מיד באותו מקום לכ"ע כתבינן אפילו אמאן דציית דינא דכיון דאין הב"ד מזומן מה יתן ומה יוסיף היות הנידון ציית דינא כיון דליכא דייני בארעא פרט למזומן אלא ע"כ בב"ד מזומן הוא דקאמ' רבה ורב יוסף דלא כתבי' מודעה אמאן דציית דינא ואביי ורבא ס"ל כיון דמשכחת ליה זמנין דאין הב"ד מזומן מיד משו"ה כתבינן אפילו אמאן דציית דינא דכיון דמשכחת ליה זמנין דאין הב"ד מזומן לא פלוג רבנן הילכך בכל גוונא כתבינן וכן מתבאר באר תיטב מדברי הרב הנמוקי יוסף ז"ל ע"ש:

וראיתי להתוס' ז"ל במילתיה דרבה ור"י דק"ל מודעא דמאי אי דגיטא ומתנתא גילוי מלתא היא ואי דזביני והאמר רבה לא כתבי' מוד' אזביני וכ"ת רבה ור"י לית להו דרבא מ"מ הו"ל למיפרך ולשנויי כדפריך בסמוך אנהרדעי עכ"ל פשיטא דלא מצי תלמודא לאוקומי מלתא דרבה ור"י באונסא כי ההוא פרדסא דבהך עובדא אפילו למאן דציית דינא כתבינן כיון דקטעין שפיר לקוחה היא בידי א"כ א"נ ציית דינא ושכיחי ב"ד מאי הוי וכדמסקי התו' במלתייהו אמלתיה דרבא אלא ר"ל הו"ל למפרך מודעא דמאי וכו' ולישני דרבה ור"י לית להו דרבא וס"ל דכתבי' מודעא אזביני וכן מצאתי לה' ח"ה ז"ל שכ"כ ת"ל והא דלא ניחא להו להתוס' לפרש דתלמודא אכלהו קפריך אי דגיטא וכו' ואי דזביני נהי דמצינן למימר דנהרדעי ורבה ור"י ס"ל דכתבי' מודעא אזביני הא מיהא לרבא קשה דאיהו הוא דאמר לא כתבינן מודעא אזביני ומשני לרבא מצינן למימר דמודה רבא דבהך עובדא כתבי' הא ליתא דעיקר שינויא אליבא דרבה ור"י לא אידכר ליה תלמודא כיון דהך שינוייא דכי ההיא דפרדסא לא מצי למיקם מלתייהו דרבה ור"י כמו שנאמר וזה פשוט אלא דאכתי איכא למידק אמאי דחיק ומוקי למלתייהו דנהרדעי כרבא ס"ל לישני בפשיטות דנהרדעי לא ס"ל כרבא אלא כרבה ור"י דס"ל כתבי' מוד' אזביני ועלה קאמרי כל מודעא דלא כתיב בה וכו' ונראה דלא ניחא ליה לתלמוד' לאוקומי מלתייהו בפלוגתא אלא דא"נ ס"ל כרבא מתוקמא מלתייהו כמעשה דפרדסא:

וראיתי להגה' מרדכי בסי' תרס"ד שכתב וקשה לפירוש ריב"ם דאמ' לעיל רבה ור"י לא כתבי' מודעא אלא אמאן דלא ציית דינא ובאיזה מו' איירי כגון דבגיטא ומתנתא כתבי' בלא אונס בשביל שמבטלו ומו' דזביני נמי לא איירי דלא כתבי' מודעא אזביני ובמודעא דאניס כעובדא דפרדסא לא איירי דלא ציית בי דינא שפיר ומיהו י"ל דאיירי במודעא דזביני וסבר כרבב"ח דאמר לקמן דכתבי' מודעא והא דלא פריך לרבה ור"י כי היכי דפריך לנהרדעי מההיא דרבא משום דלא הוה משני מידי עכ"ל ולשו' מגומגם ונלע"ד דה"ק דמאי אירייא דלא ציית דינא הוא דכתבינן אפילו. כי ציית דינא נמי כתבי' כיון דמצי למטען לקוחה היא בידי וכמ"ש התוס' ומ"ש עוד ומיהו וכו' ה"ק דאמאי לא פריך. תלמודא ממלתיה דרבא דאמר לא כתבינן מודעא אזביני ולישני ליה דס"ל כרבב"ח וכמ"ש התוס' ותי' משום דלא הוה משני מידי ר"ל משום דרבא דפליג אמלתיה דרבה ור"י הוא דאמר לא כתבינן מו' אזביני א"כ ע"כ דרבה ור"י כמי לאו בזביני קיימי ולא משני מידי וכמ"ש התוס' כמדובר וחזיתיה לרב"א ז"ל במקו' לשם שכ' משם הרב מוהר"י בן מיגאס ז"ל לתרץ קו' התוס' במודעא דמאי איירי ביה רבה ור"י דאיכא מ"ד דבמתנה קיימי אביי ורבא ובמודעא בלא אונסא דכיון דלא שקיל זוזי לא נבעי אונסא אלא גלוי מלתא דמגלה דעתיה רלא ניחא ליה למיהב אבל במודעא דזביני דקא שקיל זוזי לא הוייא. מודעא עד דמברר לאונסיה ע"ש ורבה ור"י ס"ל דאפילו במתנה דלא קשקיל זוזי אי ציית דינא לא כתבינן עליה מודעא אלא היכא דמברר אונסיה אכל למאן דלא ציית דינא כתבינן מודעא אע"ג דלא מברר אונסיה ובמודעא דזביני אפי' אמאן דלא ציית דינא לא כתבינן מו' כיון דקא שקיל זוזי עד דמברר אונסיה דהכי מוקמינן למלתיה דרבא כדפריך לנהרדעי ממלתיה דרבא דאמר לא כתבינן מודעא אזביני ומשני מודעא בלא אונסא הוא דקאמר אבל כי אניס כההוא עובדא דההוא פרדסא כתבי' עכ"ל ולפ"ד ז"ל הא דאמר רבא שם דף מ"ח אמר רבא תליוהו וזבין ז"ז ולא אמרן אלא בשרה סתם אבל בשדה זו לא הוו זביניה זביניה ר"ל במסר מוד' ומברר אונסיה דעל שדה זו אנסיה א"כ האד פריך תלמו' והא אמר רבא לא כתבי' מודעא אזביני וכו' דהיכא דאתמר הא דרבא אתמר ואפ' דמודה רבא בשדה זו ולא ארצי זוזי ולא הו"ל לאשמועינן דלאו זביניה זביני ורשב"ם ז"ל פי' דבשדה סתם זביניה זביני ובשדה זו א"צ מודעא ע"ש ולפ"ד בשדה סתם אפי' מסר מודעא לא מהנייא ופסולה היא כיון דמדעתיה בירר לו א' משדותיו והכי פשיטא לתלמודא דמלתיה דרבא ה"פ דאי לאו הכי הוה מצי לשנויי שפיר כי קאמ' רבא דזביניה זביני בדלא מסר מודעא אמרינן כיון דבירר א' משדותיו גמר ומקנה ליה אבל אם מסר מודעא הא גלי דעתיה דלא ניחא ליה לזבוני לא זה ולא זאת אבל לדעת האיכא מ"ד מהיכא פשיטא ליה לתלמודא דאמר רבא לא כתבינן מודעא אזביני ואח"כ ראיתי במקו' לשם דק"ל הכי דהיכא אמר רבא הכי ואדרבא בשדה זו' וכו' ותי' דעיקר קו' הש"ס ממסקנא דתלמודא והלכתא בכלהו הוי ז"ז ונקט רבא לפי. שהוא התחיל הדבר וכה"ג איכא טובא ע"ש ומשם הראב"ד ז"ל כתב דס"ל להמק' דאפי' מסר מודעא לא מהני והמתרץ כמו כן תי' לו מלתא יתירתא ופי' אחר היינו דקא משני ליה מודה רבא היכא דמסר מודעא דמהניא והדר ק"ל א"כ אמאי נקט מעשה דפרדסא ותי' לאשמועי' דאונס ממון חשיב אונס ולאו דוקא תליוהו ויסורין ועוד אשמועינן אפילו ע"י עדים וכתב עוד שם דלרבותא נקטיה עש"ב והרב מוהר"י בן מיגאס ז"ל דחה פירוש האיכא מ"ד ופי' כגון דתבע ליה ראובן לשמעון בדין וא"ל הב לי כ"וך דאית לי גבך וא"ל אידך להד"מ דלית עליה אלא שבועה דר"ן ואצטריך למעבד עמיה פשרה ומקמי דליעבד עמיה מסר מודע' עליה ועלה קאמר רבה ור"י דהאי מודעא לאו כלום היא משום דהא ציית לדינא ואביי ורבא פליגי דאע"ג דציית לדינא כיון דכפר ליה אין לך אונס גדול מזה עכ"ל ואנכי לא ידעתי בכ"הג מאי כ"מ אי ציית דינא או לא ציית והרי לקמי בי דינא קא תבע ליה אלא דאיהו כפר ליה ותו ניחזי אנן מ"ש מההוא עובדא דפרדסא דאפי' לרבא דאמר לא כתבינן מודה דכתבינן אזביני במאי דאנסיה חבריה דקא טעין לקוחה היא בידי דכי טעין הכי רמיא עליה שבועה דכוותה כי תבעיה דאית ליה גביה ממונא והלה כפריה רמיא עליה שבועה דר"ן דמ"ש בכפריה ממון לא כתבינן אלא אמאן דלא ציית לדינא ואילו גבי פרדסא ל"ש לן בין ציית ללא ציית לדינא ונראה לחלק דשאני הך עובדא דפרדסא דכבר טען גבי סהדי דזבנה מניה כמ"ש רשב"ם בשם ר"ח אמטו להכי כי הדר וכתב ליה שטרא דזביני מהשתא אגלאי מלתא למפרע דלאו לקוחה היא בידו אמטו להכי שפיר כתבי' ליה מודעא אבל בכפריה במאי דתבעיה בדין ועבוד פשרה ס"ל לרבה ור"י דאי ציית לדינא לא כתבינן ליה מודעא דאמרי' דילמא קושטא קאמר דלית ליה גביה ולא מידי אלא כי היכי דלא לישתבע הך שבועה דר"ן יהיב מדעם דאתפשר ביה ואביי ורבא ס"ל כיון דכפריה בב"ד אין לך אונס גדול מזה מש"ה כתבינן מו' אפילו אמאן דציית דינא בכ' הג איברא דאכתי לא איפרוק דכי יהבי' ליה כל דיליה דתובע וכתבי' מודעא ומודעתו קיימת מאי דכי ליהדר לדינא אכתי הא איהו קטעין דלית ליה גביה ולא מידי ולא מחייב אלא שבועה דר"ן כדמעיקרא וא"נ קבל התובע מדעם דאתפשר ביה מצי א"ל אידך לא נחיתנא עמך לדינא אלא עד דמהדרת לי. מאי דשקלת מני והאי מלתא קיימתיה מסברא ואשכחנא ליה בס' כנ"הג במ"הב סי' פ"ב אות ב' בהג"הט ע"ש ואע"ג דהרב איירי במחי' נראה דה"הנ בפשרה וכן מצאתי לה' כרם שלמה ז"ל בח"מ סוף סימן ח"י ע"ש וא"כ למאי מהניא האי מודעא דכתבינן ליה ואי משום לכי. משכח ראיה או עדים וע"י מודעא זו מבטל הפשרה מה שמחל לו על השאר נראה דבכ"הג א"צ למודעא וכמ"ש הרשב"א ז"ל בתשו' ח"ב סימן רע"ח והביאה מרן ז"ל בב"י סימן י"ב ס"ו ופסקה בש"ע שם ועיון מה שעמדו בזה ה' מוהרימ"ט ז"ל ח"א סי' ק"ב וה' לב שמח ז"ל בח"מ סי' נ"א והרב מהר"ש ששון ז"ל בס' משפטים ישרים סי' ס' והרב משפט צדק ח"ג סי' י' דף כ"ח והרב פמ"א ז"ל ח"ב סי' ז' וה' נאמן שמואל ז"ל סי' ק"ד ואין כאן מקומו להאריך הא בכל הני א"צ (מודעא) ותו כי ציית דינא נמי אמאי לא כתבינן לרבה ור"י דודאי כל זמן שמביא ראיה סותר הפשרה או המחילה והרשב"א ז"ל קרי לה מתנה ע"ש ואע"פ שמדברי הרא"ש בתשו' נראה דפליג אהך תשו' הרשב"א ז"ל ממ"ש בכלל ע"ד א"כ נימא דהר"י ן' מיגאס ז"ל ס"ל כוותיה הא מיהא אם מסר מו' מהני ואפי' הרא"ש ז"ל יודה דאם מסר מו' דמצי הדר ביה הא ליתא שכבר עמדו גדולים האחרונים הניתנים למעלה ויותר מחמת והעלו דלא פלג"ן בהדייהו כחד' שריין גם אשו"ר להרמ"ה בחי' לשם בסי' ק"ח שכתב בהא דרבה ור"י דמשכחת לה במודעא דפשרה דס"ל לרבה ור"י דכי ציית דינא לא כתבינן דהו"ל כמודעא דזביני היכא דלא ידעי ביה סהדי דאניס אביי ורבא דאמרי תרוייהו אע"ג דציית דינא כיון דיכול למכפריה ולאשתבועי ליה בשקרא אין לך אונס גדול מזה וקיי"ל כאביי ורבא דבתראי נינהו ודוקא במודעא דפשרה וכ"ש במוחל או במתנה לד"ה אבל דזביני לא עכ"ל מתורתו של ר"מ למדנו ס"ל דפשרה דינה כמתנה וזה שלא כדעת הרמב"ם ז"ל ודעמיה דס"ל פשרה דינה כמכר ויתבאר במקומו בס"ד וכיון דדינא דמתנה לא בעינן שידעו העדים ויכירו באונסו אלא גלוי מלתא בעלמא סגי שמע מינה דהך חששא שמא משתבע לשקרא חששא גמורה היא וחשיב אונס וכשיטת רבי' אבן מיגאס ז"ל:

והרב המאור פי' מי שבא לעדים ואמר כתבו לי מודע' שפ' אונסני בכך אין להם לחשוד אותו ולכתוב עליו מודעא על פיו עד שידעו בו שהוא גברא אלמא דלא ציית דינא אביי ורבא הם כדברי נהרדעי דאמרי כל מודעא דלא כתיב בה וכו' וכיון שהעדים יודעים באונס דאנס שוין הם אביי ורבא לשאר כל אדם וכו' ודייקינן עלה מו' דמאי וכו' והיינו דאמר ומודה רבא היכא דאניס כגון מעשה דפרדסא וכו' ע"ש הנה הרב ז"ל מפרש דקו' הש"ס היא דרבא ורבה ור"י נמי שלא כדעת התוס' וכבר כתבנו מ"ט לא ניחא להו להתוס' לפרש הכי ולפ"ד הך מלתא דאמרי נהרדעי סיומא דמלתא ואכולה מלתא פריך תלמודא והרמב"ן ז"ל בס' המלחמות הק' עליו ועוד אם דברי אביי ורבא כדברי נהרדעי היכי דייקינן בגמרא מודעא דמאי וכו' ושבקי' מימריה דרבא גופיה וכו' עכ"ל לפי מאי דכתי' ניחא וכל עצמו של ה' המאור ז"ל לא בא לתרץ אמאי ק"ל אמלתייהו דנהרדעי ולא אמלתיה דרבא כמ"ש התוס' אלא אהא מפרש דאכולה מלתא פריך ומשני שפיר כנלע"ד והרמב"ן ז"ל שם ובחי' הביא ב' פירושים בשמועה זו ע"ש ועיין לה' מוהרי"ט ח"מ סי' מ"ג מ"ש ע"ד וכבר מרן ז"ל בב"י סימן ר"ה מחו' ד' הביא שני הפירו' דהרמב"ן ז"ל וכתב הוא ז"ל דכל הפוסקים סתמו דבריהם ולא חילקו בין ציית דינא ללא ציית בין לגבי מתנה בין לגבי מכר וכתב עוד מרן ז"ל שם ומדברי הרמב"ן בפירוש השני משמע שאם ב"ד של ישראל יש להם הורמנא דמלכא לכוף הבע"ד שידונו לפניו לא כתבינן מודעא דהוי כמו היכא דאיכא ביד"וואר דכיון דלא אזיל אחולי אחיל ולא ראיתי כן בדברי שום א' מהפוסקים וכו' עכ"ל ומה"ט סתם לן תנא בשלחנו הקדוש ולא חילק בין ציית דינא ללא ציית וכן עמא דבר כי במחנינו הורמנא דמלכא יר"ה ביד שר העיר אשר יהיה בימים ההם למנות ב"ד הראוי להיות כפי הזמן וביד ב"ד לרדות את הנידון לקבל עליו את הרין הנגזר מפיהם לענוש ולקנוס ולהביאו אל בית הכלא תל"ית וגדולה מזו אם יש לנידון איזהו צד להשמט מודיעין הדבר למלכו' יר"ה ומשגרין שליחא לכוף הנידון לעשות מה שהב"ד גוזרין עליו תל"ית הא מיהא אם המצא ימצא גברא אלמא כי שיח וכי שיג לו בבית המלכות ומפחד המוכר או לבא עמו בפשר באיזה ענין שיהיה כאשר יכשר בעיני האנס ומגזימו בדבר שיש ספק בידו לעשותו או יריאים ממנו פן ילשין בכלל או בפרט ויודעים בו שעל הרוב דבריו נשמעים למלכות כותבין עליו מודעא ולכשישבר זרועו ויגרשוהו וידחוהו כי יפול הנופל מאיגרא רמא לבירא עמיקתא כמו שעשוים אנשי זרוע ליפול בשוחה עמוקה מוציאים עליו המודעא לפני הב"ד אשר יהיה בימים ההם ועל פיהם יהיה כל ריב על דבר אמת. ובפירוש הך עובדא דפרדסא היכי הוה עובדא עמדו עליו אבות העולם ורשב"ם ז"ל בשם ר"ח ז"ל ובמקו' לשם והרמ"ה ז"ל בחי' לשם סי' ק"ט וה' המאור והרמב"ם ז"ל כל אחד לדרכו פנה וה"ה ז"ל פי' בדעת רבינו שהעדים לא שמעו ההפחדה ר"ל אי לא מזבנת לי כבישנא לשטרא אלא שבעל הפרדס תבעו בפניהם וכפריה ומימר אמר לקוחה היא בידי ומסר מודעא והיינו כפי' ר"ח ז"ל שהביא רשב"ם ז"ל ועלה כתב ר"ח דכל שמפחידו בדבר שיכול לעשותו דמהכא שמעי' כמ"ש ה"המ ז"ל בשם הרשב"א ז"ל שהוא מפרש שכבר הממשכן אמר לו לבעל הפרדס אי זבנת לי מוטב ואי לא כבישנא לשטרא דמשכנתא והלך והודיע צערו לעדים וכשתבעו בפניהם הב לי פרדסאי א"ל מינך זבינתיה וכמ"ש רשב"ם ז"ל בשם ר"ח ז"ל והיא שיטת רבינו ז"ל לפ"ד ה"ה ז"ל א"כ גמרינן מהאי עובדא דאם הפחידו בינו לבין עצמו כההיא דפרדסא א"נ דכוותה אי מצי עביד מאי דאגזים ליה למפחדיה ואתבריר לסהדי כתבי' מודעא אלא דבהך עוב' דפרדסא א"א שהפחידו קמי סהדי דא"ה א"א לו לכפור כמ"ש ה"המ ז"ל שם והשתא מכי נפק שטרא דזביני אגלאי מלתא למפרע דהיינו מאי דהוה מפחיד אותו בינו לבינו וקמי סהדי קטעין שקרא ולמימר לקוחה היא בידו. וגאון עוזנו ה' מש"ל ז"ל נתקשה בדברי ה"המ ז"ל אלו ושוינהו סתרא"י נינהו והנלע"ד כתבתי גם מה שהק' המש"ל על דברי ה"המ ז"ל שכתב שזה נלמד מאותו מעשה שהביא הרב הלא דע דהתם לא היה צריך לעשות שום דבר אלא שאם לא היה מוציא השטר היה גוזלו אבל בעלמא אפי' בדבר שבידו לעשותו אמרינן גזים ולא עביד ולא חשיב אונס וכו' עכ"ל ולא ידעתי למה תלה זייניה למלתיה דה"ה ז"ל הלא זה הדבר מפורש יוצא בדברי ר"ח שהביא ה' המגיד בשם הרשב"א ז"ל וז"ל הרשב"א בח"ב סוף סימן רצ"ח ועוד אתה צריך לדעת שכל שיש ספק בידו לעשות אותו אונס שהוא מפחיד לאנוס אותו בו ה"ז אונס שלא תאמר שאינו אונס עד שיעשה בו אותו אונס משום דגזים אינש ואומר שיאנוס ולא יאנוס וכענין שאמרו בהאי דנקט מגלא וכו' דלא היא דשאני הכא דעביד אינש שמתיירא שמא יאנסוה וחשיב שפיר אונס אע"ג דלא התחיל גם הרשב"ץ ז"ל בח"ב סי' רכ"ז הביא דברי ר"ח ז"ל ודברי הרמב"ם ז"ל מרווחים ביותר ולשם דף מ"ז ריש ע"א כתב וז"ל וכ"ש בזה שהוא ביד האנס כבר וכו' עכ"ל ש"מ דס"ל אע"פי שאינם ביד האנס כבר מלתיה דר"ח והרמב"ם ז"ל אמורים. גם בסי' רי"ד שם הביא דברי ר"ח והרמב"ם כדבר האמור ועוד שם סימן ס"ב אמנם הרב מוהריק"ו ז"ל שרש קפ"א נשאל במי שאיימו עליו להוליכו לדין בעש"ג והפחידוהו בכך ומחמת זה נתן סך יתר על כתובת האשה אם יכול לחזור ולתבוע הסך ההוא והשיב דלאו טענה היא דעביד איניש דגזים ולא עביד וכההוא דנקט מגלא וכו' ורצו לחלק דהתם שלא לחייבו בדמי הדיקלא אמטו להכי אמרי' דילמא גזים ולא עביד הא מיהא חשיב אונס היכא דגזים דמסתפי מאידך דילמא עביד ודחה חילוק זה מדברי המרדכי דמדמה לגזים ולאיים שיתנו כ"וך להא דמגלא והך עובדא דפרדסא תרגמה ראבי"ה ז"ל דשניא היא דא דהתם כבר ראינו שעשה האונס שהכהו או שכבש השטר של המשכנתא דהוא כמאן דעבד כיון דברשותיה למעבד ויכול הוא לעשות אבל בדברים שמפחידו ולא עשה הדבר אע"פ שראו עדים אותו אונס לא כתבינן מודעא ואע"פ שכ' ר"ח שמכיון שהפחידו בדברים שבידו לעשות אע"ג דלא עביד כתבינן ליה מו' פשיטא מאחר שמוהר"ם וראבי"ה ז"ל חולקים הו"ל פלוגתא דרבוותא דאומרים המע"ה דמאן מרמי ליה לממונא מידא דמוחזק למימר כהאי פוסק ס"ל בהיות בר מחלוקתו בצדו עכ"ל ואע"ג שהחולקים רוב מנין ורוב בנין רבי' האיי גאון ז"ל בס' המקח ור"ח והגאון שהביא בעל העיטור והרמב"ם והרז"ה והרמב"ן והר"ן והנמק"י ז"ל כלהו ס"ל דכל שיש ספק בידו לעשות מה שהגזים הוי אונס ומהניא להו מודעא כמו שיתבאר מהשיטות הנאמרים באמת ויושר הובאו ב"י מ"מ הרב ז"ל לטעמיה אזיל דהיכא דתרי מרבוותא פליגי מצי המוחזק למימר קים לי כוותייהו והמע"ה כמו שציינתי לקמן מערכת אות קו"ף סי' ואנן בדידן אין אנו תופסין דגל הקים לי נגד מרן ז"ל בש"ע כמו שציינתי שם וכיון דמרן העתיק לשון הרמב"ם ז"ל וביאר שיחותיו בב"י דלא בעי' שהתחיל בדבר האונס אלא כל שהגזים בדבר שבידו לעשותו ומסר מודעא המודעא קיימת ובר מן דין בנ"ד שמסר מודעא כפי הנמסר אפילו מוהריק"ו ז"ל ודעמיה מודו דמהניא וכמ"ש הכנ"הג ז"ל שם באות ז' בהגהב"י משם ה' מוהרש"ך ז"ל ח"א סי' יו"ד וז"ל אין דברי מוהרי"קו ז"ל אמורי' אלא דוקא בדלא מסר מודעא והאונס לא בריר אבל כשמסר מודעא והראה לעדים שמחייבו האונס כל אנפין שוין דמקרי אונס עכ"ל ואין תשו' מהרש"ך ז"ל מצויה אצלי כעת לראות הדברים בשרשן ולעמוד על בוריין דמדברי הרב משמע כיון שהראה לעדים אונסו ובריר לון וגם מסר מודעא מהניא אפילו לדעת הרב מוהריק"ו ז"ל ואע"ג דנדון מהריק"ו מיירי במתנה שהוסיף לאלמנה יתר על סכי כתובתה כמ"ש שם דעד השתא לא אייתי בידיה סמא דהך תוספת חשיב כמכר שקנו ממנו הריאו"ן והפרישאו"ן כדכתב הרב ז"ל בתר הכי וטעמא דמלתא דכשלא מסר המודעא אמרינן דלא נכנס הפחד בלבו וסבר דעביד אינש דגזים ולא עביד ואשכחן להאי סברא בגמרא דאיכא למתלי בהאי ומה שמכר או נתן ברצו"ן בדלא אניס מכיון שלא גלה דעתו לעדים אבל אם מסר מודעא וגלה דעתו אמרינן דאחשביה אונס דדילמא גזים ועביד האי גברא וכיון דס"ל למוהריק"ו ז"ל דאונס ההפחדה והגיזום לא חשיב אונס הילכך אם ראו העדים שמסר מודע' אמרינן הא מיהא לגבי דידיה אחשביה אונס הילכך מהניא ליה המודעא שמסר ובנדון מוהריק"ו ז"ל לא מסר מודעא על דנא פתגם הנותן וכמ"ש שם וז"ל ובר מן דין ומן דין מי יוציא ממון מיד המוחזק בטענת האונס דלא מוכח כיון דלא מסר מודעא וכו' עכ"ל ש"מ היכא דמסר ובריר האונס והראה לעדים שפיר מהניא המודעא אלא שמדברי ראבי"ה ז"ל שהביא הרב ז"ל שם שכתב וז"ל אי בעינן דאנן ידעי' באונסיה דפלנייא כעובדא דפרדסא דוקא וכו' אבל כשהפחידו ולא עשה הדבר אע"פ שראו העדים אותו האונס לא כתבינן מודעא וכו' עכ"ל נראה מדבריו כיון דדינא הוא דלא כתבינן אע"פ שנכתבה כמי שלא נכתבה דמי וכדאמרינן בכ"ד בגמרא שטר שלא ניתן ליכתב אע"פ שנכתב כמי שלא נכתב דמי גם מדברי מור"ם ז"ל נראה להדייא שהבין בדברי מוהריק"ו ז"ל דאע"פ שמסר מודעא על מה שהפחידו וגזים לא מהניא ולא מידי תדע שעל מ"ש מרן ז"ל האונס את חבירו וכו' והפחידו וכו' כתב מור"ם ז"ל ומיהו יש חולקים וס"ל וכו' דגזים אינש ולא עכיד מוהריק"ו עכ"ל ומרן מיירי בדמסר מודעא וכדסיים בעובדא דפרדסא וכל עיקרו של מור"ם ז"ל לא אתא אלא לאשמועינן דפחד ממון מקרי אונס וכתבי' עליה מודעא ומיהו י"ח וס"ל דפחד וגיזום לא מקרי אונס וכיון דלא מקרי אונס מה יועיל כי יפגע בו מסירת המודעא כיון דליכא אונס וצלע"ד כעת לענין דינא ועוד א"א דכל היכא דמסר מודעא אפי' אהפחדה דגזים ולא עביד אכתי שום מעשה אם מסר מודעא מהניא דכיון דאחשביה לגבי דידיה מהניא המודעא אמאי מהריק"ו ז"ל שוינהו בפלוגתא מוהר"ם וראבי"ה ז"ל ורבי' האיי ור"ח דרבי' האיי ור"ח בדמסר מודעא איירו כמ"ש בדברי ר"ח הניתנים למעלה ומהר"ם וראבי"ה בדלא מסר מודעא מיירי אלא עכ"ל שדעת מוהריק"ו כדעת מוהר"ם וראבי"ה ז"ל דאפי' בדכתב מודעא מגן שויא וטעמו ונמוקו עמו כמו שדקדקתי מדבריו שכתב ולא כתבינן מודעא למימר אפילו כתב לא מהני וכדכתי' ואחז"ר נזדמן לידי תשובת הרב ראש יוסף ז"ל דף כ"א ע"א שגם הוא ז"ל ס"ל שאם מסר מודעא אאונס דהפחדה וגיזום מודה מהריק"ו דמהנייא ונדון מוהריק"ו ז"ל בדלא מסר ואח"ך כתב ובמה שכתבתי נראה דאינו חולק מוהר"ם וראבי"ה ז"ל אדברי רבינו האיי ור"ח ז"ל שכתב הוא ז"ל דחולקים עליהם דרבינו האיי ור"ח ז"ל מיירי בדגלו דעתייהו ומוהר"ם וראבי"ה ז"ל בדלא מסרו מודעא וגלו דעתייהו ע"ש ולע"ד א"א לייחס סברא זו לראבי"ה ז"ל כמדובר ולעת עתה ראיתי לה' מוהראנ"ח ז"ל ח"א סי' מ"ב נשאל במוסר מודעא על הגט שהפחידוהו למוסרו לאו"הע ע"י פ' שיש לו יד ושם עם המלך ובתשו' שם דע"ה ע"ד כתב וז"ל ומעתה אבא לחקור בענין אונס האיומים והגיזומים וכו' ואומר שאם יש עדים שהכירו האיומים וכו' יש לחוש להם ואע"פי שדברי מוהריק"ו ז"ל פתח פתוח לרוחה להקל בענין הגיזומים מלבד שלדעת הרשב"א חולק על זה וכו' אף מוהרי"ק וכו' ועוד שעיקר הסמך שמוהרי"ק סמך עליו הוא מפני שהאנוס לא מסר מודעא וכו' וכל שלא מסר מודעא עליו נראה דלא חשיב ליה אונס וכו' ואם נמסרה עליהם מודעא משוייא להו אונס ואונס הגיזומים ג"כ היה אצל מוהרי"ק כענין זה ולא החשיב אותו אונס כיון שלא היתה שם מודעא אבל בנ"ד שמסר מודעא על האיומים והגיזומים ויש עדים שהכירו בזה לא שייך לומר דעביד אינש דגזים ולא עביד דודאי לא אמרי' לא עביד עכ"ל. ואחר המחילה רבה לא הבינותי דהך טעמא שלא מסר מודעא אייתי לה בתר הכי וז"ל ובר מן דין ומ"ד וכו' כיון שלא מסר מודעא וכדכתי' לעיל בעניו' הא מיהא לענין דינא כיון שה' מוהראנ"ח והרב מוהרש"ך והרב מוהר"י אשקאפא ז"ל בספר ראש יוסף והכנ"הג הביא דברי הרב מוהרש"ך ז"ל בלי שום חולק ובתשו' הרב כנ"הג ז"ל ח"ב סי' פ"א הביא דברי הרב מוהרש"ך והרב מוהראנ"ח ז"ל ולא חלק עליהם מי יבא אחרי האלהים האדירים האלה ובודאי כוותייהו נקטינן שאם מסר מו' והכירו העדים באונס ההפחדה דהא אחשביה לגבי דידיה אונס אהניא ליה המודעא אף להוציא מיד האנס מה שכבר קבל שהרי בנדון מוהריק"ו ז"ל מיירי בשכבר נתנו להאשה מה שהוסיפו לה יתר על סכי כתובתה ולא זכתה אלא מפני שלא מסר מודעא הא אם מסר מודעא מהניא אפי' לאפוקי ממונא מינה לדעת הרבנים הללו וכן בנדון הרב כנ"הג ז"ל בתשו' לבטל המקח ע"ש והרב מוהריב"ל בח"ג סי' כ"ח כתב שסברת הגאון דבאונס ההפחדה אע"ג דאכתי לא עביד מדעם חשיב אונס מוסכמת מרוב הפוסקים וכו' ואפשר אפילו להוציא מיד המוחזק ע"ש מ"ש בדרך אפשרות עיין לה' פרח מט"א ז"ל ח"א בסי' טו"ב וא"י ע"ע ח"ב סימן ז' ודע שדברי הרב מוהריב"ל ז"ל הללו הגדילו התערובות מדידיה לדידיה וכבר עמדו. ע"ז להקת הנכיאים ה' מוהר"ש הלוי ח"מ סי' ל"ב וה' מוהרימ"ט סי' ג"ן והרב מוהרח"ש בקונטריס המודעא. מדף י"ב והכנ"הג בתשו' שם וכבר כתבתי דלדידן דגרירנא בתריה דמרן ז"ל בש"ע לא נפ"ל מירי וכ"ש כשכותב המודעא לדעת הרבנים הנאמרים באמת ועוד בה בנ"ד שאם הר"ם עתאלי הוא מהנכנסים לבית המלכות אפי' למ"ד עביד אינש דגזים ולא עביד הני מוחזקים דעבדי ומהניא בהו מודעא וכמ"ש הרב מוהר"ש חסון ז"ל הובא בתשו' הרב מקור ברוך ז"ל דף פ"ו ע"ד והביאה הרב כנ"הג ז"ל שם אות ח"י ע"ש ומעין דוגמא כתבו התוס' בפרק כל הנשרפין דף מ"ו בד"ה עביד אינש וכו' משם הרוקח ז"ל הא אמרינן עביד אינש דגזים ולא עביד אלא בסתם בני אדם אבל במוחזק לכך לא עכ"ל ורוב הנכנסין לבית המלכות חזקתן בכך כמ"ש הרב ז"ל ועלה מן האר"ש שאם הרי"ץ מסר מודעא על מה שהפחידו שילך ויערער עליו לפני המלך וידעו העדים כל זה וכתב לו מודעא מהניא ליה שפיר להוציא בולעו מפיו:

איברא דאכתי פש גבן לברורי במה שכתוב בשטר וז"ל ונתן לו במתנה גמורה סך קכ"ה גרושוש וכו' עכ"ל דהאי לישנא משמע דהנך זוזי במתנה יהבינהו ניהליה וכיון דמתנה נינהו אע"ג דלא כת המודעא והכרנו באונסו מהניא שפיר דאמרינן תליוהו ויהיב גלוי דעתא סגי וה"ט כיון דבמתנה יהיב ליה אי לאו דאניס הוא מה לו לשקר וכדכתב רשב"ם ז"ל שם ט"א דפריך אי בגיטא גלוי מלתא הוא ע"ש אמנם מ"ש בשטר נתן לו סך קפ"ה גרושוש בשביל שאם יבואו אחרים לערער עליהם יעמוד הוא להם לעזר ולסיוע אליהם אצל המלכות וכו' כיון דמטי להו הנאה מניה שחייב עצמו לעמוד לסייוע אצל המלכות לא חשיב כמתנה אלא כמכר שקנו ממנו עמידתו אצל המלכות וכבר כתב הרב מוהריק"ו ז"ל שם וז"ל ועוד נלע"ד דבר פשוט מאחר דמטי ליה הנאה במה שהוסיף לאשתו שמתוך כך עשתה לו וכו' וגם נשבעה שלא להזיק היא ואחיה ולא לגרום לו שום נזק וכו' לא נדון אותו כתליוהו ויהיב דלא הוי מתנה אלא כתליוהו וזבין וכו' דנעשה הוא כקונה אותם הנאות תמורת מה שהוסיף לה דאין הולכין בזה אחר צמצום ההנאה דמטי ליה אם היא שוה למה שנותן לו חבירו תמורתו או לאו כמ"ש התוס' בפרק חזקת קדש בביאה וכו' ואע"ג דאינו נותן לה אלא פרוטה וכו' וכן יש לדקדק מתוך מה שהשיב הרשב"א וכו' ולא עוד אלא אפילו נתנה לו קצת מעות דבמכר דכוותה אמרינן אגב אונסא דזוזי גמר ומקני וכו' משמע דה"פ דבמכר דכוותיה כלומר שלא היה נותן כל דמי המכר אלא מקצתו הוי ז"ז משום דאגב אונסא דזוזי גמר ומקני וכו' וזה פשוט לכל מבין עכ"ל וראיתי להרשב"א ז"ל ח"ב סי' רע"ח שכתב וז"ל שאע"פ שקבל מקצת מעות לא אמרי' בכי האי אגם אונסא דזוזי גמר ומקני שלא אמ' אלא בזוזי של דמי המכירה אבל כאן קצת וכו' ועוד דאף לכשת"ל תליוהו וזבין וכו' דאפילו בנותן זוזי כל דהו קאמר כדעת מקצת הגדולים וכו' עכ"ל והיא דעת רבינו יונה ז"ל ובמקובצת למ"ר לדף מ"ח הביא משם הרשב"א ז"ל שכתב ומכאן דקדקו דתליוהו וזבין אפי' בפחות משיווי הקרקע זביניה זביני ומסתברא לי שאין דברים אלו נכונים חדא דאנן דעתיה דמוכר אמרינן דאגב אונסא דזוזי גמר ומזבין הא בלא זוזי לא והיאך יתרצה בפרוטה על קרקע שוה מאה וכו' כנ"ל עכ"ל וכן מצאתי לו בחידושיו בפרק הנוקין במאי דשייך לדף נ"ח אהא דאמרי' התם ומקמת אופרות אין בו משו' סקריקון וכו' וז"ל ולפי מ"ש בשמעתתא דתליוהו וזבין דזביניה זביני דוקא כשנתן דמי שווי של השרה אבל בפחות מכדי דמיו לא עכ"ל והנמק"י ז"ל בפ' חזקת הביא משם הריטב"א ז"ל כלשון הרשב"א ז"ל המובא במקובלת לשם אשר הונף ואשר הורם אמור מעתה מ"ש הרשב"א ז"ל בתשו' שהביא מוהריק"ו ז"ל היא הפך דעת עצמו אלא לדעת מקצת גדולים שהזכיר הוא זל ואתמהה. מה' מוהריק"ו ז"ל שאחר שהרשב"א והריטב"א חולקין על סברא זו איך סמך על סברא א ועוד ע"כ לא פליגי אלא בקרקע משום דאין בו אונאה אבל במטלטלין כ"ע מודו דבעי' עד שיתן כל דמי המטלטלים כמ"ש הטור ריש סי' פ"ה משם רבי' יונה ז"ל ובהא איכא למימר דשיווי דמי הארכת הזמן אין לו שיעור מוגבל ודמי טפי קרקע דמה"ט אין בו אונאה ובדעת הרשב"א ז"ל נחלקו גדולי הפוסקים ז"ל במו שהאריך הרב כנ"הג ז"ל בהג"הט אות ג' שם והרבנים אשר הובאו האומרים שדעת הרשב"א ז"ל דאפילו בשנתן קצת דמי הקרקע זביניה זכיני לא שלטו עיניהם בדברי הרשב"א ז"ל בחי' בפרק הנזקין שכבר עלו על מזבח הדפוס ושהוא ז"ל כ' ולפי מ"ש בשמעתת' דתליוהו וזבין ז"ז והיא ל'ו נדפס"ה כמו שהצגתיו לעיל והריב"ש ז"ל הימן קכ"ז דע"א ע"ד כתב וז"ל ועוד דאפילו כזפיני הסכימו המפרשים דלא אמרו תליוהו וזבין ז"ז אלא כל שנתנו לו כל שווי הקרקע אבל בפחות משיוויו לא עכ"ל ומרן בש"ע לא הזכיר דבר זה אלא שממה שכתה ולקח דמי המקח נראה דס"ל ער שיחן כל דמי המקח וכן נראה ממש בב"י שאחר שהביא דברי הנמק"י ז"ל בשם הריטב"א ז"ל ושכ"ד הר"ן ז"ל וכתב שכן נראה דעת רשב"ם ע"ש משמע דהכי ס"ל להלכה ומזה יש לתמוה שהעתיק דברי מוהריק"ו ז"ל שם להלכה פסוקה ועיין בהרב כנ"הג ז"ל אות ג' ולשם בש"ע ס"ד הביא סברת רי"ו בשם ים מי שאומר גם הרב מש"ל ז"ל רצה לדקדק כן מדברי רבינו ז"ל שהעתיקו מרן וכדוקיין הא קמן לפי מה שנתבאר דרשב"ם והרמב"ם ז"ל לפי המשוער וכדדייק המש"ל ז"ל והרשב"א כמו שהוכחנו מדבריו בחי' והר"ן והריטב"א והריב"ש ז"ל סברי מרנן דתליוהו וזבין ז"ז ואבו התעודה הרב מוהרימ"ט ז"ל ח"א סי' ל"א הביא דעת רי"ו ז"ל דבמטלטלין אי אית בהו בכדי אונאה אין כאן תור' מקח וכו' ולא דמי לזסינא דקרקע דאמרי' אגב אונסא דזוזי גמר ומקני ואע"פ שה' מוהריק"ו ז"ל כתב דכל דמטי ליה הנאה לנותן אע"פ שאינה כנגד המתנה לא נדון אותה כדין תליוהו ויהיב אלא כתליוהו וזבין וכו' ומיהו וראה שאע"פ שאמר דלא דמיא לזביני שאעפ"י שידענו שנאנס ז"ז מ"מ למתנה נמי לא דמיא לענין דבגלוי דעתיה בעלמא סגי אע"ג דאנן לא ידעינן באונסיה דטעמא מאי וכו' דאל"כ שהוא אנוס מה לו ליתן ולמסור מודע' אבל היכא דאיכ' הנאה פורתא איכא למימר מ"ה יהיב ומ"ה מסר מודעא ולעולם לא אניס אלא שהוא רוצה ליהנות עכשו בהנאה מועטת וכיון דליכא אונס אמאי לא מהנייא מתנתא ומצאתי להריב"ש ז"ל וז"ל ומ"מ כל שהוא מקכל מעות בגירושין דמי לזביני לענין שצריך שידעו העדים באנסו וכו' עכ"ל ועיין בה' כנ"הג שם אות ח' בהגה"ט ולענ"ד המתבאר מדכרי הרשב"א ז"ל שם דהויא כמתנה לגמרי דוק ותשכח ותשכח ועיין להכנ"הג ז"ל שם אות צ' מ"ש משם מוהר"ם מטראני ז"ל וידי"ן עמית בתורה במוהרי"ט הי"ו פי צדיק יהגה הלא כתב הרב מוהרימ"ט ז"ל אלא בהנאה שהיא בעין שרוצה ליהנות עכשו גמר ויהיב בההיא הנאה מועטת כדמשמע מדבריו אבל בנדון דידן שההנאה ספק אם יבאו אחרי' לערער עליו כבר העדים מעידים ע"ז שיש מערערים וא"ת ואם יערערו ספק אם זה עומד להציל אין ההנאה בעין עכשו לא גמר ויהיב מתנה בעין משום ספק הנאה אם תבא אח"ך עכ"ל ועיין במור"ם מ"ש משם הריב"ש ז"ל שם סי' ר"ה ס"ד ולענ"ד אין נר' לחלק בין היכא דמטי ליה הנאה לאלתר או לאחר מכאן ובכלהו חשיב זביני וכן מוכח מדברי התוס' שהביא הרב מוהריק"ו ז"ל דק"ל במקדש בשטר במה נקנה גופה ותי' משו' דמתחייב לה בשאר כס"וע ולפום מאי דהוה ס"ל דהנאת ביאה דהיא לאלתר ומאי דמשנו משום שאר כס"וע בכלהו אמרינן דמקודשת כדין תליוהו וזבין והריב"ש ז"ל שם דע"א ע"ד אחר שהביא הסכמת המפרשים דבעינן שיתן דמי שוויו אבל בפחות מדמיו תליוהו ויהיב וזביני לאו זביני הדר ק"ל תליוהו וקדש מקודשת אע"פי שהיא מקודשת בפרוטה ותי' דשאני אשה שכן דרך כל הנשים להתקדש בפרוטה וכו' ור"ל שכך הוא כל דמי שווייה וכן ביאר בארוכה שם במקובצת משם הרשב"א ז"ל ע"ש וגם שהבעל מתחיי' לה בשאר כס"וע וכו' עכ"ל אע"פי שהתוס' לא הוצרכו להאי טעמא אלא משום קדושי שטר הא מיהא קושטא קאי דה"ט סגי ומסגי לכל הדברים שהאשה מתקדשת בהם וכדכ' בעניותין ומ"מ מה שלמד מוהריק"ו ז"ל מדברי התוס' דאע"ג דלא קבל תמורת מה שמתחייב מקידושי אשה שמתקדשת בפרוט' כבר נתבא' בהרשב"א ז"ל דשאני אשה דכל קנין קידושין בפרוטה וכדכתי' וכבר עמד ע"ז המש"ל ז"ל שם ותמה עליו דלפי מאי דמסקו התוס' משום שמתחייב בשאר כס"וע אזדא לה הך טעמא ולעולם בעי' כל דמי שיווייה ושאר כסו"ע הוו דמי שיווייה ע"ש ולא משמע מדברי הריב"ש ז"ל שם שכתב לטעמא דקנין אשה בפרוט' ועוד משום דמתחייב לה בשאר כס"וע אלמא דאכתי הך טעמא דקנין אשה בפרוטה אכתי קאי הכי נמי לדעת מוהריק"ו ז"ל דס"ל משום דלא בעינן כל שיוויו של מקח וה"ט דאשה מתקדשת אכתי קאי לדינא ומה שיש לפלפל עוד בדברי המש"ל ז"ל הלא הוא כמוס עמדי בקונטריס שושנת המלך בס"ד ולעת עתה ראיתי לה' מוהרימ"ט ז"ל ח"מ סי' ע"ב שגם הוא דחה ראיית הר' מוהריק"ו ז"ל שהוכיח מדברי התוס' דלמסקנת התוס' כלהו לא הוו כזביני אלא משום דמתחייב לה בשאר כסות ועונה ע"ש ואם הרב מוהרי"ט נר"ו בא לומר כך הי"ל לומר דשאני התם דההיא הנאה עבידא דאתייא בודאי אבל הכא מאן לימא לן שיעמוד להציל וכמו שסיים הרב נר"ו:

ועדיין נשאר לנו לברר בנ"ד ולומר דמצי טעין הנותן לא מדובשיך ולא מעוקציך אלא שהכל היה באונס גמור ולא ניחא לי בקניית אותה הנאה דמטיא לי מינך והו"ל כאנסוהו לקנות דלא אמרינן ביה אגב אונסא דזוזי גמר ומקני כמ"ש מרן ז"ל בב"י בשם בעל העיטור ז"ל מחו' ג' שכתב בסו"ד וז"ל אבל אם השעבודים ההם וכו' היו ע"ד המכירה כגון וכו' ובדין נתחייב שמעון לעשות לראובן איזה דבר תועלת חלף הדבר ההוא אשר נשתעבד וכו' בכה"ג דבר פשוט הוא לע"ד אע"ג דבעיקר הדבר היה ראובן אנוס והיה אומר לא הוא ולא שכרו אלא שאנסו שמעון בעבור שממונו בידו מ"מ כיון דמטי ליה הנאה לראובן בההוא שעבודא דאשתעבד לשמעון שמתוך כך נתחייב ראובן באיזה דבר חלף השעבוד ההוא לא הוי כתליוהו וזבין וכו' עכ"ל מפורש יוצא דאע"ג דלאו מדעתיה קנה ההוא קרקע ואנוס היה אפ"ה חשיב כתליוהו וזבין דצריך מסירת מודעא מעליא בהכרת האונס כראוי כמכר ממש: ומעתה חל עלי חובת ביאו"ר במתנה זו שהנותן קבל עליו האחריות שיתהוו מחביריו כמ"ש בשטר הלזה אי אמרי' אי לאו מדעתיה יהיב מה לו לקבל אחריות אנפשיה ובפ' הנזקין דף נ"ח אהא דתנן לקח מהסקריקון וחזר ולקח מבע"ה מקחו בטל אתמר עלה אמ"ר ל"ש אלא דאמ"ל חזק וקני אבל בשטר קנה ושמואל אמר אף בשטר לא קנה עד שיכתוב אחריות ע"ש בפירש"י ז"ל והך דסקריקון פשיטא דלא יהיב דמי והלוקח ממנו נהי דיהיב דמי לסקריקון דמי אותה הקרקע הא מיהא כשחזר ולקחה מבע"ה לא יהיב ליה ולא מידי אלא דאמ"ל בע"ה ללוקח מהסקריקון לך חזק וקני לרב א"נ דכתב ליה שטרא דמתנתא או מכר ולא קבל עליו אחריות לשמואל אם הלוקח מהסקריקון כשחזר ולקח מבע"ה יהיב ליה דמי מקחו קיים ואפי' סקריקון גופיה אי יהיב דמי מקחו קיים ג"כ דהא רב הונא ס"ל דגזלן שהביא ראיה בשטר מכירה או עדי מכירה אין מעמידין הקרקע בידו דלית ליה דרב דאמר בשטר קנה אלא כשמואל דאמר עד שיכתוב לו אחריות ואפי"ה ס"ל דתליוהו וזבין ז"ז כדאי' התם בפ' חזקת דמ"ח ע"ב אלא ש"מ דשוייא הך דסקריקון ודאתי מחמתיה דבכלהו בדלא יהבי דמי נינהו ובכ"הג לא אמר ר"ה אגב אונסא גמר ומקני דתליוהו ויהיב הוא ולא קנה אבל בתליוהו וזבין דסתם זביני כדיהיב דמי משמע סברא הוא דאגב אונסא גמר ומקני והכי נמי איתא התם דאותבוה לרב הונא מהך דסקריקון דמקחו בטל דאמאי לא אמר' אגב אונסא גמר ומקני ומשני הא אתמר עלה בדלא כתב ליה שטרא. וכדאמר מר רב והדר אותביה מדשמואל דאמר דאפי' בכתב לו שטר מקחו בטל ולא מצי לשנויי דר"ה ס"ל כרב דהא אמרי' לעיל דכל עיקר מילתיה דר"ה לא אתי לאשמועי' דגזלן שהביא ראיה אין מעמידין אותה בידו אע"ג דמתניתין היא אלא לאפוקי מדרב כמדובר והא דלא משני נמי בדכתב ליה אחריות משום דרב הונא סתמא קאמר ומשני מודה שמואל היכא דיהיב זוזי ע"ש בפי' רשב"ם ז"ל באורך והרי"ף והרא"ש ז"ל כתבו כן לתרץ כי היכי דלא תקשי הלכתא אהלכתא דקי"ל הלכתא כשמו בדיני עד שיכתוב אחריות וקי"ל דתליוהו וזבין זביניה זביני ותי' דלק"מ דהתם בדיהיב זוזי ואמרינן עלה בהא מודה שמואל ואע"ג דמסקינן התם בין ארצי זוזי בין לא ארצי ליה זוזי התם שאני כיון דבתורת מכר אתא לידיה דעתיה דלוקח למיהב זוזי ודעתיה דמוכר למשקל זוזי אבל גבי סקריקון ליכא מאן דיהיב זוזי ע"ש. ואם תשאל א"כ אנסוהו ליתן דלאו דעתיה למשקל זוזי ולא מקבל מתנה דעתי' למיהב זוזי אמאי אין מתנתו מתנה עיין להרמ"ה ז"ל בחי' לשם סוף סי' קפ"ה בד"ה ומסתברא וכו' ע"ש עלה בקב'ץ דלדידן דקי"ל כשמואל ער שיכתוב לו אחריות היכא דלא יהיב דמי אם כתב לו אחריות קנה ואפילו סקרי' גופיה או סתם גזלן דבגמ' מדמינן להו אהדדי ובכלהו אע"ג דלא יהבי מידי ונהי דשטר גרידא לא מהני דקי"ל כשמואל הא מיהא אם כתב לו אחריות קנה והטור סי' רל"ו ס"ב פסק גבי סקריקון שאם קבל עליו אחריות קנה ובסי' קנ"א כתב נמי לדין גזלן דאין הראיה מועלת בו ואח"ך כתב משם רבי' יהודה ז"ל דאפי' לו נמי אחריות לא קנה ושאני סקריקון דלא קפיד אקבלת אחריות דכיון דכתב ליה דבע"ה מדנפשיה גמר ומקני משא"כ גזלן שאנסוהו גם על האחריות לא קנה עכ"ל ואיני מבין דבריו דאי מיירי כשאנסו גזלן גם על האחריו' א"כ דכוותה נמי בסקריקון אמאי מקחו קיים נהי דאיהו לא קפיד מ"מ כיון דאנסיה עד שכתב ליה אחריות דתו לא מצינן למימר דמדנפשיה גמר ומקני ליה פשיטא דלא קנה ועוד דבגמרא התם בפ' חזקת מדמי גזלן לסקריקון בדינא דשמואל וכדכתי' ובסי' רמ"ב כתב משם רבינו יונה גבי מתנה באונס שאע"פי שאם קבל עליו אחריות נכסים בשטר אינה מתנה כיון שאנסוהו לכך עכ"ל ואני תמיה כיון שנאנס גם על האחריות מאי למימרא דכל עיקר טעמא דשמואל משום דכיון דכת'ליה אחריות מדעתיה אנן סהדי דגמר ויהיב כדפירש"י ז"ל שם בחזקת ובהנזקין דכיון דאנסוהו גם על האחריות פשיטא דלא קנה. שוב ראיתי שדברי רבינו יונה ז"ל הללו הם הדברים שנאמרו בעליה במקובצת בפ' חזקת שם משם רבינו יונה ז"ל בעליות וז"ל וקי"ל כר"ה דאמר תליוהו וזבין ז"ז אבל תליוהו ויהיב לא קנה ואפילו אם כתב לו אחריות נכסים כיון דאנסוהו לכתוב לו אחריות נכסים לא קנה שהרי מאונס שעבד לו נכסיו והדעת מכרעת כן וסוגיא נמי הכי מוכחא וכו' אבל לשמואל דאית ליה דאפילו בשטר לא קנה ודאי ה"ט דקנה כשכתב לו אחריות נכסים משום דאמרינן לא היה אנוס על כתיבת אחריות דהסקריקון לא היה מקפיד אילו שמע שזה מונע ממנו שעבוד נכסי' ובודאי לא קנה כמו דלא קנה בכתיבת השטר בלא אחריות כי מ"ט יש להפריש ולחלק בין כתב לו את השטר ובין כתב לו אחריות נכסים כיון שהכל מתוך האונס והא דאמרי' לעיל לאפוקי מדרב דאמר בשטר קנה קמ"ל כשמואל וכו' לאו למימרא דגבי גזלן קנה בכתיבת אחריות שהרי אנוס הוא על האחריות כיון שהגזלן אומר לו שיכתוב לו האחריות מן הטעם שפי' וכו' עכ"ל ומכאן אתה למד דמ"ש בטור סי' קנ"א כתב ה"ר יהודה ט"ס הוא וצ"ל ה"ר יונה כי הוא לשון רבינו יונה ז"ל וכן הא דמסיים הטור שם בגזלן שאינו הורג נפשות וכו' הן הן דברי רבי' יונה ז"ל שם ע"ע גם אשו"ר להרשב"א ז"ל בחידושיו לשם בפ' הנזקין שהעתיק לדברי רבינו יונה ז"ל הללו בשם רבינו הרב רב"ב ע"ש עוד כתב במקו' לשם במ"ד לדף מ"ט בד"ה עלה בידינו וכו' וז"ל כתב לו בשטר אחריות נכסים כיון שלא ראו עדים שאנסו על כך אין אומרים מחמת פחד שיעבד נכסים שאע"פי שהוחזק בגזלנות על השדה לא הוחזק לאונסו על שאר נכסיו וכו' עכ"ל הא למדת שדעת רבינו יונה ז"ל דקבלת אחריות מן הסתם מהנייא אפילו גבי מתנה באונס וגזלן אלא אם העידו העדים שלא כתב לו האחריות אלא עד שאנסו על כך לכתוב לו אחריות כמו שמפורש בדבריו ובדברי הרשב"א ז"ל בחי' לשם כדכתי' וכ"ה בהנמקי ז"ל בשם הר"ן ז"ל משם רבינו יונה ז"ל וז"ל וכתב הראב"ד ז"ל וז"ל וכתב הראב"ד ז"ל דמ"מ אם אמ"ל אנס לכתוב לו אחריות בפי' אף זה מקחו בטל. כ"כ הר"ר יונה ז"ל עכ"ל אמור מעתה מ"ש הטור בסי' קנ"א בשם הר"י וז"ל אבל גזלן שאנסוהו גם על האחריות לא קנה וכו' עכ"ל ר"ל שאנס אותו בפי' על כתיבת האחריות וכן מ"ש בסי' רמ"ב בשם הרר"י אפילו אם קבל עליו אחריות אינה מתנה כיון שאנסוהו לכך עכ"ל כולה חדא מלתא היא רועה א' אמרן ובדאיכא עדים שאנסוהו על כתי' אחריות כמדובר: וראיתי להרב פרישה ז"ל בסי' קנ"א שכתב שבכלל דברי הר"י הוא שהסקריקון שאינו רוצה להחזיק בה לעצמו אלא למכור לזולתו אמטו להכי אינו מקפיד על האחריות בשביל הלוקח משו"ה אם כתב לו אחריות של נכסים קנה דודאי מדעתיה יהיב אבל גזלן שרוצה להחזיקה לעצמו ודאי דקפיד על האחריות משו"ה אמרינן מסתמא הכריחו גם על כתיבת האחריות דעת עליון דבגזלן אפילו בסתמא אמרינן ודאי דאנסו גם על כתי' אחריות כיון שרוצה להחזיק בה לעצמו והמתבאר מדברי ר"י הנאמרים באמת במקובצת ובחי' הרשב"א ז"ל והנמק"י ז"ל לא זו היא הדרך שדרך בה רבינו יונה אלא דוקא אם יש עדים שאנסו על כתיבת אחריות כמו שנאמר ולפ"ז מ"ש הריב"ש ז"ל בתשו' סי' ר"ן דף קע"ג על מאי דאיתשל קמיה בראובן שכתב שטר הקנאה בשם בנו הקטן ואח"ך נתנה במתנה לשמעון וחייב עצמו בקנס עד שירצה את בנו כשיגדל אם יערער והשיב הרב ז"ל וז"ל והטענה שטען שמעון שהיה אנוס על אותה ההקנאה אינה טענה דהא לא ידעינן באונסיה וכו' וגם בנ"ד אפשר כיון שהמתנה היא באחריות הרי היא כמכר כדאמרי' בפ' המקבל לגבי דינא דבר מצרא וכו' ועוד שלא היה לו לקבל אחריות וכו' אם לא שעשה הכל ברצו"ן וכו' עכ"ל ולכאורה תשובה זו היא שקשה דאיך לא חש לדברי ר"י ז"ל שהביא הטור בסי' רמ"ב דבמתנה אע"פ שכתב לו אחריות בשטר אינה מתנה ולפי האמור ומפורש בדברי רבינו יונה ז"ל הוא בדאיכא עדים שאנסוהו ג"כ על כתי' האחריות כדכתיבנא אבל אם לא נאנס גם על כתיבת האחריות מתנתו קיימת ודברי הריב"ש ז"ל חיים וקיימים שוב מצאתי להרב סמ"ע ז"ל סי' ר"ה סק"י שכתב מדעתו הרחבה דבסי' רמ"ב מיירי כשידוע דאותה מתנה עם כתי' אחריו' נכסים הכל היה באונס עכ"ל ושלא כדבריו בפרישה סי' קנ"א והרב"ח ז"ל סי' קנ"א כתב כדברי הסמ"ע דסי' ר"ה ובסי' רמ"ב כתב כדברי הרב פרישה ע"ע וכן בקדש חזיתי להרשב"ץ ח"ב סי' רכ"ז שכתב משם הרשב"א בחי' משם רבו דאחריות לא מהני אלא לסקריקון משום דסקריקון לא קפיד אאחריות ולא אניס ליה עליה אבל הכא כשם שהוא אנוס על המתנה כך הוא אנוס על האחריות שהאנס לא יניחהו אם לא יכתוב לו המתנה כשאר מתנות עכ"ל ומדבריו אתה למד דלאו למימרא שידעו העדים שאנסו אלא דמסתמא אמרינן כיון שאנסו ליתן ובשאר מתנות כותב בהם אחריות ולזה לא יכתוב לו אחריות דודאי לא יניחהו האנס אם לא יכתוב לו בשטר אחריות וע"ע בסמ"ע סי' רמ"ב סק"ב שצידד לומר מדכ' מרן כיון שאנסוהו לכך ולא כתב לכך משמע דכל שנאנס על הנתינה מסתמא נאנס גם על כתיבת האחריות. גם הרב ט"ז ז"ל בסי' ר"ה עלה ונסתפק בדברי מור"ם שם אלא שעדיין לא רווח כיון דבסקריקון אם אנסו על כתיבת האחריות ג"כ מקחו בטל הא אם לא אנסו אותו מסתמא לא קפיד אאחריות ובגזלן נמי כל שלא ראו העדים שאנסו נמי ג"כ על האחריות אם כתב האחריות קנה א"כ היינו גזלן היינו סקריקון א"כ איך מחלק ביניהם הר"י שהביא הטור סי' קנ"א אמנם לשיטת האומרים דבגזלן מסתמא קפיד על האחריות וכי אנסיה מעיקר' אתרוייהו אנסיה אנתינה ואאחריות אמטו להכי אפילו כתב לו אחריות לא קנה וסקריקון מסתמא לא קפיד אאחריות הילכך כי חזינן דכת' ליה אחריות אמרי' מדעתיה גמר ומקני ליה ואה"נ אי איכא סהדי דאנסיה סקריקון למכתב ליה אחריות פשיטא דלא קנה אמנם דברי רבינו יונה ז"ל על כתי' האחריות אשר הובאו במקובצת והרשב"א והנמק"י ז"ל אינן מורין כן כמדובר וע"ק דרבי' יונה מוכיח דאפילו כתב לו אחריות לא קנה מדלא אוקים למלתיה דר"ה בשכתב לו אחריות ע"ש ואם איתא דבעינן שיראו העדים עד שאנסוהו על האחריות אכתי לא אפרוק דלוקמה למלתיה דרב הונא בשכתב לו אחריות וליכא עדים שראו שאנסו על כתיבת האחריות ועוד יש לחלק בין גזלן לאנס דבגזלן נמי אינו מקפיד אבל אנס שיתנו לו הקרקע מסתמא מקפיד על כתיבת אחריות ולפי"ז צדק הרב"ח ז"ל דבסי' קנ"א דמיירי מדין גזלן כתב שצריך שיראו העדים שכופהו לכתוב לו האחריות ובסי' רמ"ב דמיירי גבי אנס כתב מסתמא מקפיד על האחריות ולזה צריך חקור דבר לא ע"ט האסף וע"ע לה' כנ"הג סי' רמ"ב אות ג' בהג"הט עלה בידינו בנ"ד שכתוב במתנה זו אחריות לדעת רבינו יונה והרשב"א והנמק"י והריב"ש ז"ל לפי מה שנתבאר כל שלא ראו העדים שאנסוהו על כתיבת האחריות שפיר קנה וכך מטין דברי קצת המפרשים ז"ל כמו שנא' אבל לפי הנשמע משטחיות שאר הפוסקים והרשב"ץ וקצת מהמפ' סברי מרנן דסתמ' אמרי' דאנסוהו גם על כתי' האחריות ולא קנה וכ"ש אם כנים אנחנו לחלק בין גזלן לאנס דבאנס כ"ע מודו דמסתמא אנסיה גם אאחריות כדכתיבנא א"כ מצי הנתבע למימר קי"ל כמ"ד דבעינן עד שיאנסוהו גם על האחריות ושלא לחלק בין גזלן לאנס:

והנה בעת"ה אבא נבא אל עין משפט עמ"ש בשטר הלזה ונשבע הר"י הנז' בש"ח בש"ית שבטל כל מו' ומו' וכו' מראשן לסופן ומסופן לראשן ובפיסול עדיהן ועדי עדיהן ע"ד הרשב"א ונשבע הר"י הנז' ג"כ שבועה על שבו' זו שנשבע ש"ח בש"ית שלא חשב בלבו לבטלה אלא כפיו כלבו עכ"ל הלא בראשי הנה מקום אתי ללו'ן חקור דין שנשבע לפני עדים שלא לבטל מודעא או שלא להתפשר עם פ' בדבר פ' וחזר ובטל המודעא ההיא או נתפשר עם חבירו באותו דבר בלתי נשאל לחכם על שבועתו אם מעשו קיימים או לא: ראשית מאמר אהא דאפליגו אביי ורבא ברפ"ק דתמורה דאביי סבר כל מלתא דאמר רחמנא לא תעביד אי עביד מהני ומשו"ה לוקה ורבא ס"ל דלא מהני והא דלקי משום דעבר אמימרא דרחמנא ואותבינן לאביי ומשנינן שאני התם דגלי רחמנא וה"נ לרבא דמשנינן הכי ופריך והשתא דשנינן כל הני שנויי אביי ורבא במאי פליגי והק' התוס' במי שנשבע שלא לגרש את אשתו ועבר וגרשה לאביי מהני ונפקא לה מאיסור א"א ולרבא לא מהני ותי' כיון דאין האיסור כמו לא שלחה אלא שהוא בדה את האיסור בכה"ג לא אמר רבא דלא מהני עכ"ל וצ"לד לפום מאי דסא"ד ז"ל דבנשבע שלא לגרש לרבא לא מהני אם עבר וגירש ואם קבלה קידושין אין תופסין בה והבא עליה בחנק וממילא אם כהן הוא מחזיר דאין כאן גט וק' דבהדיא תניא אם כהן הוא לוקה ואינו מחזיר והתם לעיל פריך מרישא לאביי ורבא כפום לישני דאם ישראל הוא מחזיר ואינו לוקה ולא פריך מסיפא אם כהן אינו מחזיר לרבא דאמר לא מהני וכבר נתעוררו התוס' ז"ל בזה ותי' דגט הוקש למיתה מה מיתה מוציאה מרשות הבעל אף גירושין וכו' אלא דבישראל כיון דכתי' כל ימיו למימרא דכל ימיו בעמוד וחזור קאי ואה"נ למפרע יצאה מרשות הבעל והבא עליה אינו במיתה דגרושין גמורים הם ע"ש א"כ מאי ק' דלימא בנשבע שלא לגרש וגירש פליגי דלרבא לא מהני דבגירושין לא פליג כיון דאתקש למית' וחזיתיה לרבי' הרא"ש המעוז עטרה בראש כל אדם זיע"א בספרו הבהיר חק נתן בחי' לשם שנרגש מזה ותי' דכל שצריך להחזיר מכח שבועתו דומיא דאונס שגירש ע"ש ולע"ד אחה"ר אכתי לא אפרוק דגבי אונס כיון דכתיב כל ימיו סא"ד דמקש' דלהכי לא מהני משו' דאין זה שלוח לכל ימיו כיון דצריך להחזירה דהשתא לא אסיק אדעתיה דהוי נתוק ושפיר לקי אע"ג דלא מהני אבל בנשבע דלית בכל ימיו למימרא דבעמוד וחזור קאי אפילו רבא מודה דמהני כיון דאיתקש גירושין למיתה וצע"ד כעת והא דלא ק"ל בפשיטות דנימא דפליגי במי שנשבע שלא למכור חפץ ועבר ומכרו לאביי מקחו מקח ולוקה המוכר דקא עבר אמימרא דרחמנא ולרבא אין ממכרו ממכר ולא קנה הלוקח ולוקה משום דעבר אמימרא דרחמנא ואין לומר משום דמצי אמ"ל לוקח לא מהדרנא לך זבינא ואי משום שבועה דידך מאי נפקא לי מינך הא ליתא דהא גבי אדון המוכר אמה העבריה פסק רבינו בפ"ד מה' עבדים דין יו"ד דלא עשה ולא כלום והלוקח לא קנה ע"ש וכן גבי יפ"ת דכתי' בה לא תתעמר בה פסק רבינו ז"ל בפ"ח מה' מלכים דין ו' דאם עבר ומכר אינה מכורה ומחזיר הדמים וכו' עכ"ל וממוכר לצמיתות דאין מעשיו כלום אין ראיה דהתם לוקח נמי עובר כמ"ש רבינו ז"ל בר"פ י"א מה' שמיטה ע"ש ובמוכר מעשר בהמה כשהוא תמים דכתיב ביה לא יגאל ואמרינן התם בתמורה דה"נ דלא ימכר ע"ש וכת' רבי' בפ"ו מה' בכורות דין ה' יראה לי שהמוכר לא עשה כלום והלוקח לא קנה ע"ש וכד' לח"מ ז"ל מכל הני משמע אע"ג דמוכר הוא דקעבר אפי"ה מפקינן מניה דלוקח בע"כ א"כ אמאי לא משוו פלוגתיה דאביי ורבא בנשבע שלא למכור ואין לומר דשניין כל הנך דאיסורא דאית בהו לא פקע כלל אבל בנשבע שלא למכור ומכר מצי אמ"ל לוקח זיל אתשיל אשבועתך וחכם עוקר הנדר למפרע דא"ה בגירושין נמי אי לא בעיא למהדר למהוי ליה לאנתו תימא ליה זיל אתשיל אשבו' כיון שגירש באיסור דכוותה נמי בנשבע שלא למכור ומכר דאין המכר קיים ובע"כ מהדר לוקח וכן מצאתי בתשו' הרא"ש ז"ל כלל ה' סי' ד' על קהל שעשו הסכמה בחרם שלא למכור שום אדם מקום שיש לו בב"הכ ועברו ומכרו דפסיק ותני דאין המכירה מכירה ע"ש אלמא לא מצי אמ"ל לוקח אתשילו אשבועתייהו מהשתא וישאר מקחי קיים נקי ובר אלא מכיון דבשעת המכירה לא חלו בה ידים משום גודא רבה דשרי עלה שבועת ה' ולסברת הרא"ש ז"ל הלזו לא ידעתי שכ'ול מה בפיו לתרץ לקו' התוס' דלוקי פלוגתייהו בנשבע שלא לגרש א"נ שלא למכור דלאביי ודאי מהני דגבי מעשר ובכור אי לאו דגלי קרא הו"א דמהני ע"ש בסוגיא ובתוס' והיכא דלא גלי קרא פשיטא דמהני ולרבא לא מהני ועיין כנ"הג ח"מ סי' ר"ז אות ר"י בהגה"בי ומה מאד תמהתי על הראש המעוז זיע"א דתבר לגזיזיה שבכלל ז' סי' ד' שאול נשאל בקהל שעשו תקנה בחרם שלא יכתבו שטרותיהם אלא ע"י סופרי ב"ד ואח"כ בטלה תקנה זו ונכת' כמה שטרות בין איש ובין רעהו ועדיין לא' את החרם והשיב ז"ל דהשטרות קיימים אע"פ שהקהל עשו מכשול לצבור והדר ק"ל מפלוגתא דאביי ורבא וקי"ל כרבא דלא מהני ותירץ דלא דמי דהתם פליגי במצות שא"א לבטלם ולא עבדינן ככל הנהו דמייתי התם אונס שגירש ותורם מהרעה על היפה וממין על שאינו מינו וכאלה רבות דמייתי הגמ' התם אבל התקנה שאפשר לשנותה ולבטלה וגם אפשר לבטל החרם בהא מודה רבא דמהני מאי דעבד ועוד חכם עוקר הנדר מעיקרו וכשיתירו את החרם כאילו לא היה חרם מעולם והרי התקנה הב' קיימת וכן נזיר ששתה יין ונטמא למתים ואח"כ נשאל על נזרו אינו לוקה כאילו לא נדר מעולם עכ"ל ולפ"ד מתרצא שפיר קושיית התוס' כיון דמצי לאתשולי אשבועתיה אע"ג דאכתי לא אתשיל כמאן דאתשיל דמי ואפילו רבא מודה דמהני ודומה לזה כתב הרשב"א ז"ל בראשונות סי' ח"י במה שאין מברכין על המצות דאי בעי מחיל דכיון דמצי למעקר לה כמאן דמעקרא דמייא ע"ש שהאריך ובדרשותי מ"ש בזה בס"ד אלא שנשאר אצלי גמגום בדברי הרא"ש ז"ל במ"ש וגם אפשר לבטל החרם וכו' ואנכי לא ידעתי אופן ביטול החרם כיצד הוא אם ע"י התרה הלא זה הדבר מסיים ואזיל ועוד חכם עוקר הנדר וכו' ונראה דה"ק דיכולין לבטלו קודם שעברו על החרם וע"י התרה ואת"ל כשעברו כבר קודם התרה מהני שפיר דחכם עוקר הנדר. וכו' איך שיהיה שתי תשו' בדבר סתרא"י נינהו מ"ש עבר ומכרו וכו' לכת' השטרות וזכורני שהיה כתוב אצלי בענין זה והנה איננו וע"ק לענ"ד דהך תשובה דמכירת מקומות בי"הכ נראה דסותרת דבריו ג"כ בפסקים שכ' בפרק הרבית אמאי דשייך לדף ס"ה אהא דאמרי' התם אמר אביי האי מאן דמסיק ד' זוזא ברביתא בחבריה ויהיב ליה גלימא בגווייהו כי מפקינן מניה זוזי גלימא לא מפקינן ורבא אמר גלימא מפקינן מניה מ"ט כי היכי דלא לימרו אינשי גלימא דמכסי וקאי דרביתא הוא וכתב ע"ז הרא"ש ז"ל וז"ל משמע דוקא הוא משום דלא לימרו הוא דמהדרינן ליה הא לאו הכי המקח קיים ולא אמרינן כיון שנעשה באיסור נתבטל המקח וכו' מכאן פסק רבינו האיי גאון ז"ל וכו' דמקח קיים ואין יכול לבטל המקח בשביל שנעשה באיסור הרי שלך לפניך דדעת הרא"ש ז"ל כדעת רבינו האיי גאון ז"ל דדעת רבא מקח שנעשה באיסור המקח קיים ואמאי במכירת מקומות בי"הכ פסק דאין ממכרו ממכר ונראה דמהא לא איריא דבכל הני אין האיסור בגוף המכירה אלא משו' דדמי רביתא הנהו זוזי אבל בנשבע שלא למכור המכירה עצמה נעשית באיסו' דקא עבר ומיחל שבועתו ודומה למוכר יפ"ת ואמה העבריה וכל הנך דהאיסור בגוף המכר עצמו אבל ממ"ש בתשו' השטרות דשאני שבועה דחכם עוקר הנדר מעיקרא וכאילו לא היה ומודה רבא דמהני זו היא שקשה ומעתה אני עני תמיה. על מרן הקדוש ז"ל שבסי' ר"ח אחר שהביא הרא"ש. ז"ל דברי הרבית הביא דברי הגה"מר שכתב. שאם נשבע שלא. למכור ועבר ומכר אין במעשיו כלום שדבריו ז"ל נדחו מדברי הרא"ש ז"ל בשם רבינו האיי גאון ז"ל דלפי המשוער לא ראי זה כראי זה דהנשבע מוכר ועובר במכירתו כמדובר ועוד מה יענה לתשובת מכירת. מקומות בי"ה ואחרי מרן ז"ל. נמשכו מורם ז"ל ומהריק"ש ז"ל בהגהותיו שם ע"ע:

שו"ר להסמ"ע ז"ל שם שהשיג על מרן ומורם ז"ל בזה. ובאמת דתשובה זו דתקנת השטרות מסייעת למרן ומורם ז"ל דהרא"ש ז"ל סובר דאפילו לגבי שבועה נמי אמרה למלתיה דהמעשה קיים כיון דמצי לאתשולי אבל הך תשובה דמקומות בי"הכ תנא דמסייע להסמ"ע ז"ל גם אשו"ר להמש"ל ז"ל בפ"ח מה' מלוה דין ט"ו שנתעורר בקושיא זו על מרן ומור"ם ז"ל ושאח"כ מצא בתשו' מהרש"ך ז"ל ח"א שתמה על מרן ע"ע ולא ראה הסמ"ע ז"ל ויותר קשה לע"ד דהוא ז"ל הביא לעיל בסמוך תשו' הרא"ש ז"ל דסובר דהלכתא כרבא ע"ש והיא התשו' של השטרות אשר הובאת בכלל ז' סי' ד' ונכתב בטעות בדברי הרב כלל ח' סי' י"ד ולשם כ' דהשטרות קיימים אע"פ שנכתבו באיסור שבועה לכן נלע"ד קל'ה כמות שהיא דאין בדברי הרא"ש ז"ל בתשובותיו הללו שום סתירה דהקהל לא החרימו על מי שיכתוב שטר זולת סופרי ב"ד אלא שאם אינו כתוב מכ"י הסופר שלא יגבה באותו שטר ועמדו והתקינו לכתוב אחר שבגוף הכתיב' עצמה אין בה לתא דחרם אלא עד שעת הגבייה ועכשו הרי הם מתירים החרם ויגבה את שלו וקרי ליה מכשול הרב ז"ל יען איפשר שאיזה שטרות באו לידי גבייה והגבייה נעשית באיסור אבל התקנה הב' קיימת לגבות באותן השטרות שנכתבו אחר התקנה השניה אהא ק"ל כיון דהתקנה הא' בחרם ועדיין לא התירו איך מתקיימת השניה והא קי"ל כרבא ואהא קאמר כיון דמצו לבטולי ע"י התרה מודה רבא ואף לאותם שגבו כבר באותן השטרות דהא קי"ל חכם עוקר את הנדר ע"ש זהו מה שנלע"ד וכמדומה שכך הבין הרב מש"ל ז"ל בתשו' הרא"ש ז"ל הלזו ומשו"ה עוד ידו נטויה להקשות למרן ואחר כל זה ראיתי להרב ט"ז ז"ל בי"ד סי' רכ"ח סל"א דרמי ומותיב תשובות הרא"ש ז"ל הללו אהדדי וניחא ליה דהדר ביה מההיא דמכירת מקומות והעיקר בתשובת השטרות דשאני ליה איסור שאינו מתבטל לאיסור המתבטל ע"ש ועיין להרב כנ"הג ז"ל בח"מ סימן ר"ז אות ר"י בהג"הבי ע"ש:

ומעתה נחזי אנן אם כתוב בשטר המודעא ואע"פ שנכתוב לו כ"וכ ונשבע לו כמ"ש בשטר המתנה שהכל הוא באונס שלא ברצוני וכו' מה יהיה משפט השטר הלזה ומעשהו כגון דא צריכה רבה ובאשלי רברבי תליא והסכמת הרשב"א ז"ל ואחריו כל ישרי לב סברי מרנן שאם פסלי עדי המודעא תו לא מהנייא המודעא כלל בשום אופן בעולם כלל וכתב הרב גו"ר ז"ל בח"מ כלל ג' סי' ל"ב וז"ל ובענין ביטול המודעות אע"פי שיש. חולקים על הרשב"א ז"ל נראה לומר כיון שנהגו הסופרים לומר בשעת הקנין שקבל המודעות לדעת הרשב"א ז"ל והוא סבר וקביל וכמו דור לו בחיי ראשך והפטר וכבר קבל עליו סברת הרשב"א ז"ל ונתבטל זכותו וכיוצא בזה מצינו בתשו' הרדב"ז ז"ל וכו' ואע"פי שבמודעא הוא מפרש ומתנה שאע"פי שיפסול עדי המודעא לא יהיו פסולים וכו' ע"ש שהאריך ועוד בנ"ד. שנשבע שבטל. כל מודעי וכו' ועוד נשבע ש"ח בש"ית שלא חשב בלבו לבטלה עכ"ל ואע"ג דלכאורה נראים הדברים סתר"אי נינהו דמעיקרא נשבע שביטל וכו' האי לישנא רהיט ומוכיח דמסר מו' ואיך פסע לו לאחוריו ונשבע. בש"ח:

בש"ית. שלא חשב בלבו לבטלה וכו' יורה יורה שלא מסר מודעא כבר עמדו על כיוצא בזה הרב מוהריב"ל ז"ל. וסיעת מרחמוהי ותרגמוה רבנן נו"ן כי יעלה על רוחכם שמסרתי מודעא אי לזאת הריני נשבע לבטלה איברא קושטא דמלתא שלא מסרתי שום מודעא כלל ועיין להרב כנ"הג ז"ל שם שכתב משם הרב מוהרש"ך ז"ל שאם נשבע אפילו אם כתוב בשטר המודעא אפילו שישבע הכל הוא מפנו האונס לאו כל כמיניה למסור מודעא לבטל השבועה וכו' עכ"ל ואין להאריך עוד בזה כי כבר בא חכם פרח מט"א ז"ל בח"ב סי' ס"ד הרשום ראשית מאמר הוא צידד בזה צדי צדדין וזו הלכה העלה. כלל העולה מכל האמור דאין לבטל שטר פשרה זו בשום טענה בעולם ע"ש הלא כה דבר צעיר קדשים החותם פה מתא תונס יע"א בסדר ועשית הישר והטוב משנת הל"א תענ"ה לפ"ק ואתה שלום:

תוכן העניינים

ספר משכנות הרועים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה