ספר משכנות הרועים· רבי עוזיאל אלחאייק
מ"ם · אות קפז
משכונה ראובן משכן חצרו לדודו למשך עשר שנים ואחר עבור עשרים שנה נפטר המלוה ונשארה ביד בניו והיו משתמשין בה ובונים וסותרים כאשר יעשה האדם בשלו וגם אביהם כך היה משתמש ולזמן איצטריכו להו זוזי והלכו אצל סופר וא"ל שימשכן להם הקרקע שיש להם וכשהביאו לו השטרות אף הוא ראה שאין לאביהם על הקרקע אלא משכונה ועשה שטר משכונה בכתיבה ומסירה ועדין השטר ביד הקונה ואחז"ר קרוב לשלש שנים עמדו יורשי המלוה הא' וטענו שהיא מוחלטת ביד אביהם ושכך אמר להם אביהם והעד על זה מה שפורעים מכיסם דמי הוצאות הבניינים יורה המורה הדין עם מי ויבא שכמ"ה:
תשובה מודעת זאת פלוגתא דרבנן ביורד לשדה בתורת משכונה וטען שאח"ך לקחה ממנו אי מהימן או לא ומרן בש"ע סי' ק"ן ס"ב הביא לב' הדעות ומסורת בידינו לפסוק כדיעה בתריית' וכבר הארכתי בענין זה בדין מודעא שעבר האונס בסי' בס"ד ע"ש וא"כ קמה לה החצר לזכות יורשי המלוה הא' והשיב על זה רחימו דנפשין הר"ד טייב הי"ו דלמנהגינו שכותבין בשטרי. משכנתא ואם נתרצו להמשיך הזמן הרשות בידם א"כ הו"ל בתוך זמן ימי המשכונה ולא עלתה לו חזקה כמ"ש שם בס"א ע"ש ונומיתי לו דהאי מלתא איתשיל בה הרשב"א ז"ל בחדשות סי' כ"ט ע"ש ולא השיב על זה כלום ומשטחיות דברי השואל נראה דהכי פשיטא ליה וכיון דהרשב"א ז"ל לא חלק עליו בזה נראה דאודויי אודי ליה איברא דהתם מיירי דתלי הדבר ביד המלוה להמשיך או לחייבו ללוה לפדות אמנם הלוה אין בידו לפדות אמטו להכי שפיר קרי ליה תוך זמנו ולא מצי למימר פרעתי כיון דלאו בדידיה תלייא מלתא למפרעיה אבל שטרי דידן דכתבינן דהרשות ביד שניהם להמשיך שפיר מקרי לאחר זמנו. ומצי למימר פרעתי ובר שבועה והדרא בעיית השואל לדוכתה: