ספר משכנות הרועים· רבי עוזיאל אלחאייק
מ"ם · אות קכח
מעשה ידי אשה לבעלה מודעת זאת בכל הארץ הזאת נע"מי יע"א שמלאכת הנשים לעשות במשי או בתפירת בגדים וכיוצ' והנה היא לאה אשת יעקב היתה עושה מהמלאכות כאשר תעשינה שאר נשי העיר וגם בעלה מתעסק במלאכה הידועה לו והיה זן את אשתו כפי אשר תשיג ידו המעט הוא אם רב ועמדה לאה ונכנסה לפנים ממחיצתה ופשטה ידה בעסקי משא ומתן היתה באניות סוחר כהלכת גוברין יהודאין ועוד ידה נטויה עד שהגיע' להסתחר בחצר בית המלכות ועשתה והצליחה עד שהושיבה את בעלה בחנות בשוק ידוע לאנשים סוחרים ואח"ז נלב"ע יעקב וחל"ש והניח אלמנתו לאה וב' בנות נשואות ולאה עוד משתדלה לעשות כמשפטה הראשון כי מתאמצת היא לגבות ממה שחייבי' לה בית המלכות ולפרוע ג"כ מה שהיא מחוייבת לזולת ולמיקם בספוקה וספוק בנותיה הם וכל אשר להם הן היום עמדה אחת מבנותיה לערער על אמה במה שתבזבז לאחיה וקרוביה ועוד בה מה שתעדיף ונותנת לאחותה האחרת והם שוים בחלק הירושה ואינה רשאית לוותר. בממון של אחרים אף היא תשיב אמריה ותען לאה ותאמר הלא זה עניי ויגיע בפי אשר עשה לי את כל:
החיל הזה ומה לי ולכם כי באתם אלי כי תריבון עמדי ולדלוק אחרי אין יהבית ודידי יהבית והוספתי כהנה וכהנה וזה לך האות כי בכל הכתבים שמחוייבים לי הזולת אינם כתובים אלא על שמי שאין עסק זה נכלל בכלל מעשה ידיה שהוא לבעל או ליורשיו ותענה בתה ותאמר כללא הוא כל מה שקנתה אשה קנה בעלה יורה המורה לצדקה שורת הדין להיכן נוטה דין אמת לאמתו הנה שכרו אתו ופעולתו שלימה תהיה משכורתו מעם ה' אלהי ישראל אין חקר לתבונתו כמרצן כרע ע"י:
זאת אשיב הנה האדון אבי התעודה ה' מוהרי"מט ז"ל בשניות ח"מ ס"סי ס"ז כתב וז"ל ומה דמספק"ל בנשים האלה שהנם גבירות ונכנסות בחצרות שרי מלכים וטירותיהם והמה כאניות סוחר להביא טרף לביתם ומכלכלים את בעליהן זה כמה שנים ומפרי ידיהם עתקו גם גברו חיל עושר ונכסים אם נאמר אשה כזאת אין לבעלה זכות בכל אשר עשתה חיל כי מאחר שהוא אינו מעלה לה מזונות ואדרבא היא מכלכלת את בעלה ואת בניה ואת כל אשר אתה בבית אין הבעל זוכה במעשה ידיה בסתם ואין צריך לפרש ולומר איני ניזונית ואיני עושה דכל שאין הבעל זנה במאי זכה במעשה ידיה עכ"ל וחזר הרב ז"ל וכתב ואפשר לומר דנשים אלו מתחלה שעושים במלאכה הן הבעל עדיין טורח במזונותיהם וכשהיא מרווחת ונותנת בעין יפה בהוצאת הבית כל שלא אמרה איני ניזונת וכו' ומדידיה קא אכלי וכל מה שהיתה הולכת ומשתכרת קמא קמא בטל לגבי בעל א"נ אפשר לומר כיון דאיכא ריוח ביתא וכו' עכ"ל משטתחיות דברי הרב ז"ל נראה מעיקרא סבר לה מה דזכתה האשה לעצמה. מדברי הר"ן ז"ל והדר מצדד אצדודי בדרך אפשרות דזכה הבעל ואין ולאו ורפיא בידיה ומעתה ת'ם אני לא אדע מה שראיתי להכנ"הג בא"הע ריש סי' פ' דפסיק. ותני משמיה דרביה. ז"ל מדברי התשו' הלזו דזכו בעליהן ואחריו נמשך הרב באר היטב ואתמהה. ולעולם הוקשה לענ"ד דמאי מספק"ל להרב ז"ל לא יהיה אלא מציאה הא קיימא לן דמציאתה לבעלה תו מאי דכתב הר"ן ז"ל דאם אינה ניזונת זכתה לעצמה:
אמאי דתיפוק ליה משום מציאה ואם נאמר דס"ל דאם אינה ניזונת מציאתה לעצמה וכדעת הרמ"ה שהביא הטור בסי' פ"ד בכגון דא היה צריך הרב לפרש הן אמת שהתוס' בריש פ' מציאות האשה ובמקו' לשם שקלו וטרו בהא אי מציאה בכלל מעשה ידיה או לא ע"ש וראיתי להרב מש"ל ז"ל בר"פ כ"א מהל' אישות שהביא ספקו של הרב מוהרי"מט ז"ל הלא בראשי ותמה עליו דמאי מספקא ליה דהאי מלתא באשלי רברבי תליא דאיפליגו רברבתא ז"ל באלמנה ששבחה בנכסי יתומים דלרשב"ם ודעמיה כל שהיא ניזונת מן היתומים. כל השבח הוא ליורשים ואפי' שכר טרחה אינה נוטלת כיון שמעשה ידיה ליורשי' ולהראב"ד אין חיוב לאשה במעש' ידיה אלא במה שרגילות הנשים כגון טווה ואורגת ואין הבעל יכול לשנותה למלאכה אחרת הילכך אם השביחה הרי הוא לעצמה ועיין בטור א"הע סי' צ"ה ובתשובות הרשב"א ז"ל שהביא מרן ז"ל בב"י שם והיא ל'ו נד'פסה בח"ד סי' קנ"ב דע"ד ואין צריך להגיה הריב"ש במקום הרשב"א ז"ל כמ"ש הרב מוהרשד"ם ז"ל בח"מ סי' שכ"ז והביאו הכנ"הג שם והוא ז"ל הביא מתשו' שבחלק שני סי' ל"א והרואה בתשו' שבח"ד יראה דבריהם כהוייתן שהעתיק מרן הב"י ז"ל ולשם הביא דברי רבי' פרץ ז"ל וכ"כ הרב המגיה שם ונר' דלא פליגי הני רבוותא אלא באלמנה הניזונית מן היתומים דלרשב"ם. ודעמיה ז"ל ס"ל דשבח נמי איתיה בכלל מעשה ידיה וזוכים בו היורשים דתקנת חכמים היא מעשה ידיה כנגד מזונות ולהראב"ד ודעמיה ז"ל אפי' ניזונת השבח לעצמה ולא בכלל מעשה ידיה הוא דאין חיוב לאשה אלא במלאכה שרגילין בה אבל באינה ניזונת דמעשה ידיה לעצמה לכ"ע השבח לעצמה דא"נ הוי בכלל מעשה ידיה הרי מע"י גופיה דידיה נינהו וספקו של מהרי"מט ז"ל באינה ניזונת משל בעלה הוא ושאדרבא היא המכלכלת את בעלה ואת כל בני ביתה א"כ פשיטא דהשבח דידה הוי ואי מדמינן לריוח שמרויחים בחצרות שרי המלכים למעשה ידיה כיון שאינה ניזונת משל בעל אינה צריכה לפרש איני ניזונית וכו' כמו שהוכיח הרב ז"ל מדברי הר"ן ז"ל והדר ק"ל לה' מש"ל ז"ל דשאני התם דמיירי באלמנה שמציאתה לעצמה אבל בנשואה דמציאתה לבעלה וכשתמצא לומר דמה שמרווחת בחצרות המלכים אינם נכללים בסוג מע"י הא מיהא להוו כמציאה ולזכות בה הבעל וכדדייקנא בעניותין וכתב ע"ז הרב ז"ל דאכתי מידי פלוגתא לא נפקא דהאיכא הרמ"ה ז"ל דס"ל דבאינה ניזונת מציאתה לעצמה כמ"ש בא"הע סי' ע"ד ע"ש ואע"ג דהראב"ד והרשב"א ז"ל תלו זנייהו במה שאין הבעל יכול לשנותה למלאכה אחרת היינו לענין שאין השבח נכלל בסוג מעשה ידיה אבל כי אתינן עלה מדין מציאה תו ליכא לפלוגי בין טווה ואורגת לשאר מלאכות ובנשואה מציאתה לבעלה אלא דהרמ"ה ז"ל הטיל בה תנאה דדוקא בנזונית משל בעל אבל באינה ניזונית לעצמה. תבנא לדיננא במאי דאיתשל קמן דבנשואה קי"ל כפסק מרן במאי דמציאתה לבעלה כמ"ש בסי' ע"ד ולא חילק בין כשהיא ניזונת משל בעל או כשאינה ניזונת וכדעת הרא"ש ז"ל וכ' על דברי הרמ"ה הללו ולא דק וכן העתיקו הטור שם דינא יתיב דכבר זכה הבעל בכל מה שעשתה והצליחה וזכו בנותיו אחריו ומה שהחזיקה לטענתה שמה שנכתבו הכת"י של בית המלכות על שמה אין זה מעלה ומוריד דקי"ל אשה הנושאת ונותנת בתוך הבית ונמצאו שטרות יוצאות על שמה ואומרת שלי הם שנפלו לי מבית אבא עליה להביא ראיה כמ"ש בטוש"ע סי' ס"ב ע"ש והכא בנ"ד אין לה שום טענה לומר שנפלה לה מבית אביה אלא עיקר טענתה שהיא היא עשתה כל העושר ההוא פרי ידיה הם וכבר נתבאר דאין טענתה זו כלום ולפי הנשמע שכל מה שהרויחה הכל כאשר לכל היה בחיי בעלה א"כ כבר זכה בהם בחייו וזרעו ירש כמשפט כתוב הנלע"ד כתבתי והמקום יהא בעזרנו על דבר כבוד שמו וס' הרב נתיבות משפט שציין עליו ה' מש"ל ז"ל בקשתיו ולא מצאתיו: