ספר משכנות הרועים· רבי עוזיאל אלחאייק
מ"ם · אות כא
מחילה קי"ל המוחל לחבירו מה שיטול מנכסיו יכול לחזור בו קודם שיטול אבל לאחר שנטל מה שנטל נטל כמ"ש מרן בש"ע סימן רמ"א ס"ג נסתפקתי באם זכה באחד מדרכי ההקנאות אלא שעדיין לא משך אי מצי הדר ביה המוחל או לא והתבוננתי בדברי הרשב"א ז"ל בתשו' שהביא מרן בב"י ז"ל שם דגמר להאי דינא מהא דאמרי' בפ' הרבית דס"ו אמר ר"ן אי שמיט ואכיל לא מפקינן מניה יעו"ש משמע דבעינן עד דאכיל ממש הוא דלא מפקינן מניה אבל אי שמיט לחוד לא מהני ומינה למוחל עד שיטול דבעינן שיטול דומיא דהכא אלא שראיתי במקו' לשם שכתב הרי"ד משם ר"י ור"ת דס"ל דאכיל לאו דוקא אלא מדאגבינהו אקנינהו ומסייעי למילתייהו מסוגיא דהתם יעו"ש ונראה שזו היא דעת הטור ז"ל בסי' כ"ט שכתב שאם תפס הלוקח לא מפקינן מניה ולא כתב שאם תפס ואכיל כלישנא דגמרא ואחריו נמשך מרן ז"ל שם ש"מ דאכיל ל"ד ונראה שדעת הרשב"א ז"ל ג"כ לזה נוטה ומעתה קם דינא דכי היכי דאי שמיט ואכיל לא בעינן עד דשמיט ואכיל ה"נ במוחל לא בעינן דשמיט ואכיל אלא בתפיסה בעלמא סגי שוב מצאתי להרב הפרישה ז"ל בסי' כ"ט שהכריח כן מדברי הטור עצמו וכדוקיין ונסתייע מדין המוכר שט"ח לחבירו בלא כת"ומ דאם קדם הלוקח וגבה מה שגבה גבה יעו"ש ואפריין נמטייה שעיקר דין למדו ר"ת ז"ל מהך דאי שמיט ואכיל כמ"ש במקובצת שם יעו"ש וראיתי לגאון ירושלים תובב"א מוהריט"א ז"ל בספרו הבהיר שמחת יו"ט בסי' מ"ז אר'י נעשה שוא'ל דמי שנתן רשות לחבירו לאכול מפירותיו ואגבהינהו ולא אכיל אי מצי הדר או לא יעו"ש ונראה דשגיא ליה להרב ז"ל היכא דעיקר רשות לאכול והוא לא אכיל ומה שהביא ראיה מדין פועל עיין מה שהארכתי לקמן באות פ' סי' בס"ד ומה שהביא ראיה מדין אורחים המסובים בסעודה עיין מה שהארכתי לקמן מערכת אות ק' מדין קידושין סי' בס"ד יעו"ש: