ספר משכנות הרועים· רבי עוזיאל אלחאייק
מ"ם · אות קטו
מלבוש מדינא שמין לאלמנה כל מלבושים שעליה בין של חול בין של שבת אלא שנהגו שלא לשום לה בגדים של חול שעליה כמ"ש בטוש"ע א"הע סימן צ"ט ומנהג קהל עדתנו יצ"ו פה העירה יע"א לתת לה בגדים צבועים שחורים שצבעתן להתאבל על בעלה בהם אלא לפעמים כשאין לה בנים מבעלה וצובעין חפצים יקרים כגון א חגורת כסף ומרקמות יקרים. סביבותיהם חבלי כסף ובאים היורשים להתדיין ע"ז מפשרין ביניהם ולכשיאמרו יקוב הדין את ההר פוסקים להם הדין שאם בחיי בעלה היתה רגילה ללבוש מלבושים כאלו בחול הדין עמה ואם לאו שמין אותם כמה שוין קודם הצביעה. ומה שהיתה רגילה ללבוש ומשלמ' מה שהפסידה ומנכין לה מכתובת' וההיקש על שאר המלבושי' והשמלה והצעיף אשר מדרך הנשי' העבריות לצאת בהם לשוק לעת הצורך מנהגנו הוא שכל עוד שהאלמנה הולכת לקבר בעלה בימים הנודעים כגון ערב שבת קדש וער"ח וערב יו"ט וכיוצא לקונן על בעליהן כמשפטן אזי אפילו אם אין לה או שהיו לה ואינם עושין עוד מעין מלאכתן מחוייבים היורשים לקנות לה כי זה כל האדם מסכת דרך ארץ ואם נתארסה או נשאת שאז לאו אורח ארעא לילך אצל קבר בעלה הא' שכבר פקע לה אזי שמין אותם לה כמות שהן בעת צ ההיא:
| ואם נמצא לה קמיע שעשה לה בעלה לעין הרע או לצרכי הלידה וכיוצא ותמיד היא לובשתו בין בחול בין בשבת שורת הדין נוטה אם היא מחופה בטס של כסף ודאי ששמין לה הטס ורואין הקמיע אם כתוב בו לכל נושא קמיע זה שמין אותו לה או אם ירצו היורשים לקחת אותו ולתת מחירו ואם הוא כתוב לשמה דוקא זוכה בו חנם דאין לך זה נהנה וזה אינו חסר יותר מזה ועיין להרב ב"ד ז"ל בחא"הע סי' ג"ן מה שהאריך בזה: