אור ברסלב

ספר משכנות הרועים· רבי עוזיאל אלחאייק

מ"ם · אות ו

אות ה

מחילה ראובן נשתדך עם בת יתומה ונדר לה מוהר כמשפט הבנות וקצבו זמן מוגבל לפרק הכונס גם עשו קנס סך מה למתחרט אשר יעלה עפ"י הדין כמנהגנו פה מתא יע"א ועמד ראובן המשודך והפקיד ביד משודכתו איזה חפצים וצמידים על ידיה ופשט לו את הרגל עיר ועיר ועברו זמן זמנם זמניהם כלה קציר וכל הקצים כלו ועדיין לא בא ועמדו הב"ד וכתבו לחכם שבכפרי' אם המצא ימצא ראובן להזמינו לפני הב"ד או יפרע סך הקנס ואם לאו יכנס לחופה ועמד לפני חכם שבכפר ושאל ממנו להרחיב לו איזה זמן ואם באולי יעבור הזמן ולא יבא להכנס לחופ' הרי הוא מוחל לה מעכשו כל אותם חפצים שיש לו אצלה ואע"פ שהמחילה אינה צריכה קנין לאלומי מלתא קנינו מידו והנה בע'תה עבר קיץ כלה חורף ולא בא אל ביתו עמד השואל ושאל אם זכתה הבת באותם החפצים והצמידים או לא. יורה המורה לצדקה ויבא שכמ"ה:

זאת אשיב בדרך קצרה שיבור לו האדם מודעא היו דברינו כי ראש המדברים בענין זה הוא הרא"ש המעוז ז"ל בתשו' בכלל צ' סי' י"ו והובאה בטור ח"מ סוף סי' ע"ג בלשון צח כי שאול נשאל במי שמשכן חפץ אצל חבירו וכשבא לפדותו אמ"ל אתה מחלתו לי השיבו כי לא היה הדבר ע"י קנין ע"ז השיב הרא"ש דאי מהא לא אריא דמחילה אצ"ק אלא הא מיהא דלא שייך לשון מחי' אלא בחוב שיש לו אצל חבירו אבל מי שיש לו לאדם חפץ אצל חבירו וא"ל אני מוחל לך החפץ אינו כלום עד שיאמר לו אני נותנו לך עכ"ד: וראיתי להרב"ח ז"ל שכתב ע"ז א"כ לפי"ז כ"ש בקרקע דלא מהני לשון מחילה וקשה לזה הא דאמרי' בפ' חזקת דמ"א דרב ענן שקל בידקא בארעיה אזל הדר גודא בארעיה דחבריה אתא לקמיה דר"ן א"ל וכו' אמ"ל והא אחיל דאתא וסייע בגודא בהדאי א"ל מחילה בטעות היא ואת גופך וכו' כי היכי דאת לא ידעת הכי נמי איהו לא ידע והו"ל מחילה בטעות וכו' אלמא אי לאו דמחילה הויא זכה בה שפיר וע"ע מה שתי' ולענ"ד א"ץ למה שתירץ הרב ז"ל דע"כ ל"ק הרא"ש ז"ל דלשון מחילה בדבר שהוא בעין לא מהני אלא כשהחפץ הוא ביד הנפקד דאתא לידיה בתורת שמי' אמטו להכי כיון דאכתי ברשותיה דמריה קאים סבר לה מר דל"מ ביה לשון מחילה אבל כשהוא בונה ומכניס בשלו וקא מחיל ליה פשיטא דמהני דהו"ל כמי שמסר לו החפץ בידו ואמ"ל מחול לך דפשיטא דמהני ואפילו בעקימת שפתים כי אמ"ל לך חזק וקני קנה וכמו שפי' רשב"ם שם ע"ע ומעין דוגמא הא דתנן בהחובל דף צ"ג קרע כסותי חייב ע"מ לפטור פטור ואוקמינה לה כיון דאתא לידיה בתורת שמירה לא מיפקע חיוביה בדבורא בעלמא אבל כי אתא לידיה בתורת קריעה מעיקרא פטור ע"ש בפירש"י ז"ל ומה שהארכתי בזה בקונט' חיים וחסד במערת שורי'ם בדרוש רב חמא ז"ל בס"ד ועיין לה' גו"ר ז"ל ח"המ כלל ג' סי' מ"ו ומ"ז שהביא דברי הב"ח ותירץ בענין אחר:

איברא דבעיקר דינו של הרא"ש והטור נראה שאין זה דעת רבינו ז"ל דבפ"ה מה' מכירה די"א כתב וז"ל יש דברים שאצ"ק וכו' וכן המוחל לחבירו חוב או פקדון שיש לו בידו וכו' עכ"ל אלמא דס"ל דחוב ופקדון כי הדדי נינהו ובתרוייהו מהני לשון מחילה ועלה בדעתי קלה כמות שהיא דפקדון דכתב רבינו דומיא דחוב דהיינו שהפקיד אצל בע"ה מעות בלתי קשורים או קשורים בקשר שאינו של קיימא או אצל חנוני דבכ"הג שרי להו מרייהו להשתמש בהם כמ"ש בטוש"ע סי' רצ"ב ס"ז ע"ש וכיון דשרו ליה רבנן להשתמש בהם קמו ליה ברשותיה ואיכא מ"ד דמה"ט חייבין אפילו באונסין כדאי' בפרק המפקיד דמ"ג הא מיהא לר"ן דההיא הנאה הוי כש"ש ואם נשתמש בהם הוי כלוה ע"ש לפי"ז אע"פ שלא נשתמש בהן עדיין חשבינן להו כחוב לגביה להאי מלתא דמהני בהו לשון מחי' ורבינו שני מיני חוב קאמר חד דאתי לידיה בתורת הלואה וחד דאתי לידיה בתורת פקדון ע"ד שנתבאר וכ"הג אמרי' ברפ"ק דסנהדרין אהא דתנן התם הודאות והלואות אע"ג דתרוייהו ענין הלואות אמר תנא מיני הלואות קאמר חד עדי הלואות וחד עדי הודאות ע"ש:

אלא שראיתי להסמ"ע שם ובסימן רמ"א סק"ו שכתב בפשיטות דמעות בעין ל"מ להו לשון מחילה ונדחק בלשון מור"ם דלא שלל אלא חפץ משמע דבמעות ל"ש אתו לידיה בתורת חוב או בתורת פקדון מהני בהו מחילה ואחריו נמשך הרב"ח ולא ידעתי דמה יענה למ"ש רבי' בה' מכירה אשר הונף ואשר הורם ועיין להט"ז ומ"ש עליו הרב המגיה ובהש"ך מ"ש בזה:

וראיתי להגאון מוהריק"ו שורש צ"ד ענף רמ"ד שהשיג על מי שסובר שאם היו לו לאדם חפצים אצל חבירו ואמ"ל אני מניח אותם החפצים לך דמהני כמו מחי' וע"ז תמה עליו דבדבר שהוא בעין לא שייך ביה לשון מחילה וכתב שכן יש לדקדק מדברי רבינו בפ"ג מה' זכייה דין ב' שכתב מחל לחבירו חוב שיש לו עליו או נתן לו הפקדון וכו' מדכתב גבי חוב לשון מחילה וגבי פקדון לשון נתינה משמע דס"ל דבדבר שהוא פקדון ברשותא דמריה איתיה ול"מ לשון מחילה אלא נתי' ע"ש:

וראיתי להרל"ם שהביא תשו' הרא"ש הלזו ודקדק מלשון רבינו דס"ל כוותיה וכמו שדקדק מוהריק"ו אע"פ שלא הזכיר על דל שפתיו תשו' הרא"ש ולא דברי הטור גם הרל"ם לא הביט מ"ש בתשו' מהריק"ו שדקדק כן מדברי רבינו כמדובר והביאה מרן בב"י סי' רמ"ה והיה העלמ'ה והדר ק"ל ממ"ש בפ"ה מה' מכירה וכדוקיין ותי' דרבינו בה' מכירה לא נחית לעיקר דין דהקנאה כיצד הוא נקנה אלא לענין שאצ"ק אבל בה' זכייה דעסיק בדין הקנאה דייק שפיר בלישניה ונקיט מחי' בחוב ונתינה בפקדון וסוגייא בדוכתה עדיפא ע"ש:

והמש"ל ז"ל לא הזכיר דברי הרא"ש והטור שהביא הרל"ם אלא תשו' מהריק"ו ומה שדקדק מדברי רבינו כמדובר ע"ש ורואה אני שאין דקדוק זה כלל שהרי כ' רבי' בפ"א מה' טוען דין ב' וז"ל הטוען מטלטל על חבירו וכו' או שא"ל אמת שהיו לך אצלי אבל מחלת לי בהם או נתתם לי או מכרתם לי וכו' עכ"ל הדי דשתף הרב ז"ל מחי'. בהדי מכי' ונתינה ובמטלט' שהם בעין ע"ש וראיתי למוהרשד"ם בח"מ סי' שצ"ו שבתוך דבריו הביא מה שתי' הרל"ם משם שואלו דבר ז"ל והשיב ע"ז הרב זה היה אפשר לומר אם היה צריך אבל בכאן א"צ לזה דשפיר קאמר בין בחוב בין בפקדון משום דפקדון הויא דומיא דחוב דליתיה בעיניה אף פקדון דליתיה בעין דנשרף או נאבד וקמ"ל אע"ג דכשבא לידו בא בתורת פקדון והוה סא"ד דלא שייך ביה לשון מחילה קמ"ל דשייך שפיר דע"כ לא אמרי' דלא שייך לשון מחילה בפקדון ה"מ כשהפקדון בעין אבל כשאינו בעין הוי דומיא דחוב ושייך ביה שפיר לשון מחי' עכ"ד ז"ל ולפ"ד ז"ל יכולני לפתור דמ"ש רבי' בה' טוען גבי מטלטלין מחלת לי או מכרתם לי וכו' לצדדין קאמר נאבדו או נשרפו דליתנהו בעין ודמיהן אית לך גבאי והא מחלת לי בהם או אכתי איתנהו בעין ונתתם לי או מכרתם לי דבליתנהו בעין כיון דלא קיימי אלא לדמי שייך שפיר בהו לשון מחילה וכמ"ש הרב מוהרשד"ם ז"ל וכדכתי' אלא שאני חמיה על ה' מוהרשד"ם כיון דלא מתרצו דברי רבינו אלא באוקמתא דנאבד או נשרף ודאי אין לך דוחק גדול מזה ואיך כ' אבל בכאן א"צ לתי' זה וכו' דהרואה יראה דאין לך דוחק יותר לפרש דברי רבי' באוקמתא ותו קשה דניחזי אנן האי נפקד היכי דמי אי דמפקיד ונפקד מודו דנאבד או נשרף א"כ מאי בעי תו נפקד לגביה ואלא במפקיד מכחישו במאי עסי' אלימא בש"ח א"נ בש"ש כיון שנשרף אין לך אונס גדול מזה ואי בשואל דחייב נמי באונסין אין דרך רבינו ז"ל לכתוב פקדון על השואל אלא עכ"ל דמיירי בהתנו עמו להתחייב ומודה ומחלה לו מחול א"נ לפוטרו משבועת השומרים דהיא שבו' דאורייתא ובודאי שזו היא דרך רחוקה ודחוקה בדברי רבי' וכעת מצאתי להרב מקור ברוך סוף סימן נ"ח שעמד ע"ד רבינו דה' מכירה וה' זכייה וה' טוען והניחם בצ"ע: ובפרק מי שאחזו דע"ד אהא דאפליגו רבנן ורשב"ג באומר לאשתו ה"ז גיטך ע"מ שתתן לי אצטליתי ונאבדה רבנן סברי אצטליתו דוקא קאמר רשבג"א תתן לו את דמיה מייתי עלה הא דבעי ר' אסי מר"י הרי זה גיטך ע"מ שתתן לי ק"ק זוז וחזר ואמ"ל מחול לך מהו וכו' הק' ה' מוהראנ"ח בתשו' סימן קל"ד דרי"ט ע"ג כיון דמצדד אצדודי בפלוגתא דרבנן ורשב"ג אמאי לא נקט בע"מ שתתן לו אצטליתו דקיימי בה רשב"ג ורבנן ונייד מאצטלית ונקט ק"ק זוז ע"ש הן אמת דעיקרא דמתני' התם באומר לה ע"מ שתתן ק"ק זוז והדר מייתי רשב"ג מעשה בצידן בא"ל ע"מ שתתן אצטליתי ועוד דבגמ' פריך מאי תנא דקאמר ומעשה אהא משני שפיר דחסורי מחסרא וכו' ואיכא למימר דרב אסי נקט ס' הבעיא דידיה במאי דתני מתניתין בהדייא ולא במאי דמחסר אלא דחיליה דהרב ז"ל כיון דצדדי הבעיא קיימי אליבא דרשב"ג ורבנן טפי הו"ל למנקט אצטלית דפליגי בה רבנן ורשב"ג:

והרב מוהר"ם שיף ז"ל בחי' לשם תי' וז"ל ונ"ל דלשון מחילה לא שייך בדבר שהוא בעין והול"ל נתונים לך מהו עכ"ל ולא ידעתי מה היה חסר לרב אסי אם היה אומר וחזר ואמ"ל נתונים הם לך ולמנקט האצטלית דקיימי בה רשב"ג ורבנן ואם דעת הרב ז"ל דתלמודא מלתא אגב ארחיה קמ"ל האי דינא דבדבר שהוא בעין לא שייך בו לשון מחילה קשה לשמוע ובעיקר דבריו אני תמיה דאצטלית דקיימי בה רשב"ג ורבנן היא בנאבדה ובנאבדה ליכא מ"ד דלשון מחילה ל"מ וכמ"ש ה' מוהרשד"ם ז"ל ואם במתחייבת לתת לו אצטלית הא ודאי מהני לשון מחילה וראיה מהך דתניא התם האומר לחבירו קונם כי אתה נהנה לי אם אי אתה נותן לבני כור חטים וב' חביות של יין וחזר ואמר מחולים לך אמרו חכמים אף זה א"צ להפר ע"פ חכם אלא אומר הריני כאילו התקבלתי ע"ש אלמא אע"ג דחטים דבר שהם בעין מהני בהו לשון מחילה וטעמא דע"כ לא קאמרי הרא"ש והטור והרשב"ם לדעת הרל"ם והרב מוהרשד"ם דלא שייך לשון מחי' בדבר שהוא בעין אלא בחפץ שהוא של בעליו והפקירו אצל חבירו דמעיקרא דידיה הוא אבל בכ"הג שהוא להתחייב באיזה חפץ אם אמ"ל מחול לך פשיטא דמהני כיון דאינו בעין וליכא מאן דפליג בהא ואם הכונה באצטלית שהיא שלו והרי היא בעין יתקיימו דבריו ז"ל ועיין בה' המבי"ט ז"ל ח"א סי' ר"ה וסי' שי"ד שלא נסתייע מדברי הרא"ש והטור גם הרב מוהרשד"ם ז"ל לא הביא דברי מוהריק"ו ז"ל הללו וע"ע בסמ"ע סי' ס"ו סקט"ו ולקמן ית' עוד בס"ד:

ובפ' הבית והעליה דף קי"ז אהא דתנן מי שהיה כותלו סמוך לגנת חבירו ונפל וא"ל טול אבנך וא"ל הגיעוך אין ש"ל ר"ל בע"כ של בעל הגנה משקבל עליו אמ"ל טול יציאותיך ואני אטול את שלי אין שו"ל ע"ש והרי אותם האבנים הם חפץ בעין והיכי מהני בהו לשון הגיעוך שהוא גרוע מלשון מחול לך אלא ש"מ דדוקא היכא דאתו לידיה דנפקד בתורת שמירה או בתורת משכונה אבל היכא דאתו לידיה שלא בתורת מפקיד אלא ממילא ע"י נפילה וכיוצא מהני בהו לשון מחי' וכההיא גודא דבנה רב ענן בארעא דחבריה דסא"ד כיון דמעיקרא כי אתא לידיה בתורת מחי' הוא דאתא לידיה ממה שסייעיה בבנין הגודא ורב נחמן מודה ואזיל בהא אלא דאתי עלה דטועה בדעתו המסייע מריה דארעא ועיין בחי' הרמ"ה בפ' חזקת סי' מ"ג ומ"ד ע"ש אלא דלענין אם בא לחזור בעל הגנה דאין שומעין לו דזכה לו חצירו אלא משום דאיכא למי' אשתמוטי קמשתמיט מניה ובעי' דפנינהו מדקתני הילך יציאותיך ע"ש אבל כל אימת דלא חזר בו קנה שפיר בלשון מחילה ולאו מדין חצר ועיין במקובצת לשם ובדברי רבינו בפ"ג מה' שכנים ובמ"א הארכתי בזה במערכת אות פ' מדין פועל בה"ר שו"ר למוהרי"ף שנרגש בהך דרב ענן:

והנה הגאון מוהריק"ו ז"ל רצה להוכיח דבר זה דאין לשון מחי' מועיל בדבר שהוא בעין ממאי דאמרי' בפ"ק דקידושין דף י"א תנא וקונה את עצמו וכו' ובשטר ופריך שטרא למ"ל ולימא באפי תרי זיל ומשני זאת אומרת ע"ע גופו קנוי לו משמע כיון דגופו קנוי לו לא מהני ביה לשון מחילה דדוקא למאי דסא"ד מעיקרא דאין גופו קנוי ואין לו עליו אלא שעבוד בעלמא הוא דשייך למימר ליה באפי תרי זיל אבל לא כשגופו קנוי לו דדמי לממון שהוא בעין דלא שייך ביה לשון מחילה כדפרישית עכ"ל ונראה לע"ד דמדברי רש"י שם לא משמע הכי אלא דאם אין גופו קנוי הו"ל כחוב לגביה דעבד ובחוב שייך מחילה אבל אם גופו קנוי לא שייך לשון מחי' אלא לשון שחרור כמו עבד כנעני דגמר מאשה וה"ט דבשלמא חוב ממון שניתן לחזרה מדעת המלוה שייך ביה לשון מחי' אבל דמי העבד לא ניתן להחזרה מדעת רבו אלא על שעבוד גופו ניתן הממון והרי גופו קנוי לו ומכור לו לעבודתו לז'. שנים ובכ"הג לא שייך לשון מחי' ומצאתי און לי מתשו' הרשב"א ח"ג סי"ד שנשאל במוחל משכונה שיש לו על חבירו אי מהני בו מחילה והשיב כל שאין גופו קנוי לו מחי' מהניא ביה כדאמר בפ"ק דקידו' ע"ע גופו קנוי כלומר דמכירה ליומיה הוא כעבד דעלמא דאי לא לימא ליה באפי תרי זיל ואע"פ שמגרע פדיונו ויוצא מ"מ כיון שאין לאדון עליו שום ממון אלא עבודת ש"ש המקח של עצמו הוא ובעי גט שחרור כעבד וכו' עכ"ל וכן בקדש חזיתי לו בחי' לשם שהק' ז"ל דהיכן מצינו קנין מעשה ידיו שאינו יכול למחול בע"פ ותי' משם הרמב"ן ז"ל דב' קנינים בעבד א' קנין ממון הוא מעשה ידיו וא' קנין איסור וכו' לפיכך אמ' שאף ע"ע יש לו לרבו קנין איסור שהרי מתירו בשפחה כנענית ואין קנין איסור נפקע בלא גט בין באישות בין בעבדות ולכן הרב שמחל על גרעונו אין גרעונו מחול אלא שצריך גט שחרור וכו' ע"ש ואי הוה ס"ל כדעת מוהריק"ו מאי ק"ל הרי מעשה ידיו הוו כמעות בעין דל"מ בהו לשון מחי' וגם לפי מה שתי' דמעשה ידיו ודאי איתנהו למחי' אלא שאתה בא לאוסרו בשפחה כנענית אין קנין איסור נפקע בלא גט שחרור כמו גבי אישות:

ולעין אם המלוה תפוס במשכון ואמ"ל ללוה הריני מוחל לך החוב ורצה לחזור בו שלא להחזיר המשכון כיון שגופו של משכון קנוי למלוה מדר"י דאמר ב"ח קונה משכון ואע"ג דהתם במשכנו שלא בשעת הלואתו הא מיהא אהני להיות קנוי לו קצת שאין החוב נמחל בדברים בעלמא וכדאמרינן בפ"ק דקידושין המקדש במלוה שיש לו על אחרים ע"י משכון שהיא מקודשת וע"ש בפירש"י ותוס' שם וכ"ה לשון רבי' בפ"ה מה' אישות דין כ"ד ע"ש ומצאתי בשיטה לא נודע שם מחברה בקידושין במ"ד לדף י"ו אהא דאמר רבא זאת אומרת ע"ע גופו קנוי שכתב וז"ל ומבעיא לן מלוה שיש עליה משכון ומחל לו הלואתו אם יכול לחזור בו כל כמה דתפיס ביה במשכון מי אמרינן גוף המשכון קנוי למעותיו או"ד לא דמי דעבד זכי ביה בתורת מכירה ומשתמש בגופו משא"כ במשכון שאינו אלא ערבון על מעותיו ואם מחל מעותיו פקע ליה שעבודו ומה"ט בתרא מסתברא ליה למורי נר"ו שאינו יכול לחזור בו עכ"ל ולפ"ד ז"ל מוציאין משכונו של לוה מיד המלוה בע"כ של מלוה וכן ראיתי להמרדכי בפ"ק דסנהדרין סי' תרפ"א שכתב שנשאל רבינו מאיר על המוחל חוב לחבירו ותפס במשכון והשיב דמחי' מעליא היא ומהך דע"ע אי לאו דגופו קנוי סגי בדאמר ליה זיל ע"ש בדברי הרב ז"ל שכתבנו וכן פוסק מורם סי' רמ"א ב' וכתב הסמ"ע ז"ל וצריך להחזיר לו המשכון ר"ל שכופין את המלוה להחזיר לו משכונו וכדכתי' בעניו' ועיין במה שהארכתי בזה לעיל סי':

אלא שכעת ראיתי להריטב"א בחי' לקידושין במ"ד לדף ח' אהא דאמרי' התם קידשה במשכון דאחרים מקודשת כדר"י דאמר ב"ח קונה משכון שכתב וז"ל פירוש לענין שאינו נעשה מטלטלי אצל בניו וכו' וה"ה דלא סגי ללוה במחילת החוב עד שיחזיר לו משכונו כדאיתא לקמן בפרקין עכ"ל ולשם גבי הא דאמרי' הכא זאת אומרת ע"ע גופו קנוי וכו' כתב וז"ל ואגב ארחין שמעי' מהכא דמחילה אצ"ק מיהו כשיש בה קנין הגוף דמלוה על המשכון לא סגי ליה במחי' כדכתיבנא לעיל וכדבעינן למימר לקמן כך קבלתי פי' שמועה זו מפי מורי רבינו נר"ו עכ"ל הא מיהא ס"ל דבקנין מועיל שהקנין מקנה לו החפץ שהוא ממושכן אצלו וכ"ש אם החפץ בידו ומחל לו עליו הלוה דודאי קנה אותו וע"כ ל"ק הרא"ש דלא שייך לשון מחי' בדבר שהוא בעין אלא במחי' גרידתא אבל ע"י קנין פשיטא דמהני דאלימא מלתא דקנין כדאמרי' בר"פ הכותב גבי דין ודברי' אין לי בנכסיך דאי קנו מידו מגופה של קרקע קנו מידו וגדולה מזו כתב הרשב"א בתשו' והביאה מרן בב"י סי' י"ב וסי' רמ"א והיא ל'ו נדפסה בח"ג סי' ה' דאע"ג דלשון מחי' לא שייך בקרקע אם קנו מידו קנה ע"ש וע"ע בח"ב סי' ש"א דאע"ג דקי"ל דקרקע אינו נקנה אג"ק אפ"ה קנין מהני שה שהקנין מתקן הענין ע"ש וכן מצאתי לו בחי' בפ' חזקת דף מ"ג אהא דאמר התם הב"ע בכתב לו ד"וד אין לי וכו' כמו שהובא במקו' לשם ומעתה ת'ם אני על הרב פרישה בסי' מ"ג שעמ"ש הרא"ש דבחפץ שהוא בעין לא שייך בו לשון מחילה כתב הוא ז"ל וז"ל נראה דאפי' קנו מידו ע"ז לא מהני עכ"ל ודבריו אלו הפך דברי הרשב"א דס"ל דאפי' בקרקע דחשיב טפי בעין ס"ל דמהני קנין ובחפץ הוכחתי מדברי הריטב"א דמהני ע"י קנין וכן מצאתי להריטב"א בפרק חזקת שכתב בפירוש דבקרקע מהני לשון מחי' היכא שקנו מידו כמ"ש הכנ"הג סי' רמ"א אות מ"ג בהגהב"י ע"ש וראיתי לה' מוהרשד"ם ח"מ סי' רע"ח שהביא תשובת הרשב"א שהביא מרן בב"י ואח"כ כתב וז"ל ולעד"ן שתשובת הרא"ש חולק ודעתי שאפי' קנין אינו מועיל וכו' והדר ק"ל מהך דפ' הכותב ותי' ע"ש ואהמ"ר אינו מתקבל וכבר הושג מהרב פרח מט"א ח"ב סי' צ"א ובהס'כמה עלה דשוים הם בס' זו שהקנין מועיל וכן העלה ה' מוהרח"ש בח"ב סוף סי' ך' וכתב דאי איכא מאן דפליג אילי אלא בקרקע דלא שייך ביה תפיסה אבל במטלטלין טלין דשייך בהו תפיסה פשי' דהרא"ש ומהרי"קו ודעמייהו מודו דמחי' ע"י קנין מהניא בהו ע"ש וע"ע להרב ז"ל סי' ס"ג דף צ"ו הולך ואור כדברים האלה ע"ע וכן העלה ה' תורת חסד סוף סי' רע"ז ע"ש ובהגה"ה לשם וע"ע לה' זרע אברהם ח"המ סי'. ולה' אורים גדולים לימוד קל"ט והרב דבר משה ח"מ סי' ה' דף ג' וכעת מצאתי להרשב"ש ז"ל סי' רע"ז שבתוך דבריו הביא תשו' הרא"ש ז"ל שהביא הטור ע"ש ועיין בס' בית אברהם ז"ל ואין כאן מקום להאריך נאמן הדיין שנתכוונתי קצת מדברי האלהים האדירים האלו ת"ל. וע"ע במוהר"י חנדאלי ז"ל דף קי"ט:

ולענין דינא נראה דקי"ל כמ"ד דע"י קנין מהני שפיר לשון מחילה כדברירנא וכ"ש דתפוסה היא איברא שאני מסופק במ"ש בשטר ואעפ"י שמחי' אצ"ק לאלומי מלתא קנינו וכו' ולפי האמור מחילה בלא קנין מגן שויא לדבר שהוא בעין כמו שנתברר וכבר ראיתי להרב תורת חיים ח"ג סי' ס"ג שגם הוא ז"ל עמד ע"ד הרא"ש דס"ל דאין המחילה מועלת בדבר שהוא בעין ע"ש:

תוכן העניינים

ספר משכנות הרועים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה