ספר משכנות הרועים· רבי עוזיאל אלחאייק
מ"ם · אות כט
מחילה קי"ל היתומים לאו בני מחי' נינהו כמ"ש בש"ע סימן ר"ס ס"ו ולאו דוקא יתומים אלא אפילו שאר קטנים בחיי אביהם כמ"ש בטוש"ע סי' ל"ז סי"ז ע"ש ובסימן רל"ה ס"ג פסק מרן הש"ע דקטן שמכר מטלטליו בפחות משתות דינו כגדול דהויא מחילה ע"ש וקשיין אהדדי:
וראיתי להראב"ד בהשגות בפכ"ט מה' מכירה דין ח' שהשיג עליו רבינו ז"ל בזה א"א שהקטן אין לו מחילה וכדאמרי' יתמי לאו בני מחילה נינהו ע"ש וה"ה ז"ל תי' כיון דתקנו חכמים להם מכירה משום כדי חייהן הם תקנו שיהא טעותן כגדול ע"ע וחזיתיה להריב"ש ז"ל סי' כ' שכתב משם הרמב"ן ז"ל דהא דאמרינן קטנים לאו בני מחי' נינהו היינו במה שהוא כשאר ב"א אמרי' בהו מסתמא לא מחלי אבל במה שהוא מוחל הקטן מדעתו פשיטא דמחי' מחי' ע"ש ובהך דאונאה פחות משתות אינו מחזיר צ"ל חדא מתרתי או דס"ל כהראב"ד דמחזיר האונאה או כס' ה"ה בדברי רבינו ז"ל ושכ"ד ז"ל אמנם דעת ה"ה ז"ל נראה דלא ס"ל כדעת הרמב"ן ממ"ש וגדולה מזו אמרו מתנתו מתנה וכו' עכ"ל דמאי ראיה מייתי ממתנה דמדעתיה יהיב להך דטעותא הוי אלא ש"מ דלא ס"ל כד' הרמב"ן גם ממ"ש במקובצת דמציעא במ"ד לדף צ"ב אהא דאמרי' גבי פועל דקוצץ עמו וע"י בניו הגדולים קאמר תלמודא א"ה גדולים נמי ומשני גדולים בני מחי' נינהו ע"ש כתב הרשב"א וז"ל אפי' הודיעם לא מהני משום דלאו בני מחילה נינהו ושלא כדעת הרמב"ן גם הריב"ש שם ובסי' תס"ח עלה בדעתו לומר דמחילה אפי' בידע ומחל לא מהני אלא שמצא להרמב"ן שכתב וכו' ע"ש:
וראיתי להרב מח"א בה' אונאה בסי' טו"ב שרצה להעמיד הא דאמרינן יתמי לאו בני מחי' נינהו בשלא הגיעו לעונת הפעוטות וגבי אונאה מיירי בהגיעו כמ"ש רבינו ז"ל ושכן נראה דעת הרמב"ן עכ"ל וצ"ל ובאמת שכך עלה בדעתי קל'ה כמות שהיא אלא דלשון הבריי' דהשוכר לא משמע הכי דמפליג מגדולים לקטנים וסתם גדו' גדו' ממש ואם איתא בקטנים גופייהו מצי לפלוגי בין הגיעו לעונת הפעוטות ללאו וגם מדברי הריב"ש בסי' כ' דמיירי בקטן שהוא בן ח' שנים כמו שהובא בשאלה ועלה מייתי דברי הרמב"ן דכתב דנהי דאין מחי' מחי' הא מיהא בידע מהני לא משמע כן ודוק היטב כי הקצ'ר אמיץ: