אור ברסלב
ספר משכנות הרועים מ"ם › אות קצח

ספר משכנות הרועים· רבי עוזיאל אלחאייק

מ"ם · אות קצח

אות קצז

משכונה שאלה ראובן נושה בשמעון סך מה בתורת משכונה על חלקי החצרות שיש לו וראובן נסע משם וקבע דירתו במקום אחר ושלח מורשה לגבות חובו משמעון קרנא ופירי מהשוכר החלקים ההם ועמדו לפני ב' מהב"ד של שם בועד שד"ר נר"ו אשר נמצא שם בעת ההיא ונתפשרו עז"הד שהחליט שמעון לראובן חלקי הקרקעות ההם בעד סכי המשכונה קרנא ופירי ותנאי היה הדבר שאם במלאות לו שנה עד ר"ח תמוז יפרע לו סך המשכונה יחזיר לו הקרקעות ההם וימחול ראובן על סכי השכירות ושישלישו שטרי הקרקעות ביד שליש פה מתא יע"א עד ר"ח תמוז כמדובר כל זה היה בתמוז דאשתקד ושמעון קיים מצות שלוח ע"י א' מהב"ד נר"ו ובהגיע תר תמוז דהאי שתא עמד ראובן ותבע מהשליש למסור לו ספר המקנה ההוא והוציא שטר השליחות המובא לו וחתימי עליה הנך ב' ב"ד גופייהו גם את הג' וחד שד"ר אחרינא שם היה ושם נמצא בימים ההם ושם כתוב לאמר עד ר"ח תמוז כשיהיו השיירות מצויות עכ"ל וכיון דמהלכות מלכים ומלחמותיהם אין עובר ואין שב א"כ אכתי לא מטא זמניה ועוד בה נהי דברישא כתוב בר"ח תמוז שפיל לסיפיה דשטרא וכה דבר בחדש תמוז סתמא וקי"ל דבכ"הג תפוס לשון אחרון א"כ עד ר"ח אב הוא דאית ליה לראובן למתבע הנך שטרי עמד השואל ושאל יורה המורה לצדקה להיכן נוטה שורת הדין ויבא שכמ"ה:

זאת אשיב על אחרון ראשון נהי דחדש סתם משמע מתחלת החדש ועד סופו אמטו להכי אם קבע אחד לחבירו לפורעו בחדש פ' דאין המלוה יכול לכופו אלא עד סוף החדש דהמע"ה ואיכא לפרושי דאכל החדש קאי אבל היכא דכתיב ביה בשטר בר"ח דבפי' איתמר דביום ר"ח זמניה הוא אע"ג דלקמיה כתיב בחדש סתמא אמרינן בכ"הג ילמד סתום מן המפורש כיון דהני לישני לא סתרי אהדדי ובנקל אפשר לקיימן וכבר כתב מרן ז"ל בב"י סי' מ"ב בשם הגה"מיי והסכים לזה דעת הטור ז"ל ופסקו בש"ע שם ס"ד כל היכא דלא סתרי אהדדי מקיימין ע"ש ובנ"ד האי לישנא לא דחיק ולא רחיק דלעולם מלת חדש ממשמשת והולכת מר"ח ועד סוף החדש ואע"פ שהרב מוהריב"ל ז"ל בס"א סי' כ"ח צדד לומר דהיכא דהוי לישנא יתירא אמרי' לטפויי וחזרה הוי ע"ש ודכוותה בנ"ד שאחר שכ' בר"ח תמוז חזר וכתב ואם בזמן הנז' הוא שולח הסכום הנז' דהיינו בח' תמוז תו למה ליה למכתב דהיינו בחדש תמוז והוא סותר הקודם אלא עכ"ל דאהדורי קא מהדר ביה ונראה דלא דמי דשאני נדון הרב ז"ל דאם נפרש ולא יהיו עדים נאמנים דר"ל דאין הגט קיים אלא אם לא יהיו עדים נאמנים שבא בתוך אותו זמן אינו סותר מה שהאמין לאשתו דנאמנות דאשתו לכשאין עדים שבא אבל נ"ד תיבת ר"ח מורה על עצומו של חדש ואי אמרת לטפויי אתא לכל החדש הוי סותר למלת ר"ח אלא ודאי דאינו סותר כלל וילמוד סתום מן המפורש ועוד דהרב ז"ל בדרך אפשרות קאמר לה וכ"ש בנ"ד דבמעשה ב"ד שבשטר השלישות כתוב לאמר שנתפשר עם המורשה שאם בר"ח תמוז אינו שולח לו המעות של סכי המשכונה יוחלטו לו חלקים ההם וכו' מפורש יוצא דבר"ח קאי דוקא והוא קביעות הזמן ואע"פ כן החמצנו הדבר עד יום ר"ח אב ואיש על מקומו יבא בשלום: עתה אקום לעמוד על המבחן דמ"ש בשטר השלישות ויהיו השיירות מצויות מה שלא נזכר תנאי זה בעיקר שטר הפשר ואומר עם קני דלישנא דשטרא המביא תניין מרישיה לסיפיה מדריס תחלה דבר דברים כהוייתן דבר הפשר ודתו שאם לא ישלח לו המעות בר"ח תמוז אזי מעכשו מכורים מכירה גמורה וכו' עכ"ל והענין בפרטות דמ"ש בשטר הפשר ואח"כ חזרו לאחוריהם וכתבו וז"ל והנה בעתה יגיעו ליד הכתר השני שטרות ויהיו מופקדים תחת יד מעכ"ת עד הזמן הנז' דאם גדל פרע הרמ"ך הסך הנז' ליד כתר אז ישלח לו כתר השטר עם אד"הר ובאם לא גדל פרע בזמן הנז' והיו השיירות מצויות וכו' עכ"ל. לנו יש לדעת דהב' מהב"ד והך שד"ר דחתימי בשטר הפשר לא גלו רז זה ואיך נסוגו אחור לכתוב בשטר השלישות לחדש דבר מעתה גם על הדיין הג' ואידך שד"ר תגדל מדורו' התימה במה נתברר להם הענין דהכי הוה לחתום עלויה וראשית מאמר לאו כסיפיה והנה באם באו העדים החתומים בשטר ואמרו תנאי היה ולא נכתב וכת"י יוצא ממקום אחר פליגי בה רברבתא כמ"ש הטור בח"מ סי' כ"ט וסימן מ"ו ובסימן פ"ב סי"ב ובדברי מרן בש"ע הגדילו התערובת והסמ"ע בסי' מ"ו סקק"ד ובסי' פ"ב סקמ"ז יצא לחלק בין מלתא דעקרא לשטרא למלתא דלא עקרא לשטרא ותנאי לא עקר לשטרא אמטול הכי נאמנים אפי' כשכתב ידם יוצא ממקום אחר ע"ש קושטא קאי כמה דיות נשתפכו בהאי וכבר העמדתי ציונים במערכת אות תי"ו בדיני תנאי ע"ש הא מיהא לנ"ד לא נפקא מינה מידי חדא דלאו פרושי קא מפרשי למלתייהו אלא במוסיפין על עדותן ופתחו בכד וסיימו בחבית ולא דייקי בלישנייהו ותו דשר"ר ואידך דיינא דלא חתימי בעיקר שטר הפשר שנכתב בתמוז דאשתקד והני רבנן דחתימי בשטר השלישות בי"ג טבת דהאי שתא קיימי כולה מקשה ומה גם דבאגרת שנשתלחה למלוה כתוב כלשון שטר של הפשר ממש הרי כאן הודאת בע"ד ותו לא מידי:

וכ"ת דל מהכא הך שטרא דכתיב בגויה והיו השיירות מצויות וכמי שלא נכתב דמי מ"מ הא קא חזינן דאתייליד אונסא חדלו אורחות מפני חמת המציק ומאי אית ליה למעבד ודכוותה אשכחן במתפיס זכוותיה שנתבאר בסי' כ"א ובפורע מקצת חובו ומשליש שטרו שאם לא פרעו בזמן פ' יחזיר לו שטרו ויגבה כל חובו שנתב' ג"כ בסי' נ"ה וסי' ר"ז סט"ו דאם ארעו אונס שעכבו נהר וכו' בטל הקנין דאנוס הוא ע"ש ובנ"ד כיון דאיכא אונסא דאורחא אין השליש רשאי להחזיר השטרות של המכירה הא ודאי לאו מלתא היא חדא דאונסא כהאי כ"ע ידעי דאונסא שכיח הוא דמזמן הפשר וקודם לו כבר היו קול פחדים קול מלחמה מלכים מתדיינים והארחות עקלקלות והו"ל לאתנויי וכל כמה דלא אתני איהו דאפסיד אנפשיה וסבר וקביל ואת"ל דהוי אונסא דשכיח ולא שכיח הא קי"ל דבכ"הג איבעי ליה לאתנויי וכדאמרי' בפרק מי שאחזו דף ע"ג ועיין להר"ן בפי' ההלכות שם ועיין בהש"ך ז"ל י"ד סי' רל"ב סקי"ב ובח"מ ריש סי' נ"ה ומה שהאריך בענין זה גאון האחרון בס' חיים שאל ח"א סי' י"א. ואחר כתבי מצאתי להרב ראש יוסף ז"ל ח"מ סי' כ"א שכתב בפירוש ודוקא באונסא דלא שכיח ע"ש ובר מן דין נראה דבנ"ד כ"ע מודו דאונסא דאתייליד מזלא דהרמ"ך איהו דקא גרים דהרמ"מ כבר זכה במקחו בחלקי הקרקעו' ההם מחדש תמוז דאשתקד מיד ולאלתר כמש"וח במעשה ב"ד של הפשר וחזר ונשנה במעשה ב"ד של השלישות באר היטב אלא שאם שלח הרמ"ך סך החוב במשלם שתא ההיא הדרא ארעא למאריה והשתא דאיתנס הרמ"ך הנז' מקלקול הדרכים ותמ'נע היתה לשלוח סך החוב הנז' פסידא דידיה הוא ולא פש לגביה ולא מידי בהקנאת הקרקעות ההם כן נלע"ד:

תוכן העניינים

ספר משכנות הרועים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה