ספר משכנות הרועים· רבי עוזיאל אלחאייק
מ"ם · אות קלב
מעבב ממון חבירו אצלו. ראובן ושמעון שותפים שלחו לסופר שהוא עומד בפראנקי'אה סך חמשת אלפים רוזא לצורך איזה סחורות ובעוד שלא הגיעו נכסים אלו לידו שלח להם אגרת איך מקדמת דנא שלח ליה א' מסוחרי פה מתא שקים טעונים צמר ולפי שלא ישרה בעיניו לא רצה להעביר דמיה בחשבון שביניהם הן עתה אם יש את נפשכם לקבל הצמר ההוא עשו והצליחו וגם אני אגמול לכם גמול טוב שאנכה מערך אשר הגדתי לסוחר הא' וכן גלה אוזן הסוחר הא' שאם נתרצו ר"וש לקבל הצמר ההוא נתון תתן להם ולפי שראובן יש לו ג"כ שותפות אחרת עם לוי וגם שמעון נשתתף עמהם. בעסק. א' הלך ראובן ללוי להמלך בו האם יקבל הצמר ההוא לזכותו ולזכות שמעון אם כשר הדבר יען שהסוחר שלא רצה לקבלה פקיע ומומחה ובודאי דחזא בה תיוהא ויען לוי ויאמר קחו לכם ותצליחו בה והלך ראובן והגיד לשמעון את דברי לוי וייטבו דבריו בעיניהם. ויקחו הצמר ההוא ואחר עבור שבוע א' הן יתר תבע לוי את ראובן איזה סך שחייב לו הוא ושמעון שותפו מפאת העסק שהיה ביניהם ויען ראובן ויאמר הלא תדעו כי הה' אלפים רוזא ששלחנו להסוחר בעל הצמר מהם לקחנו בהלואה מהערל ברבית ונשארת ששת אלפים אשר פרענו מכיס השותפות שבינותינו א"כ עשה זאת איפה וזכה עמנו בצמר וסך ב' אלפים המוטלים עליך שהם סך שליש הששת אלפים הם ממה שאנחנו חייבים לך וייטב הדבר בעיני לוי ונגמר הענין בדברים והאנשים האלה שלימים הם בהימנותייהו קיימי ועשו ראובן ושמעון מה שהוכשר בעיניהם בצמר ההוא והשביחו והצליחו ולעת עתה טען שמעון אמת שראובן העיר לי אוזן בענין זה ושתקתי ועוד כי ראובן אמ"ל שלוי הבטיח לו שגם הוא ישלח להביא צמר אחר לזכות כל החברה וכיון שלא קיים תנאו מאין הרגלים לקיים השיתוף ולוי מכחיש בתנאי זה וגם ראובן רוצה לחזור בו כיון שלא היה שם קנין אלא דברים בעלמא ולוי ענהו והלא כל העסקים שנתעסקנו שנינו לא היו אלא בעל פה יען צייתי אהדדי ומהימני אהדדי ואיך עתה תעיז פניך לנגדי. יורה המורה לצדקה ויבא שכמ"ה:
זא זאת אשיב הלא ידעת מה שכ' מורם ז"ל בהגהה סי' רצ"ב ס"ז ואם הרויח במעות וכו' א"צ לתת מן הריוח לבעל הפקדון מיהו אם בעל הפקדון תבעו וא"ל תן לי פקדוני וארווח בהם לעצמי והלה מעכבו בידו חייב ליתן לו הריוח מכאן ולהבא וכו' עכ"ל ובסוף סימן פ"א כתב הש"ע ראובן קבע לשמעון ריוח החוב שהיה לו עליו מכמה שנים ואומר שהתנה עמו לתת לו ריוח ושמעון אומר שלא התנה עמו פטור שאף לדברי ראובן לא היה תנאי זה בשעה שצתחייב וכו' דוקא עד שיתנה עמו בתחלה הלא"ה פטור ותי' הסמ"ע דמיירי כשלא הגיע זמן הפירעון א"נ לא תבע מעותיו ע"ש והנה לתירוץ א' כל שלאחר זמנו אפילו בדלא התנה נוטל הריוח וקשה דמור"ם תלי כיפה בדאמר לו בעל הפקדון תן לי פקדוני ואני ארויח בו מוכח דבלא תביעה אין לו ליתן לו כלום מהריוח והש"ך אי' דשאני. פקדון מהלואה ע"ש והרואה דברי המרדכי בפ' הגוזל סימן קכ"ד שמשם מקור דין מורם ז"ל בראובן ששלח לשמעון ארנקי מאיי הים ובתוכו עשרה זיקוקין בלא קשר משונה וכשחזר ראובן ותבע ממונו משמעון א"ל שמעון שהלוה אותם לגוי והריוח ליתן לו ושמעון מכחיש שלא נדר ליתן לו הריוח אלא דחאהו בדברים והשיב הרב ז"ל דשמעון חייב לשלם לראובן חלקו בריוח דמסתמא לאו בתורת שליחות דפקדון היתה דעתו דלא משוה אינש נפשיה רשיעא ועוד שהגאונים אמרו שמה ששנינו המבטל כיסו של חבירו אין לו עליו אלא תרעומת זהו במקום שאין מרויח בו אבל אם מרויח בו חייב ליתן לו וכן הורה לנו ראבי"ה. וגם הרמ"ך שלח פ"א כסף ע"י יהודי ועכב כספו כשנתים וגבה ממנו בע"כ י"ב זקוקין ואם שגינו הורונו עכ"ל ודבר זה לא הבינותי דבכסף איך יתחייב כיון שהוא לא נשתמש בו ולא הרויח כדמשמע מפשטן של דברים ולקמן יתבאר וכתב עוד אמנם כן הוא המבטל כיסו של חבירו והרויח בו שנותן הריוח לבעל המעות דוקא אם נותנו לו מתחלה לקנות בו דבר להרויח וחזר ואמר לא קניתי ולא הרוחתי אלא לעצמי אבל בתורת פקדון לא וכו' ונראה דגבי פקדון נמי אם תובע פקדונו מפני שיאמר אני רוצה להרויח בו או להלוות והלה מעכב וכו' אם ידוע שמרויח בו חייב ליתן לו מכאן ולהבא שהרי הוא מזומן להלואתן וכו' עכ"ל וגם הביא שם תשו' רב האיי ז"ל שפסק ליתן הריוח ואוקמה כשתבע בעל הפקדון את שלו ע"ש ולכן כתב מור"ם שחייב ליתן מכאן ולהבא כמסקנת המרדכי דמשעת תביעה זכה במה שהרויח הנפקד דמבטל כיס הפקדון גרע משאר מבטל כיס דהתם אם הרויח הרויח לבעל המעו' והיינו כמי שנותן מעות לחבירו לקנות לו חפץ וקנה לעצמו במעות המשלח והיינו דינא דהתוספתא דמייתי הרי"ף והרא"ש בפרק הרבי' ופסקה מרן בש"ע י"ד ס"סי קע"א ע"ש ובשלא לקח כלום תני דאין לו עליו אלא תרעומת ואיתמר עלה בירושלמי שם ובפרק המקבל הדא אמרה המבטל כיסו של חבירו אין לו עליו אלא תרעומת ובקנה באותן מעות חייב ליתן לבעל המעות אע"ג דלא תבעיה ובפקדון עד שיתבענו ואז חייב ליתן לו מכאן ולהבא אמנם במלוה אע"פ שתבעו אין לו לשלם ולדון הרא"ש:
איירי במחוייב לבנו מפאת. הנדוניא אמטו להכי פסק דאם לא התנה עמו בתחלה פטור ויש סעד לדבר זה מהך תוס'.. ואם ידוע שלקח מוציאה ממנו בע"כ וקהו אקהתא רבוותא ז"ל מדאמרינן בריש פ' האומר דמה שעשה עשוי אלא שנהג בו מנהג רמאות והרמב"ם ז"ל אוקים לדינא דתוס' בלקח במעות המשלח והך דפ' האומר בהניח אצלו מעות. המשלח וקנה במעותיו שכ"כ בפ"ז מה' מכירה דין יו"ד וז"ל הנותן מעות לחבירו לקנות לו קרקע או מטלטלין והניח מעות חבירו אצלו והלך וקנה לעצמו במעותיו מה שעשה עשוי וכו' עכ"ל ובפ"ז מה' שלוחין דין ו' כתב ולקח וכו' עכ"ל. סתמא ש"מ דלקח במעות הללו של המשלח וכ"כ המ"מ בשם הרמב"ן ז"ל בשם בעל נתיבות משפט וכ"כ הרשב"א ז"ל ולא ידעתי למה לא כתבו דכן הוא דעת רבינו ז"ל שוב מצאתי לו בדין י"ב שכ"כ גם מרן ז"ל בכ"מדכ"כ משם הרן ז"ל וכתב עוד רבינו ז"ל דהורו המורים דאם קנה לעצמו במעות חבירו אחר שזקפן עליו במלוה הרי קנה לעצמו ומקבלין ממנו כשאומר זקפתי אותם המעות על עצמי ואני אומר שאין זה דין אמת אלא המקח של המשלח. וכו' עכ"ל ר"ל דאינו נאמן אלא בהעדאת עדים שאמר לפניהם שזקף עליו במלוה מעות חבירו דאז אם קנה ואמר שלעצמו קנה מה שעשה עשוי ועיין בהמ"מ ובתשו' הרשב"א ז"ל סי' תתקל"ח ואחר זמן ראיתי לה' גו"ר חח"מ סי' כ"ב שעמד בס' זה ועיין בתשו' זכרון יוסף חח"מ סי' ג':