ספר משכנות הרועים· רבי עוזיאל אלחאייק
מ"ם · אות לא
מטבע מעשה כי הוה הכי הוה ראובן נושה בשמעון מנה ופרע לו מהם ן' פרחים אדומים ואחר עבור יום או יומים בדק אותם ראובן ומצא מהם ט"ו חסרים במשקל וג' מהם ג"כ מזוייפים והלך לו אצל שמעון ויגד לו ע"פ הדברים האלה ויענהו אמת שגם אני מהגבוי אצלי מהזולת ממה שחייבים לי ומהגבוי אצלי אני פורע למי שאני חייב לו ואיני יודע אם הפרחים האלה החסרים והמזוייפים הם מה שפרעתיך או לא וראובן השב ישיב הן הנה אשר גביתי ממך מעתה הן ספק בידי היכי לדיינו דייני להאי דינא:
זאת אשיב תרתי בלבי למצדד אצדודי דיש פנים לומר כיון דחובו של ראובן חוב מבורר הוא ואינו יודע אם פרע לו כל הן' פרחים שלמים הם טבי ותקולי או אם החסרים ורעים הו"ל לשמעון בריא בחיובא וספק בפירעון דקי"ל כר"ן דאמר בפ' הגוזל דמשתבע מלוה ונוטל וכמ"ש בטוש"ע סי' ע"ה ס"ט ויש פנים לומר כיון דבשעת הפירעון שהיו הפרחים בחזקת טבי ותקולי ויפרדו איש מעל אחיו א"כ כבר נסתלק החוב לגמרי וכי הדר ראובן ותבע חלוף וחסרון המטבעות פנים חדשות באו לכאן והו"ל ראובן כטוען הלויתיך ושמעון אומר איני יודע אם הלויתני דדינא הוא דמשתבע שמעון ונפטר כמ"ש בטוש"ע סי' ע"ה שם ואשכחנא דהאי מילתא באשלי רברבי בתראי תליא כמו שיתבאר בס"ד ומשום מצוה להביא מן ההדיוט אמרתי אשנה פ' זה. ראשית מאמר הא דגרסי' בפ' חזקת דל"כ ההוא ערבא דאמ"ל ללוה הב לי ק' זוזי דפרעתי למלוה עלויך וכו' אמ"ל ולא פרעתיך אמ"ל ולא הדר' ושקלתינהו מנאי וכו' והלכתא וכו' היכא דקיימי זוזי לוקמו והנ"מ דא"ל אוזיפתינהו מנאי אבל א"ל הדרתינהו ניהלך מחמת דהוו שייפי וסומקי אכתי איתיה לשעבודא דשטרא ע"כ מכאן יש להוכיח דאי אהדרינהו מלוה משום דהוו שייפי וסומקי לא אמרינן כיון דבשעת הפירעון הוו בחזקת טבי ותקולי נסתלק מהחוב וכי הדר מלוה וטעין דחזא בהו קיוהא דשייפי וסומקי חשיב להו כמלוה חדתא והך שטרא קמא נמחל שעבודו ומינה דאי טעין דלא ידע אי דידיה הוו או לא הו"ל כאומר איני יודע אם אני חייב לך אלא אמרי' כיוון דהשתא אשתכח דהוו שייפי וסומקי איגלאי מילת' למפרע דלא פרעיה ואכתי איכא לשעבודא דשטרא ומינה להיכא דטעין לא ידענ' אי הני זוזי דשייפי וסומקי אי דידי או לא אכתי מלוה בריא בחיובא קאים וספק בפירעון דבכ"הג קי"ל דמשתבע מלוה ושקיל דכי היכי דלענין חוב שבשטר במודה לוה דהוו שייפי וסומקי אכתי איכא לשעבוד' דשטרא ולא נמחל שעבודו דכוותה באומר איני יודע דלא נסתלק החוב דהו"ל בריא בחיובא וס' בפירעון דמלוה משתבע ושקיל אלא דאכתי איכא למימר דשניא הך כיון דהלוה מודה דהנך זוזי דהוו שייפי וסומקי דידיה נינהו א"כ מודה הוא ולא נסתלק החוב וממילא לא נמחל החוב ואכתי איכא לשעבודא דשטרא ויכול לחזור וללוות בו אבל בנ"ד דכי פרעיה לוה למלוה הנך זוזי בחזקת טבי ותקולי הוו והשתא נמי הא קטעין לא ידענא אי הני זוזי דשייפי וסומקי דידי אינהו או לא בכ"הג איכא למימר דשפיר נסתלק החוב ונמחל חוב שבשטר והו"ל באומר איני יודע אם חייב אני לך וראיתי לרב"א במקובצת לשם שכתב משם עליות דר"י ז"ל דהא קמ"ל דאע"ג שהיו יוצאין ע"י הדחק שאינו חייב מן הדין לחזור ולפורעו וכו' מ"מ כיון שלא סירב זה לקבלן וכו' איגלאי מילתא למפרע דלאו פרעון הוא ולא נמחל שעבוד השטר כלל וכו' עכ"ל. מדברי רבי' נלמוד דאם הלוה מסרב לקבלן להיכא דמודה דדידיה הוו ומסרב לקבלם אלא דמשלם הפחת דאיגלאי מילתא דפירעון מעליא הוא ונמחל שעבוד השטר ומינה דאי טעין לא ידענא בהו שפיר מצינן למימר דנסתלק החוב משעת הפירעון כיון דבההיא שעתא אגבייה הנך זוזי בחזקת טבי ותקולי וכי הדר מלוה דהוו בהו שייפי וסומקי ולוה אמר לא ידענא דנעשה כאומר איני יודע אם חייב אני לך דמשתבע ומפטר וחזיתיה להרמ"ה ז"ל בשי' הנ"מ שם סי' ן' שבתוך דבריו כתב וז"ל ודוקא דאי פרע מלוה מניה בהנהו זוזי דיהיב ליה לגמרי והדר אוזפינהו ניהליה אבל היכא דיהיב ליה זוזי ולא ארצי בהו מלוה מחמת דלא הוו טבי ותקולי אכתי איכא לשעבודא דשטרא עכ"ל דעת שפתיו ברור מללו דהיכא דבשעה דפרעיה לא הרגיש בהו אי הוו טבי ותקולי או לא ואתפרע מניה לגמרי כי הדר מלוה ואמר דאשכחנא בהו רעותא פנים חדשות באו לכאן וא"נ הדר לוה וקבלם מניה אינם אלא כמלוה ע"פ שמשעת הפירעון כבר נמחל שעבוד השטר ומינה אי טעין לוה לא ידענא אי דידי הויין או לא הדר דינא כאומר לחבירו חייב אתה לי מנה והלה טוען איני יודע אם חייב אני לך דמשתבע ומפטר ואם טעין לוה הני זוזי לאו דידי אינון ובטביעות עינא ידענא בהו דהני אחריני נינהו דודאי בזוזי איכא טביעות עינא וכדתנן בהזהב דנ"ב ואם היה מכירה מחזירה וכו' אלמא במטבע איכא היכרא וע"ש דכ"א ע"ב בד"א והתניא מצא מעות וכו' שכת' דאית בהו סימן ע"ש: