ספר משכנות הרועים· רבי עוזיאל אלחאייק
כ"ף · אות לב
כת"י קי"ל דהמוציא כת"י על חבירו שח"ל מנה והלה טוען פרעתי נאמן ומשתבע היסת ומפטר כמ"ש בטוש"ע סי' ס"ט ע"ש וכתב מרן בב"י שם משם מהרי"א בכתבים סימן נ"א דמה שכותב וחתימתי תהא מעידה עלי כק' עדים אין בו מועיל ע"ש וטעמא טעים כיון דלא גבי ממשעבדי משום דלית ליה קלא לא חש ליה למשקליה ממנו ממלוה ואנשי ליה וטעמא דכתבי הכי להורות דלא מצי למימ' להשטות נתכוונתי ולשופרא דשטרא ע"ש גם אשו'ר לה' מהר"ם מינץ סוף סי' ע"ט הורה גבר כוותיה דרב ז"ל ונ"ט למה שכותב כן למימר דהו"ל כמו שראו העדים את ההלואה ואע"ג דאכתי מהימן לו' פרעתי הא מיהא לאו כ"ע דינא גמירי ולשופרא דשטרא נמי כתבי הכי ע"ש וכן בקדש חזיתי להרדב"ז בחדשו' סי' תכ"ג דפסיק ותני הכי מלתא בטעמא ע"ש וזו הלכה העלה ה' מוהרימ"ט ז"ל ח"א סי' ע' דף מ"ט ע"א ועוד ידו נטויה בנ"ט למה שכותב כן כי היכי דלא מצי למטען תו דייקנא בחושבנאי ואשכחת דלא פש לך גבאי ולא מידי עש"ב ואם כותב כן אפילו בכת"י של הלואה כ"וך דבכ"הג לא שייכא טעות דייקנא וכו' צריך טעם אמאי כותב כן וע"ע לה' נחלת שבעה סימן כ"ט ע"ש בזה נמצאת אומר דמהרי"א ומהר"ם מינץ והרדב"ז ומוהרימ"ט ארבעה מלכים שפה א' לכלם דלכי כתבי נמי האי לישנא אינו אלא כשאר כת"י דעלמא ואני אומר דגם הרא"ה והרא"ש והריטב"א והר"ן והנמק"י סברי מרנן ז"ל כהאי הלכתא דאהאי דאמרינן בפ"ב דכתובות דף כ"ב אמר אביי לא ליחתום אינש אמגילתא דילמא משכח לה אינש דלא מעלי וכתב מאי דבעי ותנן הוציא עליו כת"י גובה וכו' ומקהו בה אקהתא הנך רבוותא נו"ן דכי נמי כתיב בה הכי מאי הוי כיון דמצי למימר פרעתי ואוקמוה בגווני כת"י דלא מצי למימ' פרעתי ולא אשתמיט חד מהנך רבוותא לאוקומה בכת"י דכתיב בו וחתימתי תעיד עלי כק' עדים דתו לא מהימן לומר פרעתי אלא ש"מ דס"ל ז"ל דאפי' כתוב כה"ג אכתי מהימן לומר פרעתי וכדעת מוהרי"א ושאר רבנן סבוראי ז"ל ואפשר לדחות דהא דלא מוקמו לה הנך רבוותא בהכי משום דליתא לה בגמרא דבכ"הג לא מהימן לומר פרעתי אבל במאי דאוקמוה ז"ל בתוך זמנו א"נ בנאמנות ה"מ איתנהו ואיתנהו בש"ס בכמה דוכתי ועיין מה שהארכתי בענין זה במקום אחר בס"ד ואחר זמן רב נראה בעליל ס' נהרות דמשק ז"ל ובסי' ט"ו הביא תשו' הרב מוהר"א מונסון ז"ל וזו הלכה העלה: