ספר משכנות הרועים· רבי עוזיאל אלחאייק
מ"ם · אות רטו
מודעא ראובן יש לו חצר בשותפות עם הזולת. ועם בניו שקנו חלק בחצר ההוא מכיסם ועמד ונתן לחנוך בנו במתנה גמורה בשנת תק"ח וחנוך היה דר בבית א' מכלל הבתים שקבל מאביו ואחיו פלוא שוכן בבית שהוא בחזקתו וחזקת א אחיו חנוך שקנו אותו עם בית אחרת בחצר ההיא מכיסם ונמצא כתוב שבשנת תקל"ו עמד האב ונתן במתנה לבנו חנוך הבית אשר הוא שוכן בה והיא מכלל הבתים שקבל במתנה כמדובר וגם חנוך סילק עצמו מחלקו השוכן בה אחיו עבור המתנה שקבל וע"פ תנאים וכל זה היה שלא בפני פלוא וראובן וחנוך קיבלו עליהם בקש"ם לקיים את כל הרשום בכתב אמת וא' מן העדים הלך אצל פלוא וימאן בתנאים ההם ולא קבל ק"ס ובשנת תקמ"ו נלב"ע פלוא מדבר הוות ואחריו בנו ונשארה אלמנת פלוא ובתו' נשואה ובכסלו שנת תקמ"ו עמד ראובן לפני מי שגדול נר"ו וישאלהו. האיש לאמר הנה שמעתי אומרים כי המתנה שנתת לבנך חנוך מסרת עליה מודעא ויען ראובן ויאמר הנה אמת נכון הדבר ונחמתי כי עשיתי ואיננה בידי לקורעה ולאבדה אך אתם עדי שאני מבטל המודעא ההיא ביטול גמור וקבל מידו ק"ס האדם הגדול ההוא בחברת א' מתלמידיו הי"ו ובתמוז דהאי שתא סליק ראובן לארעא קדישא וחל"ש ובשנת תקמ"ח עמד חנוך הנז' לבנות ולסתור בשאר חלקי החצר שקבל מאביו במתנה משנת תקכ"ו ועמדו כנגדו אלמנת פלוא אחיו ובתו הנשואה באמור אליו הלא שטר מודעא כמוס עמנו ועמדו לדינא והוציאו שטר מודעא שזמנו כתוב סיון שנת תקכ"ח וכתוב בו כי מחמת שבנו פלוא חייב לערלים וטענו והעלילו על ראובן אביו שהוא נכנס ערב בעדו וחשש שיעמדו כנגדו לגבות מחלקי החצר שיש לבן הוכרח ליתן המתנה לבנו חנוך וכדי שלא יראה הדבר כהערמה הוצרך להקדים הזמן מסיון דאישתקד ולעולם לא נתכוון לתת לו מאומה וא' מעידי המתנה חתום במודעא ות"ח אחר וחנוך משיב שטרא דמתנתא מטא לידי משנת תקכ"ז ובזמנו נכתב וגם טוען שממה שסילק עצמו מחלקו אשר לו בחברת אחיו מגן שוייא יען לא נתרציתי לסלק עצמי מחצי הבית ההיא אלא בעבור שקבלתי בית שלימה מאת אבי יען שמעתי אומרים שמסר מודעא על המתנה ההיא וסבור הייתי דמודעא מעליא היא דהיינו שיגלה דעתו דלא ניחא. ליה והשתא דחזינא להאי שטרא דמודעא דלית ביה ממשא שקר ענה הדרי מהך סלוק כי לא קבלתי כנגדו כלום והבית שנתן לי אבי בעת ההיא אין שקלית. ודידי שקלית משנת תקכ"ז ועוד הוציא חנוך שט"ח משנת תקל"ו מסכי. אלף גרושוש על ראובן אביו ז"ל ולאביו ז"ל קרקע א' ובשנת תקמ"ב עמד ומכרו לפלוא בנו בסך אלף ות"ת גרושוש ונתן ת"ת לבעלי המשכונות שממושכנת החצר ההיא בידם וסך אלף הנותרים לזמן מוגבל ונמצא כתוב ביד היורשת שבשנת תקמ"ח הודה זקנה שקבל מנכדתו האלף הנז' וחנוך רוצה לטרוף ממנה יען שט"ח שבידו קדום לזמן המכירה יורה המורה שורת הדין ושכמ"ה:
תשובה בריש כל מרא'ין ניחזי אנן הביטול שביטל המודעא אי מהניא או לא ואת"ל דמהניא אי חוזרת לאיתנה הראשון וזוכה בה מזמן ראשון או"ד מכאן ולהבא הוא זוכה הלא זה הדבר בתורת של ר"מ כתוב אהא דקי"ל שאם |נתן גט לאשתו. בעודה ישנה וננערה דא"צ ליטלו ממנה וליתנו לה אלא דנתינה קמייתא מהניא כמ"ש הטור א"הע סימן קל"ח וכתב עלה וכתב הרמ"ה ז"ל דה"ה מי שמסר מודעא על נתינת הגט וחזר וביטל המודעא מדעתו דאין צריך לחזור וליטלו ממנה עכ"ל. ופשטן של דברים מוכיחין דכשחזר וביטל המודעא הרי היא מגורשת למפרע וכך מבואר בלבוש שם סוף. סי' קל"ד ועו"ש אמור מעתה הני תרי בועי. דגמרי אהדדי תרי פשטין ופשטי הסברא דמהני ביטול המודעא ולמפרע בטלה היא ואין לחלק דשאני התם דהכתיבה היתה מדעתו ולא מסר מודעא אלא על הנתינה ומשו"ה מהני הביטול וכמ"ש הרב"י שם משא"כ הכא דעל עיקר כתיבת שטר המתנ' נמסרה המודעא הא ודאי ליתא דשאני גט דבעי' כתיבה נמי לדעתו מש"ה אמרי' דלא מהני הביטול למוד' שנמסרה על הנתינה אלא כשנכתב מדעתו רק דהנתינה היא שלא מדעתו ומסר מודעא אמטו להכי כשביטלה מהני שתתגרש באותו גט עצמו משא"כ הכא דאין הקניה תלויה בכתיבה עצמה אלא בהעדאת עדי הק"ס ושטר עומד לראיה בעלמא אע"ג דמסר מודעא על אותו ק"ס כשחזר ובטלו חזרה המתנה למקומה וצ"לד במוכר או נותן בשטר:
איברא. דאכתי לא איפרוק מחולשא דהרי נמי עיקר הקניה בסודר תליא מלתא ולהך ק"ס מסר מודעא הו"ל הך ק"ס כמאן דליתיה דמי וכי הדר וקבל ק"ס הך סודרא קמייתא הדרא למארה והיכי מצי הדר קני ביה לא היא כיון דלעיקר הביטול לא בעי' קנין כמ"ש רבינו ז"ל בפ"ה מה' מכירה הלכה י"ב ע"ש ואהני האי קנין לטפויי אתא דהדרא סודרא קמייתא ולקנות למפרע ואע"ג דפלוגתא דאמוראי בר"פ הכותב בקנו מידו איכא מ"ד מדין ודברים קנו מידו ולא מגוף הקרקע ואיכא מ"ד דמגופה של קרקע קנו מידו ועל מבוכה זו ישבו אבות העולם בחצריהם ובטירותם הלא בספרתם מ"מ אנן בדידן בתריה דמרן גרירנא ואיהו ז"ל בא"הע סי' צ"ב פסיק ותני כמ"ד מגופה של קרקע קנו מידו וכדעת הרשב"א ז"ל בראשונות סי' אלף ר"א וח"ב סי' שס"ב וסי' ש"א וח"ג הנדפס מחדש סי' ה' ע"ש ובמקובצת בפרק חזקת במאי דשייך לדף מ"ו גבי דין ודברים אין לי עיין מ"ש משם הרשב"א ז"ל ומרן הב"י ז"ל בח"המ סי' י"ב וסי' רמ"א וסי' רנ"ג וסי' שי"ו הביא לתשו' הרשב"א ז"ל הללו בשפה ברורה הלכה פסוקה:
ואנכי עפר ואפר מידי דברי בזה עם הרב המורה מוהרש"א יזיי"א סח לי בזה דמלשון מרן ריש סי' ל"ז שכתב אא"כ סילק עצמו נמנו וקנו ממנו שנתנו לשותף וכו' עכ"ל משמע ליה להרב נר"ו דסובר כמ"ד מדין ודברים קנו מידו אמטו להכי איצטריך ליה למימר דבנתנו לשותף דבקנין גרידא איכא למימר מד"וד קנו מידו א"ד הרב ובהך דא"הע אמר רב נר"ו דאית גביה ד"וד בפרק כל כתבי הקודש ותעלומה יוצא אור עודנו חי כי"ר ולדעתי קל"ה כמות שהיא אין זה דעת מרן ז"ל אלא כדכתי' והכא ה"ק דתיבעי ליה מיהא ק"ס ולא בסלוק עצמו בדברים בעלמא דאלימא מלתא דקנין דמגופה של קרקע קנו מידו והוי כמו שנתנו לו שש אנכי ת"ל שאחז"ר מצאתי במקו' לכתובות במ"ד לדף צ"ה בד"ה וכי כתב וכו' שכ"כ משם הריטב"א ז"ל בדין השותף ע"ע ועיין עוד בס' אדרת אליהו למהר"א קובו ז"ל סו' כ"ד דנ"א ונ"ב מ"ש בזה שו"ר להש"ך ז"ל שכתב וז"ל דבלא קנין לא מהני ועיין בא"הע סי' צ"ב עכ"ל בא לו דרך קצרה מעט המחזיק את המרובה ואחז"ר ראיתי לה' מוהרח"ש ז"ל בח"א סי' ל"ג שדקדק מאי דדייק הרב מוהרש"א ע"ע ועיין עוד להרב לשון למודים ז"ל ריש סי' ר"ד בח"מ ועיין לה' בני חיי חא"ה סי' נ"א ע"ש זכינו לדין דלפי האמור בטלה המודעא וחזרה המתנה לאיתנה הא' משנת תקכ"ו ולמפרע זכה במתנתו: ברם דאכתי איכא למיקם עלה דמלתא מהא דגרסי' בפ' הרבית. דע"ב ע"א ההוא גברא דמשכן פרדסא לחבריה וכביש לשטרא דמשכנתא וכו' וכתב ליה שטרא דזביני וכו' זוזי כמלוה ע"פ דמו וכו' הכא לא ניתן ליכתב ע"ש אלמא דהך שטרא דזביני כיון דלאו מדעתיה זבין כמאן דליתיה דמי א"כ אי הדר ביה ומבטל מודעא הך שטרא קמייתא איתרע ליה ומהשת' הוא דקני ואע"ג דיש לחלק דהתם שאני כיון שנתנה לבנו הקטן נמצא מוכר דבר שאינו שלו ומ"ה קאמר לא ניתן ליכתב אבל הכא ס"ד ארעא דידיה היא ושפיר מצי זבין אלא דלא ניחא ליה בהך זביני ומסר מודעא בהך לא אמרינן לא ניתן ליכתב כד דייקת אשכחת דדא ודא אחת היא דכל שטר שנכתב שלא מדעת המוכר לא ניתן ליכתב קרינן ביה ועיין במקובצת לשם בשם הראב"ד ז"ל והריטב"א וכ"כ הטוש"ע ס"סי ע' דמי שמכר שדהו באונס ומסר מודעא אין לו דין שטר וכו' ומהך דמשכן פרדסא כמ"ש מרן הב"י ע"ש והרמב"ם ז"ל בפכ"ג מה' מלוה דין ח' כתב לב' החלוקות ומהך עובדא ועיין להבע"הת ז"ל בשער מ"ז ובגד"ת שם אמור מעתה דאין לו דין שטר כלל וכי הדר ביה ובטל המודעא פנים חדשות באו לכאן ומזמן שטר שני הוא דזכה ונפקא מנה למכר ונתן ביני ביני ודמייא למאי דכתב מוהריק"ו ז"ל שורש ח"י אהך מאי דקי"ל דאלמנה שמכרה או נתנה קודם שנשבעה אפילו נשבעה אח"כ אינו נקנה אלא מכאן ולהבא וכתב מוהריק"ו ז"ל דנ"מ לביני ביני ע"ש והובא בקיצור בחל"מ ובית שמואל ז"ל סי' צ"ו סק"ב ע"ש וכן לגבי שטר הרשאה שנכתב שלא מד' המורשה אע"ג דנתרצה אח"כ אין אותו הקנין הא' מהני כלום כמ"ש ס"סי קנ"ג ועיין ס' מאירת עינים והש"ך ז"ל ולעיל באות ה' מדין הרשאה סימן בס"ד מכל הני נשמע דשטרא קמא חספא בעלמא הוא:
ומעתה נובין ונדון בשטר שהוציא חנוך על ראובן אביו משנת תקל"ו וראובן מכר לפלוא בנו קרקע אחר שהיה לו וזמן המכירה בשנת תקמ"ב ממה שנתבאר לא זכה חנוך במתנה אלא מעת שביטל ראובן המודעא והביטול בשנת תקמ"ו אין לו לטרוף מלקוחות הללו שקרמו משנת תקמ"ב דאמרי ליה לקוחות טרוף ממתנתך שקבלת אח"כ בשעת הביטול איברא עדין יד הטורף משגת בלקוחות למימר ליה נהי דכי היכי דעדי המודעא מפקי לקלא אנן אמודעא סמכינן דאע"ג דעדי מתנה מפקו לקלא הא איתברר לן דאתמסר עלה מודעא והו"ל הך שטרא דמתנה כלא הוי ושפיר מצי טורף מהדר להו הו"ל לאסוקי אדעתי' דילמא כבר בטלה וא"נ סהדי דבטול לא אפקו לקלא דילמא קרעיה ושרפיה ודמיא למאי דקי"ל המוציא שט"ח על חבירו ולא מצא לקיימו ואח"כ מצא. עדים לקיימו דגובה ממשועבדים דביני ביני כמ"ש הסמ"ע והב"ח והש"ך והרב כנ"הג ז"ל בר"סי פ"ב ע"ש וה"ט דאמרינן ללקוחות דהו"ל לאסוקי אדעתייהו דילמא משכח סהדי ומקיים לשטרא וא"כ אינהו דאפסידו אנפשייהו ה"נ דכוותה כיון דמצי הדר ומבטל המודעא הו"ל לאזדהורי וכיון דכן אינהו דאפסידו אנפשייהו וכ"ש דשטרי מודעות כמה הרפתקי אית בהו משא"כ שטר מתנה הא מיהא לא איריא דשאני התם דשטרא מעליא נקיט בידיה מלוה וא"נ השתא לא אשכח סהדי לקיומיה עביד ושכיח בנקל לקיימו וכ"ש דקיום שטרות אינו אלא מדרבנן אבל הכא ביטול מודעא לא שכיח ולא אסיק אדעתייהו א דמלוה הוציא שטר מקויים והלוה אומר פרוע הוא והמלוה אומר' איני יודע דאי הדר מלוה ואמר דייקנא בחושבנאי ואשכחנא דלאו פריעה הוא עלה ונסתפק כ"ג אם טורף מהלקוחות דביני ביני ודעת עליון נראה דניחא ליה למימר. דגובה. דהו"ל ללקוחות לאסוקי אדעתייהו דילמא הדר דייק ע"ש בסי' נ"ט והנמק"י ז"ל שכתב ולא איפסל שטרא לגמרי אשתמען מלוהי דלגמרי הוא דלא איפסיל אבל למאי דביני ביני איפסיל ודלא כד' הרב ש"ך ז"ל אלא דמדברי הפרישה שכתב ושטר פסול משמע דס"ל כהריטב"א וכו' ולא העתיק תיבת לגמרי דייק טפי דס"ל כהש"ך וכ"ה בסמ"ע ע"ש ה"נ דכוותה אע"ג דאמר לא ידענא דהוי כמוסר מודעא על המתנה וכי היכי דהתם אמרינן הו"ל לאסוקי אדעת' דילמא דייק ולא מצי א"ל אנא אפומך סמיכנא כי הדר וביטל ש"ד קושטא קאי דחלוקין הם דהתם שטרא מעליא ומקויים בידיה דמלוה ומשום דאמר לא ידענא ס' הוא דלא איתרע משא"כ הכא דהמודעא מפקעת לשטר המתנה ועוד דהתם כיון דאי. בעי ליה' למיכף למלוה למהדר ליה שטרא מצי כייף ליה מדינא כמבואר שם משו"ה מצו אמרו לקוחות אנן אפומך סמכינן ולוה שקל ליה לשטריה וא"נ הדרת למידק בחושבנך תו לא יש גבך אלא מלוה ע"פ ולא מצית למטרף מלקוחות משא"כ בנ"ד דאכתי שטר מודעא ברשותייהו קאים ומהיכא תיסק למיחש לביטול וכ"ש דלאו כ"ע דינא גמירי ובר מן דין כיון דמכירה קדמה לביטול מודעא לית דין ולית דיין למטרף מהלקוחות הקודמין לביטול. שו"ר לבעל העיטור ז"ל בדין מודעא דף פ"ג ע"ב שכתב נוסח ביטול המודעא ובדברי קדשו כתוב לאמר ומיומא דנן ולעלם יזכה וכו' עכ"ל דעת שפתיו ברור מללו דלא מהני הביטול אלא מכאן ולהבא ושלא כדברי הרב הלבוש הניתנים למעלה:
איברא דעדיין יש מקו' לומר דמצי טריף מדחזינן בשטר המכר שעדיין חייב לו הקונה סך אלף גרושוש כנז' בשאלה והשתא נחזי אנן אי הך שטרא מעלייא ואי טוען לוקח פרעתי מי מהימן או לא ויראה דמהימן וטעמא דלא מצי מוכר אמ"ל שטרך בידי מאי בעי כשאר שטרות דהכא שטר מכר ובידיה דלוקח קאים ומתותי ידיה נפיק ומהך דתני רשב"ג מי שמכר לחבירו באלף זוז וכו' כותב לו מוכר התקבלתי ממך ועדיין נושה בו ת"ק כדאיתא בפ' האומנין דף ע"ז אין להוכיח דלא מהימן לומר פרעתי דאי ס"ד מהימן מאי תקנה היא זו וכי בשביל שלא יחזרו בהם משוו לדמי המכר מלוה ע"פ אלא ע"כ דלא מהימן הא ודאי ליתא דע"כ הת"ק הנושה בו כותב לו שטר עליהם בפ"ע דאלת"ה זמנין דמשהה זוזי גביה עד דמחזיק בארעא שני חזקה וכובש לשטרא דמכר וכופר בממון חבירו וחזקתו אהנייא ליה לגופא דארעא אלא ודאי כדכתי' ואע"ג דלישנא דברייתא לא ריהטא בהכי וכבר רמזתי זה לקמן מדיני מכי' סי' ע"ש איברא בנ"ד דכתבו שטר הודאה מהמוכר בסיון תקמ"ו שקבל הסך ההוא יורה יורה. דעד השתא לא פרעוה למוכר וא"כ בשעה שבטל המודעא בכסלו אכתי אית ליה שעבוד למוכר על קרקע הנמכר מסך דמי המכר והריני טורפה בחובי הקדום למכר ולקוחות אינהו דאפסידו אנפשייהו דפרעו למוכר דהו"ל כמזיק שעבודו של חבירו דקי"ל כמאן דאמר דחייב כמ"ש הרמב"ם ז"ל בפ"ז מהלכות חובל דין ט' ובפח"י מהלכו' מלוה דין ו' ועיין בטוש"ע סי' קי"ז ובכנ"הג שם ובסי' יוא נשפא שפ"ו ע"ש: