אור ברסלב
ספר משכנות הרועים מ"ם › אות קה

ספר משכנות הרועים· רבי עוזיאל אלחאייק

מ"ם · אות קה

אות קד

מכירת קרקעות. ראובן מכר לשמעון חצר ד. ק"ס ובהעדאת עדים ועדיין לא ניתנה פריעה ויצא לטעון הלוקח כי פשפש ומצא שבמקצת בתי החצר קירות נטויות שאינם נראים לעין רואה ומוכר אומר הן לו יהיה כדברך אני אתקן את כל אשר תמצא ידך לפשפש בחורין ובסדקין והקונה מאן ימאן ועוד לו אויב לטעון שהסרסור הטעהו שאמ"ל פ' נתן בדמיה סך כו"ך וסמך על דעתו וכשחקר ודרש הוברר כי שקר ענה אין בפיהו נכונה מאחר שכן ראוי להיות חוזר ועד הג' לו בא שעיקר הקניה להאלמנה חמותו וכשקבלו ק"ס העדים מהמוכר אמ' שמכר ראובן לשמעון ולבי ולבא דהמוכר ידעי דהקניה היא לזכות חמותו א"כ סהדי לאו שלוחי דידה הוו דמאן שוינהו שליח עמד השואל ושאל שורת הדין להיכן נוטה יורה המורה לצדקה ויבא שכמ"ה: זאת אשיב על ראשון ראשון מאי דפתח ברישא הקונה לבטל את המקח משום דחזא ביה תיוהא דע לך הידיד דכבר נתבאר בדברי רבינו בפט"ו מהלכות מכירה דין ו' כל הלוקח סתם אינו לוקח אלא דבר השלם מכל מום וכו' עכ"ל ופסקו הטוש"ע סימן רל"ב ס"ז ע"ש וגמרא גמיר מדין האונאה מק"ו וכמ"ש המ"מ ז"ל וא"כ דינא קתבע וגדולה מזו שאע"פ שכבר נשתמש ודר בחצר אם המומין הללו אינם נראים לעין רואה כל מה דתבע דהשתא הוא דאתחזו ליה משתבע היסת ובטל המקח וזו העלה הרי"ף בתשובות הנדפסות מחדש סי' קנ"ג וז"ל שאלה ראובן מכר חצר לשמעון ודר בו שמעון זמן ארוך ואח"כ תבע. אותו ראובן ואמר שמצא בו מומין שבסתר ואמ"ל ראובן אתה שכנת בחצר כ"ז זה ולא תבעתני במומין וראית ומחלת ועוד שלא לקחת החצר ממני עד שבדקת ביד השכנים והודיעוך כל המומין שבסתר ובגלוי ומצינו רז"ל אומרים במומין שבסתר אם יש מרחץ במדינה אינו יכול לטעון מפני שהוא בודקה בקרובותיו ואתה בדקת בשכנים יורנו רבינו אם יוכל אדם לטעון מומין בחצרות אם לאו ואם יוכל לטעון עד מתי יוכל לטעון יש לדבר קצבה או לא שיתכן שיקנה ביוקר ולבסוף הוזלה ויחפש על המוכר כדי שיבטל המקח משום זול החצר ויפסיד המוכר ואם יש מומין מבטלין את המקח לאח"ז אותו זמן חייב ליתן שכירות למוכר כיון שבטל המקח או לא תשובה זה שטען שמעון על ראובן שמצא מומין ומחל אינו בא בטענה זו בבריא כדי שיתקיים המקח אלא שמא כיון שכן הוא יתחייב הלוקח שבועה שלא ראה אותם מומין אלא אותה שעה שתובע וזהו שכתבת דהלכה אף במומין שבסתר אינו יכול לטעון מפני שהוא בודקה בקרובותיו אין דנים זה אלא באותה שהזכירה ההלכה בלבד ואפי' בעבדים ושפחות אין דנין וטעמא דמלתא שא"א לו לאדם שיאמר אקח אשה זו ואח"כ אבדוק אותה כמו שעושין במקח ומשום כן צריך לבדוק בקרובותיו ואינו יכול לטעון דאמרינן אלמלא שבדק אותה בקרובותיו לא הוה נושא אותה ולא היה שדי זוזיה בכדי וכיון שנשא אותה אמרינן ודאי בדק והודיעוהו קרובותיו במום זה ונתפייס תדע דהמומין שאין ניכרין לקרובות אלא בשעת בעילה והאילונית הוא שיכול לטעון ותצא שלא בכתובה אבל עבדים ושפחות וכל מקח שבודק ואח"כ נותן הדמים אמרי' כל מום שהוא בראיה בעלמא אמרינן כבר ראה ונתפייס אבל אם צריכין לבקיאין ואין ראיית הלוקח מועיל בהם יכול הוא לטעון ולא אמרינן ראה ונתפייס דהא לא הכיר שאין דרך בני אדם להראות המקח למי שהוא בקי אלא סומך על דעתו הילכך לא אמרי' בחצרות בדיקה ע"י שכנים שהרי הוא בעצמו יכול לראות משא"כ באשה ועוד שמא החמירו בבת ישראל שלא ינהגו בה מנהג הפקר כעבדים:

ומה ששאלת באיזה מום בטל המקח לא הזכירו רז"ל בחצרות מומין כמו שהזכירו באדם הילכך חזינן כל מידי דקפדי ביה אינשי הרי זה יבטל בו המקח ומה ששאלת לענין שכירות כשיבטל טל המקח דין זה חוזר לענין ההלכה שאמרה גברא דלא עביד למיגר וביתא דלא עבידא לאגורי וא"כ הוא אינו נותן שכירות ואם לאו נותן שכירות ומה ששאלת אם יש לדבר זמן קצוב אין לו אלא כ"ז שיתגלה לו המומין יש לו לתבוע וזו שאמרת שיש בדבר הפסד למוכר משום יוקרא וזולא לא חיישינן ליה דמוכר אפסיד אנפשיה דהו"ל לאודועיה במומין שבסתר ואי לא ידע איהו נמי להנך מומין הו"ל לאתנויי עליה דלית ליה למיקם עליה במום כלל בין בסתר בין בגלוי עכ"ל תא חזי כמה הלכתא גברוותא שמעי' מן הדא מלתא דרב:

ומצאתי לרבינו ירוחם נתיב י"א סוף ח"ו שהביא תשו' זו בקיצור והעתיקו מרן זל בב' סי' רל"ב ס"ה והנה מאי דכתב רבינו על טענת ראובן שמצא מומין ומחל שאינו בא בטענה זו בבריא אלא שמא כיון שכן יתחייב שבועה הלוקח שלא ראה אותם מומין אלא אותה שעה סתמא עכ"ל משמע דאפילו במומין הגלויים. אם טען שלא ראה אותם עד עתה מהימן בשבועה הא' ודאי ליתא דכללא הוא כל דודאי ראה אי לא תבע לאלתר אמרי' מסתמא מחל וא"צ ערב לדין זה ולקמן יתבאר עוד ובודאי דהרי"ף לא קאי אלא על המומין שבסתר כמבואר בשאלה ומרן בש"ע שם ס"ג כתב וז"ל המוכר לחבירו קרקע וכו' ונמצא במקח מום שלא ידע בו הלוקח מחזירו אפי' אחר כמה שנים וכו' אבל כשנשתמש בו אחר שראה המום ה"ז מחל וכו' עכ"ל:

א' איברא:

דבעיקרא דמלת' אני תמיה ממאי דגרסי' במנחות דף ק"ח בית בביתי אני מוכר לך ונפל מראהו נפול ופסקה רבינו בפכ"א מה' מכירה דין ו"ט וטוש"ע סי'רי"ד ומינה הוכיחו קרמב"ן והרשב"א ז"ל והר"ן והריטב"א ז"ל בחי' פ' המקבל דף ס"ו בעובדא דגניבה דאם מכר חביות מחביות שיש לו והחמיצו מקצתן. דמראהו חמוץ ע"ש בדבריהם וע"ע בה"המ בפי"א מה' זכיה ומינה מותיב ורמי ה' מקור ברוך ז"ל בסי' כ"ב לסברת הרא"ש ז"ל בפ' התקבל ע"ש ואפילו למאי דמוקי הרב בני חיי בסימן קנ"ד דקכ"א דבכ"הג דמראהו נפול דקאמר להפסיד לפי הממון דוקא קאמר ולא להפסיד הכל ע"ש סוף סוף תק"ל דאמאי מפסיד כלל כיון דהוו מקח טעות ועיין להרב פר"ח בקונטריס מים חיים בהלכות מעילה ובפי"ו מה' מע"הק ובפכ"א מה' מכירה ובפכ"א מה' זכייה ובספרי זוטא חיים וחסד במערת' דחסידי מה שהארכתי בזה כיד ה' הטובה עלי:

שו"ר לרבינו ירוחם ז"ל שם שכתב וז"ל אדם שקנה בית וקודם שנתן מעות נפל ולא החזיק בו עדיין חזקה גמו' אלא שקנאו בק"ס י"מ שכתבו שיכול לחזור בו כי יש לו דין מי שקנה שדה ויצאו עליו עוררין ותמצא דינו מבואר במשא ומתן בח"ב ואותה ששנינו בית בביתי אני מוכר לך ונפל מראהו נפול צריכין אנו לומר שנתן מעות כבר קודם שנפל וי"מ שכתבו שאינו יכול לחזור ולא דמי ליצא עליו עוררין דנפילה מלתא דלא שכיחא היא ולא מסיק אדעתיה ולא שייר במקחו וגמר ומקנה ומדמינן אותה לבית בביתי אני מוכר לך ולפ"ז ההיא דבית בביתי איירי אפילו לא נתן מעות ואפי' לא החזיק בה חזקה גמורה כלומר שלא עשה מעשה המוכיח שנתרצה במקח כמ"ש במקומו ויצאו עליו עוררין וזה נראה עיקר עכ"ל והביאו הב"י ברס"י רכ"ו והרב כנ"הג סימן רצ"ו הגה"בי אות י"ט והקרוב אצלי דלא פליגי הני רבוותא אלא בדלא הוה ביה חיותא ואתרמי דנפל וכדמשמע מלשון רבינו ירוחם דכתב דנפילה מלתא דלא שכיחא ובהכי איירי הך דבית בביתי אני מוכר לך דמדמו לה רבוותא ליין שהחמיץ אבל אי איתחזי ביה ריעותא ותיוהא פשיטא דאין כאן מכר דהו"ל מקח טעות זה הנלע"ד מכוון להלכה: והנה בעתה אניף ידי יד כהה ועל הש'נות על מה שטוען עוד המוכר יביע אומר אקומה נא ואסובבה בבתי החצר והנלוה אליהם ובכל אשר ימצא בדק אחזקהו חזקה אלימתא ועלי דידי ליהדר את כל אשר אוציא על הבית לחזקה והקונה ממאן בכתף סוררת הלא זה הדבר מפורש יוצא בתשו' הרב מהר"י בן מיגש ז"ל סי' נ"א. וששאלתם ראובן החליף עם שמעון בתים כשרה ואח"ז טוען שמעון שיש בבתים מומין וראובן משיב אני מתקן באופן שיסורו. תשו' אם היו המומין הנז' נראין לעין ולא יתעלמו מכל הנכנס לבית הנז' ויש לראובן עדים שנכנס בה שמעון בעת החליפין או אח"כ דברי שמעון שאמר לא ידע בהם אין בהם ממש ואם המומין בלתי נראין או שהם נראין אכן אין שם עדים שיעידו עליו שנכנס לבתים בעת החליפין או אח"כ השבועה מוטלת עליו שלא נכנס לה ולא ראה אותה ולא ידע בהם כלל ויתבטלו החליפין אמנם מה שאמ"ל ג"כ לא ידעת מהם אני אתקן אותם לך באופן להסיר המומין הנז' מהם ראוי להתבונן אם המומין הנז' אינם מגוף הבתים אלא באים אליהם ממקום אחר כגון אמת המים העוברת בהם או צנור מים מקלח עליהם או שיש לא' מן השכנים תשמיש בכתלים ומה שיש בכיוצא בזה שבהסרת המומין הנז' יהיו הבתים שלמים ונקיים בלתי שיחדש דבר בגוף הבתים הנה חייב מאחר שהוסרו אותן המומין הנז' יהיו החליפין קיימים ואם יהיו המומין בגוף הבתים כגון שיהיו הכתלים כפי נגליהם שלמים ואינם אלא מדובקים או שהיה בעינם נר' שלמים ונמצא נפסד אפי' שבנה הכותלים באופן שסר הריקבון שהיה בהם ויחליף הבנין הנפסד החליפין אינם קיימין לפי שהבנין והחידוש שהוא מחדש בהם לא היה בבתים קודם חליפין אבל נתחדש עתה אחר החליפין והוי כאילו פנים חדשות באו לכאן מה שלא נעשו החליפין על כן וזה דומה למה שאמרו לענין סנדל שנטלו ב' מתריסותיו שהוא טהור ונתנו סיבה לזה משו' דפנים חדשות באו לכאן וכאילו אינו אותו הסנדל עצמו אבל הוא סנדל אחר כן הענין כאן הואיל והתיקון הוא בגוף בנין הבתים שהחליף קצת הכותלים הרי הוא כאילו הם בתים אחרים זולת אותן הבתים שנעשו החליפין עליהם:

ואמנם מה שהיא מחפירות שהיו בקרקע וכיוצא בזה כמו בורות שיחין ומערות גם כי אין כאן דבר שיאמר עליו פנים חדשות באו לכאן להיות הבנין והכותלים נשארים על דרך שהיו עליו בעת החליפין ולא נשתנה מהם דבר עם כל זה לחיות המום בעצם הבתים אפי' שעשה בקרקע רצפת אבני שיש וכל בעלי תבונה יאמרו שנתקן הקרקע בזה תיקון שלם הואיל והיו הבתים בלתי שלמים בעת החליפין החליפין בטלים מעיקרא ואף שיתקן אותן עתה וראיה לזה מה שאמרו הלכה אצל רופא וריפא אותה אינה מקודש' וכ"ש כאן להיות גוף הבתים חסר בעת החליפין ולא יושלם אלא בתוס' זו שנתוסף בה עתה עכ"ל:

ומצאתי בהגהות המרדכי שלהי כתובות סי' רצ"ב שהביא תשו' זו והסמיך הראיות מהך דסנדל והך שהלכה אצל רופא והוסיף בה איזה דברים ולקמן יתבאר. גם אשו'ר לרבי' ירוחם סוף נתיב י"א שהביא תשו' זו שלא הביא ראיה אלא מהך דהלכה אצל רופא והרדב"ז בחדשות סי' ש"ב הביא תשו' זו והביא ב' הראיות וכלשון הגהת המרדכי והא לך לישנא דמתני' פכ"ו במסכת כלים משנה ד' סנרל שנפסק א' מאזניו ותיקנה טמאה מדרס נפסקה שניה ותיקנה טהור וכו' לא הספיק לתקן את הא' עד שנפסקה הב' וכו' טהור וכו' ודכוותה תנן התם פרק ח"י משנה ו' מטה שהיתה טמאה מדרס נשברה ארוכה ותיקנה טמאה מדרס נשברה שניה ותיקנה טהורה וכו' לא הספיק לתקן הא' עד שנשברה הב' טהורה ע"כ שמעת מינה דבחדא מתריסותיו ומארוכות המטה לא פקע שמייהו ואכתי שם טומאה עליו אם כן דכוותה אם בתים דכל א' מנייהו מוקפת ד' כותלים לכי נפיל כותל א'לא פקע מינה שמה דביתא ומצי מתקן לה וה' תחליט הדבר שוב מצאתי תוספ' הבא בגמרין פ' אלו קשרים דף קי"ב והכי קתני סנדל שנפסק ב' אזניו או ב' תריסותיו וכו' טהור א' מאזניו או א' מארכובותיו וכו' טמא וכלישנא דרבינו דנקט שניטלו ב' תריסותיו אלא דלא. מסיים בה חזר ותיקנן שהוא טהור ומסיק התם דמתני' מיירי בסנדל ד' אזנים ור' תריסות שלא לשבר דבריו דר' יוחנן וטעמא דיהיב הרב משום פנים חדשות והכי איתא בגמ' התם ועיין בהר"ש שם ולענ"ד נראה ליישב דהתם תליא מלתא בדחזי למלתיה כדאיתא התם ובנשברה א' מהארכובות או נפסק אזן או תריס אכתי חזי למלתיה וטומאתו עליו אבל בגוף הבית מכי סתר בה כותלא אנן סהדי דתו לא חזי למלתיה עיר פרוצה אין חומה ומומא הוא בגופא דביתא ומייתי רבי' שפיר מהך דבנתבטל שמו מעליו פרחה טומאתו דפקע שמיה וא"נ הדר ומחבר ליה אמרי' פנים חדשות באו לכאן הכא נמי דכוותה כנלע"ד והא דמייתי רבינו תו מדאמרינן בכתו' דע"ד הלכה אצל רופא וריפא אותה אינה מקודש' לפי מ"ש התוס' התם בד"ה חנם וכו' דטעמא משום דנמאס' בעיניו שכשזוכר שהיה בה מומין ע"ש לא דמיא כלל לתיקון הבית דבבנין חדש ליכא למתלי בהני טעמי אלא בשתית הכוס דוקא אמנם רש"י ז"ל פירש משום דהטעתו בשעת תנאי הקידושין ולפ"ד ז"ל שפיר איכא למילף מינה לענין הכתלים לבטל המקח כמו בטול הקידושין:

שו"ר במקו' שם שהאריך פי' רש"י דלא ניחא ליה דבעודה ארוסה יש עליה מומין ואפי' נתרפאת ואעפ"י שאינה נמאסת כלל עש"ב ומ"מ לא דמיא לכותל שנמצא רעוע ותיקנו דליכא שום לתא דלא ניחא ליה ומהתימה מר"יו דאיהו ז"ל העתיק לתשו' הר"י ן' מיגש הלזו ומהך דהלכה אצל רופא ולא מייתי לאידך דסנדל וכדכתיבנא וקבעה להלכה ואילו בחלק אדם נתיב כ"ב ח"ד מייתי להך דהלכה אצל רופא ומאי דמפרשי לה התוס' משום דנמאסת בעיניו ע"ש ולפום ה"ט ליכא סייעתא לדיני של הר"י ן' מיגש ז"ל וכדכתיבנא ולשון הרמב"ם בפ"ז מה' אישות דין ט' מוכח כפירוש התוס' וכך העתיקו מרן בס"סי ט"ל ובס' נחלת צבי שם העתיק לדברי התוס' הללו ע"ש ולפ"ז אין דמות ראיה להך ראיה להך דינא ולשיטת רש"י ג"כ לא מכרעא וכדכתיבנא בעניותין וצ"ע לדינא ועיין להכנ"הג ז"ל שם בסי' רל"ב בהג"הט אות ל"ב ובהגב"י אות ט"ו ס"ז ואין להאריך ומ"מ לדינא מסתייעא מלתיה דהר"י ן' מיגש ז"ל שפיר מהך דסנדל ומור"ם ז"ל העתיק הגהת המרדכי בשם הר"י ן' מיגש ז"ל ומ"ש מור"ם כגון שא"ל כותל שלם ונמצא רעוע וכו' לאו למימרא משום דאמר ליה הכי הוא דמצי למהדר ביה הא סתמא לא דהא כבר נתבאר דכל הלוקח סתם אינו לוקח אלא דבר שלם מכל מום ועוד המרדכי מקור דינו ז"ל לא כתב כן וכן בדרכי משה ע"ש אלא דסתמו דבר השלם מכר והוי כמי שאמר לו:

ומעתה קם דינא שאם יתברר עפ"י בקיאין דאיכא ריעותא בכותלים אעפ"י שמקבל עליו לתקנם לא משגחינן ביה ואעפ"י שאין הכותל כולו רעוע אלא מקצתו ואעפ"י שבהסרת כותל שלם מן הכותלים עדיין שם חצר עליה והוא מכר לו חצר ולא בית המתבונן ודייק היטב בדברי הר"י ן' מיגש בין יבין דהדבר תלוי במה שנתחדש מעתה מה שלא היה בשעת מכירה וחליפין כמבואר בדברי הר"י ן' מיגש דכל שנתחדש דבר מה שלא היה בשעת מכירה חשי' פנים חדשות ואין זה הבית שנמכר דוק ותשכח ויכ'ל בשלי'ש טוען הקונה שלא נתן לו אותו הסך במחיר החצר אלא לפי שסמך ע"ד הסרסור הוא היה אומר שפ' נתן בעד דמי החצר הלזה כ"וך ולא רצה בעל החצר למכור ע"כ הוספתי על אותם הדמים וקניתי בסכום זה ולעת עתה שנתברר שאותו פ' לא נגע ולא פגע ולא חלו ידים והבל יפצה פיהו הדרי בי דמוטעה בדעתי הייתי הן ידיע להוי דהא דקי"ל הנושא ונותן באמונה אין לו עליו אונאה כמ"ש בטור ש"ע סי' רכ"ז סי"ט כתב ה' מוהרשד"ם בח"מ סי' תל"ג דדוקא אם נמצאו דבריו כנים ואמתיים אבל אם לא נמצא כדבריו יש לו עליו אונאה ע"ש והן הנה דברי ה"המ ז"ל ועברו זכרון הרב ז"ל וכבר כתבתי לעיל במערכת א' בדיני אונאה בס"ד ע"ש א"כ יש לדון בזה דכוותה לנ"ד אלא דנלע"ד דלא דמיא להדדי וגבה טורא בינייהו דהתם כיון דאמ"ל המוכר בכ"וך קניתיה דעבד מעשה וקנה במחיר זה שפיר אמרי' דלאו לשוויי מקח סמיך אלא דאדעתא דההוא גברא קא מסתמיך ואזיל למקנייה בהנך זוזי דקני ליה אידך אבל בנ"ד דלא גמר וקני דודאי אי בעי לאהדורי ביה דמצי הדר ש"מ דלאו אדעתיה דאידך קא סמיך וא"נ נתאנה הדר דינא דאין אונאה בקרקעות והרא"ש ז"ל בתשו' כלל ק"ב סי"ג הביאה הטור שם בסעיף ל' בשינוי קצת מי שרצה למכור חפץ לחברו ולא שוו בשיעוריהן והסכימו שבמה שישום אותו לוי זה ימכור וזה יקנה ואחרי דבריו לא ישנו ושם אותו כפי ראות עיניו בערך שבעים ומסר לו החפץ בערך שקצב להם לוי ואח"ך הראה אותו הקונה לתגר ונמצא שאינו שוה אלא חמשים ופסק הרא"ש דהדין עם הקונה ומחזיר לו החפץ ע"ש וע"כ משום דלא דמיא להך דנושא ונותן באמונה מטעמא דכתי' בעניו' ואי ק"ל על דברי הרא"ש שמה שטען הקונה שלא היו אלא דברים בעלמא ולא קבל קנין השיב הוא ז"ל דא"צ קנין דמסירת החפץ תסגי ליה ובפ"ה דע"ז דע"ב ע"א אמרי' ההוא גברא דאמר ליה חבריה מזביננא לך האי ארעא וכו' בדשיימי תלתא וכו' בדאמרי תלתא וכו' וא"ל אידך דליתו תלתא אחריני דקים להו טפי א"ר פפא דינא הוא דמעכב מתקיף לה רב הונא בדר"י ממאי דהני קים להו טפי דילמא הני קים להו טפי והלכתא כרב הונא בריה דר"י ע"כ אלמא כל שקבל עליו שומת מאן דהוא תו לא מצי חד מנייהו למהדר ביה:

והנה רש"י והרא"ש בפסקיו שם פירשו בחלוקה קמייתא דאי מזביננא לך במאה כשקנו מידו ע"ע ומשמע דהנך נמי דמייתי תלמודא כשקנו מידו דאי לא קנו מניה מאן מחייבו לקבל שומת הנך בדבורא בעלמא וראיתי להרי"ף ז"ל בס"פ בית כור בתר דאייתי כל הנך שמעתתא כתב וקי"ל דהני שמעתתא כלהו בדא"ל מעכשו וקנו מיניה עכ"ל דעת עליון דתרתי בעי' דא"ל מעכשו וקנו מיניה ושלא כדעת רשו והרא"ש דבקנין גרידא סגי והרא"ש שם בפסקיו שתיק ולא אמר ולא מידי משום דסמך אמה שכתב בע"ז אעפ"י שאינו מכוון עם דעת הרי"ף וראיתי להריטב"א בחי' בס' אוריין תליתאי שכת' כפירוש רש"י וכתב ע"ז וכן בדין דאי לא אמאי קני ליה. ולא שקנו למכור באותה שעה דההוא קנין דברים הוא ועוד היכי אמר קנה קמא אלא שקנו מידו שהוא מוכרה לו מעתה וא"ת והא אסמכתא היא י"ל בדא"ל מעכשו א"נ דליכא אסמכתא אלא בא"ל אם א עשיתי כדפי' בדוכתה עכ"ל ויש להעיר דמעיקרא הכריח הוא ז"ל דקנין שימכור לא מהני ולא מידי דקנין דברים בעלמא הוא אהא מוקי שפיר בדקנו מיניה שהוא מוכרה לו מעתה ר"ל מעתה ולעת שירצה למכור א"כ הרי כאן מעכשו וכבר נסתלקה אסמכתא ומ"ש הוא ז"ל ולא שיקנו שימכור באותה שעה שירצה למכור א"כ מאי מהדר תו לאקשויי והא אסמכתא היא גם מה שתירץ דהכא ליכא אסמכתא דאין אסמכתא אלא באומר אם לא עשיתי משמע דלפ"ז אע"ג. דלא אמ"ל. מעכשו מהני והא ליתא דאי הכי הדרא קושיא קמייתא לדוכתה דקנין דברים הוא ואין עליך לומר אלא בדא"ל ומעכשו וממילא פקעה לה האסמכתא ואין להוכיח מדברי הרי"ף דלא ס"ל כדעת הריטב"א בשינוייא בתרא דבכה"ג ליכא לתא דאסמכתא דמאי דאוקמוה הרי"ף ז"ל בדא"ל מעכשו לאו משום אסמכתא הוא דאמור וס"ל כהרטב"א ז"ל אלא משום. דבלא"ה לא מהני משום דהוי קנין דברים אמטו להכי הוכרח לאוקומה בדא"ל מעכשו:

וכן מצאתי להרמב"ן ז"ל בחי' רפ"ק דבבא בתרא דף ג' אהא דפריך התם תלמודא ולהדירו בהו קנין דברים בעלמא הוא כתב וז"ל ואי קשיא הא דגרסי' במס' ע"ז ההוא גברא דאמ"ל לחבריה אי מזביננא לה להאי ארעא לדידך מזביננא לה בק' אזל זבנה בק"ך ושמע מינה הא זבנה במאה קנה קמא ואמאי קנין דברי' בעלמא הוא וכבר אוקמה רבינו הגדול בדא"ל מעכשו וקנו מידו דלאו קנין דברים הוא אלא מוכר על תנאי הוא עכ"ל מרוצת דבריו ז"ל הוכ'ח תוכי'ח דלא הוצרך הרי"ף ז"ל לאוקומא בדאמ"ל מעכשו אלא משום דלא ליהוי קנין דברים ולא חייש לאסמכתא משום דס"ל כשינויא בתרא דהריטב"א ז"ל ויש לדחות קצת דכוונת הרמב"ן ז"ל לומר דלמאי דאוקמה הרי"ף ז"ל לאפוקה מהאסמכ' בדאמ"ל מעכשו ממילא מתרצא נמי מאי דק"ל דהא קנין דברים הוא מ"מ האמת יורה דרכו:

וחזיתיה להרב העיטור בשטרי תנאי דכ"ג ע"ד כתב וז"ל והוא דגרסינן בע"ז ההוא דאמר לחבריה אי מזביננא להאי ארעא מזביננא לה לדידך בק' אזל זבנה לאינש אחרינא וכו' כתבו רבוותא דוקא פסק וקנו מניה בלשון מעכשו הא לא"ה לא דקי"ל דאסמכתא לא קניא ודוקא בדקיימא ארעא בידא דלוקח דומיא דפרקן והכניסן לתוך ביתו דאמרינן היכא דפסק עד שלא מרד קנה ומסקנא דלאו אסמכתא היא דלא קאמ' מלתא יתירתא אלא לדידך מזביננא לה בק' מאותם מעות שהוא חייב לו ומכר לאחר בק' קנה אע"ג דלא קנו מניה וא"ל דההיא עובדא כהאי גוונא היא עכ"ל עין רואה דק"ל ז"ל מטעמא דהויא אסמכתא אהא כתב דאוקמוה רבוותא דפסק וקנו מניה בלשון מעכשו א"כ מאי דוחקיה תו לאוקומה דקיימא ארעא בידא דלוקח. כיון דאוקמוה דקנו מניה בלשון מעכשו כבר פקעא לה אסמכתא ובמאי דהדר ומסיק ומסקנא דלאו אסמכתא היא דלאו מלתא יתירתא וכו' תו לא איצטריך ליה למימר שקנה באותן המעות שחייב לו נהי דבכ"הג תו לא איצטריך למימר דקנו מניה וכדמסיים סוף סוף מאי דוחקיה לאוקומה בכ"הג טפי מלאוקומ' דמיירי בדקנו מניה כדאוק' רבוותא ועוד בה דבמוכר קרקע לחבירו בחוב שיש לו עליו פליגי בה הרמב"ם והראב"ד כמ"ש בטוש"ע סימן ר"ד אלא דבחוב דמכר מודה הרמב"ם כמ"ש בטוש"ע סי' קצ"ט ומדברי הרב העיטור שהביא מור"ם בי"ד סי' עק"ב שכתב דאסור לעשות משכונה בחוב הקדום ע"ש בסעיף ג' בהגהה משמע דס"ל כד' הראב"ד ז"ל כבר עמדתי ע"ז בספרי זוטא חיים וחסד מערתא דחסידי בס"ד:

אלא הא מיהא אע"ג דאמר בדשיימי לה בעינן קנין כמו שכתב רש"י והרא"ש ונראה:

דסבי' ליה ז"ל כדעת האומרים דכל קנין כמעכשו דמי אמטו להכי לא הוצרכו לפרש בדא"ל מעכשו אבל הרי"ף והנך רבוותא דכתב בעל העיטור ס"ל דקנין גרידא לא חשיב כמעכשו וע"ע בתשו' הרשב"א ז"ל ח"ב סימן קפ"ה ובטוש"ע סי' ר"ו ומרן בב"י שם וה' כנ"הג שם ובטוש"ע סי' ר"ץ ואין כאן מקום להאריך בענין זה כי רב הוא ולהרי"ף ושאר רבוותא ז"ל דאוקמוה בדאמ"ל מעכשו וקנו מניה דתו לא מצו למיהדר בהו מודו דבמכר מטלטלי וכבר משך א"נ בקרקע וכבר החזיק אפי' בלא קנין תו לא מצי לאהדורי בהו וכן לדעת:

האומרים דבמוכר דבר לחבירו במה שהוא חייב לו דקנה דאי שיימו לה שמאים שבררו להם נגמר. הקנין ותו לא מצי חד מנייהו למהדר ביה אלא דסו"ס אי אישתכח ביה אונאה יש לו עליו אונאה דלא עדיף שאין לך עלי אונאה דקי"ל יש לו עליו אונאה כמ"ש הרא"ש בתשו' שם עכ"ל דל"ד לנושא ונותן באמונה וכדכתי':

ואבא היום אל העין עין משפט בנ"ד דקא טעין הלוקח דהסרסור הטעהו וסמך על דעתו ונמצא. כי שקר דבר והבל הביא גם הוא דלפי מה ששיערנו שפיר קטעין ורב המרחק מנושא ונותן באמונה וכדכתי':

וכדו חזי הוית להרב חוות יאיר סי' ס"ט דאיתשיל קמיה בלוי שבא אצל שמעון לקנות ממנו בית וא"ל אם תתן לי ת"ק ר"ט במחירה אני מוכר לך א"ל אני נותן לך ש' א"ל והלא נפתלי נתן לי ש"ן ונשבעתי שלא אמכור בת' ואז נתן לו ת"י וכשנתלוננו עליו חביריו שקנאה ביוקר הלך אצל נפתלי והשיבו להד"מ ואפי' בש' איני לוקחה והשיב שמעון להשביח מקחי אמרתי שזה דרך התגרים לישבע שכך קנה הסחורה אף כי שקר הוא והשיב הרב ז"ל שמעון פטור מדיני אדם אע"פ שהתחיל בו בהערמתו שיתבאר שנפתלי נתן לו ש"ן ולא שאל את פיהו לפני קנייתו וסמך על הימנותיה כי סבר מלתא דעבידא לאגלויי לא משקרי אינשי ויש לו תרעומת על חבירו ועל עצמו וכו' וכ"ז דוקא אם כבר פרע לו לשמעון משא"כ אם עדין המעות בידו נ"ל דמצי למימר ליה על דבריך שאמרת שכבר רצה נפתלי ליתן ש"ן ונשבעת י"ל בודאי בכ"הג אומדנא דמוכח שכ' הרא"ש דמהני אפי' במכר כמ"ש בהגהת הרמ"א סי' ר"ז ס"ד עכ"ל מפי עליון ל'ו תצא דינא בהינומא דהיכא דאכתי לא יהיב זוזי דזביני שפיר מצי הדר ביה דמימר אמ"ל אנא אהימנותא דידך סמיכנא והא קא חזינא דלא מהימנת ולא תימא דשניא דא ממאי דכתב הר' דהתם אמ"ל דסמיך עליה אהימנותיה משום דאשתבע ליה ולא חשיד אינש למשבע לשקרא והיינו דמסיים בה הרב ע"ד שאמרת וכו' ונשבעת דבהא אומדנא דמוכח דקמסתמיך ואזיל אדעתא דידיה אבל היכא דלא אשתבע אלא מלי בעלמא נינהו איכא למימר לאו אדעתא דידיה קסמיך אלא אדעתא דידיה קסמיך הא ליתא חדא דה' ז"ל מסייע למלתיה מדברי רמ"א ז"ל בתשו' הרא"ש ז"ל ותשובת הרא"ש ז"ל הלזו הלא היא כתובה בכלל פ"א סימן א' והתם דליכא לתא דשבועתא כלל דוק ותשכח:

ותו דשאני התם אורחא דעלמא כל דמזבין מוקיר ומזבין איכא למימר דלוקח לאו אמימרא דמוכר קמסתמיך אלא מדעת' דנפשיה קא יהיב והרב חדש בה דבר דאפילו כי אשתבע ליה אבל בנ"ד דסרסור הוא דאטעיה לאו אורחיה דסרסור להפליג בדברים מלתא דעבידא לאגלויי אמטו להכי אמרינן שפיר דאדעתא דידיה דסרסור קסמך ולאו אדעתא דנפשיה וע"ע להרב פמ"א ח"ב סימן ט"ל שדן את הדין במי שמכר לחבירו סחו' וא"ל שבמקום פ' היא שוה כו"ך ועל דעת כן קנה ונמצאו דבריו כזבים ושקורי קמשקר דהמקח בטל ע"ש ועלה בדעתי לחלק דהתם משום דמה אית ליה למעבד דהמוכר הרחיק את עדיו ומהיכא יברר הדבר האמת אתו או לא אבל הכא הו"ל לשאול את פי האיש שאמ"ל הסרסור וכיון דלא חש להא ש"מ דלאו אדעתא דאידך קסמיך אלא אדעתא דנפשיה הוא דקעביד אלא דמדברי הרב חוות יאיר לא משמע הכי וכמדובר:

איברא דמתשו' הרא"ש הלזו למדנו שאם אמ"ל פ' נתן לי כו"ך וקנו מידו וקנה באותו הסכום ונמצאו דבריו דברים המצודקים תו לא מצי למהדר ביה אלא דאי אישתכח ביה אונאה שפיר אית ליה אונאה דהאיך נמי דיהב הנך זוזי אי זבן ליה ואשכח ביה אונאה מצי למתבע מניה וכן מצאתי להרב מוהריט"ץ בסי' רל"ו ע"ב ושני ליה בין הך דנושא ונותן באמונה וכדכתי' בעניו' ת"ל והנ"מ לקרקע דינא הוא דהמקח קיים דאין אונאה לקרקעות אבל בנ"ד יד הלוקח על העליונה ואי בעי למהדר ביה לא קרי' ליה הדרנא הד"ר הוא ולו שומעין שאמר כהלכה ותו לא מידי:

ואחר האחרונים אני בא במה שטען עוד הלוקח שעיקר הקנייה היא לחמותו ועידי הקנייה לא הלכו בשליחות דידה כי היכי דלקנו הסודר למוכר ואע"ג דלכי שמעה נתרצית הא מיהא בהאי שעתא הדר סודרא למרה מודעא היו דברינו דהאי מלתא באשלי רברבי תליא ובחלופי גירסאות כמאי דאיבעיא לן בקידושין דף כ"ו בקנין מטלטלי אגב מקרקעי אי בעי' צבורים או לא ובעו למפשט מעובדא דר"י דא"ל לחכמי' אין לו תקנה אלא שיקנה קרקע ויקנה להם אגבו וכו' ולחד מהגי' בדליתיה למקבל דמה"ט נמי לא אקנינהו בחליפין כיון דליתיה למקבל לא מהני קנין חליפין וכ' התוס' דמכאן דקדק ר"ש דאין מועיל ק"ס אלא בפני הקונה ופלא גדול הוא בעיני ריב"ן שהרי מעשים בכל יום שקונין בסודר שלא בפני הקונה ועוד דבכל הגמרא משמע שמהני ק"ס שלא בפני הקונה ע"י אחר שהעדים קונים מהמקנה עבורו וכדאמרינן וכו' ובנ"ד אמרי' שקנו מידו והא שקנו מידו משמע בכל מקום שהעדים רגילים לקנות מהמקנה לצורך הקונה עש"ב:

וגם ראיתי להרמב"ן ז"ל בחי' שבספר אוריין תליתאי שכ' לסברת ר"ש בשם ואיכא מאן דכתב וכו' וכתב עלה והא בורכא היא דהא כותבין שטר ללוה אף על פי שאין מלוה עמו בשטרי אקנייתא היא אלמא קונין ממנו לחבירו שלא בפניו עכ"ל והרשב"א ז"ל בחי' שם הביא דחיה זו משם ר"י ז"ל ע"ע ובשיטה שלא נודע שם מחברה הביא גם הוא סברת ר"ש הלזו וכתב עלה וליתא מהך דכותבין שטר ללוה דאוקימנא ליה בשטרי אקנייתא ע"ש והרא"ש ז"ל בפסקיו הביא להדחיות הנאמרים באמת בסברא אלא דיש שינוי קצת. ריב"ן דהתוס' כתבו דהוא המתפלא על סברת הרש"ם והרא"ש כתב דריב"ן בשיטת רש"ם קאי ועוד יש איזה שנויים:

והטור סי' קצ"ה סתם כדעת האומרים דמהני ק"ס שלא בפני הקונה ודעת הי"א דלא מהני ושאביו הרא"ש ז"ל הסכים לדעת הא' ומרן בב"י הביא כל דברי התוס' והרא"ש ושכ"ד הרב העיטור והמרדכי וזו הלכה העלה בש"ע ס"ג שם אלא דמור"ם ז"ל הגיה ע"ז מדברי מהרי"ו דדוקא במתנה דמסתמא ניחא ליה אבל במקח דאפשר דלא ניחא ליה שניהם חוזרים עכ"ל וספר תשו' מהרי"ו לא ראיתיו עד הנה מי יתן ידעתי ואמצאהו כי לא יכולתי לעמוד על דעתו ז"ל דמכל הנך ראיות דמייתו הנך רבוותא לאותובי לס' רש"ם משמע דל"ש ועיין נדרים דף ז"ך ומציעא דף צ"ד וכמה דוכתי בש"ס ואיך פסק ותני דוקא במתנה נהי דעיקר מלתיה דרש"ם אהך עובדא איתמר דבמתנה קאי ועלה קא מפלגי רבוותא הא מיהא מהראיות דמייתו מוכח שפיר דל"ש להו ז"ל בין מכר למתנה ומאי דיהיב טעמיה למלתיה דאפשר דלא ניחא ליה תק"ל מתניתין דקתני כותבים שטר למוכר אע"פ שאין לוקח עמו וליחוש דילמא לא ניחא ליה וכבר תי' הרמב"ן בחי' שם אהך מתני' דאי לא ניחא ליה למקני אין שטר זה מחייבו לקנות וכן דעת הטוש"ע סי' רל"ח ע"ש סעיף ג' בהגה:

ובכל הפוסקים המפורסמים שהביא מרן בב"י דקיימי בהדא שיטה אין גם אחד יסבור ול'ו ידע לחלק בין מכר למתנה ותמהני על ה' מור"ם דעשה עצמו כאילו מפרש דעת מרן בש"ע והי"ל לכתוב ויש מי שאומר וכו' ולא לקבוע סברא זו ע"ד מרן והסמ"ע סקי"א כתב ובתשו' מהרי"ו כתב ואפילו במתנה י"ל דלא א"ל וכו' זו היא דעת רש"ם אע"ג דרש"ם לא יהיב ה"ט למילתיה אלא דייק ומוכח לדיניה מהגמ' גופה מ"מ איכא למימר דהיינו טעמא דתלמודא דמיירי במתנה משום שונא מתנות אלא מאי דמסיים וכתב ומשו"ה מסיק וכתב דאין לחלק בין מכר למתנה לא ידענא מאי קאמר דמהרי"ו קרי בחיל דדוקא במתנה כמ"ש ה' במ"א:

וראיתי להכנ"הג אות יו"ד שאחר שכתב דברי מהרי"ו דשני ליה בין מכר למתנה דבמתנ' א"צ ליתן מעות אבל במכר צריך הקונה ליתן מעות דילמא לא ניחא ליה לקנות ולהוציא המעות כתב ע"ז והסמ"ע סקי"א כתב ובתשו' מהרי"ו מסיק דאין לחלק בין מכר למתנה עכ"ל והוא פלא דנייתי לס"ת תשו' מהרי"ו וניחזי היכי כתיב ביה גם מ"ש ולעיל סי' קע"א מייתי פלוגתא בזה וכו' קשה דא"ה תק"ל דמרן התם בסי' קע"א פסק כמ"ד במתנה דשומעין לו משום שונא מתנות יחיה והכא פסק ותני סתמא דקונין שלא בפני הקונה בין במכר בין במתנה ומ"ש עוד הסמ"ע והא דסתם כאן המחבר נראה דה"ק וכו' וגם עתה ששמע הקנין שמא חזר בו הנותן וכו' לא הבינותי אם לא דט"ס בדבריו וצ"ל הקונה ואע"פ שיש ליישבו כפשוטו מ"מ דחיק ואתי מרחיק ובעיקר מה שתלה דבר זה בטעמא דשונא מתנות אין לו מובן דא"ה פרנס לי הא דתנן זכין לאדם שלא בפניו כיצד כיון דחובה. היא לו דיורד עמו לחייו דשונא מתנות יחיה וכן הך דנותן מתנה לחבירו שמע ושתק ולבסוף צווח היכי משכחת לה דזכה וכאלה רבות ומיהו עיקרא דמלתא מסתמא ניחא ליה במתנה אמטו להכי שפיר קונין ק"ס מהנותן שלא בפני המקבל אלא דאי אמר לא בעינא משום דשונא מתנות יחיה דשומעין לו וכהך דרשב"ג גבי ז' אמות עיין סי' קע"א ס"י ועיין לה' דברי אמת בקונטריס ז' סימן ר' שהביא דברי הסמ"ע כמ"ש שאפילו שמע חיישינן שמא חזר בו ע"ע והרב ז"ל השמיט מדברי הסמ"ע תיבת הנותן וכמדומה משום דק"ל כדוקיין. דינא יתיב דאנן בדידן דאזלינן בתריה דמרן בש"ע דפסיק. ותני דק"ס מהני אפילו שלא בפני הקונה ועיין סי' ק"ן ס"ה וסי' רמ"ג סח"י אם כן טענה זו בטלה היא איברא דאיכא למשדי נרגא בההיא זבינא דע"י סודר ואכתי לא יהיב דמי ולא כת' שטרא ואתרא דידן אתרא דנהיגי למכתב שטרא ודעת הריטב"א הובא בתשו' הרב מוהר"א ששון סי' ר"ו דמצי למהדר ביה דלא אלים ק"ס מקנין כסף דבאתרא דכתבי שטרא כל כמה דלא כתב שטרא אע"ג דיהיב זוזי מצי למהדר ביה וה' מהר"ם שלטון ז"ל בס' בני משה סי' ס"ה ס"ל דהתוס' נמי הכי ס"ל ע"ש אמנם הרשב"ש סי' ע"ט ובס' חוט המשולש בטור א' סי' ד' פסקו דאלימא מלתא דקנין וכדאמרינן בעלמא סתם קנין לכתיבה עומד וכבר סדרתי סדר המערכה משמה דגמרא רבנן סבוראי דגמרי וסברי לקמן מע' אות ק' מדין ק"ס סימן בס"ד וכיון דפלוגתא דרבוותא היא והלוקח אכתי מוחזק במעותיו מאן ספין מאן רקיע לאפוקי ממונא מניה ורמי ליה מן ידיה קושטא קאי דבשנת תצמיח לפר"ק נתועדו שני הב"ד שבעיר וגמרו להורות מהיום ההוא והלאה לגמור המקח במגמר טוב ע"י ק"ס לחוד ותו לא מצי חד מנייהו למהדר ביה כדברירנא התם בס"ד הא מיהא בנ"ד דאיכא ריעותא בעיקר הק"ס דלדעת מהרי"ו כל שלא בפני הקונה לא מהני כמש"ל אהנייא הך ספיקא דדינא להיכא דאכתי לא נכתב השטר: זאת תורת העו'לה היא העו'לה דבכל חד מהנך טענות שטען הלוקח שפיר מצי למהדר ביה דהיינו דאי אתבריר ע"י בקיאין דאיכא ריעותא באיזה כותלים וכיוצא שצריך לחדש דבר בגוף הכותלים וכיוצא זכה בדינו גם את השני שיברר שהסרסור אמ"ל פ' נתן סך כו"ך בשומת החצר ונמצא דלא הד"מ גם את השלישי בצירוף סברת מהרי"ו עם סברת האומר דבק"ס כל שלא נכתב השטר באתרא דכתבי שטרא שפיר מצי למיהדר ביה באופן שבכל א' מאלו הטעמים תסגי ליה לבטל את המקח ומה גם בנ"ד במותב תלתא כחדא והנלע"ד כתבתי:

תוכן העניינים

ספר משכנות הרועים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה