ספר משכנות הרועים· רבי עוזיאל אלחאייק
מ"ם · אות קנב
מצרנות קי"ל דשותפים במשא ומתן אית להו דינא דב"מ כמ"ש בסימן קע"ה סמ"ט ע"ש וע"ע בהג"מיי וה"ה ז"ל בפי"ב מה"ש ובעיטור דף ק' ע"ד וכתב הסמ"ע ז"ל סקפ"ח דהיינו דוקא אם קדם למצרן וקנהו אבל אם המצרן קדם אין השותף יכול לסלקו אא"כ הוא שותף עמו באותו שדה עכ"ל ואנכי לא ידעתי כיון דהגאונים מפרשי דהא דקא' תלמודא לשותפי לית ביה דינא דב"מ מיירי נמי בשותף דמשא ומתן ובשותף של קרקע מסלק לבן המצר א"כ מאן פליג ליה לומר האי כדאיתיה והאי כדאיתיה ויש להסתפק לדעתו ז"ל דאם קדם ומכר לשותפו במשא ומתן ויש לו שותף באותו קרקע אם מסלקו כדין בן המצר שהשותף מסלקו כמ"ש בר"ס זה וברור לענ"ד שכך שורת הדין נוטה לדעת המצר כיון שאין כחו אלא כמצרן ומה מאד תמהתי על ה' מוהר"י עייאש ז"ל שכתב במנהגי' דף קי"ו ס"ד מדיני המצרנות דלא קי"ל הכי אלא דוקא בשותף בקרקע הנמכר עכ"ל דרוב גאוני קמאי הכי ס"ל וכמ"ש הרב העיטור וה"ה והגמ"יי והב"י ז"ל זולתי רש"י ז"ל ז"ל ומאן דעמיה: וקנג' מצרנות. קי"ל דמכרה לבעלים הראשונים לית בה דינא דבר מצרא כדאיתא בפ' המקבל דק"ט וכתב ה"המ ז"ל בפי"ב מהלכות שכנים הלכה ו' וכן הג"מיי לשם והרא"ש לשם משם הרב העיטור דבן המוכר הא' אינו קרוי בעלים הא' ע"ע וכן הוא בעיטור דף ק' ע"ג אמנם הנמק"י משם הר"ן כתב דאי זבנה לבנו לית בה דינא דב"מ דומייא דשומא הדרא משום ועשית הישר והטוב והדרא נמי ליורש לפירש"י עכ"ל והיינו מדאמרינן בפ' המפקיד דל"ה שמו לה לאשה בכתובתה ואינסיבא ומתה בעל לוקח הוי ולא מהדר ולא מהדרינן ליה ופירש"י ז"ל דכלוקח שויוהו רבנן ולא כיורש עכ"ל הרי דלדעת רש"י דאי בעל כיורש. שויוהו רבנן הוה מהדרינן ליה וכן הוא דעת התוס' שם בד"ה לוקח וכו' ע"ש דע"כ לא מצית לאוקומא הא דכלוקח שויוהו רבנן אלא בחלוקת לא מהדרינן ליה דאי הוה כיורש ע"כ דמהדרינן ליה דבחלוק' לא מהדר וא"נ יורש הוי לא' מהדר דקי"ל ירותא וכו' לא הדרא וכמ"ש התוס' שם ש"מ:
דפשיטא ליה לתלמודא דליורש נמי מהדרינן גם רבינו בפכ"ב מהלכות מלוה דין יו"ד כתב בפשיטות דמחזיר להם וליורשיהם ובודאי. ממאי דכתי' וכן מצאתי אח"כ להרב המגיד ז"ל בדין י"ז ע"ש אמור מעתה דהראיה שהביא הנמק"י והר"ן ז"ל הרי הוא כמבואר ולדעת הרב העיטור י"ל דהוא מפרש לה באנפי אחרינא עיין במקובצת לשם אך ק"המ והג"מיי שכתבו לדעת העיטור על. דברו רבינו משמע להדיא למימר דרבינו אית ליה גבי מכירה לבעלים הא' דוקא ולא לבניהם ומ"ש גבי שומא דיורש קרינן ביה ג"כ ועשית הישר והטוב ויראה דלהרב העיטור והנמשכים אחריו לא ק"ל מהך דשומא הדרא משום דהתם משום דב"ח שמוהו לב"ח ולאו מדעתיה זבנה שיורי שיירוה רבנן לגבי יורשיו דקרי כאן ועשית הישר והטוב אבל גבי מצרנות כיון דבעלים. הראשונים מדנפשייהו ודעתייהו זבנו לא אלימו כח יורשיו ג"כ וכהך דאפליגו רבינא ורב אחא במציעא דל"ה ע"ב גבי אגביה איהו בחובו ע"ש גם פלוגתא דרבוותא בהך דשמו ליה ואזל איהו ושמה לב"ח דידיה מצי אמ"ל לא עדיפת את מגברא דאתית מחמתיה דאיכא מאן דמוקי לה דוקא שהב"ח שמה ליה על ידי הב"ד דלאו מדעתיה ואית ביה ועשית הישר והטוב וכן נראה שהוא דעת רש"י ז"ל אבל אם הב"ח שמה לב"ח דידיה מדעתיה שייכא בפלוגתא דרבינא ור"א עיין במקובצת לשם באורך ודעת מרן דגם במכר לבן בעלים ראשונים אין בן המצר מסלקו וכדין השומא דהדרא נמי לבנו:
וראיתי להש"ך ז"ל סק"ל שעמ"ש מרן וה"ה אם מכרה לבן וכו' עלה ונסתפק במוכר קרקע שלו לבנו ובא בן המצר לסלקו וכו' צ"ע לדינא עכ"ל ואהמ"ר אין מקום לספק זה אלא לדעת בע"הע ומאן דעמיה ז"ל דס"ל דלבן בעלים נתרוקן כחו כיון שכבר יצאה מיד אביו אכתי איכא לספוקי באב שלא יצאה מתחת ידו אלא ליד בנו מי אמרינן דהכא מודה ליפות כח הבן או"ד לא שנא אבל לכת הסוברים דאע"פ שיצאה מרשות האב וזכה בה הלוקח וחזר הלוקח ומכרה לבן מוכר הראשון דאין בן המצר מסלקו כ"ש וק"ו כשמוכר האב לבנו דלא חלו בה ידים אלא מיד האב לבנו ומה מקום לספק זה והו"ל לקבוע ספק זה אסברת יש מי שחלקו וכו' ולע"ד:
אמור מעתה לדידן דגרירנא בתריה דמרן וסתם לן תנא כמ"ד דגם במוכר לבנו של בעלים ראשונים אין בן המצר מסלקו כ"ש וק"ו במוכר לבנו דאין בן המצר יכול לסלקו כנלע"ד פשוט (נ"ב ואח"ה נ"ל דאשתמיט מיניה תשו' ה' ב"ח סי' י"ג דהספק הוא במכר לבן בחיי אביו והדין של הראשון דס"ל דבן הוי כבעלים הא' הוא בדלקח אחר מיתת גבר):
גם מ"ש הרש"ך בסקל"א ע"ש לא הבינותי אם לא דקאי איש מי. שחולק שכתב מרן ז"ל וגם ראיתי את הלח'ש אשר כתב הרב באר היטב אות ל"ה שיש בו חסרון הניכר ועיין בש"ך שצוין הוא ז"ל:
והנה בפ' המקבל שם אמר ת"ח וקרוב ת"ח קודם וע"ש בפירש"י ז"ל דלא ניחא ליה לאוקומה בדינא דב"מ ועיין בהרי"ף ז"ל דפירש למיהב עצה בבא לימלך למי ימכור והיינו דנקט בכל הנך לשון קודם ולא קאמר לית בהו דינא דב"מ כדקאמר מר גבי הנך וכדפירש"י ז"ל וכדעת הרמב"ם והרא"ש ז"ל אמנם הרב הנמק"י כתב שגי' בעה"ג בכלהו לית בהו דינא דב"מ ע"ש גם מרן הש"ע בס"ו כתב דלית בהו דינא דב"מ ובר"ן כתב לדינא דב"מ כפי מה שפי' רש"י והרי"ף והרמב"ם ז"ל וכ"ה לשון הרמב"ם בפי"ב:
מה' מכירה דין ה' וסוף הלכות שכנים יעו"ש ולפ"ז פשיטא דינו של ז"ל אך עדיין דאפי' להנך רבוותא יש מקום לספקו ז"ל דדוקא קרובו קאמר דאין לו. אלא קדימה בבא לימלך ושלא במקום מצרן אבל בנו דכרעא דאבוה הוא איכא למימר דאלים כחיה וצ"ע ועיין מה שרמזתי לעיל סי': ודע דהרב מוהראנ"ח ז"ל בח"א סי' ק"ו נסתפק בבת בעלים ראשונים למ"ד בראוי ליורשו בתו ג"כ בכלל אם קדם ומכר לבתו. מהו שיוכל. בן המצר לסלקה או"ד לא ע"ש ואנכי הרואה לרבינו שבדין שומא הדרא כתב וליורשיהם וכן. העתיקו מרן בש"ע וגבי בעלים הא' כתב מרן ז"ל וה"ה לבן וכו' ע"ש ואע"ג דקי"ל המוכר לאשה לית בה דינא דב"מ הא איכא מ"ד דוקא באלמנה וכו' וע"ע בתשו' הרב ז"ל במה שהאריך וספקו של ה' ז"ל שייך נמי בספקו של הרב ז"ל דא"נ אמרינן דבמוכר לבנו לית ביה דינא דב"מ אכתי מבעיא לן במוכר לבתו ולענ"ד פסו' שאם היא יורשת פשי' דכח בן יש לה אלא כשאינה יורשת ובניו אין ספק בידם ואשה הן ספק בידה ונ"מ לענ"ד לפי מאי דכתי' בעניותין בדעת מרן ז"ל דפשיטא דהבן זכה במקחו ובעל המצר עדיו לבלום דה"ה נמי לבתו היורשת וספק הר' מוהראנ"ח בדוכתיה קאי באינה יורשת וכדכתי' שו"ר להרב כנ"הג בהגהב"י אות נ"ח שעמד בספק מוהראנ"ח ז"ל וחילק כדכתי' וה' ז"ל בא לו דרך ארוכה באר'שות החיים ע"ע:
ועדין נשאר לנו לברר בדין מכרה לבעלים הא' או לבנו של מוכר דאין בן המצר מסלקו וכדבר האמור אם השותף אלים כחיה לסלקו או לא דבר פשוט הוא כיון דאם מכרה לבן המצר ואפילו באו שניהם כא' המצרן קודם כמ"ש בדברי מרן שם סל"ז ע"ש ובב"י וקי"ל דשותף מוציא מיד בן המצר כמ"ש בס"א ע"ש דון מנה דאפילו אם מכרה לבעלים הא' אחי או שותפי מסלקי ליה:
ודע דבמקו' לשם מייתי תשובת הרי"ף ז"ל ע"ד ראובן שנתן מתנה לבנו באחריות דקי"ל דאית בה דינא דב"מ וטען המצרן לזכות בה דהשיב דזכה הבן וזהו הישר והטוב וע"ז אמר יציבא בארעא וגיורא וכו' ונסתייע עוד מדין מכרה לבן בעלה הראשון ע"ש. וכעת נדפסו תשובות הרב פני אהרן ז"ל ובח"ב ח"המ סימן א"ך עלה ונסתפק בדין זה ובסוף דבריו הביא תשו' זו: